והם צריכים להתחשב בזה.
את לא אשמה ולא בעייתית.
עובדה שיש רופאים ומיילדות שיודעים להתמודד עם זה וליילד אותך בעדינות ובלי להכאיב.
את בסדר גמור
ואת יכולה ללדת, את בנויה לזה גם אם כואב לך
והלידה לא חייבת להיות טראומתית.
מגיע לך התייחסות מתאימה לכאב שלך!
הכאב הוא לגיטימי וקיים ומותר לך!
 

ממשיכה בפרטי.

אני מאד מבינה אותך, 

אבל חשוב לדעת, ש-70% מכאבי לידה באים מפחד.

70% - זה המון!

ולכן מאד-מאד חשוב להרפות.

תתרגלי את זה עכשיו, בבית, כי בלידה לא תהיה לך פני לתרגל שום דבר. אז זה אמור ללכת כבר מעצמו.

תלמדי טוב-טוב את הנשימות. תתרגלי אותם. ותשתמשי בהם גם בבדיקות.

בזמן שאת נושמת - בו בזמן! - תשתדלי להרפות את האגן. 

תתרגלי את זה כמה שיותר, עד שיהפוך לאוטומט.

בהצלחה!

שבורות טובות!

כשהשביעית שלי יצאה לאויר העולם, באותו רגע אמרתי לבעלי שכנראה הפחד העצום המתיק את כל הדינים..

אולי כמו שכתבת היית עייפה מאוד, קשור אולי לתשישות רגשית קצת, וגם תמיד אפשר לשקם חזרה ולהיטיב את המצב עם תזונה, התעמלות, אולי קצת חיזוק רגשי - לפי הצורך שעולה.

ילדתי את השביעית אחרי גיל 40, באתי כמה ימים לפני הלידה עם דימום קל ובסוף שלחו אותי הביתה. 

היתה שם רופאה שממש הורידה לי את הביטחון - אמרה שהרחם כבר "כמו בלון משומש" - אלה היו המילים שלה, ושהוא כבר לא מתפקד ביעילות, ממש עשתה לי רע, והייתי בחרדה  ממה שחלילה מצפה לי.

בסוף בקושי הגעתי לחדר לידה. מהציר המשמעותי הראשון ועד הלידה חלפה שעה סה"כ בחסדי ה'.

בעלי עבר בנהיגה ברמזורים אדומים, ואת הפרטים מילאה האחות אחרי הלידה..

כשהצוואר אחורי ואין לידה זה כואב באמת

משהו אחר זה שצריך להתכונן ולראות איך ואם את רגישה

באמת שמתקשים אז זה קשה לבדוק

אני חושבת מחשבות טובות ומנסה להוריד את המתח מזה

אבל אין ספק שזה לא נעים במיוחד בלידה ראשונה 

במיוחד שאין פתיחה או צוואר אחורי ולא בשל

בלידה עצמה זה יותר קל

שימחת! 

ואסור להם לשאול.

בהצלחה!

תודה רבה!

כשתתחילי, את יכולה - אם את רוצה לשלוח אישור על כך שהתחלת טיפולים וככה יש לך הגנה מפני פיטורין (לא יודעת אם צריך ותק בעבודה או לא)

וגם תוכלי לדווח שעות היעדרות לצורך הבדיקות.

אם העבודה מתחילה ב 0830 יש לך מספיק זמן כדי לעשות את הבדיקות, במיוחד שזה קרוב לעבודה

וגם לרוב בדיקות פוריות מתחילות ב 7-730.

כשתצטרכי להיעדר ליום שאיבה או החזרה, או שתגידי את האמת או שלא.

אני התחלתי עבודה חדשה בזמן הטיפולים, בעבודה הבינו את זה ממש בטוב. 

וואו יקרה בהצלחה!!! אני כל-כך מקווה בשבילך שתתקבלי - קשה ממש למצוא עבודה ועוד כזאת שאת אוהבת.

איתך בתפילה. 

ממש אל תגידי להם שום דבר. זה לא רלוונטי.

אחרי שתתחילי ככל שתצטרכי תגידי שאת מגיעה מאוחר וכדו'

תודה!!

הכנתי מרק, פיצות אישיות לילדים, לחם שום למבוגרים, כמה סלטים, גבינות, לזניה

התחלנו באוכל.

ואז הילד עמד על כסא

נתנו לו ציצית וכיפה מתנה

הסברנו מה זה חלאקה (לילד עצמו עשינו הכנה ארוכה מראש)

כל אחד בא וגזר תלתל. מהסבא רבה עד הבן דוד הקטן..

