בא לי שמישהו ידאג לי.
שמישהו ידע מה איתי.
שלמישהו יהיה באמת אכפת ממני.
נגיד עכשיו כשאני לבד.
חיה על מצות עם שוקולד.
ואין לי איפה ועם מי להיות.
ומה לעשות.
ואין לי אומץ לצאת החוצה לרחוב, לסופר למשהו כי לא בא לי שידעו שאני לבד. ומכירים אותי.
שלא ישאלו. שלא ירחמו.
או אפילו סתם שלא יתהו לעצמם.
ככה לא יודעים.
אין מקום בעולם, שהוא בית בשבילי. בהוויה. שאני יכולה פשוט להיות שם. ולהרגיש בנוח וטבעי.
אין.
גם אני יכולה להעלם ככה לשבוע. ואפאחד לא ירגיש.
לפעמים בא לי לעשות את זה.
אבל אני כבר לא בגיל... ב"ה
יומאחד אני אתחתן. ויהיה לי את הבית שלי.
או שלא.
ובכלל. אני לא בריאה. יש לי איזה לאיודעת כמה בעיות פיזיות בגוף שאני פשוט לא טורחת לבדוק אפילו. ולטפל.
גם ככה זה לא משפיע על אף אחד.
אולי יום אחד יהיה לי מחלה קשה. ואני לא אדע בכלל. ופשוט אמות ודיי.
לא. אינלי נטיות אובדניות. סתם עצוב לי ויש לי מחשבות רעות.
שיגמר החגים. שתהיה שגרה כבר. שיהיה חיים.
רק עוד כמה ימים. שהם כמו נצח. ויש עוד 49 שעות שבהם גם אין פלאפון לברוח אליו. ויש עוד 24 לפניהם. שהם כמו ה24 שכבר היו.
החיים.
טובים.
סה"כ.
שמישהו ידע מה איתי.
שלמישהו יהיה באמת אכפת ממני.
נגיד עכשיו כשאני לבד.
חיה על מצות עם שוקולד.
ואין לי איפה ועם מי להיות.
ומה לעשות.
ואין לי אומץ לצאת החוצה לרחוב, לסופר למשהו כי לא בא לי שידעו שאני לבד. ומכירים אותי.
שלא ישאלו. שלא ירחמו.
או אפילו סתם שלא יתהו לעצמם.
ככה לא יודעים.
אין מקום בעולם, שהוא בית בשבילי. בהוויה. שאני יכולה פשוט להיות שם. ולהרגיש בנוח וטבעי.
אין.
גם אני יכולה להעלם ככה לשבוע. ואפאחד לא ירגיש.
לפעמים בא לי לעשות את זה.
אבל אני כבר לא בגיל... ב"ה
יומאחד אני אתחתן. ויהיה לי את הבית שלי.
או שלא.
ובכלל. אני לא בריאה. יש לי איזה לאיודעת כמה בעיות פיזיות בגוף שאני פשוט לא טורחת לבדוק אפילו. ולטפל.
גם ככה זה לא משפיע על אף אחד.
אולי יום אחד יהיה לי מחלה קשה. ואני לא אדע בכלל. ופשוט אמות ודיי.
לא. אינלי נטיות אובדניות. סתם עצוב לי ויש לי מחשבות רעות.
שיגמר החגים. שתהיה שגרה כבר. שיהיה חיים.
רק עוד כמה ימים. שהם כמו נצח. ויש עוד 49 שעות שבהם גם אין פלאפון לברוח אליו. ויש עוד 24 לפניהם. שהם כמו ה24 שכבר היו.
החיים.
טובים.
סה"כ.
