שירי יום הזיכרון הם הרבה פעמים שירי עומק שחודרים ללב. לפעמים כשאני רוצה קצת רגש אני שומע אותם.

 

חוץ מזה, אני לא נוהג לשמוע בספירת העומר שירים שמחים, אז זה מתאים במיוחד שים הזכרון גם בספירת העומר, אז להיכנס לאווירה וכו'.

על הנגב יורד ליל הסתיו
וּמַצית כוכבים חֶרש חֶרש.
עת הרוח עובר על הסף
עננים מְהַלְכים על הדרך.

 

כבר שנה לא הִרְגַשנו כמעט
איך עברו הזמנים בִּשְדותינו.
כבר שנה. וְנותרנו מעט 
מה רבים שאינם כבר בינינו.

 

פזמון:
אך נזכור את כולם
את יְפֵי הבלורית והתואר
כי רעות שכזאת לעולם
לא תיתן את ליבנו לשכוח
אהבה מקודשת בדם
את תשובי בינינו לפרוח.
 
הרעות נְשָאנוך בלי מילים
אפורה עקשנית ושותקת
מלילות האימה הגדולים
את נותרת אדירה ודולקת.

 

הרעות כִּנְעָרַיִיך כולם
שוב בִּשמך נחייך וְנֵלֵכָה,
כי רֵעים שנפלו על חרבם
את חַיַיִךְ הותירו לַזֵכר.

 

פזמון:
אך נזכור את כולם
את יְפֵי הבלורית והתואר
כי רעות שכזאת לעולם
לא תיתן את ליבנו לשכוח
אהבה מקודשת בדם
את תשובי בינינו לפרוח.

כי זה מזכיר לי את ****.

הם התקדמו לאט. הכל היה רגוע.
מנגד הנהר וגומא מרשרש
פתאום רעם ברק, אחד צעק: פצוע!
אני כבר בא- ענה לו החובש.
עלינו על מוקש! - צעק אז הפצוע,
אני כאן, לצידך - ענה לו החובש.

ברד של אש ניתך, ברד כבד קטוע,
מעבר לנהר, לגומא הרוחש.
הַשאירו אותי כאן - ביקש אז הפצוע,
עזוב שטויות - ענה לו החובש.
תציל את עצמך - ביקש אז הפצוע.
אני נשאר איתך - ענה לו החובש.

והם נותרו שניהם, והשדה פתוח.
והם נותרו שניהם, והם גלויים לאש.
אנחנו אבודים - מילמל אז הפצוע,
אחוז בי טוב - ענה לו החובש.
נפצעת גם אתה - מילמל אז הפצוע
עזוב, זה לא נורא - ענה לו החובש.

האש כבדה, כבדה! קשה, קשה לנוע.
רק לא להתייאש, רק לא להתייאש,
אזכור אותך תמיד - נשבע אז הפצוע.
רק לא ליפול - מילמל אז החובש.
שלך עד יום מותך - נשבע אז הפצוע.
היום הוא יום מותי - ענה לו החובש.

פתאום ענן אבק, פתאום עלתה הרוח,
וצל על הקרקע, והוא קרב, רועש.
ניצלנו! הם באים! - ייבב אז הפצוע,
אך לא שמע מילה מן החובש.
אחי, אחי שלי! - ייבב אז הפצוע.
מעבר לנהר הגומא מרשרש,
אחי, אחי שלי
אחי, אחי שלי
אחי!!!

הייתי בלהקת בית ספר ונתנו לי לשיר סולו את הפזמון אני חושבת שיש כמה אנשים שחרשים מאז אותה סיטואציה

פה אני עובר, ניצב ליד האבן.

כביש אספלט שחור, סלעים ורכסים.

ערב אט יורד, רוח ים נושבת אור כוכב ראשון מעבר בית מחסיר.

 

באב אל וואד, לנצח זכור נא את שמותינו,

שיירות פרצו בדרך אל העיר.

בצידי הדרך מוטלים מתינו.

שלד הברזל שותק כמו רעי.

 

פה רתחו בשמש זפת ועופרת.

פה עברו לילות באש וסכינים.

