התייעצות קריטיתאורח12345

 

היי, 

 

אני נשוי, דתי, בוגר ישיבה, דוס רציני לשעבר, הרבה הרבה פחות מזה היום, לא יודע איך הייתי מגדיר את עצמי, אבל אני כן דתי, ומנסה לשמור על רוב המצוות.

לומד באוניברסיטה מאוד חילונית, הרוב המכריע של החברים שלי חילונים וחילוניות, בלי שום שמץ של קשר לעולם הדתי. האווירה שאני חי בה משאירה לי 2 ברירות: או להתנתק מהחברה הכ"כ חילונית שאני חי בתוכה, מה שחבל לי מאוד, בסוף אלו האנשים שאני חי איתם ביומיום, או להתחבר אל החברה שאני בה כמו שהיא, ולהשלים עם השינויים שאני עובר. לאחרונה אני מרגיש שאני חייב להתחבר לחברים, ושהקשר הזה חשוב לי מאוד מבחינה אישית ונפשית שלי- מאוד לא בריא להיות כל הזמן מרוחק. אני מרגיש איך הגבולות שלי נשברים אחד אחד בכוח שחזק עלי בהרבה. התהליך הזה קורה כבר במשך יותר מחצי שנה. לצערי כבר לא מצליח כל כך לשמור על איסור נגיעה, ואשתי לא יודעת מזה.

המצב הדתי שלי בהקשר לרוב אורח החיים הדתי, הוא סביר יחסית- הייתי אומר, עליות ומורדות סבירות, חוץ מבהקשר המיני- בו אני יודע על עצמי שמאז ומתמיד היה לי יצר מיני חזק מאוד.

 

בתחום הזה- אני מרגיש שכל הגבולות שלי נשברים, ואני עומד על פי תהום- נעזוב בצד אוננות ופורנו שמלווים אותי כבר שנים, לזה אני כבר "רגיל". אני עומד במצב כזה בו אני באמת חושב ברצינות על לבגוד באשתי עם מישהי מהלימודים/טינדר, ואני ממש עושה צעדים בכיוון (אבל שום דבר כזה עדיין לא קרה).

 

זה כל כך כל כך לא החיים שייעדתי לעצמי אי פעם בחיים, ואני ממש עצוב מזה. אבל יש כוח ממש חזק שדוחף אותי לשם. כוח שחזק ממני בהרבה.

 

אל תשפטו אותי, אני בנאדם טוב ורגיש שחי במציאות מאוד קשה, הלב שלי כבר מזמן איבד את הדרך. אני ממש רוצה לחזור ללימוד תורה שכל כך אהבתי ואני עדיין אוהב, וחוץ מחוסר זמן אין באמת מה שמונע ממני לא לחזור אליו, חוץ מהצביעות הנוראית הזאת.

 

תעזרו לי בבקשה...

 

איך אני מחזק את חיי המין עם אשתי? תתפרעו בתשובות שלכם, אני כנראה לא צריך משהו עדין שימשוך אותי אליה,אני כבר לא תלמיד ישיבה, אני צריך משהו חזק ובlevel גבוה יותר, משהו גרנדיוזי שיעיף את העיניים והלב שלי מאחרות.

 

איך אני חוזר לחיות מתוך לב רגיש יותר, שברור לו מהם הגבולות? נראה לכם שהלב שלי שבור כרגע כשאני כותב, אבל זה לא ככה ביומיום, ביומיום אני חוטא והלב שלי לא נשבר בכלל לאחר מכן, הכל כרגיל.

 

בבקשה אל תתנו תשובה סטייל "חברים מקשיבים", בסגנון ה"אחי, על אלעזר בן דורדיא שמעת?", תנו לי משהו שיבין לליבי, שידבר איתי בגובה העיניים, לא משהו למדני, אני לא בן נוער, אני קרוב יותר לצד של גיל 30 מאשר ל20.

 

 

לא תשובה אלא אזהרהרפואה שלמה
מכירה אונ' חילונית.
אל תחשוב אפילו לבגוד
כי מה שתעשה אחר כך ה"חברה" החילונית שלך, לא ימצא חן בעיניך, דוס או דוס לשעבר: החוקים בחברה הזו אכזרים ממה ש
התגובה שלך נקטעה לי משום מהאורח12345

מצליח לקרוא עד "החוקים בחברה הזו אכזרים ממה ש..." ונקטע.

 

תוכלי לחזור על מה שכתבת?

 

תודה..

מהתסריט הגרוע ביותר שתוכל לדמייןרפואה שלמה
זה נשמעפאז
שאתה שקוע באמת בתרבות אחרת ובעולם אחר עם נורמות אחרות...
הצורך החברתי חזק, הצורך המיני חזק
(איך חיי הנישואין שלך? זה נשמע לי משהו מאד בסיסי פה שלא דיברת עליו)
וכאילו אין לך שום עוגן לחיי תורה ומצוות ואתה נסחף אחרי הבלי העולם הזה.


איך לחזק את הקשר שלך עם אשתך- קודם כל ודבר ראשון, תשקיע בקשר רגשי ועמוק איתה זה הבסיס הבסיסי להכל.
אם יש אהבה גדולה וטובה גם המשיכה והיחסים נראים אחרת.
אם אשתך יושבת בבית ואין לה שום קשר למה שקורה איתך בעוד אתה מתהולל עם נשים אחרות משלל סוגים אז די ברור איך נוצר ריחוק (אלא אםכן יש בעיה כלשהי אחרת שלא פורטה)

דבר שני, אם החיים התורניים שלך חשובים לך- אז תדאג להחליף בדחיפות חברה.
נשמע שאתה ממש צריך לעצור ולעשות מהפך כדי להמשיך בכיוון הנכון.
אני מציעה קודם כל ודבר ראשון שתנסה לחשוב איפה אתה רוצה לראות את עצמך באמת.
את הקשר שלך עם ה' והתורה באמת
את חיי הזוגיות והמשפחה שלך באמת.

ואם הרצון שלך האמיתי והשאיפה שלך הם למקום טוב וטהור,
תדאג לספק לעצמך תנאים בסיסיים לחיות ככה.
חשובה לך חברה- האם אתה קשור לקהילה דתית?
האם יש לך חברים מהעבר?
תסתכל סביבך ובאנשי הקשר שלך ותדאג לעצמך לחברה חילופית.
לשיעור שבועי קבוע שאתה אוהב
לרב שמדבר אליך ליצור איתו קשר וללמוד ממנו.
אם צריך לעבור דירה או לעבור אוניברסיטה (כמה זמן נשאר לך שם??)- אז תעשה את זה.


מציעה לשתף את אישתך בלבטים וברגשות שלך. מה היא יודעת על מה שאתה עובר??
ובכללית כדי לשמור על לב רגיש יש 2 דברים חשובים;
1. סור מרע. הרחק משכן רע, מאתרים רעים, מחברה קלוקלת, תשמור על עצמך ועל עיניך, תשתדל להתרחק מסרטים ומכל דבר שמרחיק מקדושה
2.עשה טוב- תלמד תורה, תמצא חברים כשרים וטובים, תשקיע בקשר עם אשתך, תשמע מוזיקה שמקרבת אותך לעצמך לליבך ולאלוקיך.
וכמובן- להתפלל על זה יום יום שיהיה לך לב טהור ונקי
ואם ח"ו אתה בוחר ברע, אז זה הזמן לתת לאשתך לדעת למי היא נשואה. לחשוף בפניה את העובדות ולשחרר אותה לדרכה במקום לבגוד בה ח"ו.

שתזכה לצאת מעבדות לחרות.
לא יודעת אם זה הרגע המתאים לאבד את אשת הנעוריםרפואה שלמה
הבן אדם הולך ליפול מצוק גבוה -
כנראה רק אשתו יכולה להציל אותו. לבקש עזרתה בודאי,
ח"ו לבחור ברע ולשחרר- לא לא לא
תציל את עצמך בעזרת אשתך, לפני שתשתעבד לעבדות ממונית.

את צודקתאורח12345

ממש ממש לא רוצה לאבד אותה.

 

מצב הנישואין לא מי יודע מה, אני חושב שמאז לידת הילד שלנו.

 

הקשר שלנו בהרבה היבטים הוא כבר לא מה שהיה- כולל בחיי המין, מגע וכו'.

 

אבל בכל זאת, יודע שהדבר הכי נכון הוא לשמור על זה בלי שום התלבטות.

 

 יודע שזה חיי עולם מול חיי שעה, אבל מרגיש שיש רגעים שבהם כוח כל כך גדול, ענקק! מושך אותי ליפול, אני כבר עושה צעדים ממשיים בכיוון, וה' מציל אותי כל פעם מחדש.

 

ואני רוצה להסביר- זה לא שיש לי חרטות תוך כדי, שאני מרגיש איזו מלחמה פנימית לא לעשות את זה, זה לא ככה, אני פשוט לא מרגיש כלום, מחפש משהו מזדמן, וזה כאילו טבעי לי...   

ניסית לדבר עם אשתךפאז
על מה שעובר עליך?
בקשר ביניכם ובכלל?
מה רצית כשאתה נימצא עם בנות כל יוםכלה נאה
ואולי יותר מאישתך ???
אתה הוא שמכניס את עצמך לנסיון הזה.

אם אתה רוצה להציל את עצמך את הבית שלך. הילד שנימצא .השם שלך
אז תברח כמו מאש !!!
זה ממש מקום סכנה.

תחשוב על אישתך !
למה מגיעה לה בעל שלא נאמן לה
בזמן שהיא נאמנה לך?
לא היית רוצה שהיא תעשה לך דבר כזה !

הלימודים לא שוים את זה.
בדרך כלל מתגלה הבגידה
היא לא טיפשה
אישה מרגישה שמשהו עובר על הקשר שלהם.
אי אפשר לשחק אותה רגיל אם הראש שלך באחרת !!
ואולי בגלל זה היא לא ככ מענינת אותך .

אם אין יראת שמים
לפחות רחמנות ומצפון קצת !
אם היא תגלה גמרת אותה !
אני מכירה כמה שנבגדו והגיעו לקחת כדורים לדיכאון שנהיה להם.
אז תדאג לה רחמנות.

ולשפר יחסי אישות ?
שתסתכל ותחשוב רק על אישתך הכל יהיה יותר טוב.
אפשר קצת להטיף מוסר?rivki
הדבר שהכי קשה והכי נכון לעשות, שמוזכר במקורות ושישמור עליך הכי טוב- זה פשוט לספר לאשתך את האמת
'כנראה רק אשתו יכולה להציל אותו'אורות הכתובה
היחיד שיכול להציל אותו זה הוא בעצמו
אני מאוד מקווה שאתה טרולנועה נועה
כי מכעיסות אותי ההקלות שאתה נותן לעצמך. עשיתי תואר במקום חילוני, התחברתי יפה מאוד עם החברה ועדיין היו גבולות. אתה מציג את זה כאילו אלו שתי האפשרויות - או להתחבר ולהידרדר בצורה כל כך מזעזעת כמו שאתה מתאר, או להתנתק לחלוטין. אז אם אצלך אלו האפשרויות היחידות - תתנתק. אם אתה לא מסוגל להתחבר לכולם בלי להיות מושפע בצורה כל כך קיצונית (והיא קיצונית. אני חושבת שתמיד חיים בחברה חילונית לחלוטין גורמים למעט שחיקה, אבל אתה מתאר כאן משהו ברמה אחרת לחלוטין) אז תתנתק. או רק מהחברה, או אפילו לעבור תואר אם אתה לא מסוגל להתנתק מחברה שאתה לומד בה. אני אדם שעקרונית מאוד בעד לצאת החוצה אבל נשמע שאתה פשוט לא מסוגל לזה והמחיר שאתה קודם כל וגם הסביבה שלך משלמים מחיר הרבה יותר מידי גבוה. אם הייתי במקומך הייתי הולכת אפילו לתואר שפחות מתאים לי או מעניין אותי אבל במסגרת נפרדת, ובטח שאם יש מקבילה לתואר שלך במגרת נפרדת זה לא שאלה. עצם זה שהשאלה שלך היא לא איך להתנתק מההשפעות האלו אלא איך לקחת את חיי המין שלך לקצה מעידה שאתה כל כך שקוע שאתה לא מבין את גודל הבעיה (או שאתה טרול, כאמור). גם חילוני נורמטיבי לא חי בתודעה שחיזוק הזוגיות ומניעת בגידה עוברים בחיי מין קיצוניים אלא בחיזוק ובניית קשר נפשי נכון קודם כל.
בהצלחה.
הייתי מציעה לך לעזוב את מקום הלימודים.סמיילי12
שום דבר לא משוותה למשפחה שבנית. ובגלל הנאה רגעית להפסיד חיי אושר וטוב עם האישה שבחרת ועפ הילד הבטוח מתוק שנולד לכם. חבל.

אני גם למדתי במקום חילוני. מאד.
כל החברים שלי משם חילונים. אבל הם ידעו את הגבולות שלהם, וגם אני את שלי. וכשאחד מהם חצה את הגבול, בדיבור בלבד כמובן, פשוט ניתקתי איתו קשר.
אין מצב למגע. בשום פנים ואופן. וזה מה שאתה צריך לשדר.
חוסר שמערת הנגיעה גורם לך להתבלבל בין מה אמיתי לבין משהו רגעי וחולף.
תברח משם. זו המלצתי.
לך לטיפול פרטני וזוגי.בהקדם.בתשובה מתמדת
גם חילונים לא אוהבים אנשים בוגדיםrivki
אתה יכול לאבד את אשתך ואת ילדיך אם יש, ואחרי שהרפתקה קצרה תיגמר - תישאר בלי כלום.
אתה לא הדתי היחיד שלומד באוניברסיטה ולא אמורה להיות בזה בעיה.
עצם העובדה שאתה לפי מה שכתבת לא 'לומד' אלא 'חי' עם החבר'ה מהלימודים , אומרת שהבית שלך מבחינתך נמצא במקום שני.

לדעתי אתה רוצה לעבור לאורח חיים חילוני ומרגיש שהעובדה שאתה נשוי לאשה דתייה מפריעה לך.
אני חושבת שמקור המשיכה הוא נפשי- נמשכת פעם לאשתך כי הערכת את האישיות שלה, את הערכים שלה, את מה שהיא מייצגת גם במראה החיצוני שלה. ועכשיו כבר לא.
כל בעיה גופנית היא בעיה טכנית שאפשר לפתור, לפי התיאור שלך אתה עברת תהליך פנימי והבעיה נמצאת בתוכך.
כשנימצאים בחברה מעורבתכלה נאה
קשה לישמור על מחשבה נקיה!
הן בטח לא הכי צנועות הדיבור והצחוקים מביאים לקירוב דעת.
למה צריך להכניס את עצמך לניסיון כזה ?

בגלל זה רוב הבגידות זה במקומות עבודה מעורבים.
ממש כך! לדעתי כל הבעיות כשמתחילים למצוא חלופה לבני הזוגכשתאמין...
יחסים בין בני זוג זקוקים לתחזוקה ולא לחלופה.

לטענתו היחסים לא כמו שהיו ולכן במקום לעבוד חיפש חיים קלים באתרים וחיי שעה...

טוב שהמצפון התעורר תתחיל לדאוג לשיפור היחסים עם אישתך הנאמנה שדואגת להכין לך ארוחות לנקות לכבס לגדל את הילד וכו'...בזמן שאתה " בוגד מאחוריי גבה".
אם אתה באמת מתחרט אז תתחיל לבצע מהלכים מעשיים שהועלו בפורום, ולהסתכל עם העיניים בתוך התא המשפחתי ולא' להפקיר' אותן לכל עבר.
אמרת תתפרעו בתשובות שלכםאל הר המוריה
כנראה זה לא בדיוק הכיוון שרצית..
אבל נתפרע.

קודם כל מצטרפת לפאז שכל אמירה שלה שווה זהב.

