לפני שנה בערך מישהי (מוסמכת) לקחה אותי לשיחה ואמרה לי שבנות לא רוצות להיות חברות שלי ושאני חסרת טאקט.
המקרה הזה היה הפעם הראשונה שאמרו עלי משהו לא טוב וחמור והייתי הרבה זמן בשוק מזה והסתגרתי.
מאז אני מנסה באמת לראות איפה אני לא בסדר ולחשוב על כל מילה שיוצאת לי מהפה אם היא לעניין ואני מנסה למצוא חברות חדשות.
הבעיה זה שכרגע אני לא מצליחה למצוא את האיזון.. לדוג' מישהי ממש מתחברת אלי ואני מרגישה שאנחנו באמת נהיות חברות אני לא יודעת אם עדיין לשקול כל דבר שיוצא לי מהפה ולהיות עדינה ביותר (ואז אולי היא תחשוב שאני לא רוצה להיות חברה טובה שלה כי אני לא נפתחת אליה) או להתחיל לדבר רציני ולפתוח את הלב (ואז אולי היא תחשוב שזה מוגזם ושאני קצת חסרת טאקט)
אני לא מוצאת את השיטה.. וחוצמזה שאני כבר ממש גדולה ופתאום חשבתי כאילו "אני עדיין לא יודעת איך נהיים באמת החברים הכי טובים" תכלס חשבתי על זה שמעולם לא היתה לי אחת- שאני חברתה הטובה וגם היא לי.
איך מוצאים את האיזון? איך צריך להתנהג? האם צריך להיות כל הזמן נחמד או להיות מי שאתה?
איך בונים קשר אמיתי (אני צריכה לדעת את השיטה לפני התקופה של השידוכים..)
שכחתי לומר שאני גם בנאדם שנון ממש, יש לי הערות כל הזמן ואני לא יודעת מתי לומר אותם שזה לא יחשב חוסר טאקט ושהערה לא תשפיל את עצמי.
ועוד שאלה-זה בסדר לרדת על עצמך\להשפיל את עצמך או שזה רק מבזה אותך בעיני אחרים.
מרוב הדברים האלה שאומרים לי תהיה את אני לא יודעת מי אני.. (ההיא הנחמדה בהגזמה או ההיא הבדרנית שצוחקת לפעמים על עצמה)
אני באמת באמת רוצה לשמוע ולקבל עזרה ועצות!
.
