אחרי שבוע שלא התפללתי בכלל
ועוד לוידת כמה זמן שלא התפללתי נומאלי
אני רוצה גבוה.
אני רוצה לעלות
אבל אין לי כח
ואין לי מספיק רצון
וגם תכלס
נוח לי בתוך הג'יפה הזאת.
נוח וריק
ואני משדרת שאני שמחה
כי אין לי כח לשדר אחרת
כי אין לי כח שיתחילו לחפור
כי אין לי כח להכנס שוב לאותו הסרט.
הכל ריק בפנים
או מלא בתהיות
בספקות
ושאלות
אין לי כח לרצות
אין לי כח ליפול
אין לי כח להתאמץ
בא לי שבועות על גבי שבועות
לשכב במיטה ולא לעשות כלום.
כי מה זה משנה?
אם כלום עושה כלום
או אם כלום עושה משהו
בשתיהם התוצאה היא כלום.
אז עדיף לא לעשות
חבל על המאמץ.
איכ
ואני חסרת משמעת עצמית בקטע אחר
גרע של ילדה
והעולם שבחוץ גדול
ואני קטנה
העולם בחוץ מפחיד ומשוגע.
אני רוצה לשבת בבית בתריסים מוגפים
להשמר ממנו
לשכוח מקיומו
להרגיש מוגנת מפניו
ואני עובדת על עצמי
שהוא קיים
שהוא לא נעלם
שהוא מקשיב
שאכפת לו בכלל
מקשקשת קשקושים
שבחלומות שלי אני לא מאמינה בהם.
האמת היא גדולה אך נסתרת
השקר גם הוא גדול וגלוי
והספק גדול משניהם גם יחד
וקשה לפספוס.
למה אני לא בנאדם פתי שפשוט מאמין למה שאומרים לו.
למה בכל דבר אני מטילה ספק?
מה קשה לך אביגיל??
אמרו שזה נכון. שהוא קיים
הכל אמת
תאמיני בזה ותפסיקי לחפור
את מתישה.
אולי יום אחד תאמיני במשהו בלב שלם
אולי יום אחד תפסיקי לברוח מעצמך
אולי יום אחד תבוא גם אהבה גדולה
אולי יום אחד..
אולי.. כי גם אם בוודאי
ישאר אולי..