ועכשיו קצת בחריפות-
בין השורות אתה נשמע בן אדם אגואיסט, שדואג רק לעצמו.
איפה אשתך בכל הסיפור?
אתה לא כותב עליה כלום, רק הקושי שלך והמיניות שלך וכו'.
אתה אומר שהיא אחרי לידה.
במקום לנסות להבין את המקום שלה, אתה רוצה לרעות בשדות זרים.
אני מרגישה שאחרי כל לידה, כל המערך הביתי משתנה, עד שכל אחד מוצא את עצמו.
בטח המערך הזוגי, שצריך לבנות מחדש, כי זוגיות עם ילד לא דומה לזוגיות בלי ילד (אנחנו נהנים לצחוק על עצמינו ולהגיד כשהיינו זוג רווק.. אין, זה פשוט משהו אחר!)
בנוסף, היא עוברת שינויים בגוף, ובטח אם היא מניקה, החשק שלה קצת יורד. (אומרת בזהירות, גלולות מפחיתות גם כן חשק)
במקום לחזר אחריה, ולנסות לעורר אותה מינית, אתה מחזר אחרי חברות מהלימודים.
טיפול אישי וזוגי ממזמן כבר לא נחשב משהו מוזר, אלא נחלת הכלל.
בטח במצב מורכב כזה.
קח את עצמך בידיים, ותתחיל טיפול, אם זה לא מספיק, תעזוב את האוניברסיטה, כי לא שווה לך הנאת רגע, ובדידות של חיים שלמים בעקבותיה, מהנאה של חיים שלמים של זוגיות איתנה.

ואם אין בך שום רצון להתחיל עבודה קשה, שמן הסתם תניב פירות טובים, ואם אתה לא מוכן להקריב את לימודיך תמורת זוגיות טובה (אגב, מה אתה לומד? רוב המקצועות גם העבודה אח"כ מעורבת, מי שלא שם גבולות בלימודים, איך יתמודד בעבודה?)
אז תתכבד כמה שיותר מהר לעדכן את אשתך (בעדינות רבה, היא לא אשמה!!) ולתת לה את הבחירה אם לקום וללכת.
ואז תוכל לתת למיניות שלך להתפרע כמה שבא לך, ובהצלחה עם למצוא זוגיות טובה אחרי זה.

רק כדי שתחשוב על זה טוב, גירושין זה לא כזה דבר קל, תצטרך לשלם מזונות גבוהים, ואז במילא לעזוב את הלימודים, כי איך תצליח לממן 2 משקי בית בזמן לימודים?

מציעה לך לעשות חושבים, איך אתה רוצה לראות את עצמך בעוד 30 שנה, ותתחיל לכוון את עצמך לשם.
מדייק את השאלהאורח12345

קראתי את התגובות.

 

אני רוצה להבהיר קודם כל, שלא בגדתי, וזה רק עולה במחשבות, ומסכים שזה אפילו לא אמור להיות בלקסיקון, בזוגיות יציבה ובריאה.

 

אני גם לא רוצה לבגוד, הכי ברור לי שהרצון הכי נכון ואמיתי הוא ליצור את כל האהבה בתוך הבית ובמשפחה שלי.

 

חלק מהתגובות ייעצו לי להפסיק לימודים או לעבור אוניברסיטה- זו לא אופציה, המקצוע שבחרתי הוא חלק מהזהות שלי, דבר ראשון, ודבר שני, לברוח מהבעיה זה לא פתרון, גם אחרי סיום הלימודים אני מתעתד לעבוד בחברה חילונית מעורבת, וזה חלק אינהרטי מהמקצוע שבחרתי, אז להתחמק מהבעיה לא יעזור.

 

צריך לפתור את הבעיה, צריך לחזק את הזוגיות, להעמיד קשר יציב יותר בבית, שיוכל לעמוד בפני מה שקורה בחוץ.

 

לשם חתרתי, ואני אשמח אם גם לשם תחתרו אתם. תנו לי תמיכה רגשית, רעיונות ליישום,  קווי מחשבה או what ever, כדי להצליח לחזק את האהבה והקשר בבית..

 

 

אני שמחה שעוררנו אותך קצת.אל הר המוריה
כמה זמן אתה נמצא ביום בבית?
כמה את שותף בבית?
מסדר, מכבס, מבשל, מטפל בתינוק?

זה ממש קריטי, ככל שתהיה יותר נמצא, יותר שותף, יותר מתייחס לאשתך, אצלך בלב דברים ישתנו.

בנוסף, ממליצה על טיפול אישי אתמול.
לעבוד על דברים, כדי לחזק את הזוגיות.
קצת קשה לזרוק דברים באוויר בפורום בלי להכיר, בטח כשאנחנו לא מטפלים.
לך לטיפול איכותי, תשקיע מעצמך, ואני בטוחה שדברים ישתנו.

אתה אומר שאין שום סיכוי שאתה עוזב את המקצוע.
אז בבקשה, שים כבר עכשיו גדרות, תתרחק מחברה רעה כמו שהמליצו לך, תמצא חברה טובה.
אפשר לעבוד אנשים בלי להיות ממש חברים שלהם, נכון, זה לא נוח, אבל הזוגיות חשובה יותר.
אישית אני עובד עם גברים, וזה לא קל להציב כל הזמן גבולות, אבל אני יודעת שאין לי ברירה, אלא להמשיך ולהציב, ולא להיות נחמדה כמו שאני.
אבל באמת בצהוריים אני יוצאת לגינה ומפטפטת עם חברות.
אז אתה צריך למצוא את החברה הזו, שיהיה לך טוב בה.
אולי לעבור להיות חלק מקהילה.
מנסה למקדפאז
אתה אומר שבעצם הרצונות שלך טובים וטהורים.

מציעה לך;
1. רוחנית- לקחת לך שעה לבד במקום שקט. לכתוב לעצמך על דף. חזון. מי היית רוצה להיות בעוד שנה-
עם כל הצרכים והאספקטים-
לימודית, חברתית זוגית וכמובן רוחנית.
אל תעצור את עצמך במה יכול או לא יכול להיות. צא מנקודת מוצא שהכל יכול לקרות.
תקדיש כל בקר 5 דקות לתפילה כשאתה מתעורר ואומר מודה אני
להתפלל על היום שיהיה לך. שיהיה טוב ומוצלח, שתתחבר לאנשים טובים, שתשקיע באישה ובילד,
שיהיו לך חברים טובים, שיהיה לך טוב.

2. זוגיות- תשתף את אשתך בכך שאתה זקוק לשינוי חברתי. שהחברה הנוכחית לא טובה לך ומרחיקה אותך מהמקומות שאתה באמת רוצה להיות בהם.
נסו לחשוב יחד האם במקום שאתם גרים בו יש לכם אפשרות למצוא חברה טובה עבורך ועבורכם.
שיעורי תורה, דמות רוחנית, מקום שתתחבר אליו.
אם לא- גם מבלי לעזוב לימודים אפשר לעבור דירה ברדיוס הקרוב יחסית למקום הלימודים.
תחפש מקום שיכול להתאים לך.
אולי גרעין תורני, אולי קהילה צעירה ונחמדה של בי"כ..
אני מבינה שיש לכם תינוק ומן הסתם בכל מקרה המקום בו אתם גרים יתחיל להיות רלוונטי כשילך לגן וכו, אז תתחילו עכשיו...

3. זוגיות- תחשוב איך אתה מתחיל להשקיע בזוגיות שלך ובחיזוק שלה.
א. תתחיל לחזר אחרי אשתך שאולי מרגישה זנוחה מאחור.
תחזור עם שוקולד או פרחים, ותספר לה כמה היא יפה ושאתה אוהב אותה.
ב. תתחיל לדבר איתה. אני בעד (בשביל כל זוג) לשבת רבע שעה בסוף כל יום שבו מספרים כמה דקות מה היה לכם היום על כוס קפה...
(כמובן שמותר שזה יהיה יותר מרבע שעה)
ג. ערב זוגי- תחליטו על ערב בשבוע שהוא הערב שלכם. אתם יכולים לצאת יחד לאכול או לבאולינג או מה שכיף לכם.
אתם יכולים בבית לראות סרט או ללמוד משהו או לשחק או ליצור או אלף דברים.
חשוב מאד ליצור זמן זוגי שבו התינוק לא איתכם, בעיקר אם בבית הוא מתעורר עדיין ולא מאפשר ערב שקט.
4. חברה-
מציעה להחליט היום על גבול אדום שאתה שם בינך לבין החברה הנוכחית שלך. משהו שאתה לא עובר.
וכן,אתה בהחלט יכול להגיד שכך וכך מתאים לך או לא מתאים לך (ואולי אפילו כדאי להגיד למישהו שיכול להבין אותך מהם ש"התחזקת בדת" ומעכשיו אתה יותר לא xyz, כך גם תחשק את עצמך מולם וגם
הם ידעו שאתה באיזשהו תהליך)
אולי ירימו גבה או אפילו יסתלבטו קצת בהתחלה.
אבל ידעו לכבד זאת. (וזאת אני אומרת מנסיון אישי).
זה אפשרי לשמור על גבולות גם בתוך קבוצה וחברה שונים מאורח חייך.
זה בהחלט דורש הקרבה מסויימת-
יכול להיות שכולם יוצאים יחד לאכול צהריים (במקום לא כשר)
ואתה תשאר לבד בכיתה עם אוכל שהבאת מהבית. או שכולם יצאו יחד לבלות ורק אתה לא. תמצא לך חברה אלטרנטיבית ותזכיר לעצמך שאתה בוחר באלוקים בעצמך ובמשפחתך.

5. בכללית בית ומשפחה-
תמצא את מקומך בבית ועם הטיפול בילד. מתי אתה פוגש אותו?
כמה אתה משמעותי עבורו?
האם אתה בכלל נוטל חלק בבית בתוך הלימודים?
תמצא את המקומות שלך בבית ובמשפחה.
זה יכול להיות בשלב ראשון לשטוף את הבית לשבת, לבשל אחד מהמאכלים או כל דבר אחר.
לספר לילד סיפור בערבים שאתה נמצא לפני השינה. לקחת אותו לטיול קצת...

5. חיים רוחניים- יש רב שאתה מחובר לתורתו?
ממליצה ממש למצוא רב או 2 כאלה. יש הרבה שיעורים באתר של ערוץ מאיר ובעוד אתרים.
לרבות מהישיבות יש היום אתרים עם שיעורים של הרבנים שלהם- אולי גם לישיבה שלך.
יש שיעורים קבןעים שמתקיימים.
נסה למצוא למה אתה מתחבר. משהו שמדבר אליך ומחיה אותך.
ותלמד בקביעות לפחות פעם בשבוע שיעור כזה.

גם מראה "דוסי" יכול לעזור לך לשמור על עצמך. ציציות בחוץ, כיפה עם נוכחות. טבעת!!! ואפילו זקן או זקנקן.

נשמע שבעצם עזבת את הישיבה ונותר איזשהו ואקום בחייך שמולא בברירת מחדל המושכת של חיי הסטודנטים.
תתנתק משם ותבנה לעצמך חיים חדשים שמתאימים למה שאתה רוצה באמת. בהצלחה.





אם יהיה לך אומץ ללכת עם ציציות בחוץ-כותבת המחקר
תראה את הפנים האמיתיות של החברה הסבלנית, אוהבת האדם והמתקדמת שפגשת.
זו ה-מצווה שתציל אותך
אם יהיה לך אומץ ללכת עם ציציות בחוץ-כותבת המחקר
תראה את הפנים האמיתיות של החברה הסבלנית, אוהבת האדם והמתקדמת שפגשת.
זו ה-מצווה שתציל אותך
ההיסטריה בתגובות היא בגלל המילה אוניברסיטהרפואה שלמה
כאן זו מילה גסה.
היה כאן אחד נעם ספיר, התגובות היו לגמרי אחרות.
תגלגל קצת תמצא את התשובות - ספרים, רעיונות אחרים.
איך להגמל מפורנו
הכל כבר נכתב כאן.


^^^^rivki
לא לגמרי אחרות...נעם ספיר
חוץ מכמה נשמות טובות, אותי רצחו לגמרי
רק רוצה להוסיף על הדברים החכמים שאמרו לךנועה נועה
שאתה צריך להיות עם יד על הדופק. עיקר הבעיה כרגע היא שכל תהליך שתעשה יהיה, כאמור, תהליך, והחברה השלילית שאתה נמצא בה תהיה כף מאזניים חזקה מאוד לתהליך עדין ושברירי שרק נמצא בשלבי בניה. ולכן, לדעתי, אם אתה רואה שאתה לא מצליח להקים לך בתור התחלה גבולות טכניים ונפשיים מאוד ברורים עם החבר'ה בלימודים - אז כן, לחתוך. אפילו ברמת הלעצור את התואר לשנה ואז להמשיך. יש בזה גם את היתרון של החלפת חברה, מעבר לזמן שזה יתן לך לבנות חוסן פנימי. זה לא כיף, זה מסורבל, אבל תיקח בחשבון שהאלטרנטיבה עלולה להיות פירוק הנישואים שלך ותחשוב מה עדיף.
וחייבת למחות על הטענה פה כאילו יוצאים נגדך כי העזת ללמוד באוניברסיטה - אני ועוד כמה וכמה מגיבים עשינו את זה בדיוק כמוך, אני אישית אפילו מאמינה בזה לכתחילה. אבל נשמע שלך אין כלים להתמודדות ואיו גבולות וזו כבר בעיה מאוד גדולה שלא תשתנה גם ביציאה לעבודה אם לא תעבור תהליך מאוד משמעותי. כלל מספר אחד ביציאה החוצה הוא הצבת גבולות ברורים, ובהתנהלות כזו אפשר גם לייצר מערכת יחסים טובה ומכבדת עם החברים ובהמשך עם הקולגות בלי ללכת לאיבוד. ושתדע לך שמי ששומר על גבולות זוכה להרבה יותר הערכה (אצלנו בלימודים החילונים היו אלו שצחקו על הדתיים שלא שמרו נגיעה וכו' שהם בכלל לא דתיים ועל מי הם עובדים... ולדתיים שהציבו גבולות עד רמת ה'לא מקללים ליידי' היה המון כבוד).
..העני ממעש
תקרא מאמרים של הרב ליכטנשטיין, איש ענק ששילב תורה ירש' ואקדמיה.

די מסכים עם דברי 'ריבקי'.

תנסה למקסם את ענייניך בבית, ולצמצם את עיסוקיך בחוץ. אולי קשה לשים אצבע על נק' המפנה, אך אתה במקום לא נכון, לא בריא, ולא מקובל. שצריך לצאת משם- בהדרגה אך בנחישות
ובאותה נימההעני ממעש
לתגובות הכבדות, בעיקר מהנשים כאן, שמתייחסות לזה ככפתור רצוני- להרגיע. תשוו את אחרי עיניכם של הבנים- כאצלכן - המשחק עם אורך החצאית
אתה משווה מחשבות על בגידה לאורך חצאית?אל הר המוריה
וואו, לאן הגענו....
משווה את קושי ההתמודדותהעני ממעש
מה קרה? העני ממעש צודק. זה קושי בצניעות וזה קושי בצניעותרפואה שלמה
אם הפותח היה אברך אומלל שהתמכר, בחיים לא היה מקבל כאלו תגובות (והיו כאן שרשורים). אבל הפותח, סתם יהודי..
אז אני סוברת שהוא טועהאל הר המוריה
אני ממש לא מעודדת התמכרויות, אז אל תוציאי לי מילים מהפה.
וזה מזעזע בעייני שאתם משווים קושי בחצאית למחשבות על בגידה.
האמת, שללכת עם מכנסיים זה לא כזה נורא הלכתית, לעומת זה, בגידה זה נוראי הן הלכתית, והן מוסרית.
הכונה היא כמו שקשה לגברכלה נאה
שמירת עינים זה כמו שקשה לאישה צניעות
הוא לא אמר שהקושי הוא רק שמירת העייניםאל הר המוריה
אלא הרבה יותר חמור- מחשבות על הבגידה.
כנראה שהרוב פה מרגיש חמלה לאישה אחרי לידהכשתאמין...
שיושבת בביתה בנחת, ואפילו לא משערת בחלום הכי רע שלה מה מתחולל בראשו של בעלה.

