התורה משנה אנשים.

בלי התורה.. שלא נדע...

אני אגיד תאמת. כשיש לי לכה - אני לא יודע לירוק אותה.

אני מנסה כזה ועושה חעחעחעעכעכעע ולא יוצא. היא לא עולה.

ואז מידי פעם היא פשוט קופצת ללמעלה אז ישר אני עף לצד ויורק בשקט.

מי שיורק ככה זה בשביל הפוזה

אולי.

אנ'לא גבר-גבר כזה.

אין לי שרירים (סביר להניח שאשתי תהיה יותר חזקה ממני) ואני מקווה שאם יהיה גוק בבית היא תהרוג ולא אני.

לא. לא גבר-גבר. ממש לא.

וזה נראה חכם

לכי לכי י'אישה!!!

חפשי מישו אחר שיירק איתך!!!!

אני עוד מעט אירק עלייך

לסמן זלזול, ביזוי ועוד כל מיני תארים כאלה

את לא רוצה שהם ירקו לכנרת כן?

להבל וריק (ח-טוווו) ומתפללים

ומבחינתי הוא לא הדובר של חבד..

אולי הייתי כן נותן כיפים ומחבק במקומות שהיום אסור?

יותר ברמה של יחס יותר טבעי לבן אדם.

לעשות חיים 

וחוץ מזה הייתי רוצה לטוס לתאילנד לעושת שם חיים 

ממש לא התכונתי שאני רוצה את הדברים הרעים ששם

NAP -זה בתרגום חופשי "עיקרון החוסר באלימות"

כלומר, כללים שלפיהם אני לא אפריע לך ואתה לא תפריע לי, אבל כל מה שלא מפריע לך אני יכול לעשות.

לגבי הדת לא בטוח..

מפחיד אותי לחשוב על זה,

אבל.... נראה לי לא לחכות בין בשר לחלב

רחמנא ליצלן ל"ע

אני באמת לא מצליחה לדמיין את עצמי עוברת על איסורים אחרים

כמו שבת וצניעות...

אומרת שאסור.

אבל זה נורא ואיום, אז אשמור את זה לעצמי

פשוט לא סטנדרטי וחבל תיוגים

במובן החילוני של המילה.

איכס.

שאלה מפגרת אבל. כי אם הייתי נולד חילוני אז היתה לי בכלל אישיות אחרת.

הדת ממש שינתה אותי,

כי אם לא הייתי עובדת על עצמי היתי ככה כמו שנולדתי וזהו בלי שום התקדמות.

בקיצור הייתי אגואיסטית, ממורמרת על החיים ועוד כמה..

אז הייתי לומד צניעות מחתול וגזל מנמלה 

המוסר הוא לא דבר מלאכותי, המוסר הוא דבר טבעי ומחוייב

נכון זה דורש מאמץ אבל אדם לעמל יולד

ומי שחושב להשיג דברים בלא מאמץ  על זה אמר שלמה מעט שנות מעט תנומות מעט חיבוק ידיים לשכב ובא כמתהלך רישך (ריש=עוני, רישך=עונייך) ומחסורך כאיש מגן

ומי שחושב שהדת היא לא טבעית

פשוט לא קרא נכון את ספר הספרים 

כי מי שיודע לקרוא נכון 

זה מאוד טבעי וסוג של מוסר, מוסר של משפחה, מוסר של אמון בעולם ובאלוקים, אמונה בכך שהעולם בנוי על מטרות ולא סתם, ופעולה נכונה על פי זה וסוף הכבוד לבוא

ויודע לשמור על מוסריות מקיפה

האם אתה מכיר -יצור אנושי- ולו-דתי מאמין אדוק- שמוסרי בכל פרט ופרט ובכל עניין ועניין? אני לא מכיר. כל אדם יש לו מה שהוא מסוגל ויש לו מה שהוא לא מסוגל. יש לו מה שהוא מבין ויודע שצריך לעשות, ויש מה שהוא לא מבין. אנו צריכים להשתדל, אבל אנו לא צריכים לנסות להפוך את עצמינו לאלוקים, אלא ללמד את עצמנו על קיומו של האלוקים ועל דרכיו, ולהשתדל להשתדל להשתדל זו המילה, 

