רק טיפת אהבה

שיהיה מישהו לידי שיגיד לי שהכל יהיה בסדר

פשוט לשבת ליד מישהו שאני סומך עליו ולספר לו הכל

להניח את הראש ופשוט לבכות

רק שבועיים! שבועיים!

היינו בפסגה

מעל יום כיפור

מעל הכל

ועכשיו

כלום.

שוב רחוקים מה' יתברך 

שוב מלאים בצרות

ואין עם מי לדבר ואין על מי לפרוק 

אין אף אחד שפשוט יחבק ויעודד

ויגיד שיהיה בסדר

וישלח הודעות בלילות

שהוא אוהב אותי

ויבוא להרביץ לי שאני יצא מהמיטה

כי היחיד שיודע 

מסובך פי 1000 ממני

והצרות שלי הם כלום לידו

אז מה נשאר לעשות 

חוץ מלצרוח

אבאאאאאאאאאאאאא! תעזור לי כי כבר אין לי כח

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול