חברות שמתחתנות שוכחות ובקושי מתייחסות לחברות שליוו אותן לאורך כל הדרך שהיו איתן ,ששמעו להן כשהן היו צריכות.
וגם כשהן כן מתייחסות הגישה שלהן נעשית אחרת ורחוקה יותר?
למה זה קורה??
חברות שמתחתנות שוכחות ובקושי מתייחסות לחברות שליוו אותן לאורך כל הדרך שהיו איתן ,ששמעו להן כשהן היו צריכות.
וגם כשהן כן מתייחסות הגישה שלהן נעשית אחרת ורחוקה יותר?
למה זה קורה??
בס"ד
יש שני סוגי התרחקות...
אחת בגלל שהיא עם בעלה היא מצמצמת את המעגל סביבה כי תכל'ס עכשיו היא שייכת לו והוא שייך לה..זה מאוד הגיוני..זה קשה...אבל הגיוני...
והסוג השני-זה אלו המעצבנים שאי אפשר לדון אותם...כי הם יתרחקו בגלל שפתאום הכל נראה להן מ'זה בקטנה...כאילו מה הבעיה שלך למצוא..מי שחצנות שמתלווה לבעלי ניסיון...אני ינסה להוריד את זה לדוגמא (להבדיל..) זה כמו חמשושיות שמתנהגות בצורה מסויימת ואומרים עליהם "איזה ילדות קטנות" והן לא מבינות ואפילו נהיות מתוסכלות..אבל ביום הראשון של השישית הן כבר אומרות על החמשושיות : "איזה ילדות קטנות ומפגרות"...
חחח מקווה שמובן..
בקיצור אל תקחי ללב...ותנסי להשאר עם החברות הטובות באמת!!
אני מזה מכירה את זה, וזה מחרפן ברמות!!
באמת מה אפשר לעשות?
אני גם מרגישה שחברה אחת מסוימת שלי התחתנה ואנחנו כבר לא אותן חברות כמו שהיינו פעם, זה די מבאס..
וזה קרה לי בעבר גם עם עוד חברות..
אבל אולי צריך להבין שעכשיו יש להן חיים חדשים, יש להן עוד מחויבויות וכו'
לא יודעת
קשה לי לקבל את זה.
נכון שהקשר לא צריך להיות באותה אינטנסיביות כמו פעם.מציאותית זה לא אפשרי
אבל למה שהוא לגמרי יעלם? או שיהיה בכיוון של שם? ולמה כשמדברים איתן הן נשמעות מרוחקות ונותנות תחושה שהן לא הכי מעוניינת לשמוע את מה שיש לחברה הטובה שלהן,שליוותה אותן עד עכשיו-להגיד?
יש נשואות שמרגישות שהחברות שלהן התרחקו מהן..
ויש רווקות שמרגישות שהנשואות ברחו אל בעליהן...
ככה זה!
הרווקות לא מרגישות בנוח להתקשר בכל שעה כמו פעם
או שהנשואות צריכות לנתק כי הבעל הגיע
ככה זה!
משהו פה השתנה!
זו המציאות!
יש אפשרות גדולה שהקשר ביניכן ימשיך!!!! זה לא סוף העולם ולא סוף הקשר!
פשוט הוא יהיה קצת שונה
כי עכשיו חברה שלך צריכה לדאוג ולהתייחס קצת יותר לבעל שלה מאשר אלייך..
וליסודות הבית שהיא צריכה לבנות ולחזק לפני שהילדים יגיעו..
תתבגרי ותקחי את זה בפרופורציות נכונות!
זה פשוט חוסר הבנה של כל העניין של נישואין
אולי כדאי לך לשמוע על זה עוד..
בהצלחה
~א.ל
שאני הרגשתי נטישה מצד החברות שלי כשהתחתנתי.
היה לי מאוד קשה. אני הבאתי לכולן את הפלאפון לי ואת המספר בבית. אבל מאוד קשה להן היה לבוא ולעשות משהוא.לא היה להן נעים.
לכן אם החברה הזו חשובה לך תנסי לדבר איתה ואולי תביני שהיא מרגישה בדיוק כמוך!
כשהן התחתנו ממש לא ניתקו איתי את הקשר..
להפך, יש לי חברה שאני מדברת איתה בערך כל שבוע (גם המרחק פיזית הוא מאד רחוק אז לא יוצא להפגש כמעט) אבל אם אני לא מתקשרת אליה- אז היא מתקשרת אלי...
