חבר שלח לי משפט חזק ביותר
"הלוואי והיינו רגישים לחבר כמו שאחיינית שלי רגישה לבובה שלה"
כשקיבלתי את זה הבנתי על המקום עד כמה זה חזק. וכשעקבתי קצת אחרי אחיינית שלי הבנתי עד כמה זה עוצמתי המשפט הזה.
כמה סיטואציות שתפסו אותי. ביום שישי ירדנו לשרוף חמץ וירד גשם על הבובה...והים ביקשה לעלות למעלה כי "קר לבובה יורד עליה גשם".
זה מינימום של להרגיש את החבר. קר לו? חם לו? לא מדברים על הרגשות הפנימים שלו. על המינימום להסתכל על המזג האוויר ולראות מה הוא לובש. להביט על האוכל בשולחן ולנסות להיזכר מה החבר של אוהב לאכול.
"קדימה מעיין למקלחת...אבל אמא אני רוצה עם הבובה" עשר דקות של מריבה עם היא הולכת להרוס את כל הבגדים של הבובה או להשאיר אותה שלמה מהצד שרק תסתכל איך היא מתקלחת.
וחשבתי על מה עם קצת לריב בשביל החבר. קצת .טיפה. גם אם זה לא יעזור ואת החבר לא יכניסו ל...או שהוא לא יצטרף ל... שיהיה בשביל ההרגשה הטובה שלו שלמישהו אכפת ממנו ומישהו מוכן לריב למענו.
ואז הגיע הפאנץ האמיתי בלילה היא שוכבת בלול ופתאום היא קמה ואני מתחיל לפחד מעוד ליל סיוטים היא שואלת: איפה הבובה? "בחדר פה בצד".אבל היא לבד ובודדה....
אז איפה אנחנו עם החברים הבודדים. שהם לא בחושך ולא בצד .אלא בבית יושבים בחדר ומחכים לחבר שיחשוב אליהם וירים צילצול ישלח הודעה מההמצב? מה קורה איפה אתה. רוצה לצאת.
בואו נהיה קצת יותר רגישים לחבר.לפחות כמו ילדה קטנה לבובה...