הוא קיבל כל מיני מתנות

ואז עוגה וקינוח

פיצה בורקסים ירקות גבינות (אולי פשטידות וסלטים, לא זוכרת)

גזרנו שיער,הקראנו נוסח לחלאקה שהורדתי מאחד האתרים

עשינו לילדים בועות סבון גדולות בחצר

ונראה לי יצירה כלשהי

לפני שכולם הגיעו הלכנו לרב שיגזור תלתל ויברך אותו

היינו בערך כמוכם מבחינת מבוגרים והרבה יותר ילדים.

זה היה בחורף והכנתי 2 מרקים, פשטידות אישיות, סלטים

ובהמשך קפה ועוגות.

הטקס עצמו עשה אבא שלי עם לוח אותיות ודבש.

זה לבד מרכז עניין.

לילדים קניתי משחקים ויצירות בהכל בשקל. לא היתה תוכנית מיוחדת.

(עוד לא היו אז בני דודים לילדים שלנו...)

בעצם קודם כול נסענו לקבר של צדיק באזורנו, ואז התכנסנו אצלנו בבית.

לא זוכרת איזה אוכל הכנו בדיוק, אבל לא משהו מורכב מדי.

כל אחד התכבד לגזור תלתל לילד/ים, חילקנו מתנות, אכלנו - וזהו בערך.

היה נחמד ומספק בשבילנו.

(כשחגגנו לבן הקטן כבר היו בני דודים, אבל הייתה קורונה אז "הזמנו" אותם להשתתף מרחוק בזום...)

לק"י

וממרחים שילדים אוכלים.

ככה שלא יצאו רעבים. בעיקר שהם גרים רחוק.

ומזל טוב!!

לא עשיתי בבית אבל אם יש לך מקום בבית אפשר להביא מצנח (השאלתי מהגן של הילד) 

כשיש הרבה ילדים זה מאוד נחמד.. 

המצנח שלנו היה ללא חור אז הילד נכנס פנימה והקטנים (בעיקר הגדולים הקפיצו אותו.. 

אה ויחד עם המצנח קיבלתי מהגן גם כאלה של מעודדות- בזה הילדים פחות השתמשו... 

בנוסף קניתי כל מיני אביזרים לילדים בזמן השירים שירקדו- מקלות כאלה שעושים אורות, כובעים צבעוניים, שרשראות כאלה.. משקפיים.. בחנות של השקל.. הילדים נהנו ממש!! 

היו בלונים- אז זה גם העסיק קצת את הילדים. 

שירים ולהרים אותו על הכיסא.. 

מזל טוב! 

אם יש לך מקום

אחותי עושה באיזה פארק יש שם מתחם קטן שאפשר להשכיר אז זה גם רעיון לעשות במקום כזה

בעיניי לעשות בבית זה מהמם

ולגבי לכבד את האנשים יופי שאת חושבת על זה

אנשים באמת טורחים ובאים

(אנחנו באנו לחלאקה מעל שעה נסיעה, כל המשפחה מ2 הצדדים והבית היה קטןןןןןןןן, האמא התעקשה שהיא עושה בבית, בפועל לא היה מקום לזוז ובעיניי זה היה לא מכבד בכלל

טרחנו נסענו באנו בסוף בקושי היה איפה לשבת בלחץ, היה עדיף שלא)

באו המשפחות (חלקם)

וחברים מהשכונה

הכנו פריקסה, ירקות ופיצה

שירים ריקודים, גוזרים את השיער ועוגות לקינוח

היה ממש נחמד זכור עד היום לטובה💜

לק"י

ונשמע שמצבו רגוע יותר.

אני יכולה לשאול אותו אם קיבל סטרואידים בעבר.

אצל הבן שלי זה כל השנה

מסכן

כל השנה עם נזלת🤦‍♀️

לפעמים יותר לפעמים פחות

הוא כן המליץ להרחיק משטיחים, שמיכות צמר וכו'.

משחות סטרואידים וכו'

גם בגיל שנתיים כבר

זה הדבר היחיד שעזר ועוד כל מיני שיטות טיבעיות. תחפשי על אטופיק באינטרנט

מהאלרגיה לכרדית האבק.

חשבתי שאולי יעזור לה אותו היחס פה.

התחלתי בדיוק ספריי לאף וטיפות עיניים.

אין מנוס. אני גם לא כזה חוששת, בכללי מתרופות, אז גם מיזה.

מעדיפה לא לסבול ככה. זה באמת סבל.אבל לדעתי לילד בטוח לתת. מסכן. החשיבה שאולי שמה זה לא בריא היא לא סיבה לתת לילד לסבול.

זוועה ממש.

