בס"ד

יש שני סוגי התרחקות...

אחת בגלל שהיא עם בעלה היא מצמצמת את המעגל סביבה כי תכל'ס עכשיו היא שייכת לו והוא שייך לה..זה מאוד הגיוני..זה קשה...אבל הגיוני...

והסוג השני-זה אלו המעצבנים שאי אפשר לדון אותם...כי הם יתרחקו בגלל שפתאום הכל נראה להן מ'זה בקטנה...כאילו מה הבעיה שלך למצוא..מי שחצנות שמתלווה לבעלי ניסיון...אני ינסה להוריד את זה לדוגמא (להבדיל..) זה כמו חמשושיות שמתנהגות בצורה מסויימת ואומרים עליהם "איזה ילדות קטנות" והן לא מבינות ואפילו נהיות מתוסכלות..אבל ביום הראשון של השישית הן כבר אומרות על החמשושיות : "איזה ילדות קטנות ומפגרות"...

חחח מקווה שמובן..

בקיצור אל תקחי ללב...ותנסי להשאר עם החברות הטובות באמת!!

אני מזה מכירה את זה, וזה מחרפן ברמות!!

באמת מה אפשר לעשות?

אני גם מרגישה שחברה אחת מסוימת שלי התחתנה ואנחנו כבר לא אותן חברות כמו שהיינו פעם, זה די מבאס..

וזה קרה לי בעבר גם עם עוד חברות..

אבל אולי צריך להבין שעכשיו יש להן חיים חדשים, יש להן עוד מחויבויות וכו'

לא יודעת

קשה לי לקבל את זה.

נכון שהקשר לא צריך להיות באותה אינטנסיביות כמו פעם.מציאותית זה לא אפשרי

אבל למה שהוא לגמרי יעלם? או שיהיה בכיוון של שם? ולמה כשמדברים איתן הן נשמעות מרוחקות ונותנות תחושה שהן לא הכי מעוניינת לשמוע את מה שיש לחברה הטובה שלהן,שליוותה אותן עד עכשיו-להגיד?

יש נשואות שמרגישות שהחברות שלהן התרחקו מהן..

ויש רווקות שמרגישות שהנשואות ברחו אל בעליהן...

ככה זה!

הרווקות לא מרגישות בנוח להתקשר בכל שעה כמו פעם

או שהנשואות צריכות לנתק כי הבעל הגיע

ככה זה!

משהו פה השתנה!

זו המציאות!

יש אפשרות גדולה שהקשר ביניכן ימשיך!!!! זה לא סוף העולם ולא סוף הקשר!

פשוט הוא יהיה קצת שונה

כי עכשיו חברה שלך צריכה לדאוג ולהתייחס קצת יותר לבעל שלה מאשר אלייך.. 

וליסודות הבית שהיא צריכה לבנות ולחזק לפני שהילדים יגיעו..

תתבגרי ותקחי את זה בפרופורציות נכונות!

זה פשוט חוסר הבנה של כל העניין של נישואין

אולי כדאי לך לשמוע על זה עוד..

בהצלחה

שאני הרגשתי נטישה מצד החברות שלי כשהתחתנתי.

היה לי מאוד קשה. אני הבאתי לכולן את הפלאפון לי ואת המספר בבית. אבל מאוד קשה להן היה לבוא ולעשות משהוא.לא היה להן נעים.

לכן אם החברה הזו חשובה לך תנסי לדבר איתה ואולי תביני שהיא מרגישה בדיוק כמוך!

כשהן התחתנו ממש לא ניתקו איתי את הקשר..

להפך, יש לי חברה שאני מדברת איתה בערך כל שבוע (גם המרחק פיזית הוא מאד רחוק אז לא יוצא להפגש כמעט) אבל אם אני לא מתקשרת אליה- אז היא מתקשרת אלי...

וחוץ מזה שתמיד אפשר לשלוח הודעה אם אפשר להתקשר ואם זה מפריע..

זה דיי תלוי בבת הנשואה... מה לעשות...

שבתחילת הנישואין הניתוק הזה הכרחי לזוג איפושהו..