אני לא חושבת שהפותח מרגיש שהעצות שקיבל לא ראויות, אישית אני מאוד נפעמתי מלא מעט תגובות ומהבקיאות והירידה לפרטים.
אני בטוחה שהפותח לקח איתו לא מעט עצות שיעזרו לו לבנות בית נאמן!
הוא צריך עזרה להנצל מהתמכרות וזו חמלה אמיתיתסודית
בעבר שרשרו פה
והוא קיבל במסות שלא היה מבייש י. נישואים עם דיפלומה.כשתאמין...
אם התכוונתי אליפאז
אני משווה בכיף ועומדת מאחורי דברי.
בתגובה שלך בעצם טמון שורש הבעיהl666
גם גבר משרשור הזה וגם גבר משרשור על החלפת זוגות ועוד גברים ונשים חושבים שברגע שקצת טועים הם מימלא כבר עשו משהו אסור ומתחילים להידרדר בקצב וברמה לא נורמלית. גישה קיצונית ולא חכמה. אתה כתבת השוואה עם אורך חצאית. הזכיר מישהי שהתחנכה בחברה חרדית אבל בגיל 18 קנתה לעצמה ג'ינס ואחרי קניה הזאת התחילה להחליף גברים. הייתי בשוק ממנה. בשבילי ג'ינס זה סוג של בגד ובשבילה זה היה סמל של פריצות או חופשיות או לא יודעת מה. צריך קצת להבדיל בין דברים קלים לדברים חמורים.
..העני ממעש
איני חושב שמאן דהו יראה את דבריי כחו' לגיטימציה לדבר שהוא לא מותר או לא מוסרי.
התלבטתי אם לציין את המקור, איני בטוח במאה אחוז אך אאלט' זה הרב יהושע.
איני מכוון כלל להבנת 666 , שנצ' אחת בדרדור היא עובדה מוגמרת שמציינת היגד מוחלט לזהות חדשה. וצר לי אם כך הובנתי.
עצם העניין, וכפי שהבהרתי, זה השוואה של היצר והמשיכה שבהנל'. וללא קלות ראש כלל בשום מן האיסורים הנל.
אין אף תואר ולימודים בעולם ששווים בגידה באשתך. תעזוב.חרותיק
אם תהיה מסוגל לחזור יום אחד, סבבה. אם לא, תמצא משהו אחר.

אחרי שהפיתוי יתרחק מעט, תעבוד על חיזוק ושיפור הזוגיות שלך עם אשתך.
אתה לא צריך משהו חיצוני שיעיף אותך, תספק את זה לעצמך, תאהב אותה בעוצמה שראויה לה.
ולגבי אוננות ופורנו, אי אפשר להוציא אותם מהמשוואה. ברור שהם תורמים להרגשה החוטאת הכללית,
וכאילו נותנים לך אישור שאתה כבר עמוק בבור אז לא נורא.

אבל לא. זה נורא. מזבח מזיל דמעות על זה.
אתה צריך להביןl666
שאם בחורה חילונית לבושה בשמלה קצרה בלי שרוול, זה קוד לבוש ולא אומר שהיא מזמינה אותך למיטה שלה. אותו דבר עם נגיעה. יש נגיעה שנחשבת שם בסדר ויש שלא. אולי זה מצחיק לחברים שלך לראות איך אתה באמת לא שומר כלום ועושה שם רע לכל הדתיים. כבוד זה לא מוסיף לך. בעיני אף אחד מהם. בנוסף בחברה חילונית מתחתנים יותר מאוחר. כך שכנראה חברים שלך עוד בשלב הקודם שלהם בחיים, כשהם יעברו שלב ויתחילו להתחתן כנראה חברות שלכם תיעלם כי אתה בן אדם ריק וכולם ידעו שבגדת באישתך ומכור לפורנו בצורה קשה. כתבת שאתה בן אדם בוגר ולא לכתוב לך דברים שמתאים לנוער. אז סליחה, בגיל 30 הורמונים אמורים קצת להירגע ולהבדיל מגיל 20 חייבים להתחיל להשתמש בראש ולא רק לרוץ אחרי היצר. אני חושבת שאשתך רק תרוויח אם תתגרש ממך כי חברה שאולי תתחלף לגמרי בעוד 3 שנים יותר חשובה לך ממנה, כי אתה בן אדם שהולך אחרי יצר ולך תדע במה תידבק ותדביק אותה אם תממש מה שבא לך, כי תמיד תהיה מישהי יותר צעירה , יפה או פתוחה וזה לא ייגמר לעולם...
תרשה לי להתעלםאורח12345

מהתגובה שלך. לא את העזרה שלך אני צריך, אני צריך עזרה אחרת..

 

 

לפעמים המטלטל הוא העוזר הכי גדול.אניוהוא
ההדחקה והבריחה מהאמת היא ההתחלה של הנפילה.
נרשמתי רק בכדי להגיב לךמ.אשר

אני רוצה להציע נקודת מבט חילונית ,אני מתנצל מראש אם היא לא עומדת בסטנדרטים של הפורום (אין לי כוונה רעה ) .

 

אני מציע שקודם כל תנתק את העובדה שאתה מרגיש צורך לבגוד מהעובדה שבחרת לחיות בחברה חילונית ,אין קשר בין הדברים וזה תירוץ ,גם בחברה חילונית בגידות זה לא דבר מקובל ,ומעבר לעובדה שאנחנו נוהגים להגיד שלום עם חיבוק (ויש כאלה שמוסיפים נשיקה בלחי לאנשים קרובים ביותר ),לא אומר להיות שום מגע מעבר לברכת השלום בין אדם שיש לו בת זוג לכל אישה אחרת בעולם ,ובאופן אישי בתור חילוני אני נוהג לוותר גם על השלום הזה ,בשביל מה ללכת למקומות מסוכנים סתם ?

 

"איך אני מחזק את חיי המין עם אשתי? תתפרעו בתשובות שלכם, אני כנראה לא צריך משהו עדין שימשוך אותי אליה,אני כבר לא תלמיד ישיבה, אני צריך משהו חזק ובlevel גבוה יותר, משהו גרנדיוזי שיעיף את העיניים והלב שלי מאחרות." - גם לקאמה סוטרה יש מספר סופי של עמודים ,ברגע שתבין את זה ,אתה תבין שהמין עצמו הוא לא המהות ואז גם היצר שלך קצת יפחת ,בקטע הזה אתה נשמע לחלוטין כמו ילד בן 16 , ותשמע את זה מאחד שחיי בהוללות ,אין שם שום דבר מיוחד בקצה .

 

לאן מכאן ? לא קיים אדם בעולם שיכול לגרום לך להעריך לכבד ולאוהב את אשתך ולדבוק בה חוץ ממך ,את זה לא אני ולא אף אחד מכותבי הפורום יוכל ללמד אותך , אני מציע לך שתתחיל לשים גדרות לבינתיים נשמע כאילו אתה במקום מסוכן וכשהמים סוערים כדי לצאת מעין הסערה, ותתחיל להיות קצת צנוע בנפשך(הגאווה מתבטאת בתירוצים ) ,כי אז אולי תצליח לראות את הגדולה שבאשתך והחשק יחזור לבד .

אם אתה לא מצליח לעשות זאת ,אז אל תבגוד בה ,תשתף אותה ותחליטו ביחד כמו 2 אנשים בוגרים לאן להמשיך ,בכל זאת יש לך ילד אז מינימום אחריות .

 

 

 

 

 

תשובה מצוינתסיהרא


תגובה מעולה!הרוזן!


שלום לךגעגוע.
היי, קראתי את ההודעה שלך בדמעות, ואני רוצה להגיב, אולי זה יעשה משהו.
אני קוראת בין השורות שלך שאתה מרגיש איזשהם ריקנות, מיצוי, אפרוריות בחיי הדת שלך ובחיי המין שלך. אני חושבת שכולנו היינו במקום הזה בשלב זה או אחר. העולם תמיד נראה לנו כל כך מפוצץ באפשרויות ושאיפות וחלומות פרועים והמבלולים הקטנים שבחרנו לנו פתאום מרגישים כאלה דלים.

בשלב מסויים בחיי הרגשתי את זה כל פעם מחדש. ניפצתי הכל ועברתי לדבר הסוער והמסקרן שקרץ לי. ביקרתי בכל מיני מקומות שנראו מבחוץ כל כך מושכים בצורה לא הגיונית (כמו שבפורנו, זה נראה כל כך מסקרן ואינסופי.. כמה קינאתי בהם לפעמים. ועכשיו אני נחרדת להיזכר..) ופתאום כשאתה שם אתה מסתכל סביב וזה ריק כמו כל מקום אחר. בשתי דקות הראשונות זה זה ואחר כך אתה מבין שזה פשוט אותו דבר רק עם חוקי משחק שונים קצת שלא משנים שום דבר. הכאב נשאר אותו כאב והחלל אותו חלל. מבחוץ זה נראה כמו פסגת שאיפותיי וברגע שאני בפנים זה מתמוסס.

אבל דרך אחת בכל זאת שונה. וזאת הדרך של היהדות. וזה לא בגלל המגבלות והדברים שאסור לך לעשות, אלא בגלל הרעיון האינסופי שעומד מאחורי זה. ואם ממשיכים ללבוש את הציצית מכיתה ב' (במובן המטאפורי כמובן) אז ברור שגם היא כל כך דלה וריקה. אבל אם משקיעים, בונים, לומדים- הכל יכול להשתנות.

כמה דברים פרקטיים:
א. אני חושבת שאתה צריך לא להיות חבר של החברים מהלימודים. תמצאו לכם חברים כזוג, שלך ושל אשתך, ותזמינו לארוחות ערב, תצאו לבילויים, שבתות משותפות, טיולים וכו' תדבר הרבה עם החברים שלך בטלפון. זוג חברים זה מאוד כיף וגם בריא בעיניי, כי זה שם את הזוגיות שלכם במרכז.
ב. אין שום דבר שחזק ממך. אם הגעת למקום שאתה מאבד בו שליטה, אז השליטה שלך צריכה להיות צעד לפני כן- לא להכנס לשם. אדם שהולך שיכור על הגג לא יכול לומר שזה לא בשליטתו לא ליפול. השליטה שלו היתה צריכה להיות צעד קודם.
ג. את זה כבר אמרתי למעלה, מתמצתת- שום דבר לא יעיף אותך יותר מחמש דקות. אתה יודע למה הרהורי עבירה קשים מעבירה? כי זה כל כך קורץ כשחולמים על זה. מבטיחה לך שבמציאות זה כזה אפס.
ד. מה שלום אשתך? איך היא מרגישה? אתה דואג לה? משוחח איתה? אני חושבת שאתה צריך לשתף אותה. לא צריך בהכל, אבל שתדע שיש לך התמודדויות לא פשוטות עם החברה בלימודים ואתה צריך את תמיכתה ועזרתה. זה יכול לשנות את התמונה.


הלוואי הלוואי הלוואי שתצליח למצוא את דרכך החוצה.
אוקיי..אנילבדי
אוקיי אני אהיה כנה איתך.. ואני מקווה שלא אפגע ואם כן תגיד ואני ישר מוחקת את התגובה

בתור אישה נשואה אם בעלי לא היה שומר נגיעה והייתי מגלה את זה הייתי מרגישה נטו בגידה. כל החדרים שלך שאתה מתאר אולי לא בהכרח באים מהחברה שבה אתה נמצא אלא מחוסר כלשהו איתה. אם אתה אוהב תורה לך לשיעורי תורה , ממליצה אפילו ביחד איתה. במקביל הייתי אומרת לגשת לפסיכולוג שומר דת וזה בינתיים אפילו בלי לספר לאשתך. אם אשתך מכירה אותך מספיק טוב אני בטוחה שהיא מרגישה שמשהו לא תקין.
נסו גם לקבוע אחת לשבוע ללמוד תורה יחד בבית, לקרוא משהו על הזוגיות, הרב אבינר, הרב קוואס ועוד כמה מתעסקים בזה.
אני חושבת שלומר ''זה חזק ממני'' זה קצת להרים ידיים ולהציע מראש שאתה בוחר ביצר הרע , הייתי מנסה ליצור קשר עם אנשים דתיים נשואים ולעשות מפגשים כיפים כאלה.
בקיצור תרבה להיות בבית או בחוץ עם אשתך כמה שיותר זה ייראה ביניכם ולא תרגיש צורך להיות עם אישה אחרת
לא יודעת אם כבר כתבו לךבת 30
אבל כדאי לך להכניס לעצמך טוב טוב לראש
ולשנן לעצמך מליון פעמים ביום.
שאשתך היא הדבר הכי, אבל הכי,אבל הכי חשוב בחיים שלך.
הקשר איתה הוא מקור הכוח והחיים שלך.
ככל שהוא יהיה עמוק יותר, וחזק יותר כך אתה תהיה שלם יותר מול כל הדברים והאתגרים שיעמדו בפניך.
אתה והיא צריכים לחיות בשקיפות הדדית, בשיתוף מלא.
רק ככה, אין קיצורי דרך ואין דרך אחרת.
ואם קשה אז הולכים לייעוץ לקבל כלים.
זה באמת האורח חיים שהיית רוצה לחיות בו?יש בי מעבר

בגידות ועניינים?

היית רוצה שגם לאשתך ולחברים שלך זה יהיה דבר רגיל- לשקר לך ולבגוד מאחורי הגב?

זה החיים שאתה רוצה לסגל לך?

לדעתי צריך טיפול אישי לפני טיפול זוגי - והפתרון - 12 הצעדיםקולולולולו

בס"ד

 

ממליץ מאד להיכנס לאתר 'שמור עיניך', ולהסתובב שם בפורום ועוד ולראות את האנשים. תראה אם אתה מזדהה עם האנשים, אם אתה מרגיש דברים שאחרים כתבו שם. נראה לי שהבעיה שלך היא אישית שאתה מכור לתאווה, וזה נובע מפגמי אופי וסיבוכים באישיות שנוצרו אצלך במהלך השנים. אתה מרגיש ריק וצורך לחיים נוצצים, כי יש אצלך איזה חסרון שלא מתמלא.

בנוסף, האתר שמור עיניך ממליץ למכורים לעבוד ע"פ שיטת 12 הצעדים, שזו שיטה שמטרתה להתמודד עם ההתמכרות. מי שעבר את השיטה מעיד שהשיטה שינתה לו את החיים מהקצה אל הקצה, כמובן לאחר עבודה מאומצת והדרגתית, והרבה שם מספרים סיפורים דומים לשלך.

בהצלחה רבה!

כאמור - תעשה חיפוש בגוגל של אתר 'שמור עיניך'

כן זו העזרה הראשונהסודית
היצר חזק ממניאות והדר
שלום לך
אם אכן נכונו דבריך וקשה לך מאוד לבחור בטוב עכ''פ בזמני ההתמודדות הקשים (אני מאמין לך שאכן קשה לך מחמת שהאכלת את בהמה שלך בהרבה דמיונות וסרטי פורנו), הייתי מציע לך לחפש פתרון אישי ק''כ, אולי לנסות טיפול בסגנון מח אחד או NLP ולנסות לטפל בשרשי הדברים.
בקשר לעניין הזוגי, ראיתי בפייסבוק זוג ממש נחמד שעושים סדנאות להעצמה זוגית ומינית קוראים להם יונתן ויסכה שומר
ממליץ לך לנסות וממש ממש חשוב לקבל עזרה מקצועית מאלה שמנוסים בדברים האלה כי לנסות לצאת מזה בכוחות עצמך יהיה לך מאוד קשה.

בהצלחה רבה
כולם פה מאוד עוזרים ליאורח12345

תודה לכם!

 

אני מרגיש שהבעיה עולה לי למודעות, שיש מי שטורח להזכיר לי שיש תקווה למשהו אחר..

 

באמת שכולכם בסדר, ותודה לכם..

 

הייתי אומר- תמשיכו אם אתם יכולים עם העצות ועם התמיכה..

יש לך חלל בלב...במקום לחפש ריגושים , תמלא אותו בדברים אמיתיrivki
אנחנו אוהבים אנשים שאיתם יש לנו חויות חיוביות משותפות. אם תקדיש יותר זמן לאשתך ולתינוק, תעשה איתם משהו 'בשביל הכיף' מעבר לעינייני 'חובה'- תאהב אותם יותר. 'תחיה ' בבית ובאוניברסיטה - תלמד.

האישיות הרוחנית שאתה מחפש יכול להיות יהודי הכי פשוט, העיקר שתוכל לקחת ממנו דוגמה טובה ביחסים עם בני הבית. ובשביל זה אתה צריך להכיר אותו אישית.

