בס"ד

יש שני סוגי התרחקות...

אחת בגלל שהיא עם בעלה היא מצמצמת את המעגל סביבה כי תכל'ס עכשיו היא שייכת לו והוא שייך לה..זה מאוד הגיוני..זה קשה...אבל הגיוני...

והסוג השני-זה אלו המעצבנים שאי אפשר לדון אותם...כי הם יתרחקו בגלל שפתאום הכל נראה להן מ'זה בקטנה...כאילו מה הבעיה שלך למצוא..מי שחצנות שמתלווה לבעלי ניסיון...אני ינסה להוריד את זה לדוגמא (להבדיל..) זה כמו חמשושיות שמתנהגות בצורה מסויימת ואומרים עליהם "איזה ילדות קטנות" והן לא מבינות ואפילו נהיות מתוסכלות..אבל ביום הראשון של השישית הן כבר אומרות על החמשושיות : "איזה ילדות קטנות ומפגרות"...

חחח מקווה שמובן..

בקיצור אל תקחי ללב...ותנסי להשאר עם החברות הטובות באמת!!

אני מזה מכירה את זה, וזה מחרפן ברמות!!

באמת מה אפשר לעשות?

אני גם מרגישה שחברה אחת מסוימת שלי התחתנה ואנחנו כבר לא אותן חברות כמו שהיינו פעם, זה די מבאס..

וזה קרה לי בעבר גם עם עוד חברות..

אבל אולי צריך להבין שעכשיו יש להן חיים חדשים, יש להן עוד מחויבויות וכו'

לא יודעת

קשה לי לקבל את זה.

נכון שהקשר לא צריך להיות באותה אינטנסיביות כמו פעם.מציאותית זה לא אפשרי

אבל למה שהוא לגמרי יעלם? או שיהיה בכיוון של שם? ולמה כשמדברים איתן הן נשמעות מרוחקות ונותנות תחושה שהן לא הכי מעוניינת לשמוע את מה שיש לחברה הטובה שלהן,שליוותה אותן עד עכשיו-להגיד?

יש נשואות שמרגישות שהחברות שלהן התרחקו מהן..

ויש רווקות שמרגישות שהנשואות ברחו אל בעליהן...

ככה זה!

הרווקות לא מרגישות בנוח להתקשר בכל שעה כמו פעם

או שהנשואות צריכות לנתק כי הבעל הגיע

ככה זה!

משהו פה השתנה!

זו המציאות!

יש אפשרות גדולה שהקשר ביניכן ימשיך!!!! זה לא סוף העולם ולא סוף הקשר!

פשוט הוא יהיה קצת שונה

כי עכשיו חברה שלך צריכה לדאוג ולהתייחס קצת יותר לבעל שלה מאשר אלייך.. 

וליסודות הבית שהיא צריכה לבנות ולחזק לפני שהילדים יגיעו..

תתבגרי ותקחי את זה בפרופורציות נכונות!

זה פשוט חוסר הבנה של כל העניין של נישואין

אולי כדאי לך לשמוע על זה עוד..

בהצלחה

שאני הרגשתי נטישה מצד החברות שלי כשהתחתנתי.

היה לי מאוד קשה. אני הבאתי לכולן את הפלאפון לי ואת המספר בבית. אבל מאוד קשה להן היה לבוא ולעשות משהוא.לא היה להן נעים.

לכן אם החברה הזו חשובה לך תנסי לדבר איתה ואולי תביני שהיא מרגישה בדיוק כמוך!

כשהן התחתנו ממש לא ניתקו איתי את הקשר..

להפך, יש לי חברה שאני מדברת איתה בערך כל שבוע (גם המרחק פיזית הוא מאד רחוק אז לא יוצא להפגש כמעט) אבל אם אני לא מתקשרת אליה- אז היא מתקשרת אלי...

וחוץ מזה שתמיד אפשר לשלוח הודעה אם אפשר להתקשר ואם זה מפריע..

זה דיי תלוי בבת הנשואה... מה לעשות...

שבתחילת הנישואין הניתוק הזה הכרחי לזוג איפושהו..

לא ניתוק מוחלט אבל ריחוק כולשהו..
ככה זה וזה טבע העולם

בעז"ה בעיתך זה גם יהיה ככה.

אני יכולה להגיד לך על חברה מאוד טובה שלי שהתחתנה בסוף השמינית
וידעתי שבתחילת הנישואין היו להם הרבה בעיות..אבל אני לא העזתי לפנות עד שהיא לא פנתה,שהיא צריכה להרגיש בנוח ופתוח ואם היא לא מרגישה זכותה.
לפני כמה חודשים היא שפכה בפניי הכל..
ובכלל לא זכרתי שהיא התנתקה בתחילת הנישואין למרות שהיא הרגישה נורא וביקשה סליחה אני באמת הבנתי אותה
לא מזמן אמא שלה נפטרה ממחלה ועכשיו היא צריכה ללדת כל רגע
אין לי ספק שאני הולכת לעבור איתה את הלידה ולהיות הכי הרבה בשבילה.

זה ניתוק שזוג צריך וצריך לקבל את זה.
אחרי זה בדר"כ הנשואים חוזרים..

במקום להודות לקב"ה ולעזור לאחרים, אנשים מאבדים טוטאלית את הרגישות החברתית ואח"כ מתפלאים מה הגורם לצרות שבאים עליהם...ויש על כך הרבה סיפורים בגמרא, וכדי לסיים בדבר טוב אתן סיפור עם הפיאנד.

...דר"ע הויא ליה ברתא, אמרי ליה כלדאי: ההוא יומא דעיילה לבי גננא - טריק לה חיויא ומיתא. הוה דאיגא אמילתא טובא. ההוא יומא שקלתא למכבנתא, דצתא בגודא, איתרמי איתיב בעיניה דחיויא. לצפרא כי קא שקלה לה - הוה קא סריך ואתי חיויא בתרה. אמר לה אבוה: מאי עבדת? - אמרה ליה: בפניא אתא עניא, קרא אבבא, והוו טרידי כולי עלמא בסעודתא, וליכא דשמעיה. קאימנא, שקלתי לריסתנאי דיהבית לי, יהבתיה ניהליה. אמר לה: מצוה עבדת! נפק ר"ע ודרש: וצדקה תציל ממות ...

תרגום חופשי ביותר

מסופר על ביתו של ר' עקיבה שהאסטרולוגים ראו שהיא תמות ע"י נחש, מה הציל אותה? מתי שהיא התחתנה, בא עני וביקש אוכל וכולם היו טרודים בסעודה ורק היא נתנה לו אוכל (למרות שהיא האחרונה שהייתה צריכה לשים לב לכך ביום שכל המירכוז הוא בה...) ואז שהיא עלתה לביתה ונעצה את סיכתה בקיר היא הרגה את הנחש שהיה אמור להרוג אותה...וצדקה תציל ממוות!

זאת תקופה שכל זוג צריך אחרי החתונה בשביל להתגבש.

(כמו מי שמתגייס ואז מדבר נון-סטופ על הצבא)

הם פשוט חושבים שהם הדבר היחיד בעולם - וזה לגיטימי.

בדרך כלל זה עובר אחרי שנה וחצי עד שנתיים ואז הזוג מתחיל לחפש גם חברה חיצונית

את יכולה גם לראות את זה ביישובים - רק אחרי שנתיים הזוג מתחיל לבנות את עצמו באמת בתוך הישוב.

(להוציא את אלה שהם תמיד אובר -חברותיים)

תסלחי להן ותזכרי (שכמה שלא תבטיחי לעצמך) כנראה גם את תהיי כך...

 אולי יש לה עולם שלם של חוויות שאת בכלל לא מבינה ושהיא גם לא יכולה או אמורה לשתף אותך בהן... ואפילו אם היא מתה לספר זה פשוט לא שייך...   אולי הדברים שמעסיקים את מוחה לא יכולים להיות נושא לדיבור איתך?

