מצליח לקרוא עד "החוקים בחברה הזו אכזרים ממה ש..." ונקטע.

תוכלי לחזור על מה שכתבת?

תודה..

ממש ממש לא רוצה לאבד אותה.

מצב הנישואין לא מי יודע מה, אני חושב שמאז לידת הילד שלנו.

הקשר שלנו בהרבה היבטים הוא כבר לא מה שהיה- כולל בחיי המין, מגע וכו'.

אבל בכל זאת, יודע שהדבר הכי נכון הוא לשמור על זה בלי שום התלבטות.

 יודע שזה חיי עולם מול חיי שעה, אבל מרגיש שיש רגעים שבהם כוח כל כך גדול, ענקק! מושך אותי ליפול, אני כבר עושה צעדים ממשיים בכיוון, וה' מציל אותי כל פעם מחדש.

ואני רוצה להסביר- זה לא שיש לי חרטות תוך כדי, שאני מרגיש איזו מלחמה פנימית לא לעשות את זה, זה לא ככה, אני פשוט לא מרגיש כלום, מחפש משהו מזדמן, וזה כאילו טבעי לי...   

קראתי את התגובות.

אני רוצה להבהיר קודם כל, שלא בגדתי, וזה רק עולה במחשבות, ומסכים שזה אפילו לא אמור להיות בלקסיקון, בזוגיות יציבה ובריאה.

אני גם לא רוצה לבגוד, הכי ברור לי שהרצון הכי נכון ואמיתי הוא ליצור את כל האהבה בתוך הבית ובמשפחה שלי.

חלק מהתגובות ייעצו לי להפסיק לימודים או לעבור אוניברסיטה- זו לא אופציה, המקצוע שבחרתי הוא חלק מהזהות שלי, דבר ראשון, ודבר שני, לברוח מהבעיה זה לא פתרון, גם אחרי סיום הלימודים אני מתעתד לעבוד בחברה חילונית מעורבת, וזה חלק אינהרטי מהמקצוע שבחרתי, אז להתחמק מהבעיה לא יעזור.

צריך לפתור את הבעיה, צריך לחזק את הזוגיות, להעמיד קשר יציב יותר בבית, שיוכל לעמוד בפני מה שקורה בחוץ.

לשם חתרתי, ואני אשמח אם גם לשם תחתרו אתם. תנו לי תמיכה רגשית, רעיונות ליישום,  קווי מחשבה או what ever, כדי להצליח לחזק את האהבה והקשר בבית..

מהתגובה שלך. לא את העזרה שלך אני צריך, אני צריך עזרה אחרת..

אני רוצה להציע נקודת מבט חילונית ,אני מתנצל מראש אם היא לא עומדת בסטנדרטים של הפורום (אין לי כוונה רעה ) .

אני מציע שקודם כל תנתק את העובדה שאתה מרגיש צורך לבגוד מהעובדה שבחרת לחיות בחברה חילונית ,אין קשר בין הדברים וזה תירוץ ,גם בחברה חילונית בגידות זה לא דבר מקובל ,ומעבר לעובדה שאנחנו נוהגים להגיד שלום עם חיבוק (ויש כאלה שמוסיפים נשיקה בלחי לאנשים קרובים ביותר ),לא אומר להיות שום מגע מעבר לברכת השלום בין אדם שיש לו בת זוג לכל אישה אחרת בעולם ,ובאופן אישי בתור חילוני אני נוהג לוותר גם על השלום הזה ,בשביל מה ללכת למקומות מסוכנים סתם ?

"איך אני מחזק את חיי המין עם אשתי? תתפרעו בתשובות שלכם, אני כנראה לא צריך משהו עדין שימשוך אותי אליה,אני כבר לא תלמיד ישיבה, אני צריך משהו חזק ובlevel גבוה יותר, משהו גרנדיוזי שיעיף את העיניים והלב שלי מאחרות." - גם לקאמה סוטרה יש מספר סופי של עמודים ,ברגע שתבין את זה ,אתה תבין שהמין עצמו הוא לא המהות ואז גם היצר שלך קצת יפחת ,בקטע הזה אתה נשמע לחלוטין כמו ילד בן 16 , ותשמע את זה מאחד שחיי בהוללות ,אין שם שום דבר מיוחד בקצה .

לאן מכאן ? לא קיים אדם בעולם שיכול לגרום לך להעריך לכבד ולאוהב את אשתך ולדבוק בה חוץ ממך ,את זה לא אני ולא אף אחד מכותבי הפורום יוכל ללמד אותך , אני מציע לך שתתחיל לשים גדרות לבינתיים נשמע כאילו אתה במקום מסוכן וכשהמים סוערים כדי לצאת מעין הסערה, ותתחיל להיות קצת צנוע בנפשך(הגאווה מתבטאת בתירוצים ) ,כי אז אולי תצליח לראות את הגדולה שבאשתך והחשק יחזור לבד .

אם אתה לא מצליח לעשות זאת ,אז אל תבגוד בה ,תשתף אותה ותחליטו ביחד כמו 2 אנשים בוגרים לאן להמשיך ,בכל זאת יש לך ילד אז מינימום אחריות .

בגידות ועניינים?

היית רוצה שגם לאשתך ולחברים שלך זה יהיה דבר רגיל- לשקר לך ולבגוד מאחורי הגב?

זה החיים שאתה רוצה לסגל לך?

בס"ד

ממליץ מאד להיכנס לאתר 'שמור עיניך', ולהסתובב שם בפורום ועוד ולראות את האנשים. תראה אם אתה מזדהה עם האנשים, אם אתה מרגיש דברים שאחרים כתבו שם. נראה לי שהבעיה שלך היא אישית שאתה מכור לתאווה, וזה נובע מפגמי אופי וסיבוכים באישיות שנוצרו אצלך במהלך השנים. אתה מרגיש ריק וצורך לחיים נוצצים, כי יש אצלך איזה חסרון שלא מתמלא.

בנוסף, האתר שמור עיניך ממליץ למכורים לעבוד ע"פ שיטת 12 הצעדים, שזו שיטה שמטרתה להתמודד עם ההתמכרות. מי שעבר את השיטה מעיד שהשיטה שינתה לו את החיים מהקצה אל הקצה, כמובן לאחר עבודה מאומצת והדרגתית, והרבה שם מספרים סיפורים דומים לשלך.

בהצלחה רבה!

כאמור - תעשה חיפוש בגוגל של אתר 'שמור עיניך'

תודה לכם!

אני מרגיש שהבעיה עולה לי למודעות, שיש מי שטורח להזכיר לי שיש תקווה למשהו אחר..

באמת שכולכם בסדר, ותודה לכם..

הייתי אומר- תמשיכו אם אתם יכולים עם העצות ועם התמיכה..

שגיליתי פה בפורום.

אני מחפש דמות רוחנית שתלווה אותי בתהליך הזה שאני עובר.

לאו דווקא רב, אבל מישהו שבא מרקע דתי, שיבין לצרכיי, ושקודם כל- לא ישפוט.

רבנים מהישיבה- זה ספירה אחרת, אני מתבייש לשתף אותם בדברים כאלה.

כל כך חסרה לי דמות לשתף אותה.. לשתף זה פותר כבר חצי מהבעיה, ואני אוכל את עצמי עם המחשבות שלי לבד

יש למישהו רעיון?

יש פלטפורמה כזאת, של דמות להתכתב איתה?

תראה. אני לא חושב שיש כאן קסם שיגמור את כל העניין בפעם אחת.

כלומר, לא מדויק; ייתכן שיש קסם בצד השלילי שכן יכול לגמור את זה בפעם אחת ח"ו. שתבוא המשיכה החזקה ולא תעמוד בה ויקרו דברים נוראיים ואיומים מאין כמותם.

אבל בצד החיובי אין קסם... זה ע"י תהליך ארוך. אני חושב שכדי להצליח להתקדם צריך להחליט בתוך עצמך על שינוי, להתחיל תהליכים. להתקדם בכמה וכמה תחומים. וע"י שתתרומם כולך, תהיה מונח במקום אחר. התמודדויות כאלה אם תישארנה, יגיעו ממקום אחר, וההתמודדות איתן תהיה אחרת.

לא קראתי כל מילה בתגובות של פאז, אבל קראתי כללית ואני חושב שהיא נותנת כיוונים ממש מעולים: היא מכסה הרבה תחומים, וזו באמת התשובה. לפעול בכמה וכמה מישורים, שכנראה שכולם משתתפים במה שמאפשר לך להגיע למצב שאתה כבר לא רוצה בו.

יכול להיות שאני חוזר על תגובות פה, אבל בכל אופן: מכיוון שבצד השלילי דווקא כן עלול להיות קסם כזה, אז כדאי ליצור מחיצות. ליצור גדרות שעוצרות אותך לפני שאתה מגיע לבעיה. לא לפני וסמוך לבעיה, אלא הרבה לפני. כשזה לא מתחיל בכלל. אולי זה מרגיש קצת פלסטר, לא משהו שפותר את הבעיה אלא מנסה לעצור אותה לפני שהיא מתחילה - אבל עדיף להשתמש בפלסטר הזה לדעתי, כי להגיע לבעיות זה משהו שבכל מצב צריך שלא יקרה. מה גם, שבנושאים של היצר הזה, אני בכלל לא בטוח שהתמודדות ישירה היא הפתרון הנכון - נראה לי, שמלכתחילה הפתרון הנכון הוא מניעה מוקדמת, כי באמת נורא קשה לעמוד ולעצור את זה באמצע. כשנמצאים בתוך מצב שמרגיש טוב בתוך עצמו ויש בו משיכה גדולה להיכנס יותר עמוק לתוך המצב, גם אם בהסתכלות מבחוץ מבינים מיד שזה מצב לא טוב, המשיכה היא עצומה כמו שכתבת. אני בכלל לא בטוח שהאדם הוא יצור שנועד להתמודד "ראש בראש" עם המשיכה הזאת. אני חושב שרוב ההתמודדות של האדם עם המשיכה הזאת אמורה להיות בלעצור אותה לפני שהיא בעייתית.

וזה, רק אתה יכול. בזמן שאתה אמיתי עם עצמך ו"יש שקט בגזרה", תהיה אמיץ כמו שהיית פה כשהודית בדבר מול עצמך ופתחת את השרשור, ותמצא איזה גדרות כדאי לשים, כדי שבאמת ימנעו טוטלית כל מקרה שאתה רואה אותו כבעייתי מצד אחד, ובאמת יהיו דברים שתוכל ותרצה לעמוד בהם, עד סוף התואר וגם אח"כ בעבודה.

תציב קו אדום: לדבר הזה אני לא מגיע. לצורך העניין, לא בוגד בשום מצב ובשום דרך. ובשביל לא להגיע לקו האדום, תקבע גדרות שהם מספיק לפני הקו האדום כדי לא לאפשר פרצות. כשתרגיש שאתה יציב בגדרות האלה, תקבע קו אדום יותר קרוב: גם נשיקה זה קו אדום מבחינתי שאליו אני לא מגיע בשום מצב, וגם להתקרב אליו אני לא רוצה. ותרחיק את הגדרות כדי שיהיו הרבה לפני הנשיקה ולא רק הרבה לפני בגידה ח"ו. וכו', עד שגם נגיעה תהיה קו אדום מבחינתך, ואולי גם דיבורים מסוימים. כמובן זו רק דוגמה - זה רק אתה יכול לעשות, ורק לפי העניין שלך והכוחות שלך והרצונות שלך וכו'.

העיקר - לא לוותר לעצמך, אלא להציב "הישג נדרש" שממצה את מיטב היכולת שלך; אבל לא להגזים ולא למתוח את עצמך יתר על המידה, כדי שתעמוד במה שקבעת לך.

שאלת מה ישדרג את חיי האישות עם אשתך (אם תרשה לי להשתמש בביטוי החלופי הזה במקום חיי מין).

משהו שממש יקפיץ אותם לlevel אחר.

נשמע שאתה מחפש משהו שיגרום להנאה המינית לקפוץ. אבל אני חושב, שמה שיגרום לחיי האישות לקפוץ לlevel אחר - זה דווקא להשאיר את ההנאה המינית כמו שהיא, לא לחפש איזו חוויה שתסעיר אותך מינית. אלא להוסיף הנאות מסוג אחר. הנאות נפשיות יותר. וזה - באמת מקפיץ את חיי האישות לlevel אחר לגמרי!

זה ביטוי שהייתי מוכן להשתמש בו גם בלי הסיפור שלך. אני מוכן לומר למישהו - אתה נהנה עם אשתך ואוהב אותה ולא מחפש שום דבר אחר? רוצה בכל זאת להקפיץ את חיי האישות שלכם לlevel אחר לגמרי? תוסיף הנאות מסוג אחר!

אני חושב, שככל שמכניסים נשמה בחיי האישות, זה אכן עונה בדיוק על מה שחיפשת. וזה בא בכמה מדרגות.

א. קודם כל אפילו לקרוא לזה חיי אישות ולא חיי מין, בינך לבין עצמך (ובינך לבין אשתך אם אתם נותנים לזה שמות). זה מרגיל את המחשבה לא לאקט מיני, אלא לחוויה זוגית כוללנית ומקיפה יותר, ולחוויה שברור שצריכה לבוא עם אישות - כלומר זוגיות.

אני בהחלט חושב שיכולה להיות לזה משמעות וכדאי להחליף ביטוי - אבל זה לא העניין הקריטי; העיקר זה הדברים עצמם, איך נראים חיי האישות ואיך אתם חווים אותם.

ב. וזה מתחיל ברמה הכי פשוטה, של רגישות למי שאיתך: לשים לב שהדברים שאנו עושים נעימים זה לזו, ואפילו לשאול בעדינות "מה שאני עושה הוא נעים לך?". ובאותו כיוון גם לעשות דברים שלא מרגשים אותי, אבל כן מרגשים אותה - לא בשביל שזה יעזור לי לגשת אליה, אלא פשוט נטו בשבילה. או אפילו דברים שכן מרגשים אותי, אבל לעשות אותם בשבילה, ולהתרכז בלשמח אותה ולא בלהנות.

ג. לחשוב על חיי האישות לא רק כהנאה משותפת וכחוויה זוגית, אלא גם כביטוי לתחושות של אהבה. אוהב אותה? בטא את זה בגוף שלכם...

כלומר, יש כאן צד מיני וצד של הנאה, אבל זה לא רק זה. כשאני אוהב מישהו ואני פוגש אותו, בא לי לחבק אותו. כשמישהו שקרוב אלי מצטער, אני מושיט יד ללטף אותו. מגע מבטא קרבה נפשית, הוא מבטא תנועות נפשיות.

אז לשים לב לקרבה הנפשית ולתנועות שנפשיות שהמגע מבטא. לחוות את המגע, באופן שיבטא את הדברים האלה, ולא רק באופן שיהיה מגע נטו.

לדבר על זה! אני לא מתכוון לעשות על זה שיחה על כוס קפה, אלא תו"כ מגע, להגיד שזה מבטא תחושה כזאת וכזאת. ושההנאה כאן גדולה יותר בגלל ההערכה שיש והאהבה שיש בינינו.

ד. נראלי די בוודאות שיש עוד מדרגות של הכנסת נשמה לפני המדרגה הזאת, אבל השעה מאוחרת, אז מה שאני מצליח להוציא מהמוח כרגע זה כבר טוב.

להכניס את ה' לעסק. הכי פשוט שיש - זאת מצווה, וה' איתכם בזמן קיומה, ושמח בכם. תשמחו איתו ותזכרו אותו.

תחשוב שזה לא רק בשבילך, ולא רק בשבילה, ולא רק בשביל לבטא את האהבה שלכם - זה בשביל מצווה. כי ה' אומר שזה טוב. אז זה גם בשביל ה'.

מתוך כל זה חווית חיי האישות נראית לגמרי אחרת.

אני לא יודע איך תרגיש את זה; יכול להיות אפילו, שאם רק תיישם בפעם הבאה כמה מהסעיפים כאן, כבר מיד תרגיש: וואו, הפעם היה כאן משהו אחר. נהניתי וקיבלתי מזה משהו שכבר הרבה זמן לא קיבלתי. יכול להיות שלא. אבל בכל אופן, גם אם תרגיש מיד שינוי (שלא בטוח שתרגיש אותו שוב בפעם השנייה גם אם תרגיש בראשונה), וגם אם לא מיד - השינוי הפנימי, לא יבוא מיד. אבל הוא יבוא בסוף: בסוף, אתה בכלל תחווה חיי אישות באופן אחר לגמרי. וככל שיותר פעמים תחווה חיי אישות שיש בהם גם נשמה ולא רק גוף, אתה תתאהב בנשמה של חיי האישות יותר מאשר בגוף שלהם. גם אם הגוף הוא זה שימשוך - תרצה את זה באופן שיש נשמה בפנים. וממילא לא יהיה שייך בשום אופן אחר... וכמובן, נשמה בחיי האישות יכולה להיות רק עם אשתך.

דבר אחרון, אני לא בטוח אם מישהו כבר כתב, אבל אני לא מסכים עם משהו שהזכרת כאן בדרך אגב והבלעת כאילו אין לו חשיבות.

אולי עכשיו זה לא הדבר הראשון לעשות, כי יש דברים דחופים יותר להתחיל בהם. אבל למה לא לשים לך למטרה לעקור מעצמך את הפורנו ואת האוננות? אדרבה, אני חושב שזה אפילו משהו שאמור לעזור גם ביחס לנושא שהעלית. ולדעתי כן כדאי לך להתחיל לעבוד גם על זה, גם אם לא מיד - אז ברגע שאתה מרגיש שהתחלת כמה התמודדויות עם דברים כדי להתקדם ושאתה יכול לפתוח עוד עניין, למהר להתחיל לטפל גם בזה.

חלק מהתכונות של הפורנו והאוננות, שזו חוויה מינית שאדם עובר עם עצמו בלי שותפה. זה נותן איזשהו סיפוק מיני, אבל בלי אף אחת... ומרגיל את המוח שלנו להבין, שחוויה מינית לא חייבת להיות חוויה נפשית עמוקה של חיבור עם מישהי שאני אוהב. הבנה שאיננה נכונה לדעתי, והיא גם פתח לחוויות מיניות שמטרתן היא חוויה מינית ולא קישור נפשי עמוק... ולפעמים עד כדי מה שתיארת (לא אומר שהפורנו והאוננות אשמים במצב, אבל חושב שהם גם מוסיפים לחגיגה).

בכלל, זה מרגיל להרבה מושגים לא נכונים על אהבה, על מיניות, על איש ואישה.

וכן, זה יהיה מאוד קשה. צריך שיטות של מומחים כנראה. אולי תחפש "לב חפשי" של איתן זימן.

ב"הצלחה אחי. תחזור לעדכן בבשורות טובות.

אני מאוד מאוד מבין ללבך. כמוך כמוני.

ראשית, אני אשמח לדבר איתך יותר פתוח בטל'. יהיה הרבה יותר נוח.

שנית, לך ותשרוף את עצמך באהבת ה' עד שתשכח שיש בכלל נשים בעולם.

שלישית, אני חושב שרצוי שתעזוב את לימודיך בהקדם. גם אם הדבר יפגע בפרנסתך בוודאות ואפילו ימוטט אותה כליל, וזאת מכמה סיבות:

א. כך נפסק ברמ"א ר"ס קנ"ז "ואם יוכל להציל עצמו בכל אשר לו צריך ליתן הכל ולא יעבור לא תעשה" וכידוע נגיעה אסורה מ"לא תקרב".

ב. חז"ל קבעו אין אפוטרופוס לעריות. אח שלי היקר, הם לא צחקו. ואתה ואני מחויבים לשמוע להם מ"לא תסור".

ג. אשתך מעדיפה לשבת על המדרכה מחוץ לתחנה מרכזית בת"א ולקבץ נדבות מאשר שתוכל לפרנס את משפחתך ב'כבוד' ועל הדרך "רק" תיגע באצבע קטנה באשה אחרת.

ד. סמוך על מי ש"זן ומפרנס לכל" שהוא "יודע" איך למלא את חסרונך הכלכלי...

ה. אחרי שכבר הכנסת את עצמך לניסיון של עריות, הסיכוי שלא להגיע לבעילת עריות ממש הוא אפסי (כ"ש במצב אותו אתה מתאר).

ו. אשתי הפסיקה תואר בשיאו בגלל שהיא למדה יחד עם בנות שרחוקות מיר"ש (ממש כמו הסיפור שלך), וב"ה אנו זוכים מדי יום לשפע של פרנסה, ובנוסף מלווה אותנו התחושה שהקרבנו יחד משהו גדול למען ה' יתברך (וכן...היו לכך מחירים חברתיים כבדים).

(ז. אם רוצים, תמיד אפשר אחרי שנה שנתיים לחזור לתואר מהמקום בו הפסקת אותו).

בכל אופן, מס' דברים:

א. במידה ואין לך, קנה מסל"ש כיס ותלמד 5 עמודים כל יום. תחזיק אותו כל הזמן או ביד או בכיס. זה נשק! אתה לא זז בלעדיו!!

ב. במצבך, לא רק שלא תיגע באף בת (אח שלי, הידיים שלך קדושות!!) גם אל תדבר איתן. זה שער שכשהוא נפתח עלולה להגיע גם הנגיעה ח"ו.

ג. קבל על עצמך בנדר שאם אתה נוגע בבת במזיד (או שוגג הקרוב למזיד), באותו יום שנגעת (לא עוד 7 שנים...) אתה מעביר לצדקה 1000 שקל (לא 100. זה לא מספיק כואב בכיס). אחרי 2 נגיעות תשכח שפעם היה לך יצר כזה...(מנסיון אישי-זה עובד!)

ודבר אחרון, אינך סמרטוט! שכח את מה שמישהו אי פעם הכניס לך לראש. אתה רמבו! גיבור אמיתי.

אתה גדול מיצרך, ויכול תוכל לו.

אח שלי היקר, אני אוהב אותך ולא מוותר לך.

כי ממה שאני מכירה ויודעת- יש גברים שברגע שהם מתחתנים נרגעת אצלם התאווה ויש כאלה שנופלים על הצד הפחות זוהר של הסקלה- או שהאישה קפואה ומייבשת אותם או שזה רק מהווה עבורם פתח לעולם של חוויות וסערות שהם לא יכולים לשבוע ממנו בכלל, גם אם יש להם "פת בסלו" (וזה דבר שהיה גם לפני הנישואים והם האמינו שהנישואים ירגיעו את הצד הזה).

יש לך בעיה עם היצר. הבעיה היא שאתה כנראה אדם שזקוק לחוויות עמוקות, ואתה טועה לחשוב שבטינדר תמצא אותם.

מישהו שאני מכירה היטב סיפר לי מה קורה בצד השני. זה לא חוויה סוערת ועמוקה שממלאה לאורך זמן. זו אפילו לא תחושת שלמות של רגעים.

הוא אמר לי שזו חוויה עמוקה של בחילה מהחיים ורצון לברוח מעצמך.