ואם אתה רוצה לפרוק - תתחיל לדבר בכנות עם אשתך. ההתחלה קשה , אבל אין משהו שיכול לקרב ביניכם יותר.
אומנם קראתי רק חלק מהתגובותמקופלת
מבינה שלא אופציה מבחינתך להתנתק מהמקום שאתה נמצא בו כרגע ואתה מחפש לחזק את הקשר עם אשתך.
אז לדעתי, בכיוון אחר לגמרי זה לחזק את הקשר שלך עם הקב"ה ועם התורה.
החיזוק של הקשר שלך עם אשתך חשוב לא פחות מהקשר עם ה' אבל אם אתה חווה שם קושי בגלל צורך בריגושים כאלה ואחרים (שמה לעשות, אמא או אישה אחרי לידה זה לא כמו בחורה צעירה) אז אתה צריך חיזוק רוחני שישאיר אותך על הקרקע, בלי לחפש ולרעות בשדות זרים..
אתה חייב לקבוע לעצמך עתים לתורה, להקפיד על לימוד הלכות וחיזוק רוחני יומיומי שיתן לך יציבות גם בחייך האישיים וגם בחיים הזוגיים עם אשתך. התורה תעדן את היצרים והרצונות שלך. וממילא תחזק אותך להישמר מכל הפיתויים בחוץ.
יחד עם זאת אתה חייב להיות יותר רציני ומרוסן, ואם קשה לך, תמצא את הדרך להתמודד, בטוחה שתמצא. כי אין הדבר תלוי אלא בך..

ולגבי האם לשתף את אשתך; לדעתי עדיף שלא. אבל הכל תלוי בנפשות הפועלות, אם היא אדם חזק שיוכל לתת לך מענה ותעזור לך, אין דבר טוב מזה. אבל אולי היא גם בצד השני שעלולה להיפגע מזה וזה עלול לשבור אותה, וזה יכול רק להרוס עוד יותר..

אז תפעיל שיקול דעת נכון בעניין הזה, אבל ברור שמה שחייב פה זה חיזוק רוחני וערכי, אפילו רב או אברך להיצמד אליו לחברותא..

בהצלחה!!!
לאור היעילות של שיתוף במצבאורח12345

 

שגיליתי פה בפורום.

 

אני מחפש דמות רוחנית שתלווה אותי בתהליך הזה שאני עובר.

 

לאו דווקא רב, אבל מישהו שבא מרקע דתי, שיבין לצרכיי, ושקודם כל- לא ישפוט.

 

רבנים מהישיבה- זה ספירה אחרת, אני מתבייש לשתף אותם בדברים כאלה.

 

כל כך חסרה לי דמות לשתף אותה.. לשתף זה פותר כבר חצי מהבעיה, ואני אוכל את עצמי עם המחשבות שלי לבד

זה כיוון טובבת 30
האם יש דמות רוחנית שאתה מכיר,שאתה יכול לחשוב עליה?
מישהו מבית הכנסת, רב לא מהישיבה. משהו כזה.
את האמת שאין לי כל כךאורח12345

יש למישהו רעיון?

 

יש פלטפורמה כזאת, של דמות להתכתב איתה?

פסיכולוג. דתי או חילונילאיאומןאחרונה
אדם שתוכל לדבר איתו על הכל, לקבל הכלה ולהגיע לתובנות שיעזרו לך בהתמודדות הנ״ל. לא ככ ברור לי מה זאת הכוונה רוחנית אבל כמו שכתבו פה, אנשים בגילך לא חווים בדרך כלל את ההתמודדות הזאת בכאלה עוצמות, וכמובן גם בחברה החילונית כל מה שכתבת בכלל לא נחשב לגיטימי או נפוץ. יש פה משהו שלך. לך תקבל עזרה. ואל תבגוד.
בדיוק בגלל אנשים שמתנהגים כמוךמגיבה חדפ
קבעתי שלא אתחתן עם מישהו שלומד באוניברסיטה חילונית. #מזועזעתעדעמקינשמתי.

תתאפס על עצמך למען אישתך המהממת ולא כי אתה הורס לעצמך את החיים.

סליחה על החריפות. (מכירה את הניסיון מקרוב ולכן מרגישה בנוח להגיב ככה)
מנסה בקטנות דעתיהרוזן!

תראה. אני לא חושב שיש כאן קסם שיגמור את כל העניין בפעם אחת.

כלומר, לא מדויק; ייתכן שיש קסם בצד השלילי שכן יכול לגמור את זה בפעם אחת ח"ו. שתבוא המשיכה החזקה ולא תעמוד בה ויקרו דברים נוראיים ואיומים מאין כמותם.

אבל בצד החיובי אין קסם... זה ע"י תהליך ארוך. אני חושב שכדי להצליח להתקדם צריך להחליט בתוך עצמך על שינוי, להתחיל תהליכים. להתקדם בכמה וכמה תחומים. וע"י שתתרומם כולך, תהיה מונח במקום אחר. התמודדויות כאלה אם תישארנה, יגיעו ממקום אחר, וההתמודדות איתן תהיה אחרת.

לא קראתי כל מילה בתגובות של פאז, אבל קראתי כללית ואני חושב שהיא נותנת כיוונים ממש מעולים: היא מכסה הרבה תחומים, וזו באמת התשובה. לפעול בכמה וכמה מישורים, שכנראה שכולם משתתפים במה שמאפשר לך להגיע למצב שאתה כבר לא רוצה בו.

יכול להיות שאני חוזר על תגובות פה, אבל בכל אופן: מכיוון שבצד השלילי דווקא כן עלול להיות קסם כזה, אז כדאי ליצור מחיצות. ליצור גדרות שעוצרות אותך לפני שאתה מגיע לבעיה. לא לפני וסמוך לבעיה, אלא הרבה לפני. כשזה לא מתחיל בכלל. אולי זה מרגיש קצת פלסטר, לא משהו שפותר את הבעיה אלא מנסה לעצור אותה לפני שהיא מתחילה - אבל עדיף להשתמש בפלסטר הזה לדעתי, כי להגיע לבעיות זה משהו שבכל מצב צריך שלא יקרה. מה גם, שבנושאים של היצר הזה, אני בכלל לא בטוח שהתמודדות ישירה היא הפתרון הנכון - נראה לי, שמלכתחילה הפתרון הנכון הוא מניעה מוקדמת, כי באמת נורא קשה לעמוד ולעצור את זה באמצע. כשנמצאים בתוך מצב שמרגיש טוב בתוך עצמו ויש בו משיכה גדולה להיכנס יותר עמוק לתוך המצב, גם אם בהסתכלות מבחוץ מבינים מיד שזה מצב לא טוב, המשיכה היא עצומה כמו שכתבת. אני בכלל לא בטוח שהאדם הוא יצור שנועד להתמודד "ראש בראש" עם המשיכה הזאת. אני חושב שרוב ההתמודדות של האדם עם המשיכה הזאת אמורה להיות בלעצור אותה לפני שהיא בעייתית.

וזה, רק אתה יכול. בזמן שאתה אמיתי עם עצמך ו"יש שקט בגזרה", תהיה אמיץ כמו שהיית פה כשהודית בדבר מול עצמך ופתחת את השרשור, ותמצא איזה גדרות כדאי לשים, כדי שבאמת ימנעו טוטלית כל מקרה שאתה רואה אותו כבעייתי מצד אחד, ובאמת יהיו דברים שתוכל ותרצה לעמוד בהם, עד סוף התואר וגם אח"כ בעבודה.

תציב קו אדום: לדבר הזה אני לא מגיע. לצורך העניין, לא בוגד בשום מצב ובשום דרך. ובשביל לא להגיע לקו האדום, תקבע גדרות שהם מספיק לפני הקו האדום כדי לא לאפשר פרצות. כשתרגיש שאתה יציב בגדרות האלה, תקבע קו אדום יותר קרוב: גם נשיקה זה קו אדום מבחינתי שאליו אני לא מגיע בשום מצב, וגם להתקרב אליו אני לא רוצה. ותרחיק את הגדרות כדי שיהיו הרבה לפני הנשיקה ולא רק הרבה לפני בגידה ח"ו. וכו', עד שגם נגיעה תהיה קו אדום מבחינתך, ואולי גם דיבורים מסוימים. כמובן זו רק דוגמה - זה רק אתה יכול לעשות, ורק לפי העניין שלך והכוחות שלך והרצונות שלך וכו'.

העיקר - לא לוותר לעצמך, אלא להציב "הישג נדרש" שממצה את מיטב היכולת שלך; אבל לא להגזים ולא למתוח את עצמך יתר על המידה, כדי שתעמוד במה שקבעת לך.

 

 

שאלת מה ישדרג את חיי האישות עם אשתך (אם תרשה לי להשתמש בביטוי החלופי הזה במקום חיי מין).

משהו שממש יקפיץ אותם לlevel אחר.

נשמע שאתה מחפש משהו שיגרום להנאה המינית לקפוץ. אבל אני חושב, שמה שיגרום לחיי האישות לקפוץ לlevel אחר - זה דווקא להשאיר את ההנאה המינית כמו שהיא, לא לחפש איזו חוויה שתסעיר אותך מינית. אלא להוסיף הנאות מסוג אחר. הנאות נפשיות יותר. וזה - באמת מקפיץ את חיי האישות לlevel אחר לגמרי!

זה ביטוי שהייתי מוכן להשתמש בו גם בלי הסיפור שלך. אני מוכן לומר למישהו - אתה נהנה עם אשתך ואוהב אותה ולא מחפש שום דבר אחר? רוצה בכל זאת להקפיץ את חיי האישות שלכם לlevel אחר לגמרי? תוסיף הנאות מסוג אחר!

אני חושב, שככל שמכניסים נשמה בחיי האישות, זה אכן עונה בדיוק על מה שחיפשת. וזה בא בכמה מדרגות.

א. קודם כל אפילו לקרוא לזה חיי אישות ולא חיי מין, בינך לבין עצמך (ובינך לבין אשתך אם אתם נותנים לזה שמות). זה מרגיל את המחשבה לא לאקט מיני, אלא לחוויה זוגית כוללנית ומקיפה יותר, ולחוויה שברור שצריכה לבוא עם אישות - כלומר זוגיות.

אני בהחלט חושב שיכולה להיות לזה משמעות וכדאי להחליף ביטוי - אבל זה לא העניין הקריטי; העיקר זה הדברים עצמם, איך נראים חיי האישות ואיך אתם חווים אותם.

ב. וזה מתחיל ברמה הכי פשוטה, של רגישות למי שאיתך: לשים לב שהדברים שאנו עושים נעימים זה לזו, ואפילו לשאול בעדינות "מה שאני עושה הוא נעים לך?". ובאותו כיוון גם לעשות דברים שלא מרגשים אותי, אבל כן מרגשים אותה - לא בשביל שזה יעזור לי לגשת אליה, אלא פשוט נטו בשבילה. או אפילו דברים שכן מרגשים אותי, אבל לעשות אותם בשבילה, ולהתרכז בלשמח אותה ולא בלהנות.

ג. לחשוב על חיי האישות לא רק כהנאה משותפת וכחוויה זוגית, אלא גם כביטוי לתחושות של אהבה. אוהב אותה? בטא את זה בגוף שלכם...

כלומר, יש כאן צד מיני וצד של הנאה, אבל זה לא רק זה. כשאני אוהב מישהו ואני פוגש אותו, בא לי לחבק אותו. כשמישהו שקרוב אלי מצטער, אני מושיט יד ללטף אותו. מגע מבטא קרבה נפשית, הוא מבטא תנועות נפשיות.

אז לשים לב לקרבה הנפשית ולתנועות שנפשיות שהמגע מבטא. לחוות את המגע, באופן שיבטא את הדברים האלה, ולא רק באופן שיהיה מגע נטו.

לדבר על זה! אני לא מתכוון לעשות על זה שיחה על כוס קפה, אלא תו"כ מגע, להגיד שזה מבטא תחושה כזאת וכזאת. ושההנאה כאן גדולה יותר בגלל ההערכה שיש והאהבה שיש בינינו.

ד. נראלי די בוודאות שיש עוד מדרגות של הכנסת נשמה לפני המדרגה הזאת, אבל השעה מאוחרת, אז מה שאני מצליח להוציא מהמוח כרגע זה כבר טוב.

להכניס את ה' לעסק. הכי פשוט שיש - זאת מצווה, וה' איתכם בזמן קיומה, ושמח בכם. תשמחו איתו ותזכרו אותו.

תחשוב שזה לא רק בשבילך, ולא רק בשבילה, ולא רק בשביל לבטא את האהבה שלכם - זה בשביל מצווה. כי ה' אומר שזה טוב. אז זה גם בשביל ה'.

מתוך כל זה חווית חיי האישות נראית לגמרי אחרת.

אני לא יודע איך תרגיש את זה; יכול להיות אפילו, שאם רק תיישם בפעם הבאה כמה מהסעיפים כאן, כבר מיד תרגיש: וואו, הפעם היה כאן משהו אחר. נהניתי וקיבלתי מזה משהו שכבר הרבה זמן לא קיבלתי. יכול להיות שלא. אבל בכל אופן, גם אם תרגיש מיד שינוי (שלא בטוח שתרגיש אותו שוב בפעם השנייה גם אם תרגיש בראשונה), וגם אם לא מיד - השינוי הפנימי, לא יבוא מיד. אבל הוא יבוא בסוף: בסוף, אתה בכלל תחווה חיי אישות באופן אחר לגמרי. וככל שיותר פעמים תחווה חיי אישות שיש בהם גם נשמה ולא רק גוף, אתה תתאהב בנשמה של חיי האישות יותר מאשר בגוף שלהם. גם אם הגוף הוא זה שימשוך - תרצה את זה באופן שיש נשמה בפנים. וממילא לא יהיה שייך בשום אופן אחר... וכמובן, נשמה בחיי האישות יכולה להיות רק עם אשתך.

 

 

דבר אחרון, אני לא בטוח אם מישהו כבר כתב, אבל אני לא מסכים עם משהו שהזכרת כאן בדרך אגב והבלעת כאילו אין לו חשיבות.

אולי עכשיו זה לא הדבר הראשון לעשות, כי יש דברים דחופים יותר להתחיל בהם. אבל למה לא לשים לך למטרה לעקור מעצמך את הפורנו ואת האוננות? אדרבה, אני חושב שזה אפילו משהו שאמור לעזור גם ביחס לנושא שהעלית. ולדעתי כן כדאי לך להתחיל לעבוד גם על זה, גם אם לא מיד - אז ברגע שאתה מרגיש שהתחלת כמה התמודדויות עם דברים כדי להתקדם ושאתה יכול לפתוח עוד עניין, למהר להתחיל לטפל גם בזה.

חלק מהתכונות של הפורנו והאוננות, שזו חוויה מינית שאדם עובר עם עצמו בלי שותפה. זה נותן איזשהו סיפוק מיני, אבל בלי אף אחת... ומרגיל את המוח שלנו להבין, שחוויה מינית לא חייבת להיות חוויה נפשית עמוקה של חיבור עם מישהי שאני אוהב. הבנה שאיננה נכונה לדעתי, והיא גם פתח לחוויות מיניות שמטרתן היא חוויה מינית ולא קישור נפשי עמוק... ולפעמים עד כדי מה שתיארת (לא אומר שהפורנו והאוננות אשמים במצב, אבל חושב שהם גם מוסיפים לחגיגה).

בכלל, זה מרגיל להרבה מושגים לא נכונים על אהבה, על מיניות, על איש ואישה.

וכן, זה יהיה מאוד קשה. צריך שיטות של מומחים כנראה. אולי תחפש "לב חפשי" של איתן זימן.

 

 

ב"הצלחה אחי. תחזור לעדכן בבשורות טובות.

כפרה עליך בוא לפרטיהלוי מא
אל תעשה שטויות
שלום אח שליאנננ
עבר עריכה על ידי אנננ בתאריך י"ח בניסן תשע"ח 17:33

אני מאוד מאוד מבין ללבך. כמוך כמוני.

ראשית, אני אשמח לדבר איתך יותר פתוח בטל'. יהיה הרבה יותר נוח.

שנית, לך ותשרוף את עצמך באהבת ה' עד שתשכח שיש בכלל נשים בעולם.

שלישית, אני חושב שרצוי שתעזוב את לימודיך בהקדם. גם אם הדבר יפגע בפרנסתך בוודאות ואפילו ימוטט אותה כליל, וזאת מכמה סיבות:

א. כך נפסק ברמ"א ר"ס קנ"ז "ואם יוכל להציל עצמו בכל אשר לו צריך ליתן הכל ולא יעבור לא תעשה" וכידוע נגיעה אסורה מ"לא תקרב".

ב. חז"ל קבעו אין אפוטרופוס לעריות. אח שלי היקר, הם לא צחקו. ואתה ואני מחויבים לשמוע להם מ"לא תסור".