מי שחושב שהוא מושלם במוסריות בגלל שהוא הולך לפי -מה שהוא מבין- שהתורה רצתה (והוא אפילו יותר מוסרי מהחיות!), אינו אלא בעל גאווה, אדם צריך לדעת שאנו עושים השתדלות, השלמות היא מצד הבחירה, היינו שכל מה שאנו מבינים שצריך לעשות אנו גם מקיימים, זו השלמות, לעשות מה שידוע, לא להאמין בנסתרות, 

אתה מכיר רבנים שלמים בשלמות אנושית, אבל האנושות איננה השלמות הגדולה ביותר בעולם, יש מעליה מלאכים ואלוקים, גם המלאכים לא מושלמים רק הקב"ה לבדו מושלם, 

הקב"ה מושלם מבחינה מוסרית? כן.

האם בן אדם יכול להגיע לדרגת השלמות המוסרית של הקב"ה? לא.

מסקנה: אדם לא יכול להגיע לשלמות מוסרית ברמה הגבוהה ביותר. מש"ל.

הבהרה: צניעות מחתול וגזל מנמלה זה רק צורת ביטוי, ברור שאנו לומדים את זה מהשכל ומהנשמה שיש לנו שהם גבוהים ממחשבת החתול והנמלה, אבל אנו לומדים, שכמו שהחתול והנמלה מסוגלים להיות מוסריים במידה שהם מוסריים, גם ללא תורה, כך גם אנו יכולים לדעת להיות מוסריים גם ללא תורה

שיעורים במתמטיקה? :p

מוסריות שלמה? לא!

זה מה שהיית שודד אם לא הייתה תורה ומוסר...?

כי אם למוחמד לא הייתה דת הוא היה שותה אלכוהול

מתקרבים לאמת

בכל מקרה, תודה לא-ל ראיתי רבנים רבים שדומים למלאך ה' צבקות, ותודה לא-ל הם היו מודעים לכך שהם רק דומים ועדיין לא מלאך ממש. איך אמר משה רבינו למלאכים? 

שבת פט א – ויקיטקסט

"אמר לו הקב"ה למשה החזיר להן תשובה אמר לפניו רבש"ע מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם אמר לו אחוז בכסא כבודי וחזור להן תשובה שנאמר (איוב כו, ט)מאחז פני כסא פרשז עליו עננו ואמר ר' נחום מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו אמר לפניו רבונו של עולם תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה (שמות כ, ב) אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים אמר להן למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם תורה למה תהא לכם שוב מה כתיב בה לא יהיה לך אלהים אחרים בין עמים אתם שרויין שעובדין עבודת גלולים שוב מה כתיב בה זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות שוב מה כתיב בה לא תשא משא ומתן יש ביניכם שוב מה כתיב בה כבד את אביך ואת אמך אב ואם יש לכם שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף לא תגנוב קנאה יש ביניכם יצר הרע יש ביניכם מיד הודו לו להקב"ה שנאמר (תהלים ח, ב) ה' אדונינו מה אדיר שמך וגו' ואילו תנה הודך על השמים לא כתיב"

המלאך עומד במצבו - ומצבו גבוה יותר, האדם מתקדם - אבל יתרונו הוא רק ביכולת הבחירה, לא בתבונה יותר גדולה.

