שלום לכולם! הייתי עסוקה בנקיונות וכו' ולכן לא הייתי פה יותר מדי. שמעתי שיר אתמול ברדיו. זה חובר על ידי אמנון ריבק. זה קצת ארוך אך יפה. זה גם מסר ממני לכולנו. קראתי בספר נתיבות שלום שיש פעמיים בשנה שלובשים לבן. יום כפור וליל הסדר. בקיצור-ביום הכיפורים אנחנו מתחדשים ביכולת שלנו להתקרב לד'במעשים שלנו. ובליל הסדר אנחנו מחדשים את הידיעה שד' אוהב אותנו כי אנחנו הבנים שלו-אפילו במט' שערי טומאה. תנצלו את החג לחדש את האמונה שלכם שלא משנה מה-יש אפשרות לגדול ולהתחדש-בנפש, בלימודים, עם המשפחה. תמצאו זמן לחדש קשר עם מישהוא-לדבר עם בן משפחה שהרבה זמן כבר לא דברתם אתו. סליחה שזה ארוך-חג שמח לכולם-הנה השיר:
כל אדם צריך שתהיה לו
איזו מצרים,
להיות משה עצמו מתוכה
ביד חזקה,
או בחריקת שיניים.
כל אדם צריך אימה וחשכה גדולה,
כל אדם צריך שתבוא לו הצלה,
שידע לשאת עיניו אל השמים,
כל אדם צריך תפילה
אחת,
שתהא שגורה אצלו על השפתים,
כל אדם צריך שתהיה לו הבטחה,
כל אדם צריך השגחה.
אדם צריך פעם אחת להתכופף –
כל אדם צריך כתף.
כל אדם צריך שתהיה לו
איזו מצרים,
לגאול עצמו ממנה מבית עבדים,
לצאת בחצי הליל אל מדבר הפחדים,
לצעוד הישר אל תוך המים,
לראותם נפתחים מפניו לצדדים.
כל אדם צריך כתף,
לשאת עליה את עצמות יוסף,
כל אדם צריך להזדקף.
כל אדם צריך מסע ארוך אחד,
לזכור אותו לעד
בכפות הרגלים,
כל אדם צריך שתהיה לו ירושלים.
