אז ככה.
תמיד אוהבים להגיד (מה שנכון גם..)
שחמץ הוא החמצה..
יענו התערבנו יותר מדי במציאות
עד שהאגו שלנו נכנס שם, התפחנו הכל, וממילא העסק הוחמץ.
לא הגיע לייעודו.
אז יש שבוע בשנה, להירגע מכל זה, עם המצה הפשוטה, מאכל עניים (שעולה 120 לקילו, אבל עזבו, זה נקודה צדדית).
אז לכאורה, אוהבים תמיד לשאול, אז למה בכל השנה אוכלים חמץ, אם הוא ככ גרוע, מבטא את היצה"ר וכו'.
ונראה לי לומר,
שחמץ זה לא דבר שנעשה ביותר מדי כוונה, סתם חוסר תשומת לב לכמה זמן, וכבר הוא נהיה חמץ.
כל פעולה בעולם הזה, כמעט בהכרח תלווה בחימוץ, בהחמצה, בהכנסה של אגו, זה כמעט בלתי אפשרי לברוח מזה.
והפיתרון הוא לא להרים ידיים מול המציאות ולא לפעול.
אלא לפעול גם לפעול, אבל לזכור, בשקט בשקט, שזה 'לא זה'.
ובשביל זה יש שבוע בשנה,
להיזכר בכל זה.
- לקראת נישואין וזוגיות