הוא לוקח בתקופות הקשות אלרג'יקס באופן קבוע בלי קשר לתסמינים, גם חלק מהילדים לוקחים בעיקר בתקופת מעבר

רופפין או אחר תכלת שכחתי את השם. לפעמים סטרואידים לאף. 

אבל הוא כבר לא קטן 

מבינה שזה לא רק סיפור הענישה, אלא הרבה מעבר, ותחושות רבות שיש לך בנוסף.
זה נראה שהיא רוצה לתקן, להשתנות
למה שלא תדברי איתה בשיחה בארבע עיניים עלל התחושה שלך כלפי ילדייך מצידה בעדינות? זו היא שרוצה לפתוח ולדבר ולהתנצל, אז אולי שווה לך לנסות להיפתח אליה?
ויפה שהיא רוצה להתנצצל.

להעזר בבעל מקצוע. כמו שנעזרים בטיפול כשצריך בין בני זוג. לבעל מקצוע יש את הכלים לעזור לעבד את המצב, לתת התוויה להתנהלות נכונה בסיטואציה וגם לגשר את זה בינך לבין בעלך. זה יכול להיות הבדל משמעותי מאוד מאוד בניהול המצב הזה..

וחיבוק. 

אנחנו גם הרבה בקונפליקט מול אחד האבות שלנו וממש קשה עם זה אבל לא מוצאים פתרון.

עניין של אופי ותפיסת עולם

בטיפול יורדים לשורש העניין. איפה זה פוגש אתכם, איזו נקודה זה מעורר בכם, למה מפעיל אצלכם את הרגש ואת התגובה הזו..

וכשיורדים לשורש, הכיוון למה לעשות בפועל, יותר מדוייק למצב.

הרעיון בטיפול זו עבודת העומק.

ולפעמים, אפילו רק הבירור העמוק עצמו, עוד לפני מה לעשות בפועל, כבר מסדר את הראש ואת הלב ומאפשר אוויר ושינוי..

בהצלחה רבה. השם יברך אתכם

הAI סיכם את זה נחמד:

ייעוץ זוגי מתמקד בפתרון בעיות פרקטיות וספציפיות בזמן קצר, בעוד טיפול זוגי הוא תהליך מעמיק לשינוי דפוסים רגשיים ותקשורתיים ארוכי טווח.

ייעוץ מציע כלים התנהגותיים לקשיים נוכחיים, בעוד טיפול זוגי עוסק גם בתכנים נפשיים מעמיקים, לרוב על ידי מטפל מוסמך.

ההבדלים העיקריים:

מיקוד ומטרה: ייעוץ זוגי מתמקד ב"כאן ועכשיו", פתרון בעיות ספציפיות (כמו משבר אמון, קושי בקבלת החלטות) ושיפור כלים תקשורתיים.

טיפול זוגי מעמיק לתוך שורשי הבעיה, דפוסים אישיותיים, רגשות וחוויות עבר.

משך הטיפול: ייעוץ זוגי הוא בדרך כלל תהליך קצר וממוקד מטרה (מספר מפגשים מוגבל). טיפול זוגי יכול להימשך תקופה ארוכה יותר, בהתאם למורכבות הבעיות.

הכשרת המטפל: טיפול זוגי מבוצע לרוב על ידי מטפלים מוסמכים (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מטפלים משפחתיים) בעלי הסמכה מוכרת.

ייעוץ זוגי יכול להינתן על ידי יועצים שעברו הכשרות פרקטיות ממוקדות.

התאמה: ייעוץ מתאים לקשיים נקודתיים או משברים קלים. טיפול מתאים לבעיות מורכבות, חוזרות ונשנות, או כאשר יש צורך בשינוי רגשי עמוק.

יש מאמר מעניין שבו ההבדל מוסבר ממש בפירוט (מאמצע המאמר בערך):

מה בין ייעוץ זוגי לטיפול זוגי? - בטיפולנט

אם צריך עזרה למשהו ספציפי ממוקד- ייעוץ יכול לעזור.

אבל במקרה של דפוס חוזר או תגובות רגשיות או "יבלת" מהעבר שמשפיעה על ההווה- טיפול ירד לשורש העניין. לרוב, ההגעה להבנה ולהתבוננות תהיה השער לפתרון המעשי.

יותר ארוך, יותר אולי קשה, אבל פותח שערים לשינוי פנימי

ממליצה לא על יועץ, אלא על מטפל משפחתי- עו"ס או פסיכולוג שהוכשר גם בטיפול משפחתי

הרי בסוף תיפגשו זו בזו באיזשהו מתכונת.

בסוף היא האמא של בעלך ,וזה ישאר כך לעד.

