איך יכול להיות
שאנחנו כל כך קטנים
ברמות היסטריות
שאי אפשר לקלוט
לעומת כל היקום הזה
שמה הוא בכלל
ובכל זאת
מרגישים כאילו אנחנו עולם שלם
והכל סובב סביבנו.
בשביל מה הכל פה
וכל העולם הזה
לאן הוא מובל
ואם יש תכלית בכלל
לעולם הגדול,
לא לי הקטנה.
כי גם אם העולם
יגיע לטוב מושלם
שאלת התכלית לא נפתרת----
לאן מכאן?
מי זה אלוהים
שכולם המון מדברים עליו
ועושים ממנו אדם
כשמייחסים לו תכונות ומעלות.
כשמסתכלים על השמיים
יודעים שיש יותר
ולכן מבינים הרבה פחות
מה העולם
ומה אני
ומה זה
ארץ ושמים
וכוכבים ועצים
ובני אדם
שמש ואדמה.
איך אנשים
מסוגלים לחשוב
שהמדע מסביר
את כל מה שלא מובן.
הרי הכל רק נוסחאות
שמשתיקות לבבות
שרוצים לשאול.
כי גם אם תגיד
מה המרחק לכוכבים
ושאין שם חיים
ותסביר בהמון מילים גבוהות
איך נולד אדם
בנוסחאות מחושבות
לא אוכל להבין
כי הכל בעצם
קוסמי
ומסתורי
ולא הגיוני
מי אמר
שההיסטוריה נכונה
ושהשם נתן תורה
אין וודאות אמיתית.
אם לא אוכל להבין את ההווה כלל
איך אוכל להבין את העבר?
כל אדם- תעלומה.
ואין איש יודע את פנימיותו האמיתית
מחשבותיו רצונותיו שקריו.
אז איך אפשר להאמין?
אולי היה- והתעוות?
הרי שנים חלפו.
ומה שנכתב- נכתב.
ואם לא בהכרח ההיסטוריה נכונה,
מי אמר שהיה מתן תורה?
יכול היה להתעוות,
להיכתב בשינוי.
אם אני לא מבינה מיהו אלוהים
ומהי ההיסטוריה,
מה נשאר?
??????????????
למה אנחנו רואים כל כך הרבה גוף
וכל כך קצת נשמה.
ולמה נשמות לא מתחברות
בגלל מגבלות של גוף.
כל אדם הוא עולם
מלא
אז למה
בגלל קודים חברתיים
שלא אצל כולם מושלמים
אך הם כל כך חיצוניים
יש נשמות שלא רואים?
למה כל כך הרבה שקר,
והסתרות,
זיופים ומסכות.
למה אין אדם פשוט.
למה הרע גובר על הטוב
אנשים
שלקויים
בנפשם.
כולם מרגישים
שהם מעל.
אבל מה אנו בכלל מבינים
בנפשות של אנשים?
לבבות הם מורכבים.
אולי
הנשמה
פשוט כל כך גדולה
עד שלא יכולה להכיל את מגבלות הגוף?
אלו
שאלות שהלב שואל
ועליהן
השכל לא יוכל לענות
גם לא אדם
אולי
אחרי הסוף
אז
אמצא תשובות
לאלו
וגם לעוד
שאלות של הלב.