כמה מחשבות שלא מרפות ממני בהקשר הזה
כשהיינו קטנים מכרו לנו את הקלישאות המוכרות:
הטוב תמיד מנצח.... מלעשות טוב לא מפסידים....
ואז התבגרנו ופתאום זה נראה שהעולם עובד קצת אחרת
אתה יכול לגמול טוב ויירקו לך בפרצוף.... אתה יכול להיות איש טוב ובתמורה לקבל רוע....
לא כל מעשה טוב שתעשה בהכרח יוביל למשהו טוב בשבילך....
ולפעמים אפילו עוד יותר גרוע, תעשה טוב ותתנהג כמו איש טוב ואז תרגיש שלהיות טוב, איך להגיד, קצת דופק אותך....
ואז אני מבינה שאנחנו בוחרים לעשות טוב ולהיות טובים גם אם יכול להיות שנידפק וגם אם יכול להיות שבתמורה נקבל חוסר הערכה או אפילו גרוע מזה
כי הבחירה שלנו להיות טובים ולהתנהל ככה, נובעת ממקום הרבה יותר עמוק שמאמין שככה צריך להתנהל וזה מה שנכון גם אם בעיניים כרגע זה לא נראה ככה
ואני לא אומרת להיות פראיירים ולאפשר לאחרים לנצל אותנו... ממש לא!!!
אני יותר מדברת על הכרה באמיתות אחרות מאלו שלימדו אותנו
שגם אם נהיה טובים יש מצב שנידפק
וזה לא בסדר, וזה כואב, אבל ככה (כרגע לפחות) העולם הזה נראה...
ולהזכיר שאנחנו רוצים להמשיך להיות טובים ולא להגיע למצב שנשחית את המידות שלנו כי נידבק מהרוע סביבנו....
אלא נמשיך להתנהל בעולם הזה בטוב גם אם לא תמיד זה משתלם....
ולא נהיה טובים משיקולי כדאיות שזה ישתלם (כי כמו שאמרתי, לפעמים זה לא...) אלא פשוט כי ככה זה נכון לחיות!