החובה שלנו ככלות היא לכל הפחות לכבד ולא להתעלם אם היא מתקשרת, אני חושבת שבכך גם בעלך אולי מעט נפגע .

זה הכלים שיש לה להתמודד עם מה שקרה במפגש אז.

האם זה היה נכון? לא

האם את יכולה לשנות אותה? לא

אבל את צורת ההסתכלות שלך עליה ? כן

לא חייב לשבור את הכלים ולא משחקים. מניסיון לא יוצא מזה שים תועלת. להפך זה עלול לפגוע רק בך בהמשך.

הם אנשים מבוגרים וכך כנראה הם חינכו את בעלך והגיסים שלך.

תנסי לזכור את הדברים הטובים שהיא כן עשתה ל ענך, ולהאחז בהם .ולשחרר. לחמול...

בהצלחה

היא פתחה לך פתח, תדברו איתה על זה ועל מה שמפריע, תתני לה הזדמנות לתקן.

מעניין אותי אם הבת שלך חוותה את זה כטראומה כמוך? כי מניסיוני, אני לוקחת מקרים עם חמותי כקשים והילדים שלי לא, ולי אין כוחות ללכת בגלל מקרים כאלה ואחרים והם רק מחכים לנסוע.. ילדים סלחנים הרבה יותר מאיתנו.

ברור שמה שנעשה לא בסדר, אבל יש לך כאן הזדמנות לפתוח כל מה שמציק.

בהצלחה רבה 

הבת שלי בסדר עכשיו

אני כועסת על עוד דברים הרבה יותר קשוחים ..זה רק הצטרף

אבל מרגישה צורך מעט להתנתק...בגלל עוד דברים שקרו

זה הקש ששבר את גב הגמל

לקשר עדין.

לא לשים אצלה את הילדים, לא לפטפט עד כלות הערב....

שלום ומה נשמע ותודה וביי. 

ש0ככה יתנהגו אליי?

שאם עשית טעות ינתקו קשר ולא יתנו לך לתקן?

בסדר, היא טעתה. ביקשה סליחה. מה עוד את רוצה?

כתבתי שרוצה להתרחק מעט

לא לנצח

תגובה חריפה ולא נעימה!

אולי לא מה שקרה לך אבל היו דברים, נתתי לזה זמן וחזרנו ליחסים רגילים..

זה לא הזוי, זה אפשרי. תחשבי מה זה לנתק את בעלך מהמשפחה שלו. היית רוצה שינתקו אותך בגלל טעות שאמא שלך עשתה? לאמא שלך היית סולחת..

אז תלכו פחות, אבל עדיין..

גם גיסתי יצא שצעקה על הבת שלי ולא הסכימה לה באיזה משחק.. שוב, נתתי לזה זמן וחזרנו כרגיל.. 

קצת קשה לי עם מה שכתבת

נראה שאת מחפשת קולות שיצדיקו את התחושות שלך ,שאת לא רוצה לסלוח ולהתנתק..

תחפשי את הקול הפנימי שלך וזאת תהיה לך לתשובה.

תחשבי שגם את בעתיד הלא הרחוק תהיי חמות ,ולא תרצי שחלילה יתייחסו או לא יתייחסו אלייך כך.

מאשר בשבילה. לדעתי ככל שעובר זמן מהאירוע יותר קשה לסלוח כי "הנה לא חייב להיות בקשר" ולא צריך להתמודד

אני חושבת שיפה שהתקשרה לבן, ויפה שהבינה תעצמה ולדעתי מגיעה לה עוד הזדמנות. אבל! אם את מרגישה שאת צריכה עוד רגע תקחי אותו, מודה שגם לא בטוח הייתי מתייצבת שם לאירוח עם לינה פתאום, אבל קחי בחשבון שתצטרכי להתמודד איתה איכשהו כי זו אמא של בעלך. ותבקשי מבעלך שלא ילחץ. שאת צריכה ממנו לגיטימציה לרגש, למרות שזו אמא שלו. סיטואציה לא קלה..

חיבוק♥️

ברור שזה יקרה ויחלוף

אני גם טיפוס הכי סלחן שקיים אבל קרו עוד דברים שגורמים לי לרצות להתרחק רגע

ומצד אחד לא רוצה שזה יתגלגל עוד ועוד

מצד שני. זו התחושה שלי עכשיו.

כדי שיוריד לחץ

מספיק שהוא מדבר איתה כרגע וקחי את הזמן להירגע. והוא יכול גם להגיד לה שאת צריכה את הזמן (או שאת יכולה לכתוב לה הודעה נניח,מה שזורם לך)

שהילדים שלך 'חוטפים' ממנה,

יכול להיות שזה קשור לכמות הקשר שלכם.

