פסיעה. ועוד אחת.
השמיים מעל; מרבד תכול עלינו, חופת חיים.
והמבטים מצטלבים לשניה,
ולאחריה, כמעט
הידיים,
כמעט.
חריקות הנשימה נשמעות היטב, מתמזגות עם רחשי גלי הים השוצפים.
לחישה צורמת עולה מתוכי: "אימתי"?
וקצתי.
נמוג הוא,
והצפייה.
הם לא רוצים.
הייתי איתה ביחד
ל המשוגע היחידיפי מאה....
אבל כן, מערכון נחמד .....
זה בדיקה אם הקישור של אמצע הסרטון עובד...
תפתחי את הסרטון הראשון בתוך ההודעה.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.