ג. אשתך מעדיפה לשבת על המדרכה מחוץ לתחנה מרכזית בת"א ולקבץ נדבות מאשר שתוכל לפרנס את משפחתך ב'כבוד' ועל הדרך "רק" תיגע באצבע קטנה באשה אחרת.

ד. סמוך על מי ש"זן ומפרנס לכל" שהוא "יודע" איך למלא את חסרונך הכלכלי...

ה. אחרי שכבר הכנסת את עצמך לניסיון של עריות, הסיכוי שלא להגיע לבעילת עריות ממש הוא אפסי (כ"ש במצב אותו אתה מתאר).

ו. אשתי הפסיקה תואר בשיאו בגלל שהיא למדה יחד עם בנות שרחוקות מיר"ש (ממש כמו הסיפור שלך), וב"ה אנו זוכים מדי יום לשפע של פרנסה, ובנוסף מלווה אותנו התחושה שהקרבנו יחד משהו גדול למען ה' יתברך (וכן...היו לכך מחירים חברתיים כבדים).

(ז. אם רוצים, תמיד אפשר אחרי שנה שנתיים לחזור לתואר מהמקום בו הפסקת אותו).

 

בכל אופן, מס' דברים:

א. במידה ואין לך, קנה מסל"ש כיס ותלמד 5 עמודים כל יום. תחזיק אותו כל הזמן או ביד או בכיס. זה נשק! אתה לא זז בלעדיו!!

ב. במצבך, לא רק שלא תיגע באף בת (אח שלי, הידיים שלך קדושות!!) גם אל תדבר איתן. זה שער שכשהוא נפתח עלולה להגיע גם הנגיעה ח"ו.

ג. קבל על עצמך בנדר שאם אתה נוגע בבת במזיד (או שוגג הקרוב למזיד), באותו יום שנגעת (לא עוד 7 שנים...) אתה מעביר לצדקה 1000 שקל (לא 100. זה לא מספיק כואב בכיס). אחרי 2 נגיעות תשכח שפעם היה לך יצר כזה...(מנסיון אישי-זה עובד!)

 

ודבר אחרון, אינך סמרטוט! שכח את מה שמישהו אי פעם הכניס לך לראש. אתה רמבו! גיבור אמיתי.

אתה גדול מיצרך, ויכול תוכל לו.

אח שלי היקר, אני אוהב אותך ולא מוותר לך.

עצה ששווה זהבישי .א.
תתחבר לאנשים דתיים
בקטע הכי חברתי אפילו מסיבות ויציאות
חברה זה הדבר שהכי משפיע על האדם, אתה תראה איך אתה משתנה בלי לעשות כלום.
זה קשה באמתשוקולד פרה.

 

כי ממה שאני מכירה ויודעת- יש גברים שברגע שהם מתחתנים נרגעת אצלם התאווה ויש כאלה שנופלים על הצד הפחות זוהר של הסקלה- או שהאישה קפואה ומייבשת אותם או שזה רק מהווה עבורם פתח לעולם של חוויות וסערות שהם לא יכולים לשבוע ממנו בכלל, גם אם יש להם "פת בסלו" (וזה דבר שהיה גם לפני הנישואים והם האמינו שהנישואים ירגיעו את הצד הזה).

 

יש לך בעיה עם היצר. הבעיה היא שאתה כנראה אדם שזקוק לחוויות עמוקות, ואתה טועה לחשוב שבטינדר תמצא אותם.

 

מישהו שאני מכירה היטב סיפר לי מה קורה בצד השני. זה לא חוויה סוערת ועמוקה שממלאה לאורך זמן. זו אפילו לא תחושת שלמות של רגעים.

הוא אמר לי שזו חוויה עמוקה של בחילה מהחיים ורצון לברוח מעצמך.

 

אף אחד מאתנו לא נמצא שם כשאתה משוטט באינטרנט ובטינדר, או כשאתה עם ידידותיך ברחבי הקמפוס. לעומת התביעה הגדולה של היצר הדברים שנאמרים כאן הם הד קלוש. למה? כי אתה הולך לשם. מבחירה. למקומות שיהסו בך את הקול המוסרי. למקומות שישכיחו ממך שאתה איש משפחה. למקומות שבהם תברח מה'.

 

אתה יכול לברוח מה' ולהגיע לתהום אחת, ולתהום יותר עמוקה ממנה, ולעוד אחת ועוד...

יש אינסוף לתהום ולחלל שאתה יכול ליצור לעצמך.

 

אבל, אני מאמינה שאתה פונה לכאן כי השכל שלך מבין שמישהו פה צריך להשתלט על העניינים. 

אבל מצד שני אתה לא מוכן לחזור חזרה לחיים ה'יבשים'.

אתה רוצה לגעת בתהום. 

 

אז תהיה מפוכח. תדע שהבחירה היא בידך. תמיד. גם לחזור בתשובה וגם להעמיק בחטא.

הבחירה היא שלך אם ללכת עם הידידות ולספק לעצמך ריגושים שבסוף לא יובילו לכלום (אתה באמת רוצה פילגש?)

או להילחם.

 

אף אחד לא אחראי על חייך חוץ ממך.

בהצלחה.

 

 

^^ התשובה שלך ממש נגעה בי!לב אוהב

(אפילו זה פחות רלוונטי לגביי..)

עצהממ222
אני לא יודעת איזה תואר אתה בדיוק עושה. אבל אולי תשקול להמשיך את הלימודים במוסד אחר שהוא נפרד?
אני בת ואני בהתלבטות דומה. אומנם ההתמודדות קצת שונה אצלנו, אבל גם מולי קיימת הדילמה האם ללכת לאוניברסיטה שהיא מעורבת או מקום נפרד
אח שלי תמידגבריאל ש
הדשא של השכן ירוק יותר ומים גנובים ימתקו, אבל אתה צריך להבין שישלך אישה אחת לעולמים ומבחינתך לא קיימת אישה אחרת מלבדה. תתחזק אחי זה דור קשה. אל תוותר
להפסיק עם הפורנו.לעניין0
שמעוות לך את המציאות
פוגע בקשר האינטימי הרגשי והנפשי עם אשתך
מרדד לך את הנפש
שוחק לך את העדינות
ולעולם לעולם לא תצליח להיות שבע ומסופק, כי אתה חי במירוץ אחר ריגושים שלעולם לא יכול להפסק.
מרעיבו שבע, משביעו רעב.
אם אין גבולות
אין סיפוק
אין שמחה
אין אמון
אין אינטימיות.

ועוד משהו.
בידך לבחור את החברים שלך.
אתה לא הראשון ולא האחרון שיבחר לקבל מהאוניברסיטה ידע ולא חברים מפוקפקים שמוציאים ממך דברים שאתה לא רוצה.
בלימודי היו כמה וכמה גברים חילוניים רווקים שהתנתקו מהסיטואציות שכללו בנות, מתוך נאמנות לחברותיהן (!) וגם סתם כי זה גועל נפש.
יכבדו אותך.
ואם אתה תלוי בחברים האלה
ובפורנו
ובלי זה אין לך שלווה וחיים
אז הכתובת שלך היא פסיכולוג...

ב"עצת נפש" יש מענה אנונימי לאנשים שמתמודדים עם אובססיות /התמכרות למין.

אין לי תשובה נעימה ונוחה יותר שמתאימה לנוער, פתרון אמיתי לבעיה קשה וכואבת -הוא פתרון לא פשוט ובהחלט מאתגר, ובן אדם בוגר מבין שהחיים הם לא פיקניק כמו שחשבנו בשישית, יותר בכיוון של מסירות נפש יום יומית על מה שחשוב חנו ומה שאנחנו רוצים להיות.
לא קראתי תגובות קודמות..אני123
רק להגיד לך...
שברור שאתה טוב מיסודך. ורוצה רק טוב!!!
ותאהב את עצמך.
ותסלח לעצמך.
ורק ככה תוכל לחזור בתשובה
ילדותיותכנפי נשרים

אהלן, נשואים כחצי שנה. אני חייל קרבי בסדיר והיא סטודנטית ועובדת ככה שעמוס..

קורה שרוב השיח שלנו הוא בטלפון- ופה עולות שני בעיות:

1. אני מרגיש שרק אני מחפש אותה או יוצר את הקשר הראשוני אחרת היא יכולה לשכוח ממני ליום שלם גם אם זה יום חופשי שלה.

2. קורה הרבה שהיא מתוסכלת מדברים קטנים ביום יום, לפני שהתחתנו גם אובחנה עם דיכאון שמאז עבר, ואז היא מתנהגת ממש כמו ילדה קטנה- לא יודעת מה היא רוצה מעצה או מה היא מרגישה ובוכה ונעלבת ממש בקלות ובכללי מרגיש שמה שמנחם אותה ועוזר זה כמו לדבר לילדה קטנה- זה ממש קשה לי מרגיש לי שאני על קצה ההכלה של הדבר ולא יודע מה לעשות

כי להמשיך לפתור לה את הרגשות והבעיות אני כבר לא מסוגל.. עצה איך ממשיכים מפה? 

לעבור לג'וב זו אופציה?אריק מהדרום
לאכנפי נשרים
לא, זה גם לא יפתור את הבעיה וגם אנחנו באמצע מלחמה וצריך אותי בחזית.. שנינו מאמינים בזה והיא גם דוחפת אותי לשם
דעתי האובייקטיבית כתמידחתול זמני
עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך ח' בניסן תשפ"ו 9:11

עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך ח' בניסן תשפ"ו 9:11

עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך ז' בניסן תשפ"ו 23:22

1.לכל אדם בעולם יש drive שונה לתקשורת שיכול להשתנות גם מתקופה לתקופה ולפעמים מיום ליום. יש אנשים שככל שהם עמוסים, אין להם כח לדבר, ויש אנשים שדווקא הפוך, ככל שהם עמוסים הם רוצים לדבר ולפרוק וזה מעניק להם נחת וכן הלאה. אגב זה לאו דווקא אומר שהם לא נהנים מהתקשורת פשוט הם לאו דווקא ייזמו אותה (מסתבר שאלה שני חלקים שונים במוח: מוטיבציה והנאה).

 

עכשיו אפשר לגשת לסוגיה הזאת בשתי דרכים, אפשר להציף את העניין ולהגיע לכל־מיני פשרות וכו' כו' ויש כאלה שזה עובד להם. לעניות דעתי... אין בדיוק עניין "להכריח" מישהו לדבר איתך אם הוא לא כזה רוצה. עכשיו השאלה היא אם פשוט היא בן־אדם שפחות יוזם (או בתקופה שהמוח שלה לא משדר לה אותות ליזום, אם תרצה להגדיר זאת כך) ואז פשוט תתרגל לעובדה שאתה יוזם, או שאין לה ראש לדיבורים ואז לעניות דעתי הקטנה אין עניין "להכריח" מישהו שלא במוּד... כמו בכל־דבר. ופשוט לקבל את זה כמו שזה, זה לאו דווקא אישי. סתם לגבי עצמי, אני מסוג האנשים שממש לא אוהבים לדבר כל יום, אולי פעם בשבוע, אבל זה עדיין הרבה ביחס למישהי שהכרתי שאוהבת לדבר פעם בכמה שבועות, יש בזה משהו קצת מבאס אמנם, אבל תמיד ידעתי שהיא מאוד מחזיקה מהידידות שלנו פשוט זה הקצב החברתי שלה ואין לנו מה לעשות אלא להעריך אחד את השני.

 

ועוד משהו קטן, עם כל הכבוד לנו בסופו־של־דבר חיי היום־יום לא כאלה מעניינים... היום נסעתי לעבודה בדרך חזור קפצתי לסופר נשרף לי המוח מהתור חזרתי הכנתי חביתה עם פפריקה למדתי קצת הלכות והלכתי לישון. מחר... אותו דבר בדיוק. מחרתיים... אותו דבר רק בלי הסופר. יש אנשים שנהנים מעצם השיח ומעצם זה שמדברים יש כאלה שאוהבים לדבר על דברים מעניינים בלבד (אני שייך לקבוצה ב' ואם אין לי משהו מעניין לדבר עליו אני מסוגל לשתוק גם חודשים). זה לא משהו אישי אלא קשור למבנים מסוימים במוח (רמת גירוי והפרשות של כל־מיני הורמונים כתוצאה מאינטרקציה חברתית).

 

עריכה: וגם כמו שהזכירו כאן יש אנשים שתקשורת טלפונית / התכתבות זה פשוט לא בשבילם. ויש כאלה שמתים על זה. אין מה לעשות בעניין.

 

2. ראשית להיות מאובחן עם דיכאון זה לא נדיר מחד וגם לא בהכרח מלמד על העתיד מאידך, דיכאון מז'ורי זאת אפיזודה אקוטית שברוב המוחלט של המקרים תחומה בזמן, בשונה מהפרעות אישיות או מחלות כרוניות כמו סכיזופרניה / ביפולר / כו'. מה שאתה מתאר זה יותר בפן האישיותי + סף גירוי רגשי או משהו כזה, שזה שונה.

 

זאת הערה צדדית אבל עכשיו לגופו של עניין. המקרה שאתה מתאר הוא מאוד מאוד בעייתי כי א' עצם ה"עצימות" של הסיטואציה מספיקה כדי לערער את היציבות ולסחוט רגשות רעים. ב' לא די בכך אלא יש לה ציפייה מאוד עמוקה למשהו שאינך מסוגל לעשות (וגם רוב האנשים הרגילים אינם מסוגלים אליו).

 

עכשיו כמובן הפתרון האופטימלי שאליו מגיעים זוגות מאוד מוצלחים הוא שכל צד עושה את כל מה שהוא יכול כדי לשמור על יציבות. מצדה למשל זה יכול להיות טיפול מקצועי (פסיכולוגי או פסיכיאטרי), ללמוד לא לצפות ממך לעשות את מה שאינך יכול, ללמוד וויסות רגשי וכן הלאה וכן הלאה. ומצדך להיות מודע לקשיים שלה ומניין הם נובעים ומהי הדרך הסבירה (לא נמנעת מחד ולא "התאבדות המונית" מאידך) להתמודד איתם כשהם צפים. כמובן מצריך המון מודעות ונכונות אולי טיפול זוגי אבל עד שמגיעים לשם והמכשולים בדרך...

 

עכשיו תראה לדעתי אם אתה "תיכנע" לבלגן שלה גם אם זה ימצא חן בעיניה לטווח קצר זה הולך ליצור המון, המון, המון מרירות אצלך לטווח ארוך (יכול להיות גם ברמה של התניה פבלובית...) וחוץ מזה שזה ממוסס את יסודות הקשר אני מאמין שבסופו־של־דבר ככל שאתה תרגיש שמח ובטוח תוכל להקרין את זה וככל שתרגיש גרוע ככה גם האווירה הכללית תהיה גרועה יותר ויותר.

 

נו אז מה בכל־זאת אפשר לעשות? אני חושב שגם אם לא נפתור לה ברגע זה את כל הבעיות, לפחות כסעד זמני כדאי להציף את הנושא ולא למרוח אותו לנצח. להגיד מה אתה מסוגל לעשות ומה אתה לא מסוגל לעשות, אילו דרכים של תמיכה רגשית (ולא טיפול או פתרון בעיות! אינך אביר על סוס לבן) אתה כן יכול לתת ואילו סוחטות אותך, אילו דרכים חלופיות יכולות לעזור לה לפרוק קיטור (שזה כבר שייך יותר לפן טיפולי, אבל יש כל־מיני כישורים שאפשר ללמוד, מיינדפולנס / CBT / טיפול באומנות / סביבה תומכת רחבה יותר ולא רק אתה כו' כו' וכו'). ומהצד השני איך לגרום לה להרגיש חשובה אהובה מוערכת נתמכת וכן הלאה ולשמור על התחושה שהקשר אכן מספק לה את הביטחון וההגנה שבנות כל־כך אוהבות מבלי שאתה תאבד את השפיות. תוספת: ואולי גם במקביל להבין את המקום של ההתמודדות שלה ולבנות איזושהי דרך שבה אתה תומך בה באופן שמטיב לשניכם.

