הפחד הכי גדול שלי בחיים זה-Masterpiece
לשים את התיק בתא מטען באוטובוס ושמישהו ייקח לי אותו בטעות.
או בכוונה שיח סוד

צודקת זה מלחיץ, חשבתי על זה גם.

רק שאף פעם לא הצטרכתי לשים תיק בתא מטען....

חוץ מטיולים שנתיים שאז מלחיץ שבינתיים ששמתי תתיק למטה ואני עולה לאוטובוס, שיזיזו שם או משו והוא יפול בטעות והנהג יסע....

 

 

מה שכן, לשים במטען המטוס מזוודות ולפחד שהן לא יגיעו במיוחד כשיש עצירותתת...

אז טיסות כן היו לי ונלחצתי.

שכחתי שני תיקים בתא מטען בתחנה המרכזית בצפת. כשהייתי בכיתה חפוסעת

תארי לך איזה לחץ.

יותר מפחיד - שהאוטובוס פשוט יסע.סתרי המדרגהאחרונה
קרה לי עם תיק שהיה ארוז בו לשבוע-יים אחד הדברים הכי מבאסים שקרו לי בשירות
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך