היי. וואו.
אפשר אפילו להגיד שהיו חלקים נחמדים היום.
שמנו שירים. והיה כיף.
שירים יפים.
גיליתי שיר מושלם.
"כמה, כמה זמן
נהלך במדבר
נאחז בעבר
כמה זמן
נתכחש לחלום
שהביאנו
עד הלום
אני מוכן למות
רק בשביל לחיות
את מה שבאמת
נועדתי להיות
לא רוצה לחיות
בשביל למות
ואז לגלות
שחייתי בטעות"
בוצר,
אתה גאון.
וכמובן,
איך אפשר שלא.
אבא.
אביתר בנאי.
רק את השיר הזה שלו אני אוהבת.
"אבא אני רוצה לעמוד מולך
להאמין שאתה אבא טוב
אבא אני צריך לדעת שאתה אוהב אותי
ככה סתם
אבא טוב
אבא אני רוצה להיות בטוח בכל לבי
שלמסע הזה יהיה סוף טוב
שכל מה שאני עובר בדרך
יהפוך חולשה לעוצמה גדולה
אבא אני רוצה לחזור אלי
למצוא אותך שם איתי
במקור שלי אני טוב גמור, אבא
ושם אני מאמין בעצמי"
התפילה השקטה שלי.
והיא שלחה לי הודעה.
ילדה מהממת.
העלתה לי חיוך על הפנים.
אשריה.
וואו וואו אבא.
אז נכון.
אני מזוכיסטית. יותר מדי.
ואני קוראת את הדברים ההם.
וכותבת עוד.
וחופרת בזה.
ואיכ ראיתי עכשיו את הדפים האלו.
עם הכתב שלה והציורים שלה.
וזה עושה לי בחילה.
ואני לאט לאט מבינה יותר ויותר כמה זה מורכב וכמה אני מתעבת אותה וכמה זה בחיים לא ייגמר.
איכ.
הייתי רוצה לא לחזור לאולפנה יותר לעולם.
לא לעשות בגרויות.
לא לפגוש אנשים.
ולא לראות אותה יותר לעולם.
אולי אם זה היה ככה מתישהו אי פעם פשוט הייתי שוכחת ממנה.
פחח.
על מי אני עובדת.
זה יהיה בדיוק כמו עם ההיא.
אני לא שוכחת.
לעולם.
איכככככ אבאאאא שנה הבאה היא חוזרת ללמד באולפנה.
אני לא יודעת מה אני אעשה עם עצמי.
ה' ישמור.
אני אתמוטט.
אני לא אעמוד בזה.
ואחרי פסח חוזרים.
הצילו.
שה' ישמור ויציל את כולנו.
אמן.
אז...
פסח.
תכלס,
שונאת את פסח.
אין מה לאכול.
ויש מיליון אלרגיות.
ומתחיל קיץ.
איכ.
אבל יש לי בגדים חדשים. יאיי.
זה אמור לשמח?
כנראה.
אוקיי.
הלאה.
וכואב לי.
ואחרי פסח אני אצטרך להתחיל לקחת את הוויטמינים.
אבא.
זה מגעיל.
ממש.
ואין לי כח לדאוג לעצמי.
ברצינות.
ואני צריכה לאכול בשר.
זה לא עומד לקרות. איכ.
אני צריכה שמשהו ידחוף אותי לדאוג לעצמי.
מצידי באמת שאין בשביל מה.
קר בחוץ.
זה עושה לי רע.
רע רע רע.
בואו נתעלם ונכחיש.
בואו נשנא את נטספארק שהרסו לי את הפלאפון.
כי היי, היו שם הרבה דברים חשובים.
בעיקר דברים שכתבתי.
אולי בעצם עדיף לשכוח?
פחח.
כתוב לי גם המון בפלאפון הנוכחי.
ובמחשב.
ובמחברת.
אז אין איך לשכוח.
אני רוצה להיעלם מפההה
לא להתמודד
לא לחזור לאולפנה
לא ללמוד
לא לעשות בגרויות
לא לפגוש אנשים
לא לראות אותה ואותה לעולם
פשוט להיעלם.
יועיל לכולם.
ממ.
אז כמו שאומרים,
שנזכה לצאת לחירות אמתית מכל הגלויות,
ולהתנקות באמת מכל החמץ הפנימי?
הלוואי.
שנזכה?
שנזכה.
אבא,
בניסן נגאלו ישראל,
ובניסן עתידין להגאל.
גאולה כללית.
וגאולה פרטית.
הלוואי.
בקרוב.
(((((((