שבעניין הזה יש רק דרך אחת להצליח: פשוט תאהב אותו!

תדבר איתו,תשחקו,תצחקו,תטיילו. אבל:

לא בשביל שהוא בסוף יהיה צדיק כמוך ולא בשביל שהוא יתחיל להתפלל במניין וללמוד כל היום תורה .

אלא פשוט לאהוב אותו כי הוא אח שלך..!

אם תהיה עסוק כל הזמן רק בלהיות השומר שלו אז זה לא יגדיל במיוחד את אהבת התורה ומצוות שלו.

אתה נציג התורה בשבילו ואם נציג התורה בעולם נותן לו אהבה היא תיתפס לו בתור משהו חיובי וזה יפעל מתי שהו כן,צריך המון סבלנות..)

רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל היה נוהג להזכיר את המשנה באבות : "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". והיה מדייק: אוהב את הבריות בשביל לאהוב, לא בשביל שום דבר אחר! ומתוך כך הוא גורם לכך שהוא מקרבן לתורה בעז"ה!

ועוד דבר, תתפלל עליו! סייעתא דשמיא אף פעם לא מזיקה 

בהצלחה גיבור! 

שווה הרבה. וגם לא אמיתי ככ. כדי שישמור מרצון לע"ד תעזור לא במצווה ספציפית אלא תלמד איתו משו. שיאהב את התורה ומתוך כך תורה מביאה לידי זהירות וכו' עד לידי רוח הקודש! ותחיית המתים!

לתפילה.. זה לא נראלי התפקיד שלך...(אמא שלך קצת צודקת..) תחשוב על דרך לגרום לו לבוא להתפלל אם זה ממש חשוב לך בדרך שבאמת תגרום לו לבוא לבית כנסת.. ולא בדרך שתגרום לו רק לא לרצות לבוא לבית כנסת..

פעם אחת אמרתי לו לבוא לערבית כי הוא היה עייף ובדיעבד בסוף בכה מזה.

אותך שאלות ומתעניין- תשבו, תדברו, תסביר לו וכו'...

תנסה לקרב אותו- אבל לא בצורה לוחצת.

וכמו שאמרו- אז תראה לו שאתה אוהב אותו, ושהוא חשוב לך!

אשרייך!!!!! ובהצלחה

אם יש לו שאלות הוא שואל אותי. וזה טוב.

אבל.. כל הסביבה והחברה שלו פשוט לא מגיעה לתפילות

הוא כנראה לא רואה את זה כבעיה..

היה רגיל לומר, שבדורנו אין להורים(לענ"ד במקרה הזה גם נכון לגביך) תפקיד לחנך.  התפקיד היחיד הוא- להעריף אהבה. רק אהבה אהבה אהבה.

אתה תעשה את ההשתדלות שלך בתפילה עליו ותראה לו שזה כיף ושאתה ממש אוהב אותו בזה אתה עושה את ההשתדלות שלך וכל השאר הכל בידי שמיים!!!

אשריך!!!

יש דבר שנקרא הבירוקרטיה של ההלכה. יש מצוות שצריך לקיים בין אם הן מוצאות חן בעיניך ובין אם לאו. כשזה מגיע לתפילה, אם זה לא מגיע מתוך רצון ומהלב, זה לא שווה הרבה. (לא אומר שאין חובת מצוות תפילה, אך הערך המהותי שלה תופס מקום הרבה יותר גדול). הייתי בסיפור דומה, ללחוץ עליו זה לא הפתרון. תרעיף אהבה כמה שתוכל ומתוך כך יתכן ויימשך לתפילה.

חזק ואמץ 

אני ממש מבינה אותך איך זה קשה לראות אותו מפספס תפילות אבל תחשוב שאתה לא אחראי עליו וזה אומנם כאב לב להסתכל עליו ככה אבל אין מה לעשות אתה לא אבא שלו ואתה לא ממונה על החינוך שלו אז אל תעיר לו ואולי אפילו אל תסתכל עליו בתור אח שמפספס תפילות אלא בתור בנאדם או חבר רחוק זה יכול לעזור.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....