וחוץ מזה שתמיד אפשר לשלוח הודעה אם אפשר להתקשר ואם זה מפריע..
זה דיי תלוי בבת הנשואה... מה לעשות...
שבתחילת הנישואין הניתוק הזה הכרחי לזוג איפושהו..
לא ניתוק מוחלט אבל ריחוק כולשהו..
ככה זה וזה טבע העולם
בעז"ה בעיתך זה גם יהיה ככה.
אני יכולה להגיד לך על חברה מאוד טובה שלי שהתחתנה בסוף השמינית
וידעתי שבתחילת הנישואין היו להם הרבה בעיות..אבל אני לא העזתי לפנות עד שהיא לא פנתה,שהיא צריכה להרגיש בנוח ופתוח ואם היא לא מרגישה זכותה.
לפני כמה חודשים היא שפכה בפניי הכל..
ובכלל לא זכרתי שהיא התנתקה בתחילת הנישואין למרות שהיא הרגישה נורא וביקשה סליחה אני באמת הבנתי אותה
לא מזמן אמא שלה נפטרה ממחלה ועכשיו היא צריכה ללדת כל רגע
אין לי ספק שאני הולכת לעבור איתה את הלידה ולהיות הכי הרבה בשבילה.
זה ניתוק שזוג צריך וצריך לקבל את זה.
אחרי זה בדר"כ הנשואים חוזרים..
במקום להודות לקב"ה ולעזור לאחרים, אנשים מאבדים טוטאלית את הרגישות החברתית ואח"כ מתפלאים מה הגורם לצרות שבאים עליהם...ויש על כך הרבה סיפורים בגמרא, וכדי לסיים בדבר טוב אתן סיפור עם הפיאנד.
...דר"ע הויא ליה ברתא, אמרי ליה כלדאי: ההוא יומא דעיילה לבי גננא - טריק לה חיויא ומיתא. הוה דאיגא אמילתא טובא. ההוא יומא שקלתא למכבנתא, דצתא בגודא, איתרמי איתיב בעיניה דחיויא. לצפרא כי קא שקלה לה - הוה קא סריך ואתי חיויא בתרה. אמר לה אבוה: מאי עבדת? - אמרה ליה: בפניא אתא עניא, קרא אבבא, והוו טרידי כולי עלמא בסעודתא, וליכא דשמעיה. קאימנא, שקלתי לריסתנאי דיהבית לי, יהבתיה ניהליה. אמר לה: מצוה עבדת! נפק ר"ע ודרש: וצדקה תציל ממות ...
אנונימי (פותח)תרגום חופשי ביותר
מסופר על ביתו של ר' עקיבה שהאסטרולוגים ראו שהיא תמות ע"י נחש, מה הציל אותה? מתי שהיא התחתנה, בא עני וביקש אוכל וכולם היו טרודים בסעודה ורק היא נתנה לו אוכל (למרות שהיא האחרונה שהייתה צריכה לשים לב לכך ביום שכל המירכוז הוא בה...) ואז שהיא עלתה לביתה ונעצה את סיכתה בקיר היא הרגה את הנחש שהיה אמור להרוג אותה...וצדקה תציל ממוות!
~א.לזאת תקופה שכל זוג צריך אחרי החתונה בשביל להתגבש.
(כמו מי שמתגייס ואז מדבר נון-סטופ על הצבא)
הם פשוט חושבים שהם הדבר היחיד בעולם - וזה לגיטימי.
בדרך כלל זה עובר אחרי שנה וחצי עד שנתיים ואז הזוג מתחיל לחפש גם חברה חיצונית
את יכולה גם לראות את זה ביישובים - רק אחרי שנתיים הזוג מתחיל לבנות את עצמו באמת בתוך הישוב.
(להוציא את אלה שהם תמיד אובר -חברותיים)
תסלחי להן ותזכרי (שכמה שלא תבטיחי לעצמך) כנראה גם את תהיי כך...
אולי יש לה עולם שלם של חוויות שאת בכלל לא מבינה ושהיא גם לא יכולה או אמורה לשתף אותך בהן... ואפילו אם היא מתה לספר זה פשוט לא שייך... אולי הדברים שמעסיקים את מוחה לא יכולים להיות נושא לדיבור איתך?
אולי היא פשוט עסוקה? היא צריכה גם לנהל בית, אוכל,כביסות, נקיון,קניות חוץ מלימודים/עבודה וגם בערב להיות עם בעלה- אולי היא צריכה להתרגל לתמרן בין כל המשימות הללו שהיא לא רגילה להם?
ואולי היא בתחילת הריון ולא מרגישה טוב וגם עוד לא מספרת?
ואולי יש לה חבר הכי טוב שתופס את כל עולמה?זה קורה גם כשלא נשואים שפתאום חברה חדשה "גונבת" לך את החברה קצת.
יש המון סיבות! אל תשפטי! תחילת נשואין זה חתיכת תיק- גם להתרגל לחיות עם ג'וקים של עוד מישהו, גם המון אחריויות חדשות, גם להתרגל לקשר פיזי, גם לריב מידי פעם ולהרגיש שאת מתה כשזה קורה וללמוד להשלים ושוב ושוב....לפעמים גם להתחיל הריון, אני בטוחה שהיא אוהבת אותך כמו קודם אבל פשוט לא פנויה נפשית כרגע זה הכל!
מנסיון: י"ב חודשים- והבעיה עוברת!
בתנאי ש: א. לא תתייאשי מן החברות. ב. לא תתחתני בעצמך בנתיים- אם כן, תאלצי לחכות גם את הי"ב חודש שלך... והלוואי שכך יהיה! אני בטוחה שהיא תחכה לך אם היא באמת חברת אמת.
בס"ד
יש להן כעת מישהו שממלא את העולם שלהן, כל הכוחות והפוקוס מופנה לבניית הקן החמים [או-ללה..
], וזה קשה! כמה שזה כיף והכל, זה קשה לחיות עם עוד מישהו...
ואל תשכחו, יכול להיות שזה קריזות של תחילת הריון... 
בכ"מ, כשאני חוויתי את זה עם חברותיי, אני יכולה להגיד שבד"כ זה עבר אחרי השנה הראשונה- הלידה הראשונה..
ו-בקרוב אצלכם! 
אגב, יש לי חברה שתמיד הצהירה על זה ש"מה פתאום, גם כשאני מתחתנת אנחנו נישאר אותו דבר תמיד" ובלה בלה בלה.. היא התחתנה לפני שנתיים וחצי [תרגעו, היא גדולה ממני ב3 שנים], ויום אחד באתי לבקר אותה אז היא אמרה לי בהיסוס כזה- "אושרית, את זוכרת שפעם אמרתי לך?.. אז תדעי, שזה ממש לא תלוי בכלה. זה כל כך קשה, שאין לך מושג."
אז לא ידעתי מה "קשה" כל כך. אבל היום אני יודעת שהבחורה עברה דברים לא פשוטים [לא עם בעלה! יש לה בעל מקסים וצדיק. אבל דברים אחרים...].
אז רק נשתדל לדון לכף זכות.. זה לא פוגע באף אחד ושווה זהב.
[וזה לא קל!]
אני מצטרף כמעט לכל מה שאמרו פה!
ברגע שמישהי מתחתנת - אז רוב התשומת לב מבחינה כמותית וגם איכותית הולכת לבעלה הטרי.
אני בטוח שהיא חושבת על החברות שלה, ואני גם בטוח שהיא תיהיה בקשר איתן עוד הרבה שנים אם אתן חברות טובות.
אבל אל תשכחי שגם את תהיי כזאת.. אין מה לעשות, חיי נישואין הם לא כמו חיי רווקות..
אותה חברה שדיברתי עליה שהתחתנה וכמעט לא שמרה איתי על קשר בדיוק
סימסה לי אתמול בערב,מה זה חמודה, התעניינה וכו' מה עם שנה הבאה ..
מגניב..
חבל שלא הייתה כאן שאלה על מליון דולר והייתי עונה,אולי הייתי זוכה במליון דולר..
...
אולי..

אני מקווה לפחות..

אני תמיד אומרת שלמרות שחברה שלי נשואה למעלה משנה זה דעיין...
עדיין ישנה התמודדות
בהצחה לכולנו
אני חייב להתחתן עם אשה שתהיה מוכנה לגדל את גאון הדור הבא.
"יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה".
אני יודע שהשאלה בכותרת קצת חריפה מדי אז אסביר...
לא יודע אם זה שייך לפה או לאר"מ אז כותב בשניהם.
עברו כמעט חודשיים מאז שהיא חתכה אותי. (לא יצאתי מאז מסיבה טכנית שקצת מנעה ממני להיפגש, ואני מרגיש שאולי זה קצת הזיק לי שאותה גברת ישבה לי במוח כל הזמן הזה ומצד שני גם עלו לי הרבה תובנות לגביה שלא חשבתי עליהם קודם אז אולי כן היתה מזה גם תועלת...לא משנה, זה לא העיקר. וגם סרו המניעות אז בעז"ה ממשיך.).