פה שוכנים ביחד עצב ותפארת,

משוריין חרוך ושם של אלמוני.

באב אל וואד...

 

ואני הולך, עובר כאן חרש חרש

ואני זוכר אותם אחד אחד.

כאן לחמנו יחד על צוקים וטרש

כאן היינו יחד משפחה אחת.

באב אל וואד...

 

יום אביב יבוא ורקפות תפרחנה,

אודם כלנית בהר ובמורד.

זה אשר ילך בדרך שהלכנו אל ישכח אותנו,

אותנו באב אל וואד.

באב אל וואד...

ערב ראשון של לבד

 יושב וכותב לך מכתב

על כל הדברים שהיו

כל מה שקרה בדיוק

 

אותיות מופיעות על הקיר

אני הפחד נעים להכיר

הדמויות אוהבות לשחק

זזות כאן בבית הריק, הריק

 

ואת, את לא יודעת כמה

ממך ניסיתי להסתיר

את כל הסיוטים בלילה

צרחות ודם על המדים

 

את לא מבינה כבר למה

אני מזמן כבר לא אני

תמונות רצות מאותו לילה

דמעות, כאב של לוחמים

 

זה ערב ראשון שאת שם,

שוכב וחושב, לא נרדם

השקט לאט מתנגן

מקדיש לך עכשיו שיר בלי שם

שיר בלי שם

 

ואת, את לא יודעת כמה...

 

זה ערב ראשון של לבד,

יושב וכותב לך...

וְהָאָרֶץ תִּשְקֹט , עֵין שָׁמַיִם אוֹדֶמֶת
תְּעַמְעֵם לְאִטָּהּ
עַל גְּבוּלוֹת עֲשֵׁנִים.
וְאֻמָּה תַּעֲמֹד – קְרוּעַת לֵב אַךְ נוֹשֶׁמֶת…-
לְקַבֵּל אֶת הַנֵּס
הָאֶחָד אֵין שֵׁנִי…

הִיא לַטֶקֶס תִּכּוֹן . הִיא תָּקוּם לְמוּל סַהַר
וְעָמְדָה, טֶרֶם-יוֹם, עוֹטָה חַג וְאֵימָה.
— אָז מִנֶּגֶד יֵצְאוּ

נַעֲרָה וָנַעַר
וְאַט אַט יִצְעֲדוּ הֵם אֶל מוּל הָאֻמָּה.

לוֹבְשֵׁי חֹל וַחֲגוֹר, וְכִבְדֵי נַעֲלַיִם
בַּנָּתִיב יַעֲלוּ הֵם
הָלוֹך וְהַחֲרֵשׁ.
לֹא הֶחֱלִיפוּ בִּגְדָם, לֹא מָחוּ עוֹד בַּמַּיִם
אֶת עִקְּבוֹת יוֹם-הַפֶּרֶךְ וְלֵיל קַו-הָאֵשׁ.

עֲיֵפִים עַד בְּלִי קֵץ, נְזִירִים מִמַּרְגוֹע,
וְנוֹטְפִים טַלְלֵי נְעוּרִים עִבְרִיִּים – –
דֹּם הַשְׁנַיִם יִגְּשׁוּ
וְעָמְדוּ לִבְלִי-נוֹעַ.
וְאֵין אוֹת אִם חַיִּים הֵם אוֹ אִם יְרוּיִים.

אָז תִּשְׁאַל הָאֻמָּה, שְׁטוּפַת דֶּמַע וָקֶסֶם,
וְאָמְרָה: מִי אַתֶּם? וְהַשְּׁנַיִם שׁוֹקְטִים,
יַעֲנוּ לָהּ: אֲנַחְנוּ מַגַּשׁ הַכֶּסֶף
שֶׁעָלָיו לָך נִתְּנָה מְדִינַת הַיְהוּדִים.

כָּךְ יֹאמְרוּ וְנָפְלוּ לְרַגְלָה עוֹטְפֵי צֵל,
וְהַשְּׁאָר יְסֻפַּר בְּתוֹלְדוֹת יִשְׂרָאֵל

אשכרה.

קפוץ לי