כמו ההבדל בין אדם שעומד לפני ניסיון גזל, לעומת אדם שיושב בביתו ולומד איסורי גזילה, האדם שלומד איסורי גזילה אין לו ניסיון, הוא לא מעלה על דעתו לעשות איסור, ולכן מבחינה מוסרית הוא במקום גבוה יותר, לעומתו האדם שעומד בפני הניסיון, מחשל את כוחות נפשו, אבל זה לא אומר שהוא "יותר מוסרי" 

אבל אני אלך איתך - מי יותר מוסרי, אדם שלומד בהתלהבות מוסר על זהירות בממון חבירו או אדם שעומד בניסיון? ברור שאדם שלומד מוסר, כלומר מתחבר לעקרונות המוסריים, הוא מוסרי במהותו, כלומר נפשו כולה מעורבת במוסריות "מה נחלים מעלים את האדם מטומאה לטהרה אף אהלים מעלים את האדם מטומאה לטהרה" - כיוון שכל גופו טובל בהם ממילא אי אפשר שלא יהיה מזה מוסרי ברמות עליונות. לתוספת הבנה אביא מ"ש הגר"א באבן שלמה, שלפעמים אדם מתחיל להיכנס לבתי מדרש ללמוד ובתחילת לימודו נכנסת בו גאווה על כך שהוא לומד, וחושב שכבר הגיע למעלה עליונה, ואומר הגר"א התורה נמשלה למקווה, מים שכל גופו עולה בהן, כך כאן 'עד שכל גופו יוכתש בהן כחרדל'. אבל זו עכ"פ מהות הלימוד שהיא גדולה יותר וחשובה

הרי כל האנושות קובעת מוסר לפי מה שנוח לאנושות, לא בהכרח לפי מה שנוח לחיות, היהדות לא בהכרח קובעת מוסר לפי מה שנוח לשאר העמים וכו', השאלה היא רק "איזה מוסריות יותר גבוהה" המוסריות החייתית, או המוסריות האנושית, המוסריות הגויית, או המוסריות היהודית, 

השונות היחידה היא בכך שלמשל לחיות יש "מוסר מקומי" כלומר לכל חיה יש מערכת מוסר פרטית, למשל לחתול יש רק צניעות, לנמלה יש רק איסור גזל, ליונה יש רק זהירות מעריות. וכו', ואילו לאדם יש מערכת כללית שמקיפה את כל החיים, אבל אילו היינו יצורים ברמה גבוהה יותר, אז לא היינו מרוצים גם כן מזה, והיינו מבינים שיש מערכות יותר טובות ויותר כוללות, אלא שאיננו יצורים ברמה מלאכית, ולכן זה מה שיש לנו ועם זה אנו חיים, וזה מה שהקב"ה דורש מאיתנו, כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, אלא רק אנחנו צריכים לזכור שיש מוסריות וערכים שהם מעל החשיבה הפשוטה, ולכן ללכת לפיהם

שאם לא הייתה תורה אז היה צריך להמציא אותה

כמה פשוט

כי התורה כפי שהיא כך הייתה צריכה להינתן,

ואמרו חז"ל לא בשמים היא

 שאם היתה בשמים היינו צריכים לעלות אחריה ולמוצאה

זה דיון אחר בעניין תיאולוגיה משהו בפני עצמו

התורה היא טבעית, לכן היא ראויה לנו

יש הרבה מאמרים כאלה כמו קב"ה ואורייתא וישראל חד ועוד

אם אתה רוצה תשובה ארוכה ומפורטת, אז זה נושא לדיון בפני עצמו, לא בטוח שאניח את דעתך, אבל אוכל לתת לך כיווני מחשבה  אבל בשביל זה צריך לפתוח דיון בפני עצמו, אי אפשר לערבב את זה פה

אם אתה רוצה תשובה כללית, אז קודם כל עובדה שאצל רוב בני האדם בכל הדורות ואפילו בדורנו זה לא מקובל ונחשב מאוד לא ראוי, מה שמראה לך שזה חלק מהטבע האנושי, וגם מסתבר שיש לזה הסברים ששוב אפשר לפתוח על זה דיון 

"...בבחי' בהמה שלמעלה מבחי' אדם לבד דהיינו מ"ש אדם ובהמה תושיע. והוא להיות נמשך אחריו ית' כבהמה למעלה מהטעם והדעת והיינו ע"י חנוך לנער שנתחנך להיות מתחלה בבחי' הביטול דבהמה שהם המלאכים פני אריה פני שור והאופנים וחיות ברעש גדול והיינו ע"י שעור ה' כו' כנ"ל, ועי"ז יוקבע הביטול בנפשו, שגם כי יזקין להיות קנה חכמה לכו לחמו בלחמי לא יסור מהיות בבחי' בהמה ג"כ בבחי' הביטול שלמעלה מהשכל כו': (ליקוטי תורה לאדמו"ר הזקן, בחוקותי, נ' עמודה ב', ) 

זה אם כבר הזכרת את הרצונות הפרמיטיביים, או החייתיים אם נקרא לזה ככה. 