 

עכשיו איך מנהלים שיחה כזאת... יכול להיות שכדאי ייעוץ זוגי רק בשביל שהדיון יהיה בסביבה נייטרלית שמעודדת שיח פתוח, אני מתאר לעצמי שזה לא יהיה הכי נעים אם תתנפל עליה ותגיד לה "שמעי מתוקונת וואלק אין לי כח יותר ליללות האלה פעם הבאה שאת מרגישה רע אני אציע לך כוס מים ושבי ציירי ציור" (אלה לא המילים אבל התחושה שיכולה להגיע בצד השני אולי כן קצת נטישה או זלזול או וואטאבר צריך להתגבר איכשהו על השלב הראשוני הזה).

 

אמנם אתם חצי שנה ביחד אבל יש לכם כנראה עוד איזה 100 שנה אז כן צריך להתחיל לחשוב איך אתם מנעימים את הזמן הזה.

ישר כח על התגובה- חתול זמנימישהי נשואה

רציתי להציע גם שהיא תלך לטיפול רגשי

השאלה איך אומרים לה את זה בלי שהיא תיפגע.

המטרה בטיפול רגשי זה להעצים אותה.

לתת לה כלים לגדול.


בתור עזרה ראשונה -

האם יש לה תחביבים?

מה היא אוהבת לעשות?

אני חושבת שזה יעזור לה

לעשות יותר את מה שהיא אוהבת.


אני מתעלמת בכוונה מהדיכאון שאשתך אובחנה בומבולבלת מאדדדד

אני לא יודעת למה היא סטודנטית, אבל יש מקצועות דורשים ממש. במיוחד אם היא עובדת גם… גם ימים חופשיים, יש המון מה לעשות בהם בלא מעט מקצועות…

ויש אנשים שגם לא מתחברים לתקשורת בטלפון.

אלו שני דברים שיכול מאוד להיות שמשפיעים על חוסר התקשורת שלה איתך ועל העובדה שאתה זה שיוזם.

ובאמת גם יש פעמים שלא חושבים על זה אפילו מרוב עומס… גם אם לא עשו משהו חשוב אלא אפילו ראו סרט, לא תמיד יש את זה בראש.


ויש בנות יותר רגשיות. אני לא אומרת שזה לא יותר מהרגיל, וכמובן שלא אומרת כלום על הדיכאון, אבל תדע שזה תקין על גבול מסויים. כלומר גם אם תטפלו בזה, והמצב ישתפר, סיכוי גבוה שחלק מזה יישאר.

אני לא אומרת בשביל לייאש או משהו, אלא בשביל שתהיה מודע לזה.

וכן נשמע שכדאי לטפל בדיכאון שלה.

ובעיקר לדבר איתה ולשתף מה אתה מרגיש. לא להאשים ולא להתגונן. לתקשר ולדבר.


בהצלחה!

בקשר ל1נעמי28

לוקח זמן בזוגיות רגילה עד שמוצאים דרך נכונה וטובה לתקשר, ואצלכם יש את המרחק ותקשורת טלפונית שזה מקשה פי כמה, וכל אחד זקוק לתקשורת אחרת, תמצאו ותדברו על הדרך ותדירות שמתאימה לשניכם, ממש טבעי שזה קשה.


בקשר ל2,

יכול להיות שיש נקודות מסוימת שהן טריגריות בשבילה ומפעילות אותה, וכשלוחצים על אותן נקודות רוב האנשים מגיבים בחוסר פרופורציה, ב"ילדותיות" בחוסר איזון,

כי הדבר השטותי שעליו אתה חושב שהיא עושה סרט,

הוא הקצה החשוף של קרחון הטראומה שלה.


מציעה כמה דברים,

דבר ראשון אל תקרא לה ילדותית או שטותית (בינך לבין עצמך) כי אתה עדיין לא מכיר אותה, וגם אם זה תסכול שנראה לך על שטות, כנראה זה יושב על משהו עמוק יותר. לרוב אם תתבונן תמצא חזרתיות במשבר סביב אותו נושא.

נסה להגיע בסקרנות, ולא בשיפוטיות, להבין מה עומד מאחורי זה.


אם אפשר, תנסה לתקשר איתה על זה כשהיא לא בקרייסס, אבל רק אם אתה בא בעיניים טובות, ולא בשיפוטיות שהיא ילדותית.

ותציע לה טיפול.

אף פעם אל תציע תוך כדי משבר, רק אחרי שאתם מלבנים את הדברים, וגם אז מתוך דאגה "אני רואה שקשה לך" ולא מתוך מקום ש"את בעייתית".


לא נשמע ממה שכתבת שזה דיכאון, יכול להיות שהיא מתמודדת עם קשיים אחרים (שאולי גם הובילו לדיכאון)

מה הגיל שלההעני ממעש
רק על עצמימקלדתי פתח

אנחנו נשואים כמה שנים, וכשאני מסתכלת על השנה הראשונה שלנו, שהייתי מאושרת ומאוהבת, אבל הייתי שמחה לשנות הרבה מהתנהלות שהיתה לי כלפי בעלי.

תחילת הנישואים עדיין יתכן והיא מחפשת ביטחון שאתה אוהב אותה ולכן מחכה לחיזוק שלך-יוזמה שלך לשיחות. תנסה לומר לה בצורה עניינית אוהבת שאתה ממש רוצה להרגיש שהיא מתגעגעת ואן תוכל לפעמים להפתיע עם טלפון או הודעה זה יחזק אותך.

לגבי ילדותיות- זה סובייקטיבי,אבל גן כאן אולי עדיין לא נוצר קשר זוגי שהוא חדש אז נח לה לקבל את האופציה שלך דרך זה. נשמע שההתנהלות שלה לא ילדותית-היא לומדת, מתפרנסת, מעודדת אותך ללכת בדרך שלך. אז זה המקום הקטן שלה לדרוש תשומת לב שחסרה כשאתה רחוק. אולי אם מלכתחילה תנסה לפרגן על מה שעושה היא לא תצטרך להתבכיין ואתה לא תצליח להוביל שיחה למקום גבוה יותר? שוב, זה מזוית של מה שעברתי. ואני מחשבת מחוץ לבית לבוגרת מאוד, אבל יש מקום מול בעלי שאהבתי מאוד להתרפק, וזו הדרך אולי להתרפק עליך מרחוק.

חצי שנה זה כלום, ואם אתם לא יחד יום יום אז בכלל. אבל זה לא מוקדם מידי ללמוד ולנסות לשפר את הראיה מהתקשורת.

מזל טוב והרבה הצלחה! 

קודם כל, אשריך שאתה נלחם בשבילנו, זו זכות גדולה. תהסטורי
תודה רבה על כל מה שאתה עושה בשביל כלל ישראל.

שנית - מזל טוב גדול לחתונה. לשירות צבאי קרבי יש מחירים משמעותיים. מחירים אישיים ומחירים זוגיים ומשפחתיים. אני ממש לא אומא זאת כדי להחליש אותך, אבל צריך להיות מודעים לזה.


חלק מהותי מיצירת היחד הזוגי ותחזוקו - זה הנוכחות הרצופה ביחד. כמובן אנשים גם לומדים/עובדים/מתפללים/הולכים לאירועים וכד', אבל הסדר הרגיל הוא שלפחות נפגשים כל ערב, אוכלים ביחד, ישנים אחד ליד השני, כל שבת נמצאים ביחד וכו'. זה נכון כל החיים, זה נכון גם אצל זוגות וותיקים, בלי תחזוקה היחד הזוגי מתייבש. אבל, זה נכון שבעתיים אצל זוג צעיר, שעוד צריך לייצר את היחד הזה. לא סתם במלחמת רשות התורה פטרה חתן בשנתו הראשונה - השנה הזאת, הנוכחות היום-יומית בה חשובה מאוד.


אנחנו לא במלחמת רשות, אנחנו במלחמת מצווה, באמת אין אפשרות לפטור את החתנים, גם ככה יש חוסר מטורף בקרביים. אני לא מעודד אותך להפסיק, להפך, לך בכחך זה והושעת את ישראל. אבל צריך מודעות למצב ולמורכבות שבו.


אחרי כל ההקדמה הזאת, לגופם של דבריך:


ההגדרה 'ילדותיות' לא מקדמת אתכם לשום מקום. יש לה התנהלות שאתה לא רגיל אליה ואולי באמת מלמדת על קושי, אבל היא אדם בוגר וכדאי להתאמץ ללמוד את העולם שלה. הרבה פעמים נשים מתתנהלות בצורה קצת ילדותית ליד או באוזני הבעל, כי הם מנסות להרגיש שיש להן על מי לסמוך, מישהו חזק להשען עליו. מעבר לזה - יתכן שזה הדרך שלה למלא את החוסר בנוכחות שלך.


גם לגבי הטלפונים, סביר שדווקא המרחק, מעצים את הצורך שלה, כנראה שאפילו באופן לא מודע, שאתה תחזר אחריה. מעבר לזה, מסתבר שאתה הרבה לא זמין. סביר שהיא מתגוננת מהאכזבה שבנסיון ליצור קשר שוב ושוב ומשאירה את הצפיה לזה שאתה תתקשר.


בהצלחה רבה


לגבי 1ניגון של הלב

אתה זמין בטלפון כל היום? כי אם לא אין שום טעם שהיא תתקשר אליך כשהיא יכולה ותנסה להשיג אותך, ועדיף שאתה תתקשר אליה שאתה יכול. בעלי גם עכשיו בצבא ואני לא מתקשרת אליו בכלל, אני יודעת שאין טעם כי הוא כנראה לא יענה וכשהוא יוכל הוא יתקשר.

 

לגבי 2, אני גם חושבת שטיפול יעזור, אבל לא בהכרח כי משהו לא תקין אצלה, אלא כי נשמע שהיא בתקופה מאוד מאוד מציפה בחיים. היא עובדת ולומדת במקביל, שזה קשוח מאוד, והיא גם התחתנה לא מזמן והיא כלה טרייה עם כל ההצפה שבזה, ובעלה לא בבית רוב הזמן שזה קשוח בטירוף. האמת שביחס לכל זה התגובה שלה נשמעת לי ממש נורמלית, והיא פשוט צריכה ללמוד איך לאזן את עצמה ולהתרגל למצב הזה, שהוא קשה מאוד

בקשר ל2רקאני

יכול להיות שהיא הורמונלית?

מניעה הורמונלית יכולה מאוד לגרום לכאלה מצבי רוח

 

תזכור ששניכם מעולמות שונים לחלוטיןשוקו.אחרונה

אתה בסדיר צבא, זו שפה שונה דינמיקה אחרת, התנהלות שונה. שים לב לזה

מותר לה לשכוח ממך, זה בסדר.

אין קשר בין תסכול לדכאון אל תחבר ביניהם. זה שאובחנה בדכאון קל כמו רוב אזרחי המדינה לא אומר שהיא דכאונית.

מתןסכלת יש הרבה סיבות וזה גם בסדר לןמדים להתנהל ביחד.

אם אחרי חצי שנה אתה לא מסוגל לא יודע מה לעשות והגעת לקצה ההכלה

תעשה לעצמך ולה טובה לכו לייעוץ זוגי, זה לא לפורום נדרשת עבודה להבין מהות האשה והגבר בתוך הקשר הזוגי ובפרט כשהמציאות היא לא זוגית לרוב כי אתה בצבא ומידי פעם צריך לקפוץ למציאות זוגית

אשמח לשמוע ממכםאישדרומי
הילדה בת 11 היתה צריכה להחזיר ילד מהגן ושכחה אשתי שאלה אותי איך אגיב שתחזור אמרתי שלא אתנפל עליה ואראה איך להגיב בהמשך.התחממה עלי.אשמח לשמוע איך אתם הייתם מגיבים ואם זה לדעתכם היה צריך להעניש אותה בחומרה שלא לוקחת אחריות?ומצד שני האם התגובה שלי בעייתית בעיניכם?
תודה רבההסטורי
איחור לבריתעליית תהום

שלום חברים,

בימים אלו האירועים נעשים בצמצום. חבר שלי ערך ברית, קבע תפילה ב13:15 (שעה מאוד מוקדמת לטעמי) ואז טקס.

אני הגעתי בתחבורה ציבורית, וחשבתי שמן הסתם דברים קצת מתעכבים. הגעתי ב2. בדיוק סיימו וניגשו לאכול. הוא עשה לי פרצוף.

עד כמה גרועה ההערכה שלי שאיחור חצי שעה זה סביר?

מאוד תלוי סגנון והרגליםהסטורי
יש כאלו שתמיד דברים אצלהם בשעה שמוגדרת, יש כאלו שתמיד מאחרים כרוניים, יש כאלו שתמיד מתעכבים קצת.

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...


אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

אמצע היוםעליית תהום
קוטע את היום עבודה, לא מוקדם ולא מאוחר.
לא חייבים להגיע...הסטורי
בבריתות די מדייקים - בהרבה מקרים למוהל כמה בריתותפ.א.
בלו"ז צפוף, בפרט למוהל מבוקש 
עזוב. תתקדם.נפשי תערוג
היה ונגמר
הגעת מתי שהגעת, חשבת מה שחשבתשם פשוט

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ענו תשובות יפותהעני ממעש

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

מה עניין הניסוח הפילוסופי כאן?פ.א.

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

תלוי . אצלינו זמנים זה קודש גם בחופה.העני ממעש
תמיד יש יוצאים מן הכלל 😀פ.א.
ברית זה לא חתונהפשוט אני..
באים, חותכים, הולכים
כמאמר מנחם בגיןאריק מהדרום
"ואם יש כמה יפי נפש שהחלו לעקם את האף שלהם – אז שיהיה להם אף עקום." 
אתם לא אנשים בוגרים?סתממישהיאחרונה

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

"והבוטח בה' חסד יסובבנו"נגמרו לי השמות

כותבת גם פה בתקווה שנתחזק יחד 🙏💪

מוזמנים להוסיף דברי חיזוק ❤️

 

"והבוטח בה' חסד יסובבנו"
זה המשפט שאני מנסה לחקוק על קירות הלב כל יום וכמה פעמים ביום.
וזה המשפט שהכי מחזק אותי והכי עוזר לי.
פתחתי את תהילים לראות איזה פרק זה - וזה בפרק לב.
כי זה הלב.
זה הלב של הכל.
הביטחון בה'.
אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים.
והכל הכל הכל שלו
והכל הכל הכל מאיתו ובידו יתברך
והוא מחיה ומקיים בכל רגע ובכל מאית שנייה את כל העולם ואת כולנו והכל זה אלוקות.
וזה לב.
וזה הלב שלנו. בתוך הלב שלנו.
פרק לב. פסוק י'.
בלב שלנו - שם הוויה - י'.
אם נכניס את הקב"ה ללב שלנו ונבטח בו - חסד יסובב אותנו.
וזה אימון.
ממש ממש אימון.
אני ממש משתדלת לזכור זאת וגם כשנופלת לומר את הפסוק הזה בלילה, ביום, אפילו רק לדמות אותי בעיני רוחי.
ויש ממש תרגיל של דמיון מודרך להכניס ביטחון ואמונה בקב"ה ממש אל תוך הלב (עם נשימות ומילוי הביטחון פנימה אבל קשה להביא זאת בכתב).
אז מכאן זה הבסיס שממנו אני משתדלת ב"ה לצאת ואליו לחזור.
ה' הוא טוב ומטיב
הוא ברא אותנו ואת העולם להיטיב לנו
וממנו הכל.

ומתוך כך אני מנסה להסתכל רגע במבט-על על המאקרו ולראות שאנחנו באמת באמת באמת חיים בניסי ניסים, בתקופה היסטורית, בתקופה תנ"כית, ממש כמו בני ישראל במצרים שאנחנו קוראים עליהם - אנחנו ממש שם! כותבים עלינו עוד פרק! 
ממש מרגישה שב"ה ב"ה אנחנו בדור הגאולה.
איך ניסי ניסים שכאלו אם לא לעם האהוב והנבחר בניו של הקב"ה?
תביטו רק רגע מה קורה לנו כאן
אנחנו מדינה פצפונת שתוקפת מדינה פי 80 (כן, פי 80!) מגודלה - ופשוט מחסלת אותם כמו דומינו בזה אחר זה אחר זה כאילו מדובר בצעצוע שלנו בחצר הגינה שלנו...
מביסים. מחסלים. מנצחים.
איזה פלא, כל הרשעים ימח שמם. 
חמינאי שבשבת זכור מחינו את זכר עמלק, את זכרו, של המן הרשע הזה בדורנו.
כל הבכירים במשטר האיראני. בכל הנגלות - הראשונה, השנייה, השלישית, הרביעית...
רק לכתוב את כל הבכירים אין מספיק מקום.
וכמובן כל מנהיגי ובכירי הרשעים ימח שמם שנשרפים בגיהנום לנצח סינוואר ימ"ש, נסראללה ימ"ש, הנייה ימ"ש, מוחמד דף ימ"ש, עקיל ימ"ש, שוכר ימ"ש, חארורי ימ"ש, עלי לריג'אני ימ"ש, ועוד אלפי מחבלים ושמות גדולים שבאמת אין אפשרות לכתוב מרוב שהם רבים!!!