לא ניתוק מוחלט אבל ריחוק כולשהו..
ככה זה וזה טבע העולם

בעז"ה בעיתך זה גם יהיה ככה.

אני יכולה להגיד לך על חברה מאוד טובה שלי שהתחתנה בסוף השמינית
וידעתי שבתחילת הנישואין היו להם הרבה בעיות..אבל אני לא העזתי לפנות עד שהיא לא פנתה,שהיא צריכה להרגיש בנוח ופתוח ואם היא לא מרגישה זכותה.
לפני כמה חודשים היא שפכה בפניי הכל..
ובכלל לא זכרתי שהיא התנתקה בתחילת הנישואין למרות שהיא הרגישה נורא וביקשה סליחה אני באמת הבנתי אותה
לא מזמן אמא שלה נפטרה ממחלה ועכשיו היא צריכה ללדת כל רגע
אין לי ספק שאני הולכת לעבור איתה את הלידה ולהיות הכי הרבה בשבילה.

זה ניתוק שזוג צריך וצריך לקבל את זה.
אחרי זה בדר"כ הנשואים חוזרים..

במקום להודות לקב"ה ולעזור לאחרים, אנשים מאבדים טוטאלית את הרגישות החברתית ואח"כ מתפלאים מה הגורם לצרות שבאים עליהם...ויש על כך הרבה סיפורים בגמרא, וכדי לסיים בדבר טוב אתן סיפור עם הפיאנד.

...דר"ע הויא ליה ברתא, אמרי ליה כלדאי: ההוא יומא דעיילה לבי גננא - טריק לה חיויא ומיתא. הוה דאיגא אמילתא טובא. ההוא יומא שקלתא למכבנתא, דצתא בגודא, איתרמי איתיב בעיניה דחיויא. לצפרא כי קא שקלה לה - הוה קא סריך ואתי חיויא בתרה. אמר לה אבוה: מאי עבדת? - אמרה ליה: בפניא אתא עניא, קרא אבבא, והוו טרידי כולי עלמא בסעודתא, וליכא דשמעיה. קאימנא, שקלתי לריסתנאי דיהבית לי, יהבתיה ניהליה. אמר לה: מצוה עבדת! נפק ר"ע ודרש: וצדקה תציל ממות ...

תרגום חופשי ביותר

מסופר על ביתו של ר' עקיבה שהאסטרולוגים ראו שהיא תמות ע"י נחש, מה הציל אותה? מתי שהיא התחתנה, בא עני וביקש אוכל וכולם היו טרודים בסעודה ורק היא נתנה לו אוכל (למרות שהיא האחרונה שהייתה צריכה לשים לב לכך ביום שכל המירכוז הוא בה...) ואז שהיא עלתה לביתה ונעצה את סיכתה בקיר היא הרגה את הנחש שהיה אמור להרוג אותה...וצדקה תציל ממוות!

זאת תקופה שכל זוג צריך אחרי החתונה בשביל להתגבש.

(כמו מי שמתגייס ואז מדבר נון-סטופ על הצבא)

הם פשוט חושבים שהם הדבר היחיד בעולם - וזה לגיטימי.

בדרך כלל זה עובר אחרי שנה וחצי עד שנתיים ואז הזוג מתחיל לחפש גם חברה חיצונית

את יכולה גם לראות את זה ביישובים - רק אחרי שנתיים הזוג מתחיל לבנות את עצמו באמת בתוך הישוב.

(להוציא את אלה שהם תמיד אובר -חברותיים)

תסלחי להן ותזכרי (שכמה שלא תבטיחי לעצמך) כנראה גם את תהיי כך...

 אולי יש לה עולם שלם של חוויות שאת בכלל לא מבינה ושהיא גם לא יכולה או אמורה לשתף אותך בהן... ואפילו אם היא מתה לספר זה פשוט לא שייך...   אולי הדברים שמעסיקים את מוחה לא יכולים להיות נושא לדיבור איתך?