הנקודה היא שאני מרגיש שאני אולי קצת רגיש מדי. בכללי בחיים. ובדייטים זה מתפרץ במאתיים אחוז. כבר כתבתי על זה פה פעם אבל אז זה היה בהקשר של פרידות. עכשיו אני מתכוון בהקשר של אישיות.
זה היה הקשר הארוך יחסית הראשון שלי. יצאתי עם כמה בחורות לפניה ועם אף אחת לא התקדמתי באמת וגם תכלס לא היה כל כך שייך. כבר שראיתי את הפרטים שלה בהצעה הרגשתי שזה משהו אחר. וזה באמת היה. הבעיה הגדולה היא שלא הצלחתי באמת לקדם את הקשר. בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה. מפה לשם היא הרגישה שאני לא מוביל מספיק ועל זה (לפחות ככה אמרה) חתכה. היתה לנו שיחה ארוכה מאוד לפני שהיא קיבלה את ההחלטה, והמסר העיקרי שקיבלתי שם הוא "אתה באמת אדם טוב. באמת. לא פגשתי הרבה בחורים כאלה וגם אומרים שזה די נדיר אצל גברים. באמת התנהלת מדהים במהלך כל הקשר. הרגשתי שיש מי שרואה אותי ואכפת לו ממני. גם עוד לא פגשתי מישהו שמבין אותי ככה. יש לך לב כל כך טוב, וזאת אחת ה-תכונות החשובות לי. לכן ממש קשה לי לוותר על זה. באמת רציתי שזה יצליח. אתה מה שאני מחפשת. אבל אני מרגישה שזה לא מה שאני צריכה בחיים. אני צריכה מישהו חזק, יציב, שאני אוכל לסמוך עליו. ומבחינת הרגישות אני מרגישה שאנחנו קצת דומים מדי. וזה לא מה שאני צריכה לפחות בשלב הזה של החיים...".
מה שאני שמעתי זה "היית יכול ממש להצליח בתור בחורה. אתה לא גברי, אתה לא מסוגל לספק לאישה את מה שהיא צריכה בחיים, אתה רגיש מדי, מי שאמור לבכות בבית זה לא אתה זו אני, אין לך ביטחון עצמי, אתה לא החלטי, ובקיצור- בתור חברות היינו יכולות להסתדר יופי, אבל בתור בעל? תשכח מזה."
וכאן אני שואל כבר חודשיים ולא מצליח לקבל תשובה- למה אני אמור לצפות? מאז שאני זוכר את עצמי זה מי שאני. רגיש, מתחשב, אכפתי, דואג, שמח בלשמח מישהו אחר, מתכלב בשביל שמי שאני אוהב יהיה בנוח, וכו. אני לא מחפש מישהי גברית ושנחליף תפקידים. יש בי את הרצון הגברי הבסיסי הזה של לספק משענת, להוביל, להיות הקול השפוי. אבל בפועל זה לא מתבטא. בפועל היא נפגשת מיד עם הלב הטוב שלי, זה משמח אותה שיש גברים כאלה בעולם, ובזה מסתכמת התועלת שלה מהקשר. ואני? אני רק מאבד עוד את מעט הביטחון העצמי שנשאר לי. מי תוכל לראות אותי מעבר? ומי תוכל לאהוב את התכונות האלה באמת? יש מישהי שתשמח בזה שאני לפעמים לוקח דברים ללב והם משפיעים עלי? שאני חווה את העולם בצורה יותר עמוקה? שהלב שלי לא מסוגל לשמוע מישהו ובמיוחד מישהי שמחמיא לי בלי שיעלו לי דמעות?
זה קצת מייאש כל העסק הזה ובמיוחד הכנות שבה היא אמרה שאני אשכרה מה שהיא מחפשת ולמרות זאת החליטה לסיים את זה...
אני חושב שכל אישה גם אם היא מלאה בתוכן, או חזקה ועצמאית, בסוף צריכה גבר להישען עליו, הנק הייתה שזה שהבחור רגיש, לא אומר שאין אישה שתרצה גבר כזה, אצלו זה יכול לבוא לידי ביטוי ברגישות שלו שביא תחפש אותה בתור מענה וכו. כי בסוף ככה השם ברא את העולם, האישה היא המקבלת והגבר הוא המשפיע, בעולם הבא כנראה הדברים יחזרו להיות כמו אצל אדם וחווה, אבל כרגע המציאות היא כזו.
