זה מתחיל מכיתה יא ואם את צריכה עזרה במשהו....... תפני אלי. שווה לך.

בסוף אני על תשרי.

זה התובנות שלי.

טסתי פעם אחת לחנוכה. (בתור בת מצווה אם משנה הגיל) 

ופעם שניה ב"ה לתשרי בתור יותר בוגרת.

מהסיבה שהחלטתי שאני רוצה לטוס לרבי,-פסיק- . -נקודה- 

לחיות ולהוות רבי.

דברים אחרים יש לי גם בארץ. (כמו שליחות, 770, הדלקות ענקיות, כנסים מלאי תוכן וכו)

בתשרי יש לך יותר זמנים של קדושה , התעלות , זה חודש שכולו חגים (גם יותר צפיפות כע אבל אפשר להסתדר מי שיודע)

ואת יכולה לנצל אותו\ חלקו להיות עם הרבי. בתפילות שיעורים ריקודים התוועדויות מלא[לא שאת צריכה להיות בכולם אבל הם קיימות]

חנוכה לא רציתי שוב למרות שזה עוצמתי מאוווד [כל המעמד ושירת הנרות הללו והאוירה] כי רציתי פעם שניה להרגיש עוד משו.

את טסה לכב שבט זה גם אופציה אבל עם את משקיעה תמרץ בלדבר עם השליחות ובקעמפ מה עשית שטסת? היית בתפילות בבענקט ובאוהל, יופי, אבל חסר פה משו. אין איזה משו מיוחד.

זה היה בעיקרון השיקולים.

אילו חוויות היו פה שלא היו שם

אני פשוט ממש מתלבטת

עונה על פי השקפתי. לא על מנת לפתוח וויכוח. תקחי את זה לאן שאת רוצה.

שנים נסעתי לתשרי וזה היה מדהים. נתן לי המון לכל החיים.

אבל,

בעיה ראשונה:

תמיד היה מי שישב עלי נגד האוהל, נגד צומות ועוד שאר ירקות.

יותר מידי שיעורים סביב הנושא הזה.

יותר מידי "הרגשים" של אנשים מסביב בכל תחום - החל מידית החדר ועד לראיית צל של הרבי דרך עדשת המצלמה... ועוד כל מיני עניינים שלא שיערום אבותינו.

ונערה בת 15 יכולה ללכת לאיבוד בין כל הבלאגן ולא לדעת לסנן את הרוב...

בכב שבט יש הרבה פחות מקום לכל הדברים האלו.

בעיה שניה:

בתשרי כמות הבחורים גדולה מאוד. ברוך השם, רוב רובם חסידיים ואין יור מידי בלאגן. ובכל זאת, יש מקומות מועדים והם נמצאים על קינגסטון. לא רחוק...

בכב' שבט זה זמן נשי. השכונה מלאה עד אפס מקום בנשים. הבחורים הם אלו שצריכים להתחבא.. באוהל כל הזמן יש נשים ולפעמים אפילו בדלפק המודיעין.

ומעבר לזה זו פשוט עוצמה מרגשת ומדהימה לפגוש את כל השליחות של הרבי. הזדמנות גם לשבת עם שליחות לדבר, להתוועד, לשמוע, ללמוד.

בעיה שלישית:

טוב, זו לא ממש בעיה- עניין של סגנון. בתשרי אין יום ואין לילה. גם יותר קשה להשיג תנאים בסיסיים כי אפילו רובשקין תפוס לבחורים. הכל הפוך. אין סדר. אני אוהבת את זה. אבל היו בנות סביבי שהסתובבו מבולבלות מידי והיה להן מאוד קשה. עניין של סגנון וזרימה.

אני ממש לא נגד תשרי.. אני אוהבת להיות בזמן הזה. ועוד אהיה שם בעזרת ה'... פשוט חושבת שזה לא הגיל.

שזה כבר אומר שההשקפה שלי היא "אנטית"

דבר שני עוד שלוש אחיות שלי מתכננות לסוע לתשרי

דבר שלישי יש לי שם המון משפחה ככה שתנאים בסיסים לא יהוו לי בעיה

אפשר  להשמיט כמה מושגים ולהסביר בפשטות שתשרי זה זמן תוסס מי שלא מכיר את המקום יכול ללכת לאיבוד מאוד מהר  משא"כ באמצע שנה.

ולבננות יש עדיפות להגיע בזמן שיש אירועים מותאמים  להם - כי אז יש מסגרת הרבה יותר נוחה

בקבוצה (של הבנות לפחות) של מה שנקרא "אנטיות" לא מכריחים אף אחת לחשוב משהו מסוים

מה שאין כן בקבוצה של המשיחיסטיות שבה מכריחים אותך להאמין בדברים מסוימים ואם לא חו את כופרת

אני לא אוהבת או להכליל, אני רק מדברת על קבוצה מסוימת שבה מכריחים, מה שאני לא אוהבת שעושים לי

הם מתגייסים (לא יודע בדיוק כמה אחוזי הגיוס שם, אבל הם לא כמו החרדים, זה בטוח), אבל לעומת הדתיים-לאומיים שמתייחסים לצבא כחלק מהתחייה הלאומית של עם ישראל, כחלק מהגאולה, החב"דניקים מתייחסים אל זה בצורה פרגמטית, שצריך צבא באופן טכני כדי להגן על העם (כך לפחות ידוע לי). אגב, זו תפיסה שדומה גם לתפיסה החילונית את הצבא. הויכוח העקרוני הזה הוא לא רק לגבי הצבא, אלא לגבי כל מוסדות המדינה וכו'.

אבל בחבד הכל סובב סביב השליחות של האדם, אז אולי בטוחים שזו השליחות של הבחורים בגיל הזה...

אני יודעת שבתי ספר של חבד וכאלו לא נחשבים חרדיים אלא ממלכתידתי כי הרבי רצה שאנשים שלא שולחים את הילדים שלהם לחרדי-ישלחו לחבד ויקבלו חינוך מספיק חרדי ומספיק ממלכתי... אז ישיבות חבדניקיות זה כמו הסדר או כמו ישיבות חרדיות?

חשבתי על זה, התלבטתי אם לכתוב את זה. חלק מהמידד של השירות בצה"ל בחב"ד זה המידד של השליחות, שכדי לקדש את שם ה' בעולם ולגרום לשם שלו להיות אהוב בעולם, הם הולכים לצבא (לא יודע בוודאות אם זה השיקול שלהם, אבל זה בהחלט הגיוני). אבל בסופו של דבר אצלם זה רק כלי כדי להגן/לקדש את שם ה' בעולם. מבחינת התפיסה החבדי"ת אין ערך עצמי (ערך מקודש) לצבא. לא כ"כ הבנתי את השאלה שלך בסוף.

נ.ב אינני חב"דניק והדברים נכתבו לפי ראות עיניי. עדיף שתשאלי חב"דניק שיסביר לך את תפיסתם.

אה, עכשיו הבנתי. לא יודע. מניח שבאמצע (יש אפשרות אך לא חובה)

יש ישיבות שהמקובל בהן הוא לעשות פטור (כמו הישיבה בכפר חבד) ויש כאלה שיש להן הסכמים עם הצבא על שירות אחרי שנת לימודים ב770 ורצוי גם חתונה (כמו הישיבה בקרית גת)

שתיהן ישיבות גדולות עם לא מעט תלמידים.

אבל חייבת להדגיש שבסופו של דבר זו תהיה הבחירה האישית של הבחור לכאן או לכאן וזה לא משנה איפה הוא לומד.

באף ישיבה אין איסור מפורש ללכת לצבא (אלא רק מינימום דחיית שירות עד אחרי החתונה) אבל גם אין יותר מידי עידוד לצבא.

לדוגמא במשפחה שלי חלק עשו פטור משירות וחלק שירתו.

אחת הבעיות המרכזיות שגורמות להמון בחורים להוציא פטור זה שהצבא עושה להם בעיות עם שנת הלימודים ב770 אחרי 3 שנים בישיבה גדולה ואף בחור לא רוצה להיות עריק ולהסתבך.

התוצאה היא שחלק מהבחורים עושים פטור וחלק חותמים על הסכם מסויים שדוחה להם את השירות לאחרי החתונה.

לרוב מי שעשה פטור כבר לא יעשה צבא, אם כי יש כאלה שמבטלים אותו (לפעמים אפילו בגיל 30+ ואז הם מתגייסים לפיקוד העורף, הרבנות או כל מיני דברים בסגנון).

תודה

ראיתי כבר בזמנו את העלונים שמתארים איך יבוא המשיח ואז משבר האקלים ייעלם כהרף עין (ועוד נגזרה מכך מסקנה שאין מה להיות מוטרדים).
לחשוב שמחנות הפליטים הרעילים והמסוכנים - והעמוסים אנשים מלאי שיטנה ומשטמה לישראל - משמשים כאיזה מטה זעם הולוגרפי תיאולוגי, זה בערך אותו ההיגיון.

אגב, העלונים ההם הופיעו למיטב זכרוני עוד כשבחיים היתה חיותו, אבל גם אם אני טועה בכרונולוגיה הזו אזי מכל מקום הם הופיעו כשהמשיחיזם שלאחר המוות עוד היה בשיאו.

מובן שכל התפיסה הזו נשענת על ימי ההאדרה המטורללת למבצע "סופה במדבר" (שחרור כוויית מהפלישה העירקית) ותום הקומוניזם במדינות הסובייטיות-לשעבר, שיצרו שבתאות ברורה ומובהקת.