אולי היא פשוט עסוקה? היא צריכה גם לנהל בית, אוכל,כביסות, נקיון,קניות חוץ מלימודים/עבודה וגם בערב להיות עם בעלה- אולי היא צריכה להתרגל לתמרן בין כל המשימות הללו שהיא לא רגילה להם?

ואולי היא בתחילת הריון ולא מרגישה טוב וגם עוד לא מספרת?

ואולי יש לה חבר הכי טוב שתופס את כל עולמה?זה קורה גם כשלא נשואים שפתאום חברה חדשה "גונבת" לך את החברה קצת.

יש המון סיבות! אל תשפטי! תחילת נשואין זה חתיכת תיק- גם להתרגל לחיות עם ג'וקים של עוד מישהו, גם המון אחריויות חדשות, גם להתרגל לקשר פיזי, גם לריב מידי פעם ולהרגיש שאת מתה כשזה קורה וללמוד להשלים ושוב ושוב....לפעמים גם להתחיל הריון,  אני בטוחה שהיא אוהבת אותך כמו קודם אבל פשוט לא פנויה נפשית כרגע זה הכל!

מנסיון: י"ב חודשים- והבעיה עוברת!

בתנאי ש: א. לא תתייאשי מן החברות. ב. לא תתחתני בעצמך בנתיים- אם כן, תאלצי לחכות גם את הי"ב חודש שלך... והלוואי שכך יהיה! אני בטוחה שהיא תחכה לך אם היא באמת חברת אמת.

בס"ד

יש להן כעת מישהו שממלא את העולם שלהן, כל הכוחות והפוקוס מופנה לבניית הקן החמים [או-ללה.. ], וזה קשה! כמה שזה כיף והכל, זה קשה לחיות עם עוד מישהו...

ואל תשכחו, יכול להיות שזה קריזות של תחילת הריון...

בכ"מ, כשאני חוויתי את זה עם חברותיי, אני יכולה להגיד שבד"כ זה עבר אחרי השנה הראשונה- הלידה הראשונה..

ו-בקרוב אצלכם!

אגב, יש לי חברה שתמיד הצהירה על זה ש"מה פתאום, גם כשאני מתחתנת אנחנו נישאר אותו דבר תמיד" ובלה בלה בלה.. היא התחתנה לפני שנתיים וחצי [תרגעו, היא גדולה ממני ב3 שנים], ויום אחד באתי לבקר אותה אז היא אמרה לי בהיסוס כזה- "אושרית, את זוכרת שפעם אמרתי לך?.. אז תדעי, שזה ממש לא תלוי בכלה. זה כל כך קשה, שאין לך מושג."

אז לא ידעתי מה "קשה" כל כך. אבל היום אני יודעת שהבחורה עברה דברים לא פשוטים [לא עם בעלה! יש לה בעל מקסים וצדיק. אבל דברים אחרים...].

אז רק נשתדל לדון לכף זכות.. זה לא פוגע באף אחד ושווה זהב. [וזה לא קל!]

אני מצטרף כמעט לכל מה שאמרו פה!

ברגע שמישהי מתחתנת - אז רוב התשומת לב מבחינה כמותית וגם איכותית הולכת לבעלה הטרי.

אני בטוח שהיא חושבת על החברות שלה, ואני גם בטוח שהיא תיהיה בקשר איתן עוד הרבה שנים אם אתן חברות טובות.

אבל אל תשכחי שגם את תהיי כזאת.. אין מה לעשות, חיי נישואין הם לא כמו חיי רווקות..

אותה חברה שדיברתי עליה שהתחתנה וכמעט לא שמרה איתי על קשר בדיוק

סימסה לי אתמול בערב,מה זה חמודה, התעניינה וכו' מה עם שנה הבאה ..

מגניב..

חבל שלא הייתה כאן שאלה על מליון דולר והייתי עונה,אולי הייתי זוכה במליון דולר..

...

אולי..

אני מקווה לפחות..

וכאן דעתי-הרגשתי.

/Mosaic/Read/14741

אני תמיד אומרת שלמרות שחברה שלי נשואה למעלה משנה זה דעיין...

עדיין ישנה התמודדות

בהצחה לכולנו

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.