אבל בקשר לליברוח, זה תלוי בהורים שלך (ואתה מכיר אותם יותר מימני)

אם כשתיברח זה יעורר דרמה, וכשתחזור הם יבינו מה שאתה מנסה להסביר? או שהם רק יתעצבנו?

תחשוב על זה קודם

מה אנחנו?
לדעתי , לברוח רק יגרום להעלאת המתח וה - "טורים".
תוריד אחי. תוריד הילוך...

טוב , בא נתחיל בזה שאתה חייב בכבודם -
ככה ש...לשנוא אותם >
שכח מזה.
זה לא מעניין מה הם כן עושים לך ומה לא.
כל עוד אלו תופעות חולפות של "גיל ההתבגרות" -
תוציא את זה מהראש שלך. ו...מהר.

לפתרון >
קודם כל , תעבוד על מידת ה - "כעס" שבך.
בלי קשר דווקא אליהם. תהיה אדם שמוכן לשמוע את האחר ,
ו...לפעמים לא מסכים - אבל בלי "כאסח". בלי עצבים.

דבר שני - שב איתם.
לא יודע בן כמה אתה אבל תבדוק אם אתה מספיק בוגר בכדי לקבל החלטות
לבד [לא מתחת גיל 14 - זה ברור] ואתה באמת יודע את ההשלכות של הפעולות שלך.
שב. בנחת. דבר איתם. תסביר להם מה מציק לך , מה "כואב" לך בזה שהם אוסרים עלייך.
פרוק אליהם פשוט , בנחת , בשפה רכה , [בלי כעס!] - את הרצונות שלך.
תסביר להם מה אתה רוצה. אם זה הגיוני - תתחיל לדון איתם בנושא.
ככה , בעז"ה תגיעו ל - "עמק השווה". [להסכמה הדדית]

אחי , תזכור - גם אם נראה לך שההורים שלך עושים נגדך , גם אם מצידך זה "בטוח" >
אל תשכח. הם חושבים [ולא משנה אם זה האמת] רק לטובתך. הדיבורים אלייך נובעים ממקום טהור.
רק בגלל זה - אתה חייב לכבד ולהעריך אותם.

כעס > לא פותר כלום.
עם הרוגע בעז"ה יבוא הפתרון.
בהצלחה!
חג כשר ושמח.

המטרה שלך בבריחה, זה לעורר תשומת לב, שישימו לב אליך.

קראתי איזה ספר פעם, וראו שהאדם עושה דברים מתוך מצוקה עמוקה, מתוך רצון שישימו לב אליו. חשבתי לעצמי, שפשוט יגיד, שיגיד להם שהוא צריך אותם שלא, זה מה שהוא מנסה להגיד והם פשוט לא מבינים, אז שיפתח את הפה. שים לב לזה, אתה רוצה שישמעו אותך, אתה רוצה שיבינו אותך ואתה נתקע בחומה. כאן צריך להיכנס הדיבור, אתה צריך לדבר איתם, קורה מקרה לא נעים, מריבה קולנית וכדו'- אחרי שכולם נרגעים, צריך לשבת ולדבר, לדבר על מה שהיה ולדבר על מה יכול למנוע את זה בעתיד. זה לא קל, זה לתת המון מעצמך כשאין כוח וכשאין חשק שההורים ידעו את נימי נפשך, אבל זה מה שיכול לעזור לפטור את הבעיה ובשביל לפטור אותה, שני הצדדים צריכים לתת מעצמם.

בגיל הזה, קשה במיוחד להסתדר עם ההורים, רוצים למרוד, רוצים לנסות, רוצים לפרוץ גבולות, רוצים הבנה הדדית, רוצים להיות עצמאיים!! וההורים לא רגילים לזה, עוד לא מוכנים לזה, לא מסכימים עם הדרך של הנער בעצמו, וזה גורם לקונפליקטים והתחככויות בין ההורים לילד.

מה שאתה צריך, זה שיבינו אותך. בוודאי חלק מהשנאה שלך אליהם זה בגלל שהם לא מבינים אותך, שהם לא עושים דברים לפי הבנתך, וכאן נכנס הקטע של הכבוד אליהם. כמו שאת הקב''ה אנחנו אוהבים ומכבדים לא משנה מה, גם אם יש מקרה שנראה בעיננו כלכך חוסר צדק, אנחנו מאמינים באמונה שלימה שהכל לטובה ושהקב''ה מבין טוב יותר מאיתנו. את ההורים צריך לכבד, זה מצווה, וזה רק ראוי... אבל אף אחד לא אמר שזה קל.. זה אפילו קשה. 

לסיכום: נסה לדבר, נסה לכבד. כשכועסים הנשמה עוזבת אותנו. צריך נורא להשתדל ולא לכעוס, במיוחד על ההורים. אני מאמינה שעם הרבה עבודה ניתן לישר את ההדורים. אתה צריך להבין שהם ההורים שלך ולמרות שחלק דברים לא מוצאים חן בעיניך, אתה מחויב לעשותם. והם צריכים להבין שאתה צריך את המקום שלך- אבל הם לא ידעו את זה אם לא תגיד להם!!

ב''הצלוחס!!

תברח לתוך עצמך..תלמד להיות כ"כ אדיש עד שזה יפריע להורים שלך... להורים שלי זה ממש מפריע, ואז כשאני קצת נפתחת אז הם ממש נחמדים פתאום ומבינים... אל תתיחס למה שהם אומרים-תעשה כאילו לא מזיז לך כלום, תחיה את החיים שלך ואל תגיב לכל ההפרעות, ואז תיפתח ותסביר להורים שלך!!ואולי היחסים ישתפרו

אצל ההורים שלי זה עבד!מקווה שגם אצלך!

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות