שגם אם אני
מאד רוצה לעזור להם,
לפעמים
אני פשוט
לא יכולה.
או טכנית,
כי אין לי זמן,
או נפשית.
לא
יכולה
להקשיב
ולהקשיב
ולהקשיב
ולהקשיב
רק לך.
בלי לעבור להתכתבויות
שחשובות לי
במקביל.
שאם אני לא מקליד/ה
מיד כשההודעה נכנסה
אז אני מסננת.
שאם גם לי קשה
ולכן עניתי קצת אדיש יותר
אז כבר לא אכפת לי
ו"הלכתי לחתוך"
או "ההתאבדות בשקילה שוב".
ו"תזכרי מה שכתוב פה, יראו את זה עוד כמה ימים בחדשות".
איך אמור להמשיך להיות לי אכפת.
די להעיק.
לא צריכה שההבנה תהיה דו סיטרית.
רק רוצה שיבינו שלפעמים אני לא יכולה.
פשוט
לא
יכולה.