איכ אני.
באמת מזוכיסטית.
אין יותר ממני.
במקום לצאת ולהיות עם חברות,
שגם אם הן לא חברות אמת הן בנות נחמדות,
והיה יכול להיות כיף,
גם אם זה אומר לשים מחדש את המסיכה על הפנים,
נשארתי בבית.
מתבוססת בדם של עצמי.
אני שוקעת.
אני יודעת את זה.
איכס.
בשביל מה?
בשביל כלום.
אני שקרנית.
אני צבועה.
איכ.
איזה יום זוועה הולך להיות.
בלי לעשות כלום.
ואז הכאב והפחד משתלטים.
ואני אעשה שטויות.
ואני אהיה פה.
וזה גרוע.
בריבוע.
נמאס לי מעצמי.
שמישהו יציל אותי.
או לחלופין פשוט יהרוג אותי.
לי אין את האומץ והכוחות לעשות את את זה.
באמת חבל שאי אפשר לטבוע בים במלח.