זה אם כבר מדברים על עבודה בביטול.

תחושת האשמה היא דבר שיש למגר בבחינות מסויימות לדעתי. חלק מהחטאים הם תוצר של אשמות ופחדים. 

גבולות עצמאיים זה מעולה. אני לא חושב שהם היו מוגדרים כגבול, יותר פשוט זה היה בא ממילא. בלי התערבות חיצונית, בלי בחינה שלהם מבחוץ הכוונה. זה פשוט היה רצף של חיים

העניין בגבולות הם המיסוס שלהם ככאלה. כאילו בלי הבחינה שלהם מבחוץ והגדרה שלהם כגבול. אבל לא מתוך אקטיביות של פעולה. כי אז זה להיכנס לכל מיני איזורים לא בהכרח נקיים מספיק בשביל לפעול. הפאסיביות במקום הזה של הביטול, של השחרור, של האין יכולה למלא ברוח אלוהים.

עבודה של שחרור.

תכווני קצת

אוקי. אני מקווה שאני אצליח קצת יותר, רגע.

לא אמרתי לגדל ילד בביטול. אני לא יודע את העבודה החינוכית שאת תציעי לילדים שלך. זאת בחירה שלך מה לעצב בו. לא בטוח שיש לך את הרשות לזה, בכל זאת, הוא יהיה שונה ממך כי יש בו נשמה אחרת. 

הציטוט שהבאתי הוא של האדמו"ר הזקן לגבי בחינה של חיה. שבחיתיות יש משהו מאוד אלוהי במובן הזה, והיא בווריאציה מסויימת שלה הבחינה הגבוהה. בכל מקרה, אני לא מדבר על חינוך של ילד. אני דיברתי על עצמנו. בכללי. את שואלת מה יקרה אילו יתבטלו דברים וגבולות, אז אמרתי שזאת העבודה של הביטול במובן הזה. לבטל את הגבול כגבול. הוא לא מצטייר כגבול. כי כל זמן שהוא כזה זה מבט אליו מבחוץ, זה לא הדבר בעצמו. זאת הבחינה שלו מבחוץ כגבול. מה שגורר אחריו את האשמה אם את חוצה את הגבול. זה לא טבוע בך. 

ואז אמרתי, שאם את מפעילחה כח על העבודה בביטול ונכנסת לתוכה עם האישיות שלך זה יפורר אותה קצת ויכול להוביל לכל מיני מקומות ניהליסטיים נניח. אבל אם את תהיי בה פאסיבית לרוח שמגיעה בזמן הריקון, החלל שיצרת בתוכך לא יתמלא במסכות הרגילות או יותר נכון בקליפות שלהם (בגלל שרוקנת את המסכה מהגבולות שלה היא לא נחשבת אצלך. מתי שככה בריקון יש סכנה שבגלל שהמסכה אבדה את תכניסי את הקליפות שלה שזה בעצם את המקומות עוד של המסכה.) אם תהיי פאסיבית אל המצב האלוהי ששורר תמיד. ולא תכניסי את הכל ותחזיקי את החבל אקטיבית הוא ישתחרר והנשמה תתחיל לפעול את פעולותיה. 

עשה האלוקים את האדם ישר.

גם אם אין גבולות, מעשינו אמורים בסוף להתיישר.

ברור שבלי גבולות כלל הכל היה יותר בנחת,

בלי גבולות 'עבירה לשמה' הייתה לגיטימית,

בלי גבולות אפשר לפעול פשוט, טבעי, נקי.