אולי היא פשוט עסוקה? היא צריכה גם לנהל בית, אוכל,כביסות, נקיון,קניות חוץ מלימודים/עבודה וגם בערב להיות עם בעלה- אולי היא צריכה להתרגל לתמרן בין כל המשימות הללו שהיא לא רגילה להם?

ואולי היא בתחילת הריון ולא מרגישה טוב וגם עוד לא מספרת?

ואולי יש לה חבר הכי טוב שתופס את כל עולמה?זה קורה גם כשלא נשואים שפתאום חברה חדשה "גונבת" לך את החברה קצת.

יש המון סיבות! אל תשפטי! תחילת נשואין זה חתיכת תיק- גם להתרגל לחיות עם ג'וקים של עוד מישהו, גם המון אחריויות חדשות, גם להתרגל לקשר פיזי, גם לריב מידי פעם ולהרגיש שאת מתה כשזה קורה וללמוד להשלים ושוב ושוב....לפעמים גם להתחיל הריון,  אני בטוחה שהיא אוהבת אותך כמו קודם אבל פשוט לא פנויה נפשית כרגע זה הכל!

מנסיון: י"ב חודשים- והבעיה עוברת!

בתנאי ש: א. לא תתייאשי מן החברות. ב. לא תתחתני בעצמך בנתיים- אם כן, תאלצי לחכות גם את הי"ב חודש שלך... והלוואי שכך יהיה! אני בטוחה שהיא תחכה לך אם היא באמת חברת אמת.

בס"ד

יש להן כעת מישהו שממלא את העולם שלהן, כל הכוחות והפוקוס מופנה לבניית הקן החמים [או-ללה.. ], וזה קשה! כמה שזה כיף והכל, זה קשה לחיות עם עוד מישהו...

ואל תשכחו, יכול להיות שזה קריזות של תחילת הריון...

בכ"מ, כשאני חוויתי את זה עם חברותיי, אני יכולה להגיד שבד"כ זה עבר אחרי השנה הראשונה- הלידה הראשונה..

ו-בקרוב אצלכם!

אגב, יש לי חברה שתמיד הצהירה על זה ש"מה פתאום, גם כשאני מתחתנת אנחנו נישאר אותו דבר תמיד" ובלה בלה בלה.. היא התחתנה לפני שנתיים וחצי [תרגעו, היא גדולה ממני ב3 שנים], ויום אחד באתי לבקר אותה אז היא אמרה לי בהיסוס כזה- "אושרית, את זוכרת שפעם אמרתי לך?.. אז תדעי, שזה ממש לא תלוי בכלה. זה כל כך קשה, שאין לך מושג."

אז לא ידעתי מה "קשה" כל כך. אבל היום אני יודעת שהבחורה עברה דברים לא פשוטים [לא עם בעלה! יש לה בעל מקסים וצדיק. אבל דברים אחרים...].

אז רק נשתדל לדון לכף זכות.. זה לא פוגע באף אחד ושווה זהב. [וזה לא קל!]

אני מצטרף כמעט לכל מה שאמרו פה!

ברגע שמישהי מתחתנת - אז רוב התשומת לב מבחינה כמותית וגם איכותית הולכת לבעלה הטרי.

אני בטוח שהיא חושבת על החברות שלה, ואני גם בטוח שהיא תיהיה בקשר איתן עוד הרבה שנים אם אתן חברות טובות.

אבל אל תשכחי שגם את תהיי כזאת.. אין מה לעשות, חיי נישואין הם לא כמו חיי רווקות..

אותה חברה שדיברתי עליה שהתחתנה וכמעט לא שמרה איתי על קשר בדיוק

סימסה לי אתמול בערב,מה זה חמודה, התעניינה וכו' מה עם שנה הבאה ..

מגניב..

חבל שלא הייתה כאן שאלה על מליון דולר והייתי עונה,אולי הייתי זוכה במליון דולר..

...

אולי..

אני מקווה לפחות..

וכאן דעתי-הרגשתי.

/Mosaic/Read/14741

אני תמיד אומרת שלמרות שחברה שלי נשואה למעלה משנה זה דעיין...

עדיין ישנה התמודדות

בהצחה לכולנו

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים