הי,
אשמח להתייעץ איתכם לגבי בני בן 6 ילד בכור.
אנסה לתאר אותו ואת הקושי:
הוא ילד מקסים וחכם, מלא אנרגיות, יש בו רצון עז לדעת, לחוש, להיות נוכח. יש בו הרבה כוחות חיים.
וזה מאתגר להיות הורה לילד כזה,
הוא ילד עם המון יכולות שללא הכוונה משפריצים לכל המקומות האפשריים ולא תמיד יש בי הכוח/ התבונה לכוון.
הוא נולד בינואר, שנה שנייה בגן חובה, שנה שעברה הקפצנו אותו לשנתון מעליו כדי שיהיו לו אתגרים חיוביים ואכן היה מוצלח מאוד.
הילדים בגן נתנו לו פייט וזה ליטש אותו והוציא ממנו את המירב.
קיבלנו הרבה מחמאות על ההשתתפות שלו בגן, לא רק על התשובות החכמות (זה ברור) אלא על הדרך, החשיבה לפני התשובה, העבודה בפינות היצירה, דרך ההתמודדות עם חברים...
השנה היו מספר שינויים, הקושי הראשון היה כשרוב ילדי הגן עלו לכיתה א' והוא נשאר עם מספר ילדים בודד לשנה נוספת בגן.
זה פגע לו בביטחון העצמי למרות שהסברנו לו המון שכל ילד נמצא בגן 3 שנים ורק אח"כ עולה לכיתה א' והילדים שהיו שנה אחת בגן חובה היו שנתיים בטרום.
ויש ילדים הפוך, שנה בטרום ושנתיים בחובה.
הקושי השני היה שילדתי בתחילת שנה.
השנה יש שכבת "צעירים" כלומר יש ילדים שקטנים ממנו בשנה וחצי.
זה מוציא ממנו דברים לא טובים, אין מי שיאתגר אותו בקטע חיובי, אז או שהוא נטפל לקטנים, או שהוא "שולט" עליהם, או יורד עליהם, הוא לא מצליח להתחבר.
מהחבורה המצומצמת שנשארה שנה נוספת, יש ילד שמנהיג אותו למעשים שליליים, הוא ילד שגם שנה שעברה התבלט לא לטובה אבל השנה זה עוד יותר בולט כי הוא מהגדולים והבן שלי נהייה שפוט שלו. הבן שלי לא מצליח לפתח עצמאות ומקום בריא בגן.
כל ילד "טוב" מהגן שהבן שלי מתחבר אליו, אותו ילד הורס את החברות.
והוא גם למד לבקש כופר מהילדים הקטנים יותר. אתה רוצה שאהיה חבר שלך? תביא לי כסף/משחק וככה חוזר הביתה עם שלל מטבעות/ מכוניות.
וכבר כמעט שאין לי שליטה על זה כי יש לו מאות מכוניות ודמויות אנשים וחלקי לגו, אז רק אם אני מצליחה לזהות בין המשחקים שלו משהו לא מוכר ולדובב אותו אני מבינה מה קרה.
המצב בגן רק הולך ומחמיר והגננות מתלוננות, המשלימה שבאה עם כל כך הרבה רצון ואידיאלים כבר אובדת עצות סובלת מהבן שלי שמתסיס את כל הגן ומציק לכולם.
די, נמאס לי כל יום לשמוע איזה דברים רעים הוא עשה. מספיק קשה לי איתו בבית.
בבית ההתמודדות הקשה זה עם אחותו בת ה4. מאז הלידה של השלישית הוא פשוט לא סובל את אחותו, גם מציק, מרביץ, מקלל ובאופן כללי מנסה להוריד אותה,
לועג לאיך שהיא מדברת (יש לה בעיית דיבור)
זה מתבטא בדברים כמו אתמול ביקשתי ממנה לאסוף את המשחק לפני האוכל והיא סירבה, אמרתי שחבל כי אם היא לא תאסוף היא לא תוכל להתחיל לאכול, פתאום אני קולטת את הבן בשניה אוסף את המשחק שלה ומחזיר למקום, לא הבנתי מה מתרחש... ואז הוא בא אלי עם פרצוף ניצחון: עכשיו היא לא יכולה לקבל ארוחת ערב כי היא לא יכולה לאסוף את המשחק!!
או כשהוא הולך לישון הוא נלחם בעצמו לא להירדם כדי שכשהיא תשמיע ציוץ הוא יזנק בתלונות שהיא מציקה ומפריעה לו.
אתמול אחרי שהיה יום יחסית טוב ואחרי שבעלי ישב ודיבר איתו סיפר לו סיפר והכל הוא היה צריך לשירותים.
לא ברור איך בעלי פספס את העובדה שהיא במקלחת, והשאיר אותם לבד, הספיק לו עשר שניות לגרום למהומה- הוא זרק את הבגדים והסנדלים שלה לתוך האמבטיה.
לקח לנו שעה וחצי להרגיע את שניהם (לדבר, להקשיב, לחבק וללטף) כשבמקביל גם התינוקת צריכה את המעט שלה.
גם בזמנים רגועים בארוחת ערב כל המשפחה בעלי שואל חידות והם עונים הכל נחמד לכמה דקות של רוגע. הוא אומר גם לי יש חידה! כולנו מקשיבים. זה משהו רע.. עונים: מרור! מצרים!
לא.. אתן עוד רמז.. מתחיל ב* נגמר ב* לוקח לאסימונים קצת ליפול... הוא התכוון אליה.. עוד משבר.
(הקטע קורע לב זה שהיא אחרי שעתיים ככה מספרת לי הוא אמר שאני משהו רע...)
אני מרגישה כבר בלי אוויר, הוא לוקח ממני 70% מהפניות, בת ה4 25%, לתינוקת נשאר 5% מהזמן וכוחות הנפש כשאני עם כל השלישייה (בזמן שאני איתה לבד אנחנו משלימות את הזמן איכות שלנו)
ולי לא נשאר כלום.
נגמר לי האוויר, ונגמר לי הכוח לנסות להעצים אותו
ניסיתי מדי פעם לקחת אותו לבוקר כיף- היה לנו כיף ביחד אבל עד הצהריים שאספנו אותה הכל נהיה קשה פי 2 אז אין לי הכח לעשות זאת לעיתים קרובות, מה גם שלא ראיתי שינוי לטובה אפילו להיפך.
ניסינו להפריד אבל זה גם מוציא מהם בלי סוף תלונות למה היא עם *** לא משנה מה נתכנן, תמיד הוא ירגיש שהתוכנית שלה טובה יותר ויעורר מהומות.
פעם אחת שלחנו אותו לבד לשבת אצל ההורים שלי, היה מדהים לנו, לבת ולו (להורים שלי היה מאתגר קצת כי הוא אלוף מעשי הקונדס וההורים שלי כבר לא בגיל...
הוא נעל את עצמו עם אחיינית שלי בתוך הבית וכולם בחוץ בשמש מדברים ומתחננים לו שיפתח)
לא בא לי שהבת תפסיד כל הזמן, ילדה כזאת טובה ומתוקה שמפסידה המון רק כדי שאח שלה לא ישתגע עליה.
אני לא יכולה לחגוג לה יום הולדת בבית כי הוא יתחרפן לי טוטאלית, פתק לגננת אני מביאה לה בלי שהוא ידע (וזה לא משנה שבמקביל גם לו יש פתק. תמיד הוא ימצא למה שלה טוב יותר)
הרבה המהמתנות והפרסים שלה הוא הורס (גם כשלו יש אותו דבר בדיוק)
ואם היא תיגע במשהו שלו- אייי איזה משבר יגיע לפתחנו.
אציין שעם התינוקת הוא מתנהג מדהים ממש.
אשמח לעצות בשני המישורים...
אמא מותשת (פיזית, ובעיקר נפשית. מתחילה להרגיש חסומה מרוב קושי)
אשמח להתייעץ איתכם לגבי בני בן 6 ילד בכור.
אנסה לתאר אותו ואת הקושי:
הוא ילד מקסים וחכם, מלא אנרגיות, יש בו רצון עז לדעת, לחוש, להיות נוכח. יש בו הרבה כוחות חיים.
וזה מאתגר להיות הורה לילד כזה,
הוא ילד עם המון יכולות שללא הכוונה משפריצים לכל המקומות האפשריים ולא תמיד יש בי הכוח/ התבונה לכוון.
הוא נולד בינואר, שנה שנייה בגן חובה, שנה שעברה הקפצנו אותו לשנתון מעליו כדי שיהיו לו אתגרים חיוביים ואכן היה מוצלח מאוד.
הילדים בגן נתנו לו פייט וזה ליטש אותו והוציא ממנו את המירב.
קיבלנו הרבה מחמאות על ההשתתפות שלו בגן, לא רק על התשובות החכמות (זה ברור) אלא על הדרך, החשיבה לפני התשובה, העבודה בפינות היצירה, דרך ההתמודדות עם חברים...
השנה היו מספר שינויים, הקושי הראשון היה כשרוב ילדי הגן עלו לכיתה א' והוא נשאר עם מספר ילדים בודד לשנה נוספת בגן.
זה פגע לו בביטחון העצמי למרות שהסברנו לו המון שכל ילד נמצא בגן 3 שנים ורק אח"כ עולה לכיתה א' והילדים שהיו שנה אחת בגן חובה היו שנתיים בטרום.
ויש ילדים הפוך, שנה בטרום ושנתיים בחובה.
הקושי השני היה שילדתי בתחילת שנה.
השנה יש שכבת "צעירים" כלומר יש ילדים שקטנים ממנו בשנה וחצי.
זה מוציא ממנו דברים לא טובים, אין מי שיאתגר אותו בקטע חיובי, אז או שהוא נטפל לקטנים, או שהוא "שולט" עליהם, או יורד עליהם, הוא לא מצליח להתחבר.
מהחבורה המצומצמת שנשארה שנה נוספת, יש ילד שמנהיג אותו למעשים שליליים, הוא ילד שגם שנה שעברה התבלט לא לטובה אבל השנה זה עוד יותר בולט כי הוא מהגדולים והבן שלי נהייה שפוט שלו. הבן שלי לא מצליח לפתח עצמאות ומקום בריא בגן.
כל ילד "טוב" מהגן שהבן שלי מתחבר אליו, אותו ילד הורס את החברות.
והוא גם למד לבקש כופר מהילדים הקטנים יותר. אתה רוצה שאהיה חבר שלך? תביא לי כסף/משחק וככה חוזר הביתה עם שלל מטבעות/ מכוניות.
וכבר כמעט שאין לי שליטה על זה כי יש לו מאות מכוניות ודמויות אנשים וחלקי לגו, אז רק אם אני מצליחה לזהות בין המשחקים שלו משהו לא מוכר ולדובב אותו אני מבינה מה קרה.
המצב בגן רק הולך ומחמיר והגננות מתלוננות, המשלימה שבאה עם כל כך הרבה רצון ואידיאלים כבר אובדת עצות סובלת מהבן שלי שמתסיס את כל הגן ומציק לכולם.
די, נמאס לי כל יום לשמוע איזה דברים רעים הוא עשה. מספיק קשה לי איתו בבית.
בבית ההתמודדות הקשה זה עם אחותו בת ה4. מאז הלידה של השלישית הוא פשוט לא סובל את אחותו, גם מציק, מרביץ, מקלל ובאופן כללי מנסה להוריד אותה,
לועג לאיך שהיא מדברת (יש לה בעיית דיבור)
זה מתבטא בדברים כמו אתמול ביקשתי ממנה לאסוף את המשחק לפני האוכל והיא סירבה, אמרתי שחבל כי אם היא לא תאסוף היא לא תוכל להתחיל לאכול, פתאום אני קולטת את הבן בשניה אוסף את המשחק שלה ומחזיר למקום, לא הבנתי מה מתרחש... ואז הוא בא אלי עם פרצוף ניצחון: עכשיו היא לא יכולה לקבל ארוחת ערב כי היא לא יכולה לאסוף את המשחק!!