אני למשל רואה שסבתות, כמה שהן יותר בקשר עם הילדים, יותר נפגשים, יותר שומרים עליהם, כך הסבתא לוקחת יותר מקום של ההורים.

זה לא משהו טוב או משהו רע, אלא עניין עובדתי.

עכשיו, ברור שגם הורה לא צריך למשוך את הילד לחדר אבל תסכימי איתי שטעות של הורה יותר נסלחת ומתקבלת על הדעת.... 

מצד שני כשלנו קרה מקרה לא נעים במשפחה שלי

ובעלי החליט באופן חד צדדי שהוא פשוט לא הולך לשם יותר ולא רוצה שום קשר איתם ודי זה היה כואב מאד

הזלתי המון המון דמעות על זה וכעסתי והייתי חסרת אונים בטרוף.

אני חושבת שיהיה יותר מכבד שתעני משהו קטן.

זה מאד מאד פוגע כשמתעלמים.

אולי רק ש-את מבינה, אבל כרגע רוצה קצת זמן לעצמך כדי להרגע. ושזה עניין זמני עד שתרגישי רגועה יותר.

לפחות שהמסר יעבור דרך בעלך שזה זמני ויהיה בסדר בהמשך.

גם בשבילו זה יהיה מרגיע יותר.

ככה לדעתי

לא ברור מאליו בכלל.

את לא חייבת לסלוח, בטח לא מיד ובטח לא כשבעלך בטלפון מסמן לך סימנים.

זה ממש בסדר לקחת תקופה של קצת שקט והתכנסות.

זה לא אומר שאת נגדה, אלא את בעדך.

צריכה את הזמן לעצמך.

ממש קשה לבנות אמון מחדש אחרי כזה מקרה.

לאט לא לרוץ לשום מקום.

עדיף לאט ויסודי מאשר מהר והכל יתפרק שוב בשניה.

הכי טכני וברור ומובן.

מאמי תקשיב, גם אני בלחץ בגלל ההפלה שהיתה פעם,

וגם אין לי חשק בגלל השינויים ההורמונלים,

אנחנו צריכים להיות בהקשבה ולבדוק מה מתאים לנו.

במקום לגשש פשוט תדברו. אין טוב מיזה.

בדיוק מה שכתבת הכי פתוח כנה וברור

כל דבר אחר יכול להתפרש כחוסר חשק בלי קשר להריון וכו

זו דעתי 

תעשו דברים אחרים שכיף לכם ביחד , לצאת לטיול וכו

ותתעודדו, כבר עבר 2/3 מהשליש הראשון😉 עוד מעט יגיע השליש השני וההרגשה תשתפר

טיפה באריכות - אני כל כך מתחברת לתחושה הזאת של "לקיחת האחריות" על הבאסה.

זאת עבודה עצמית לא פשוטה. לומר - זה מאכזב, נכון. ולהשאר שלמה עם עצמי

זה תקף לכל רגש, מול כל בנאדם. אבל קשה במיוחד ברגעים כאלו, עם האיש שהכי חשוב לנו.

ולתת לו להתבאס, כמו שלפעמים אנחנו צריכות להיות עצובות/ כועסות/ מתוסכלות,  בלי שיפתרו לנו, רק להקשיב ולהשאר באמפתיה, ולהזהר לא להסחף ולהדבק.

את לא בחרת בזה. עובדה שאם היית יכולה, היית בוחרת אחרת. אז אם לא את אחראית - יש מישהו שלמעלה שהחליט. אז זאת באסה, כמו באסה שפספסנו אוטובוס, כמו באסה שיש פנצ'ר.

וכתבו פה עצות מקסימות איך להתעודד, אחרי שמשלימים עם הבאסה

ושיתמודד עם הבאסה... להגיד שזה מבחינתך לשמור על ההריון גם אם זה לא מוכח שזה גרם לבעיה או משהו...

ואגב בעיני אם אמרת לו בפירוש שאת לא בעניין ועדיין הוא ממשיך לנסות זה לא כל כך סבבה. הייתי מבקשת בפירוש שיפסיק לנסות.

גם לי היה קשה לסרב כל כך הרבה ומידיי פעם הסכמתי כדי לשחרר את הלחץ 😂

לא חיכיתי עד שיבוא לי…

הוא ילד גדול ואם זה לא הריון ראשון הוא יבין.

אנחם אותך שאצלי זה ממש לא חודש, זה ארבעה חודשים שהוא לא מתקרב אפילו בגלל בחילות מטורפות וקושי עם ריחות