שנמאס לך מהכאב.
שאתה לא קולט למה כל כך חשוב שלא תרים ידיים.
שבא לך להתייאש ולקבור את הכל.
שאתה לא מסוגל לעכל שהמחלה שלך משפיעה כל כך עמוק גם על האחים שלך.
שבא לך כבר לא להתמודד.
שאתה בטוח שבקרוב זה יגמר רע.
שהשאלה היא מה תבחר, שוב.
שאין לך כוח כבר לבחור.
בין החיים למוות.
בין הרע לרע אחר.
אולי עדיף שלא היתה לך בחירה בזה,
כי זה רק יוצר אצלך אשמה.
אשמה שאתה חולה ומסובב לכולם את החיים.
נמאס. די.
אין כוחות יותר.
הרגע הזה שאתה לא מבין למה הנשמה שלך הגיעה לעולם המוזר הזה. ולמה היא צריכה כל כך הרבה להתמודד.
הרגע הזה שבא לך רק למות.
שאתה שואל את אלוקים, למה? ולמה התכוונת?
תכננת משהו, ואני לא יודע מה.
הרגע הזה שאתה מנסה קצת להסביר את זה,
אבל לא מבינים.
הרגע הזה שאתה עומד לקרוס ואף אחד לא מנחש.
-סוף פריקה-