אף אחד מאתנו לא נמצא שם כשאתה משוטט באינטרנט ובטינדר, או כשאתה עם ידידותיך ברחבי הקמפוס. לעומת התביעה הגדולה של היצר הדברים שנאמרים כאן הם הד קלוש. למה? כי אתה הולך לשם. מבחירה. למקומות שיהסו בך את הקול המוסרי. למקומות שישכיחו ממך שאתה איש משפחה. למקומות שבהם תברח מה'.

אתה יכול לברוח מה' ולהגיע לתהום אחת, ולתהום יותר עמוקה ממנה, ולעוד אחת ועוד...

יש אינסוף לתהום ולחלל שאתה יכול ליצור לעצמך.

אבל, אני מאמינה שאתה פונה לכאן כי השכל שלך מבין שמישהו פה צריך להשתלט על העניינים. 

אבל מצד שני אתה לא מוכן לחזור חזרה לחיים ה'יבשים'.

אתה רוצה לגעת בתהום. 

אז תהיה מפוכח. תדע שהבחירה היא בידך. תמיד. גם לחזור בתשובה וגם להעמיק בחטא.

הבחירה היא שלך אם ללכת עם הידידות ולספק לעצמך ריגושים שבסוף לא יובילו לכלום (אתה באמת רוצה פילגש?)

או להילחם.

אף אחד לא אחראי על חייך חוץ ממך.

בהצלחה.

(אפילו זה פחות רלוונטי לגביי..)

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

אז האקסית שלו לא אשכנזית במיוחד.

הכרתי כל כל מיני עם סיומות "יץ' שהן פחד אלהים.

ברקוביץ'

איצקוביץ'

ישראלוביץ'

או ביץ'. אלה הכי מפחידות.

בכמה זה מדובר וכמה יאמינו לגבר כשהוא גבוה וחזק והיא נראית רונה וחמודה אבל מתעללת רגשית ואפילו פיזית.

וגם הבושה לדבר על זה.

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?

גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.

אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.

בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

כזה שמעלה את האייקיו.

לא? 

זה גם מה שהיא אומרת לי.

אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.

מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

חשוב להתייעץ,ולא לסחוב לבד..

ממליצה ללכת לטיפול אישי או זוגי עם גורם מקצועי (עם הסמכה רצינית)

אוי לנו כי חטאנו! שוד ושבר בחוצות הפורום!

​הנה כי כן, הגיעה השמועה המרעישה והמטלטלת את כל קירות הוול, כי הבחור החשוב והמופלג, עמוד התווך של השרשורים וראש ישיבת הניקים, החתן היקר למזל טוב ארעא דשעקלעד בלע"ז, אשר ישב בדד שנים רבות באוהלה של תורה ובאפליקציית "שליש גן עדן"-נלכד.

ואתם הרווקים זעקו זעקה גדולה ומרה כזעקת מרדכי היהודי למען לא תיכחד נפשכם בריתחא דהשכינה, "נמות ולא נתחתן!". די לנו במוסד השמד המלא מרעין בישין הרוצים להשמידנו בכל דור ודור על ידי הבאת איש ואישה ביחד כמעשה צבא השמד לישראוייל בטנקים! רצונו של הקודויש בורכו בהפרדה מוחלטת בין ז' לנ' ואסור בתכלית האיסור לבוא בקהל מוסד הנישואין תק' פרסה על תק' פרסה!

ואתה ארעא דשעקעלד, שהשם ירבה לכם מטל השמיים ומשמני הוולט ושהברכה והאהבה תשרה תדיר בינכם ושהמריבות לא יהיו תדיר שנאמר תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

​

אמן וגם לך ומשפחתך, תודה רבה
 

כרגיל, נהניתי לקרוא, הראיתי לארוסתי והיא נהנתה מאוד מדבריך

תמסור לה שכתוב באבחון הפסיכודיאגנוסטי שלי שאני נורמלי.

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

מים קרים על נפש עייפה ב"ה