וְאֵיךְ יִזְכֶּה אָדָם בְּכֹחוֹ לִקְרִיעַת יַם סוּף?
עַל-כֵּן אָנוּ צְרִיכִין רַק לִסְמֹךְ עַל צַדִּיקֵי הַדּוֹר הָאֲמִתִּיִּים לְהַאֲמִין בָּהֶם,
כִּי הֵם בְּחִינַת מֹשֶׁה, כִּי כָּל צַדִּיק הַדּוֹר הוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה.
וְעַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה לְבַד יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לְתוֹרָה וּלְפַרְנָסָה שֶׁהִיא בְּחִינַת קְרִיעַת יַם סוּף,
כִּי עִקַּר בְּחִינַת קְרִיעַת יַם סוּף לִכְלַל יִשְׂרָאֵל הָיָה עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ",
כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם, "כִּי אֵין הַיָּם עוֹמֵד בִּפְנֵיהֶם, כִּי כְּדַאי הֵם וְהָאֱמוּנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ בִּי לִבְקֹעַ הַיָּם בִּפְנֵיהֶם".
כִּי עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה בַּה' וּבְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לְתוֹרָה וּלְפַרְנָסָה מִמַּזָּל הָעֶלְיוֹן,
אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לָזֶה בְּכֹחוֹ, אַף-עַל-פִּי-כֵן יָכוֹל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת לְהַמְשִׁיךְ לוֹ כָּל אֵלּוּ הַהַשְׁפָּעוֹת
עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה הַגְּדוֹלָה שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל בַּה' וּבְצַדִּיקֵי אֱמֶת, בְּחִינַת "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" כַּנַּ"ל, אָמֵן וְאָמֵן.
(ליקוטי הלכות, תלמוד תורה ג', אות ז')
