(בלי מסע פסח ובכללי חופש מוקדם)

אני חושב. שלקום מוקדם בבוקר בחופש. לתכנן את העזרה באופן מסודר זריז מנוצל טוב ומבוקר (לא להגזים...) - אם מתבוננים בגודל המצוה לעזור להורים ובגודל הזכות (אני מכיר כמה חבר'ה שאין להם אמא או אבא לעזור להם... )

ובטח כשזה לכבוד הרגל.

אפשר  ממש לשמוח מזה.

מומלץ. לפרגן לעצמך אחרי עבודה טובה וכן כדאי לשמוע שיעור טוב/ שירים טובים תו"כ הנקיונות.

לרשום טבלת הספקים וכמובן- צודעת שירות להורים עוזרים עם חיוך. (אפשר גם לקנות משהו קטן וחמוד לאמא (שמכינה לחג, בד"כ , יותר מכל הצאצאים יחד) עם איזה פתק. החיוך של אמא שוה שנים של עבודה וכל הון שבעולם.

בהצלחה.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....