והם מנסים,
שולחים כמויות כמויות של טילים פצצות נוראיות בכמויות מטורפות
והקב"ה שומר עלינו! עם כל הכאב העצום על כל נשמה ונשמה מעם ישראל ומהארץ שנאבדה לנו - יש כאן ניסים עצומים בצורה לא פרופורציונלית!!!
כל התחזיות היו שנים שברגע שאיראן תתקוף אנחנו קודם כל נושמד. תהיה ממש ממש שואה חס ושלום.
אח"כ דובר על אלפי הרוגים כל יום ומכל טיל (!!!)
על הפסקות חשמל של ימים ושבועות והיערכות בהתאם (!)
על הפסקות של מים ממושכות
דיברו על לשהות במרחבים הממוגנים רצוף באמת ימים על גבי ימים
כשהכל בחוץ מושבת מושבת.
ואיפה אנחנו ואיפה זה?
הכבישים מלאים, מסגרות נפתחות, אנשים קונים, יוצאים, 
מנקים לפסח (!),
מזמינים פיצה, רואים סרטון מצחיק,
כותבים ברשתות,
וממש מנהלים כמעט כמעט מה שהכי קרוב לשיגרה.
נכון, ברור שזו לא שיגרה וקשה מאוד מאוד מאוד
אבל איפה מה שאנחנו חיים ואיפה מה שתודרכנו לצפות לו לפי המציאות...
זה רחוק כרחוק מזרח ממערב
תודה לה' אלף פעמים
זה לא נתפס!
באמת לא נתפס
אנו נלחמים עם צבא ה', צה"ל שלנו, הצבא הכי מדהים בעולם
לצד עוד צבא עצום של ארה"ב, ממש כתף אל כתף! מי היה מאמין
זה ניסים רק להבין את זה
והם מפציצים את הרשע, ואנחנו מפיציצים את הרשע
וכל שעה, בעצם כל דקה יש חיסול אחר, הפצצה אחרת, השמדה אחרת, מיגור הרוע בעולם!

והעם שלנו המתוק?
כמה כמה שהוא מתקרב לקב"ה בשנתיים וחצי האלה!
כמה קירבה, כמה התחזקות, כמה אמונה!
"בדרך אמונה בחרתי"
כמויות רבבות ועוד רבבות בוחרים בדרך אמונה. שומרים שבת. חוזרים לשורשים. חוזרים לאבא.
זה מפעים ומרגש.
וכל העזרה ההדדית שכאן
הערבות ההדדית
איזה יופי של פיקוד העורף יש לנו
כמה הפקת לקחים מרגע לרגע
יש התרעות מסודרות
לפני
תוך כדי
אחרי
איפה אנחנו ואיפה אחים שלנו בחו"ל שנגיד נמצאים בקפריסין או דובאי ורועדים מפחד שפתאום "בום!" נפילה בלי שום אזעקה, בלי שום התרעה לפני, בלי שום ידיעה מתי האירוע הסתיים, כלום.
רק 24/7 של רעד. 
אחים שלנו ממש יהודים שחיים שם.
וכאן בארץ?
תראו כמה זה מסודר שאנחנו יכולים לדעת לפני תוך כדי ואחרי.
הכל עובד, דופק כמו שעון,
מד"א, איחוד הצלה, שלא נדע זק"א, בתי חולים, פיקוד העורף, העורף, התרמות דם, מתנדבים
אלפי אלפי מתנדבים
יוזמות מרגשות בלי סוף
לארח ולתרום לקשישים בתי מלון עם ממ"ד צמוד
לתת יד בכל מה שצריך
עוד ועוד ועוד נקראים לדגל ועוזרים
והחיילים האמיצים שלנו הגיבורים המרגשים עלי אדמות קדושי עליון האלה עם האש בעיניים כמה מרגש לראות את האש הזו בהם הם באמת שואגים את שאגת האריה החזק מכל ומביסים את אויבנו!!!
והקב"ה נלחם לנו! ממש ממש כך
כל מה שקורה הוא פשוט לא יאומן
הכל הכל הכל
ההצלה העצומה ב7/10 שלא כל החזיתות באו עלינו והשמידו אותנו כליל כמו שתיכננו, הביפרים, קריסת המשטר של אסד, קריסת סוריה, לקחנו את החרמון הסורי, קריסת כל מנהיגי הרשעים, קריסת המשטר באיראן ב"ה, חיסול החיזבאללה ב"ה
וכמובן החזרת כל כל כל החטופים שלנו מכל השנים!!! שזה נס מעל הטבע בפני עצמו!
ממש כמו שאמרה דיצה אור, אימו של אבינתן אור שחזר מהשבי - שזה ממש נס בדרגה אינסופית והוא רק מהעם הזה שלנו ומכוח האחדות והתפילות שלו שכולם כולם כולם בבית!!!
ובעזה שולטים על חלק עצום וב"ה עד הסוף עוד!
חזרנו לחומש! יהודים גרים בחומש! כמה התרגשתי לפני כמה ימים לקרוא את זה
כל ההתיישבות ביו"ש פורחת, כמויות של בנייה והוספה והתיישבות!
העלייה לארץ פורחת!
אנחנו המקום היחידי שבעת מלחמה כולם גם חוזרים לכאן בטיסות חילוץ לתוך המלחמה
וגם עולים חדשים באים בכמויות לכאן דווקא עכשיו!!!
האחדות המטורפת שקיימת בשנתיים האלו, כן תרבה ב"ה
והדנא שלנו, של העם היהודי, המהות שלנו, המשמעות שלנו בעולם, לקדש שם שמים בעולם
אומת המוסר הצדק ההוככחה החיה לקיום הבורא והבריאה
אנחנו ממש נס מהלך
בגאולת עולם
בהשגחה אלוקית מטורפת
זה באמת לראות ולא להאמין
יש עוד המון המון המון
אבל בינתיים שולחת
ושולחת גם חיבוק ענק
אנחנו עם של אריות ולביאות!!!
"כי חיות הנה"
אנחנו חיות! לביאות! מביאות חיים ממשיכות חיים נותנות חיים
זה הניצחון הכי גדול שלנו
ניצחון הרוח
ניצחנו בעבר ואנו מנצחים שוב
מנצחים אותם!
הם לא יפילו לנו את הרוח!
איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק
ואישה לרעותה תאמר חזק
חזק חזק ונתחזק
בעד עמינו ובעד ערי אלוקינו
וננצח!
ואנחנו כבר מנצחים!!!
הכל בידך מלך מלכי המלכים הקב"ה
תודה ריבונו של עולם תודה!!!
והבוטח בה' חסד יסובבנו!

מצרפת את פרק לבנגמרו לי השמות

תהילים פרק לב

א לְדָוִ֗ד מַ֫שְׂכִּ֥יל    אַשְׁרֵ֥י נְֽשׂוּי־פֶּ֗שַׁע כְּס֣וּי חֲטָאָֽה׃
ב אַ֥שְֽׁרֵי אָדָ֗ם לֹ֤א יַחְשֹׁ֬ב יְהוָ֣ה ל֣וֹ עָוֺ֑ן    וְאֵ֖ין בְּרוּח֣וֹ רְמִיָּֽה׃
ג כִּֽי־הֶ֭חֱרַשְׁתִּי בָּל֣וּ עֲצָמָ֑י    בְּ֝שַֽׁאֲגָתִ֗י כָּל־הַיּֽוֹם׃
ד כִּ֤י ׀ יוֹמָ֣ם וָלַיְלָה֮    תִּכְבַּ֥ד עָלַ֗י יָ֫דֶ֥ךָ
נֶהְפַּ֥ךְ לְשַׁדִּ֑י    בְּחַרְבֹ֖נֵי קַ֣יִץ סֶֽלָה׃
ה חַטָּאתִ֨י אוֹדִ֪יעֲךָ֡    וַֽעֲ֘וֺנִ֤י לֹֽא־כִסִּ֗יתִי
אָמַ֗רְתִּי    אוֹדֶ֤ה עֲלֵ֣י פְ֭שָׁעַי לַֽיהוָ֑ה
וְאַתָּ֨ה נָ֘שָׂ֤אתָ עֲוֺ֖ן חַטָּאתִ֣י    סֶֽלָה׃
ו עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל כָּל־חָסִ֨יד ׀ אֵלֶיךָ֮    לְעֵ֪ת מְ֫צֹ֥א
רַ֗ק לְ֭שֵׁטֶף מַ֣יִם רַבִּ֑ים    אֵ֝לָ֗יו לֹ֣א יַגִּֽיעוּ׃
ז אַתָּ֤ה ׀ סֵ֥תֶר לִי֮    מִצַּ֪ר תִּ֫צְּרֵ֥נִי
רָנֵּ֥י פַלֵּ֑ט    תְּס֖וֹבְבֵ֣נִי סֶֽלָה׃
ח אַשְׂכִּֽילְךָ֨ ׀ וְֽאוֹרְךָ֗ בְּדֶֽרֶךְ־ז֥וּ תֵלֵ֑ךְ    אִֽיעֲצָ֖ה עָלֶ֣יךָ עֵינִֽי׃
ט אַל־תִּֽהְי֤וּ ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֮    אֵ֤ין הָ֫בִ֥ין
בְּמֶֽתֶג־וָרֶ֣סֶן עֶדְי֣וֹ לִבְל֑וֹם    בַּ֝֗ל קְרֹ֣ב אֵלֶֽיךָ׃
י רַבִּ֥ים מַכְאוֹבִ֗ים לָרָ֫שָׁ֥ע    וְהַבּוֹטֵ֥חַ בַּֽיהוָ֑ה חֶ֝֗סֶד יְסֽוֹבְבֶֽנּוּ׃
יא שִׂמְח֬וּ בַֽיהוָ֣ה וְ֭גִילוּ צַדִּיקִ֑ים    וְ֝הַרְנִ֗ינוּ כָּל־יִשְׁרֵי־לֵֽב׃

המשךנגמרו לי השמות

יש המון הסחות שמונעות מאיתנו לשים לב לכל הטוב העצום שעוטף אותנו, ובעיקר מאמץ מטורף של איראן ושלוחות הרשע לזרוע בכולנו פחד, תבהלה, דכדוך, יאוש.

אבל אנחנו ה-ר-ב-ה יותר חזקים וחכמים מהם! ולא ניתן להם!

 

וממש מזמור לתודה!

זה פלא אלוקי מה שקורה כאן.

אני יודעת שכולנו בתוך תוככי הקושי והאתגר וה"קוצר רוח ועבודה קשה"

אבל ממש כך היא גאולתן של ישראל

בתחילה קמעא קמעא וכל מה שהיא הולכת - היא רבה והולכת (ירושלמי, ברכות)

ובניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל

יש לנו כוח על

כל אחת ואיפה שהיא

כל אחד ואיפה שהוא

ונתחיל ממש בנו פנימה.

כי אם יש לי את עצמי -

אז יש לי את עצמי.

ויש לאחרים את עצמי.

 

וכל אחד ואחת מאיתנו הוא אור אינסוף

רק להביט רגע פנימה ולזכור זאת, להתחזק מכך, להאיר בתוכנו מכוח כך.

"כי יש שכר לפעולתך"

יש שכר לכל פעולה ופעולה שלנו

תחזיקו מעמד

אתם הגאולה עצמה!

וב"ה נזכה לראות בחוש ממש את הישועה השלמה שלנו במהרה, בשלמות, במתיקות ובטוב גלוי!!! ❤️

על משקל "דיינו" 😅נגמרו לי השמות

כַּמָה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ!

אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִהקונספציה וְלֹא עָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, וְלֹא עָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, וְלֹא הָרַג אֶת־אייתוללותיהם, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ הָרַג אֶת־אייתוללותיהם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת־הגנה אלוקית, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הגנה אלוקית וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ קָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְתוֹך לימוד אמונה, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ הֶעֱבִירָנוּ בְתוך לימוד אמונה וְלֹא שִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ שִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שנה דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שָׁנָה וְלֹא סיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ  סיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, וְלֹא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה השלמה, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה השלמה, וְלא נָתַן לָנוּ אֶת הביטחון והתורה. דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הביטחון והַתּוֹרָה וְלֹא שמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ שמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָנָה לָּנוּ אחדות העם דַּיֵּנוּ.

 

עַל אַחַת, כַּמָה וְכַמָה, טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ: שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמהקונספציה, וְעָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, וְעָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, וְהָרַג אֶת־אייתוללותיהם, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הגנתו האלוקית, וְקָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות, וְהֶעֱבִירָנוּ בְתוֹך לימוד אמונה, וְשִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם, וְסִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שנה, וְסיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' גם במלחמה, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה שלמה, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הַביטחון והתּוֹרָה, וְשמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבָנָה לָּנוּ אֶת־אחדות העם.

יפה! את כתבת?קופצת רגע
כן תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות
יישר כח על הדברים המחזקיםהסטורי
ומצטרף לקריאה לכולם -

המצב מתיש, אבל להחזיק ראש מעל המים. אנחנו מכים באוייב מכות נוראיות. אנחנו ב'נהפוך הוא' על מלא.


אויבי היהודים ביקשו להשמיד להרוג ולאבד (ואם למדנו משהו משמחת תורה, אז כשאויב אומר שהוא מתכוון להשמיד אותנו - כדאי להתייחס לזה ברצינות) וכיום אנו מכים בהם מכה אחר מכה, הרג וחרב ואובדן.


לא להיות קצרי רוח, לא להחזיק עיניים על הסטופר, להתמקד בהצלחות הלאומיות ובהצלחות האישיות של כל אחד ואחד.

אכן. תודה רבהקופצת רגע
וגם לך @נגמרו לי השמות על הדברים המחזקים
🙏❤️נגמרו לי השמותאחרונה
תודה רבהנגמרו לי השמות
ותודה גם על הדברים שכתבת, חשוב מאוד לזכור זאת.
כשמתמודדי נפש במוקד החדוש זה עושה לי טריגראריק מהדרום

אסף שמואלביץ, שושנה סטרוק, הבחור הפוסט טראומטי שחסם אנשים להכנס למקלט.


אמור לי מה הפוזיציה שלך ואומר לך מי אתה.

רשתות חברתיות שגם ככה אף אחד לא מבין שם שום דבר בשום נושא תופסים עמדה רומסים זה את פוזיצית זה בלי שמעולם לא עברו מבחן אחד בנושא שהם מדברים עליו ורומסים אותי ואת המתמודדים האחרים, רומסים שכול, רומסים מצבים משפחתיים, רומסים נפגעי כתות, רומסים זה את רבניו של זה, אמונה סלקטיבית במשטרה ובמערכת המשפט, הכל שאלה של איזה מחנה הם משרתים, רומסים זכויות בעלי חיים, רומסים זכויות בני אדם, אף אחד לא יודע כלום, הכל תחת איסור פרסום ולכולם יש דעה אם קיימות בכלל פגיעות טקסיות בחברון ומה המושג הזה בכלל אומר.


דיברתי עם מתמודד נוסף הערב, גם אצלו הטריגרים הציפו אותו אתמול.

רמוס ורצוץ כי מחר נמות.

סופריקה.

וואומשה
תודה
מציף, כואב נורא.שם פשוט

אולי עדיף לא להסתכל...

נשימה עמוקה

בתפילה לרוגע❤️

אני לא הסתכלתישוקולד פרה.

למרות שבעלי מעורב בנושא.
לא מעניין אותי.
מרגיש כאילו כל אחד מוכשר עכשיו לכתוב איזו זווית ראייה שלו, וכותבים לו "תודה שכתבת", ולפעמים זה לשה"ר ממש.
 

הנה משהו שהתלבטתי אם לפרסם,מי האיש? הח"ח!
עבר עריכה על ידי מי האיש? הח"ח! בתאריך כ"ז באדר תשפ"ו 23:27

לא בגלל איך שיתנפלו עליי כאן כעדת כלבים מזי קצף - לזה אני לא רק רגיל אלא כבר מחוסן בפני הכלבת - אלא כמובן מפני שאתוייג מייד כבנטיסט מרעיל בארות, אוכל מוות [והפעם כמובן מהצד שמותר לכנותו כך...] והדיון יתמקד במה שלא שייך. אבל נו, שיהיה, הרי מאז ומתמיד תפקידי כאן זה להיות ההוא שמעז לדבר גם כשאף אחד לא במקום של לשמוע.
בקיצור נמרץ, הנקודה היא: היו הרבה שה"חג שמח" של האמא עשה להם טריגר שלא ברא השטן, אבל בפורום הזה נוח מאוד להתעלם, ולהציף רק כשפתאום יש איזה עניין שמסיבות מאוד מסויימות, ובכן, מציף.
סיימתי להפעם.

עריכה: בעצם לא, יש עוד דבר שחייבים לפרוק, אם כבר התחלנו. ההתקרנפות האיומה של וולדיגר. היא, מכל חברי וחברות כנסת הכתם הנורא, התיימרה להבין ולהיטיב עם התמודדות הנפש. לעסוק בזה, להיות לימין הציבור בזה. ועכשיו מה? ברגע האמת, רגע שבו הכרחי שתדפוק לבצלאל על השולחן ותכריח אותו להביט למציאות בעיניים, ולומר לאורית שעם כל הכבוד, היא לא יכולה לנהוג כאילו כלום ולהישאר בתפקיד שרה, חברת קבינט, חברת כנסת, בכירת מפלגה, בקרב הציבור. בטח כשמתיימרים לדבר בשם חברה שלמה, שאיפה גדולה. שתוכיח שהיא מבינה את חומרת המצב, את האש הבוערת, שתפרוש ותטפל בכאב מבית. שתתייצב באומץ ושתשמש דוגמא לציבור שנוהג אחרת מכולם, שיודע להתאבל ולשבת בקרן זווית ועימו אנוכי בצרה. זה ברור לגמרי שאורית לא איתנו, לא מסוגלת לקבל את ההכרח ותיאחז בקרן המזבח שאין לה בה כל שייכות עוד. אבל מה עושה מיכל? מתראיינת, צועקת בלחץ, מגוננת בציפוף שורות סובייטי על החונטה בצלאל והשותפים. זו חרפה מזעזעת, שבצלאל כנראה לא באמת קולט מה תעלה לו אלקטורלית באיזור שאיננו בכיסו, מהקו הירוק מערבה. אולי באמת הקו הירוק עדיין קיים - רק עבור הציונים הדתיים. עניין שבנפש.

למה שסטרוק תפרוש? מה היא עשתה?קעלעברימבאר

אסור לה לפרוש. אם היא תפרוש זה ייפתח פה לשמועות שהיא באמת פגעה בביתה (שזה שטויות גמורות כמובן)

זה לא, ולצערי לא גילית הבנה.מי האיש? הח"ח!

מבחינתי רק הוכחת פוליטיזציה בסגנון סטאליניסטי.
אבל זכותך.

סטליניזם זה כלקעלעברימבאר
השמאל כמו יאיא פינק ודומיהם שתומכים בתפירת תיק לאח של זיני.

או בהכפשת אורית סטרוק.

חומרת המצב רק בשמאל. ראוי שהםקעלעברימבאר

ייפרשו. רשעים ארורים.

 

כל מי שתמך בשקמה ברלסר ימ"ש

רק עניין קטן טכני,מי האיש? הח"ח!

האמת היא שאני מצטער עכשיו שכל זה בפורום נשו"ט. כאילו, מה שייך. מבין לגמרי אם יימחק, יועבר, יינעל וכדומה.

מסכימה שכדאי שיועבר לפורום אקטואליהנגמרו לי השמות

אינני יודעת כיצד להעביר פורום,

@משה האם תוכל להעביר את השרשור הזה לפורום אקטואליה?

 

וכמובן נא לשמור על מילים מכבדות ולהימנע מהשמצות וכו' גם של אנשי ציבור.

אם אפשר לא להעביר את השרשור הזה לאוחאריק מהדרום
יש סיבה שלא פתחתי אותו שם.
הבנתי, אז לבקשתך נשאיר כאן.נגמרו לי השמות

תרצה לנעול כאן?

לא כ"כ נכנסת לעומקי הדברים המובאים אך לא רוצה שהשרשור יתפתח ויגלוש ללשון הרע או השמצות וכו' גם לא של אנשי ציבור

מצידי אפשר לנעולאריק מהדרום
למה התמונה שלו קריפית?אני:)))))
אז בערימת הקללות הזו פטרת את בצלאל?מי האיש? הח"ח!

את וולדיגר?

את הוועדה העליונה המייעצת (שכוללת כמובן אנשים נהדרים כמו הרב שמעון כהן)?

בוא נראה אם גם הבוחר יפטור.מי האיש? הח"ח!

והאמת, גם הבוחרות.

אני מקווה שמפלגות השמאל יקבלו 0 מנדטים לאורקעלעברימבאר
התנהלותם הבריונית והמרושעת שחצתה ביומיים האחרונים כל גבול.

העברת האשמה לסמוטריץ זו תסמונת האשה המוכה שתמיד אשמה

מתמודדי נפש הם חוליה מאוד חלשה בחברהשלג דאשתקד
הלוואי שהיינו יודעים להכיל אותם כמו שהם. לכבד אותם אבל גם לא להשתמש בהם.
הרבה כוחות על ההתמודדות 🙏נגמרו לי השמותאחרונה
כואב מאוד 
היישוב אדורייםהעני ממעש

מחפש לברר על אדוריים

זכור לי שיש כאן מישהו משם ?

תודה 

אני.נחשון מהרחברון

פחות זמין כאן

נותן לך מספר בפרטי

תודההעני ממעשאחרונה
לא יכולה יותרמנהרה

נשואים 6 שנים

נישואים שמההתחלה היו טעות

נכנסתי אליהם מכל הסיבות הלא נכונות, מתוך ריצוי, ערך עצמי נמוך ופחד.

למרות נתוני הפתיחה האלה ניסיתי לייצר משהו טוב ויפה ונכשלתי בגדול

עכשיו אני רק רוצה לברוח מפה ולא מצליחה למצוא את האומץ

נכנסת ליד2 מחפשת דירות להשכרה רואה את המחיר נבהלת ומתחרטת

אבל אני לא באמת מסוגלת להישאר

לא יכולה לסבול אותו לא יכולה לראות אותו לשמוע אותו

לא יכולה יותר

יש בינינו המון פערים

החל ברגש שמצידי לא היה קיים מעולם

פער דתי

השקפת עולם שונה סולם ערכים שונה התנהלות שונה אופי שונה תחומי עניין שונים גישה לחינוך ילדים שונה

אני פשוט לא יכולה יותר

הצילו 

עצוב😪*אשתו של בעלי*
יש ילדים משותפים?
כואב הלב לקרואconet

קודם כל עם כל הקושי אפשר להתחיל בלגור אצל ההורים

ולאט לאט להתארגן


אבל זה ממש לא פשוט


בשורות טובות

חיבוק ענק ממש ממש יקרה.לאחדשה

יכולה להתחבר לחלק מהדברים,
לא להכל, אבל לחלקים גדולים.
לפני שאני כותבת, ויש לי המון מה לומר..
את נותנת צ'אנס לשינוי ותיקון,
או שאת לא מוכנה לשמוע על הכיוון הזה בשום פנים ואופן,
ורק מחפשת כלים\כח איך ללכת?

את נשמעת בסערת רגשותטוענת רבנית

כל עוד אין אלימות, מציעה לעשות את הצעדים הבאים בשום שכל..

מתוך חשיבה אמיתית מה נכון לעשות ואיך..

במיוחד כשיש ילדים ברקע, מה שהופך את הפרידה אם תהיה למורכבות יותר..

גירושין זה לא דבר פשוט. כמו ששמת לב,, זה כמו לחתוך את החיים לחצי, חצי בית,, חצי נוכחות עם הילדים ועוד..

ולכן אני ממליצה לחשוב על הצעדים הבאים ברוגע ובמתינות..

אשמח לייעץ לך באופן פרטי

אותו את לא יכולה לשנותמשה

אבל יכולה להיות לך עבודה רגשית שלמה. בסופה אולי יהיה לך קל להתגרש ואולי תסכימי לקבל אותו כמות שהוא בלי לנסות לשנות אותו כדי שיתאים יותר למה שאת חולמת עכשיו (או העזת להתחיל לחלום) בחיים שלך.

 

קודם כל מה שאמרת על עצמך על ריצוי ופחד.  לפני שאת רצה לשנות את העולם תנסי קודם כל להיות יותר את בתוך המקום הקיים (ובעבודה). לא לריב איתו ולא "לא יכולה לשמוע". פשוט להיות יותר את.

 

ספויילר: כשאת תהיי יותר מדוייקת לעצמך כל הסביבה תהיה יותר מדוייקת לך. סביר להניח שהוא יהיה הראשון.

 

קשה לקרואזיויק
מורגשת סערת הרגשות, יש כאב וצער מוצדקים בטוח.

חשוב מאד לנסות נשום רגע, "למפות" את הבעיות ולהבין איפה את נמצאת בנישואים האלה ואיפה האופציה לפירוק החבילה כרגע מול זה.

קשה ממש לקרוא...שלג דאשתקד

דבר ראשון, אנשים פשוט לא מאמינים שיד סיפורים כאלה. אז כן, זה קיים, וזה כואב נורא.

אז המון בהצלחה!!


דבר שני, הכתיבה שלך משדרת בהלה ולחץ. אז הייתי ממליץ לך לשבת במתינות, לשקלל את הנתונים, לבודד את הטוב והרע ולהבין בדיוק איפה הבעיה ואיך צריך להסתכל עליה.

לא משנה מה תהיה המסקנה שלך, כשתבואי בעיניים פקוחות ובידיעה ברורה, הכל יהיה לך קל יותר וגם לא יגיע מצב של חרטה וכדו (כי טעות אחת את כבר עשית כנראה..).

דבר שלישי ומאיד חשוב, סבתי ע"ה הייתה אומרת: "כמו שהצעת את המיטה  ככה תשני בלילה". במקרה של שיחת יחסינו לאן, והחלטה מכל סוג, אנא ונא - תתעשו הכל בכבוד ובהבנה הדדית. זה משנה את כל העתיד שלכם ומותיר לך הזדמנות לדף חדש ומהמם בחיים שלך!


ושוב, בהצלחה

נשמע קשוח ביותר יקרהתהילה 3>

מה עם ההורים שלך?

בני משפחה אחרים?

כדאי מאד לקבל ליווי והכוונה ברמה הרגשית וברמה המעשית❤️

קודם כל תדעי שאת לא לבד! קבלי חיבוק גדולNdboorאחרונה

מזדהה עם התוכן שכתבת שמכווץ את הלב. עברתי את כל הדברים שאת מתארת. 

כשמגיעים לנקודת האל חזור, לא ניתן להמשיך לחיות בזוגיות הזו, כי זה רק מעמיק את הקושי, הלחץ, העצבים וכאב הלב. 

אני אגלה לך פה סוד: 

רוב הזוגות שלא רוצים להתגרש נשארים רק בגלל החשש של הפן הכלכלי, החוסר ידיעה של מה יהיה ואיך אסתדר לבד גוברים על הצער בתוך זוגיות כזאת. אבל כשמגיעים לנקודת האל חזור, לא מעניין כלום - כי אינדבדואל בתוך זוגיות בלתי אפשרית יעדיף לחיות ברחוב - מאשר לחיות בכלוב = כלא.

אם תרצי אוזן קשבת, עצה טובה וחיבוק חזק - אני פה.

עכשיו הכל נראה מפחיד, שחור, ללא תקווה וללא מוצא רק יאוש. אבל (וזה אבל גדול) את תעברי את התקופה המגעילה הזו, כמו גדולה ורק תצמחי מזה. עכשיו קשה לך לראות את זה, אבל תסמכי על מי שהיה שם. 

אני מקנא לכולםאנונימי בנשו"ט

מסתכל בפייסבוק ומקנא בחברים שמעלים תמונות מחופשה עם נוף עוצר נשימה

הולך ברחוב ומקנא בכולם על הבתים היפים שלהם

לכולם יש בית יפה יותר משלי

לכולם יש אשה יפה יותר משלי

כולם שריריים ורזים יותר ממני

כולם עובדים בעבודות נחשקות יותר משלי עם יותר יוקרה ויותר כסף

אני בינוני בכל תחום אפשרי

ומסביבי אנשים מוצלחים ויפים ועשירים

ואני לא רוצה לחיות את החיים שלי

אני רוצה לחיות את שלהם...

פה מתחיל ונגמר הסיפורלומדת כעת

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.


 

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

סליחה שאני חסר סבלנות, תעזור לך רק עבודה פנימיתהסטורי
לא *לכולם* יש את כל מה שתארת, ממש לא.

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.


החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

כמו שאמרתנפשי תערוג

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.


לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

מעבר לענייןoo

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו


בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל


כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים


אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

לא "קנאה"משה

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

כןoo
זו הפרשנות שלי לרגש הקנאה
אני מחקתי את כל החברים שלי מהפייסבוק בגלל זהאריק מהדרום

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.


כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.


אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.


וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.


ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

יש איזה מחקרעוד מעט פסח

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.


(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה לא באמת רוצה להיות הםנעמי28

אתה רוצה להיות מאושר.


ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.


למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.


לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.


אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.


רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.


ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מי זה "הפילוסופים"?צדיק יסוד עלום
מי לאנעמי28

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

 

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

 

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

 

 

"תגיד לי, מה זה סבל? מה אתה חושב?חתול זמני

מה זה אומר כשאנשים סובלים?"

"אתה מרגיש בסדר, לין?"

"אני בסדר גמור," צחקתי.

"שתית דארו הלילה, כמו השיכור הזה ג'וזף?"

 

"לא, אני באמת בסדר. בחייך, אתה תמיד מגדיר כל דבר בשבילי. דיברנו הלילה על סבל, ואני רוצה לדעת מה דעתך על העניין הזה."

 

"זה קל. סבל זה להיות רעב, לא? רעב, בשביל כל דבר, פירושו סבל. בשביל כל דבר, לא להיות רעב זה לא לסבול. אבל כולם יודעים את זה."

 

אה בעצם חכה יש גם שם ציטוט אחר

 

"אושר זאת המצאה כדי לגרום לנו לקנות דברים"

כתיבה מדהימה ונכונהחניאל
כל מילה מדוייקת
אתה צודק!העני ממעש

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

ואולי אפשר לקחת אותם כמקור השראה ולא קנאה?משה

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

 

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

 

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

 

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

 

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

דל"פ: מותר לקנאנקדימון
זה גם לא דבר כל כך נשלט. אם זה לא יושב על משהו נפשי, אז תנסה לחפש מה אתה יכול לשפר. ואם גם זה לא, אז מותר לעשות פשוט "צידוק הדין". מותר בהחלט.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

אף אחד לא מעלה לפייסבוק את הבית המבולגן,לאחדשה

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

פתרון: תפסיק להסתכל בפייסבוקהמקורית

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו


רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"


לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

תתקן את האופי שלך.אדם פרו+

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.


לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

במקרה עברתי פה...klo

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אל תאמין הכל למראית עין. הקנאה דלק ששורף גם את הטואור יה
עבר עריכה על ידי אור יה בתאריך י"ט באדר תשפ"ו 8:13

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

מבינה אותךשוקולד פרה.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

ממליצה בחוםנגמרו לי השמות

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

 

וכמובן להתחזק פנימהנגמרו לי השמות

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

 

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

 

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

 

ב"הצלחה רבה

אויש מסכן... אתה לא נהנה משום דבר שיש לךאורין
להיות בינוני זה בסדר, לחשוב נמוך זה לא בסדרנשוי+
הרגשות ומחשבות כמו שלך יכולות לעבור אצל אנשים שאתה מחשיב ברמה ה"גבוהה", מבין כמה שזה בעייתי?
נשמעתהילה 3>

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

עוד לפני עידן הסושיאל, אילן הייטנר כתב-שם פשוט

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

אז תעלה גם תמונות מה הבעיה?שוקו.אחרונה

בai אתה יכול ליצור כל מה שתרצה

 

אולי יעניין אותך