זה לא בהכרח אוטופי ועדין, זה יכול להיות מאוד אלים וכוחני.

אבל זה יהיה מאוד נקי, לא מתחשבן עם כלום.

מעשה ספציפי? לא עולה לי בראש...

אבל יש בו גם נפש אלוקית,

ואצלנו כיהודים גם הבהמית מניעה אותנו לביישנות, רחמנות וגמ"ח.

לא יודע, לא רואה את עצמי הולך לאיבוד אם מתירים לי הכל.

להבדיל, ולא מתיימר לומר שאני מתקרב לשם,

דוד המלך אומר 'אני עבדך בן אמתך, פתחת למוסרי'.

גם אחרי שפתחת למוסרי, לכבלים שלי, אני עבדך בן אמתך.

מרגיש לי הזדהות קצת עם המקום הזה.

שבישראל היא חלק אלוק ממעל ממש,

וגם בגוים היא חלק אלוק ממעל, אבל לא ממש.

זה לא ממני, זה אח של אחד מאדמו"רי חב"ד.

לא זכור לי ברב זצ"ל, ואפילו לא באר"י הקדוש,

שב' נפשות שנלמדו מהפס' 'ונשמות אני עשיתי' זה רק ליהודים.

ולא הייתי נשארת אותו דבר-- בטוח..

בקטע של דת אני מאמינה מוסר אין קשר. (יש קידוש ה' אבל להיות מוסרים קצת צריך בכל מקרה ובכל מקום--)

יגעיל אותי...כזה בעעעע(אם הבנתם)

בס"ד

עד כמה המושגים הללו נפרדים מעצם האדם במידה שתאפשר הגדרה היפוטתית של אדם ללא גבולות כאלה. (כמו ברוב הדברים, אני חושב שזה תלוי במחלוקת ראשונים).

לגבי השאלה מה היה אילו אני לא הייתי מכיר בתקפותם המחייבת של החוקים הקיימים - אני מעדיף שלא לחשוב על זה...

בס"ד

(אפילו בדמיון) למציאות העצובה הזו.

או שהתכוונת לרישא של דברי, ואז זה לא תשובה מתחמקת אלא שאלה אחרת (ניצלו"ש בלעז).

1. אני לא מבינה איך אפשר לחיות בעולם ללא אמונה בה', בהשגחתו הפרטית, בליוויו התמידי, בהובלתו את העולם הזה לטוב....

הייתי בן אדם מדוכא ללא משמעות..

2. אני חושבת שכן הייתי בן אדם מוסרי בסה"כ וטוב, אך ללא מודעות לכל מיני פרטים שיוצאים מהטוב, מהמוסר...

לשון הרע, עין טובה, ברכות הבונות הכרת הטוב, אמונה בניסים ועוד

אבל אני דתי, ואני באיזשהו מקום שמח מזה ככה שאני לא רואה את עצמי במצב הזה

למרות שהייתי קרוב מאוד בעבר להעיף את הכיפה

אני מסופקת אם באיזה שהוא שלב לא הייתי מוצאת סיבה לקום בבוקר

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

 כבר שנתיים ושלושה חודשים שרוב החדשות שאני שומעת מגיעים מהמשפחה בשיחות טלפון (ואז מן הסתם זה הדברים היותר עיקריים שקרו השבוע)

ומידי פעם כשאני ממש מרגישה מנותקת אני פותחת ערוץ 7 ועוברת על הכותרות.

ואז אני מגלה כמה לא קרה שום דבר משמעותי בזמן שעבר.

כלומר, ייתכן והיו דברים משמעותיים שקרו, אבל מה יעזור לי לדעת בזמן אמת ומה יעזור להם שאני אדע?

אין לי דרך ממשית להשפיע על מה שקורה.

אני יכולה להתעצבן אם מחוקקים חוקים גרועים או אם היועמשית עושה מה שבא לה או הפצרית בכללל......

אבל כל העצבים שלי לא מועילים כלום! מתסכל אבל זה ככה.

פעם ב לשמוע על חייל שנפל... אבל גם כאן אני לא באמת משפיעה. 