או כשהוא הולך לישון הוא נלחם בעצמו לא להירדם כדי שכשהיא תשמיע ציוץ הוא יזנק בתלונות שהיא מציקה ומפריעה לו.
אתמול אחרי שהיה יום יחסית טוב ואחרי שבעלי ישב ודיבר איתו סיפר לו סיפר והכל הוא היה צריך לשירותים.
לא ברור איך בעלי פספס את העובדה שהיא במקלחת, והשאיר אותם לבד, הספיק לו עשר שניות לגרום למהומה- הוא זרק את הבגדים והסנדלים שלה לתוך האמבטיה.
לקח לנו שעה וחצי להרגיע את שניהם (לדבר, להקשיב, לחבק וללטף) כשבמקביל גם התינוקת צריכה את המעט שלה.
גם בזמנים רגועים בארוחת ערב כל המשפחה בעלי שואל חידות והם עונים הכל נחמד לכמה דקות של רוגע. הוא אומר גם לי יש חידה! כולנו מקשיבים. זה משהו רע.. עונים: מרור! מצרים!
לא.. אתן עוד רמז.. מתחיל ב* נגמר ב* לוקח לאסימונים קצת ליפול... הוא התכוון אליה.. עוד משבר.
(הקטע קורע לב זה שהיא אחרי שעתיים ככה מספרת לי הוא אמר שאני משהו רע...)
אני מרגישה כבר בלי אוויר, הוא לוקח ממני 70% מהפניות, בת ה4 25%, לתינוקת נשאר 5% מהזמן וכוחות הנפש כשאני עם כל השלישייה (בזמן שאני איתה לבד אנחנו משלימות את הזמן איכות שלנו)
ולי לא נשאר כלום.
נגמר לי האוויר, ונגמר לי הכוח לנסות להעצים אותו
ניסיתי מדי פעם לקחת אותו לבוקר כיף- היה לנו כיף ביחד אבל עד הצהריים שאספנו אותה הכל נהיה קשה פי 2 אז אין לי הכח לעשות זאת לעיתים קרובות, מה גם שלא ראיתי שינוי לטובה אפילו להיפך.
ניסינו להפריד אבל זה גם מוציא מהם בלי סוף תלונות למה היא עם *** לא משנה מה נתכנן, תמיד הוא ירגיש שהתוכנית שלה טובה יותר ויעורר מהומות.
פעם אחת שלחנו אותו לבד לשבת אצל ההורים שלי, היה מדהים לנו, לבת ולו (להורים שלי היה מאתגר קצת כי הוא אלוף מעשי הקונדס וההורים שלי כבר לא בגיל...
הוא נעל את עצמו עם אחיינית שלי בתוך הבית וכולם בחוץ בשמש מדברים ומתחננים לו שיפתח)
לא בא לי שהבת תפסיד כל הזמן, ילדה כזאת טובה ומתוקה שמפסידה המון רק כדי שאח שלה לא ישתגע עליה.
אני לא יכולה לחגוג לה יום הולדת בבית כי הוא יתחרפן לי טוטאלית, פתק לגננת אני מביאה לה בלי שהוא ידע (וזה לא משנה שבמקביל גם לו יש פתק. תמיד הוא ימצא למה שלה טוב יותר)
הרבה המהמתנות והפרסים שלה הוא הורס (גם כשלו יש אותו דבר בדיוק)
ואם היא תיגע במשהו שלו- אייי איזה משבר יגיע לפתחנו.
אציין שעם התינוקת הוא מתנהג מדהים ממש.
אשמח לעצות בשני המישורים...
אמא מותשת (פיזית, ובעיקר נפשית. מתחילה להרגיש חסומה מרוב קושי)