ולגבי הקללה, שמעתי פירוש יפה ממש, אם אתה בתור בעל תוריד ממנה את הקללה של "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך" אז השם יתברך יוריד ממך את "בזיעת אפך תאכל לחם" היינו הפרנסה, וזה מסתדר יפה עם "אוקירו לנשייכו כי הכי דתתעתרו" כי ברגע שאדם מייקר את אשתו ונותן לה יחס וממלא אותה בתשומת לב, ממילא כבר היא לא צריכה את "ואל אישך תשוקתך" כי הוא ממלא אותה ביחס, ואז ממילא הפרנסה ברווח ובקלות יותר.
האם מישהו מכיר שדכנים לחוצניקים או בכללי אנשים שיכולים מצד אחד להיות מאוד דוסים ומצד שני מאוד פתוחים לעולם?
ראומה1אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור 
ראומה1יש להם גם קהילה פיזית?
כמה שדכנים ומיזמים.
כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.
בהצלחה
הבחורה כמעט מתעלפת מקור
והבחור מדבר על מטבע ביטקון או משו כזה..
הבנת מה אני אומר?
אחי , היא בעולמות עליונים
זה באמת מקום לרחף בו.
מה שבטוח.
ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.
תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.
בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.
הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.
אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.
ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.
אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר
פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן
מה לא ניקח????
והיא כולה עלק קר לך
הורידה לי את החשק לא לקחתי .
סתם פשוט היה יש ים אנשים
קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר
אבל בדייטים לי ספציפית קפוא
ואני חופרת לבחור שקר לי!
הוא לא יכול לפספס את זה
שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.
שזה קטע זה יחסי כי עם גברים קפוא לי רצח
ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק
זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.
בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).
אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר.
יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות.
והיא עדיין התפדחה להגיד
אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה
זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.
המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.
אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.
אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.
השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.
רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?
מה דעתך על זה?
תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.
אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.
ולמה
1. "לא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "זאת הסיבה שהפכתי להיות פריק/ית ומוזר/ה" >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"
2. "אני פריק/ית ומוזר/ה" >> "זאת הסיבה שלא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"
נגיד שאלו שני סוגי האנשים. שניהם לא אידיאלים, אבל כנראה יותר נפוצים מהסוג האידיאלי, אז תנסו להתייחס אליהם, ולא לשבור לסוג שלישי. אם תקלטו את הלך הדברים תגלו שיש הרבה פחות מקום לקטנוניות.
(חסכתי את הניסיון לעדן/ פוליטיקלי קורקט למינהם)
אבל זו התבוננות חיצונית צריך לשבור את הסטיגמות
גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.
אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.
למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?
הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.
בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי.
לבין כמה שהוא באמת
כל משב רוח מכבה אותו. נשארה רק פיסת שעווה חסרת צורה.
לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.
בעז"ה בקרוב ממש!
אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה
בע"ה
לשנה הבאה נר איש וביתו
מתוך בריאות ושמחה#
שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.
ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת
מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה
חזק ואמץ
ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש
"קווה אל ה'
חזק ויאמץ ליבך
וקווה אל ה'"
יצאתי עם בחורות מקסימות אבל אף פעם לא עברנו את הפגישה השנייה (נחתך תמיד על רקע שהן לא היו בשלות לשידוכים ונכנסו לזה מתוך לחץ חברתי)
ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.
אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.
נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו
אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום
קשה הזיווג כקריעת ים סוף
ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...
בהצלחה 
ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.
בהצלחה
לצאת עם בשלות יותר.
כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני".
אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.
אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?
אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.
כמה מתוך הזוכות האלו התחתנו בשנות ה30 לחייהם? ובאיזה הפרש?
פי כמה וכמה כמות יש הפוך?
לגבי בעיות - יש ב2 הצדדים. לא על זה מדובר. בגילאי 30+ לא מדובר על בעיות, מדובר על *טבע*. זו עובדת חיים שהפוריות של האישה נחלשת מוקדם יותר. זה מה יש.
אני כבר באמת לא רואה טעם בהמשך הדיון הזה. אני מביא עובדות ומציאות ואת חולמת לשנות את כל העולם לחלומות שלך.
מאחל לך שתמצאי את הנכון לך ובעיקר שלא תתני לשטויות כמו פער גילאים מוגזם *בעיניך* לתקוע אותך.