ועוד רגע וחצי חתונה. ולמי יש כח.
אני צריכה כח לחייך היום
ולחבק
ולהיות אני.
נמאס לי לחשוב שאולי הכל קרה בגללי.
תקחו ממני את המצפון הזה
(אולי כבר תביני שלא אנושי להיות על מצב חיוך תמידי וכלום לא באשמתך. אופ).
תעדכני אותי כשאת באזור
גלידת לימוןנאא לא צריך
תעדכני בפון?
גלידת לימוןאהה, אז איך נתעדכן אם לא ככה?

זה כאילו חברה שלך מהתיכון?
הללי~אוי
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)