בעלי אמר: כמה פעמים קראת תהילים עליהם? אז מה זה עוזר לראות חדשות לראות שמישהו נפל?

בשבילי זה כן חשוב כי ככה אני מרגישה מחוברת לעמ"י אבל בתכלס...לא באמת עשיתי כלום. אפילו תהילים בקושי קראתי.

אז לונורא לא להיות מחוברים לחדשות.

ולגבי הלפתח דעה- אותה דבר. לא באמת משנה מה הדעה שלי. היא לא תשנה משהו.

אתם יודעים מה? אולי היא רק תגרום יותר פירוד ומחלוקות.

ובכלללללל

אם ניזכר לרגע בשיחת נשים ביום שישי, לצרוך חדשות ו"אקטואליה" דרך התקשורת בישראל, זה ממש לא רק להיות מעודכן, אלא זה משנה לך את הדעות ואת המחשבה. אתה כבר לא עצמאי כמעט בכלל. אתה מסכים עם ההוא או עם ההיא, אבל מה אתה חושב לך לעצמך?

אבל אם אתם בכל זאת רוצים לדעת מה דעתי אני אולי אפתח את זה בתגובה אחרת פה בשרשור.

((ודעתי, אגב, פותחה לבד באופן עצמאי. כלומר, זה היה רעיון שלי בלבד בלי ששמעתי עליו מאף אחד אחר.

ואז כעבור שנה פתאום מוריה (שגם היא לא צורכת חדשות) אמרה אותו ביום שישי.

והרגשתי ממש, אמממ לא יודעת איך קוראים להרגשה, כשאמרתי לה- נכון! גם אני אמרתי את זה! ממש!

ההרגשה כנראה היתה, מה זה עוזר שאמרתי. מי בכלל מקשיב את מי זה מעניין))

לכן עברתי לצרוך חדשות בקריאה ולא בצפיה.

צריך את המינימום כדי לדעת מה קורה בעולם ואיך אנחנו חיים ומה המשמעות של זה. אפילו קצת יותר (נגיד קצת תקשורת כלכלית). אבל לא להתחרפן ולפרק את הלב בשביל ארועי דרמה חדשותית חולפים.

שלא לדבר על זה שכמו שאת יודעת אני עובד בחדשות. 90% זה הזיות שצריך להמציא כדי למלא נפח. ברוך השם רוב הזמן לא קורה כלום וצריך להמציא כל מיני שטויות כדי שיהיה על מה לכתוב.

(לפעמים אני כותב בעצמי, אבל זה תוכן מעניין בנושאים אחרים שלא קשורים לחדשות).

אגב,

אני כן פיתחתי דעות עצמאיות וכאלה. היו לזה כמה סיבות ואחת מהן היא חשיפה להרבה סוגים של תוכן מגוון. מקצועי. ופחות מפעיל רגשית.

איזה דעות עצמאיות את מרגישה שפיתחת ששונים מהסביבה שלך?

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

כי מחר שום יום שלישי והפעם לא אוכל להבריז כמה אפשר להיות בת 16 בגיל שאני עכשיו

אז דיברנו

ושאלתי

והוא שאל אם אני רוצה לשמוע מה שאני רוצה לשמוע או מה שהוא חושב

ואמרתי שיענה מה שהוא חושב

והוא הסביר

והוא אמר שבחור בגיל הזה זה כך וכך

וניסיתי להבין ככל יכולתי

בכל זאת, אני לא בחור בגיל הזה, אז יכולת ההבנה שלי מוגבלת

ושאלתי למה ההוא כשהיה מאורס כן דיבר איתי יפה

ומה, האם כשמתארסים פתאום מבינים שכן אפשר לדבר

אז הוא אמר שכנראה בגלל שזאת היתה שיחה עניינית

ואולי זה גם האופי

ושוב הקשתי

ושוב ניסה לתרץ

אז בסדר נו הבנתי

אבל לא יודעת למה זה עשה לי הרגשה לא טובה

אח"כ אם זוכרים אותך