טוב. אנחנו לא ככ דוסים.
אצלי הייתה בעיה. איכשו יצאתי כן.
אמנם לא כמו שצריך. יש יותר מידי מה לעבוד בשביל באמת להיות גאה בעצמי. אבל..
בגדול. ביחס לבית. לסביבה. אני דוס.
אחי הקטן עוד מעט ברמצווה.
בחודש האחרון התחיל קצת להניח תפילין.. מה שמחייב אותו להתפלל שחרית (כן. זה מצוות נפרדות אני יודע. לא הנושא כרגע)
ו.. נניח יום אחד חזרנו מאפיית מצות והוא הודיע שהוא לא יקום למניין של 8
היום, חבר שלו ישן אצלנו והם הודיעו שהם לא יקומו.
והיו עוד פעמים.
כשאני מנסה לשדל אותו.. בקטע טוב. אמא שלי צועקת עלי לחנך את הילדים שלי. לא את שלה.
ו.. לצערי לפעמים אמרתי לו לבוא להתפלל ערבית והוא כמעט בכה לי.
הוא יודע שזה חשוב. זה לא שנוא עליו. אבל הוא עצלן.
מה עושים? מישו?
