אני מצטערת כל כך על התאום. כמה כואב.

בהריון שנותר אני מניחה שהרגשות מעורבים ומעורבבים: ישנו האבל על העובר שאבד לך, וישנה השמחה על העובר שעדיין קיים, והרצון לגונן עליו ולשמור אותו מכל משמר.

בהרין שכזה, כמו בהריון לאחר אובדן, יש צורך "להחזיק מעמד" ו"להישאר שפויים כמה שניתן". קשה כל כך להחזיק כי כל יום יכול להתמלא פתאום בחרדה, כי ישנה החווייה הקודמת של האובדן שעלולה להציף בזכרונות, רגשות, תחושות גוף וחרדות שלעיתים אי אפשר לשלוט בהם.

העצה המשמעותית ביותר שאוכל לתת לך היא לעבור כל יום בנפרד, להתמקד במה שיש ובאהבה שיש לך לעובר שלך, ולדמיין חיובי. היי עם מה שקורה לך היום. כל יום בנפרד.

אם יש לך איך להעסיק את עצמך- עדיף לעשות זאת, כדי לא לחשוב כל היום על האובדן ועל הפחדים מהעתיד.

אם את מרגישה שאת נכנסת לסטרס-

טכניקה משמעותית היא התמקדות בנשימה. התבונני בנשימה שלך. שימי לב האם היא שטוחה, עמוקה, מהירה, איטית, שלווה, לחוצה...? נסי לראות עד להיכן היא נכנסת. מה העומק שלה. עד לאן את יכולה להעכניס נשימה, ומה אורכה. היי עם הנשימה לרגעים הללו.

כאשר את מתמקדת בנשימה- היא נרגעת כמעט מיידית. שימי לב לכך ותני לעצמך זמן איכות עם הנשימה שלך. זה עוזר להרגעת הדופק, ובכך גם משפיע על רגיעה רגשית.

דבר נוסף- אל תלכי לבד לאולטראסאונד, תמיד לכי עם מישהו שיתן לך יד (בעל/אמא/אחות/חברה, לא משנה), וזכרי לנשום.

אני מקוה ומאחלת כל כך שיהיה בידיים מלאות ובבריאות גדולה.

חזרי לשתף אותנו?

ליל מנוחה,

ציפי 

אל תשכחי לנשום עמוק, להרגיע דופק בעזרת נשימות שמוכנסות פנימה אל הבטן, ולנשוף עם פה סגור מעט (כמו שריקה. שפתיים מכווצות ואויר יוצא לאט).

שימי לעצמך בראש דמיון טוב-טוב. של מציאות טובה.

והיי עם מה שאת מרגישה באותו רגע. עכשיו. ברגע הזה. אל תתני לדמיונות הרעים להשתלט, הזכירי לעצמך כל הזמן לעשות הפרדה בין מה שהיה עד עכשיו למה שעכשיו. הדברים שונים.

והרבה תפילה ותקווה...

מאחלת לך טוב טוב!!!

מה שלומך עכשיו יקירה?

מי היה איתך בבדיקה?

איך התנהגו אלייך הרופאים? איך היתה החוויה הקשהההה הזאת של ההודעה?

מחבקת אותך. רוצה לאחל טוב, אבל עכשיו קשה מאוד.

חיבוק.

ולכולן!

האמת שמידע יכול להרגיע אותי, לדעת לקראת מה אני הולכת

וגם לגבי ההתמודדות

ואיך לספר ולמי, ומה לעשות עד אז...

אם יש מישהי שמתאים לה גם בטלפון אז אני אשמח

שהצטרפתי לפורום הזה עוד לפני שכל זה קרה

אני מרגישה קצת לא טוב עם זה שלא עשיתי בדיקות חלבון עוברי מי שפיר וסקירת מערכות

יכולתי לגלות את זה הרבה קודם כנראה

אני יודעת שלא בוכים על חלב שנשפך

והאמת שהבנתי שלפחות אוכל לנוח ככה בחופשת לידה

אבל להבא אדע, בעזרת ה'

א. את מוזמנת להתקשר אלי אם רצונך בכך, עברתי הפסקת הריון ולידה שקטה וכן ליויתי נשים רבות בתהליך. אם תרצי לשוחח אני כאן. פני אלי באישי.

ב. לידה שקטה- כשמה כן היא. לידה. והיא שקטה מכיוון שלצערי לא שומעים את בכי התינוק בסופה. כמה מורכב וכואב.

הלידה מתבצעת בבית חולים, בדרך כלל משבוע 24 זה מתבצע במחלקת יולדות. מתחת לשבוע זה- עושים אותה במחלקת נשים (לא תמיד ולא בכל בתי החולים, אבל עדיף שכך- כי במחלקת יולדות שומעים אתהתינוקות הבוכים בסיום הלידות אחרות, וזה מאוד מכאיב).

אם התינוק עודנו בחיים והרופאים חוששים שהוא ייצא חי הם נאלצים לבצע הפסקת הריון (משבוע 23 בדרך כלל, או על גבול שבוע 24. כי זה הגבול ממנו העובר נחשב "בר חיים", ואם הוא ייצא בחיים יש להילחם על חייו. במקרים בהם יש חשש גדול שהעובר ייצא פגוע ולא רוצים שיהיה הסבל הנורא לו ולהוריו- להיות חייבים להחיות אותו ולהשאירו בחיים- בדרך כלל בוחרים בהפסקת הריון על מנת להיות בטוחים.)

הפסקת הריון הינה החדרת חומר לליבו של העובר על מנת להפסיק את הדופק שלו. זהו הליך קשה ביותר, מאוד לא קל (במיוחד רגשית) כי מזריקים לו זריקה דרך הבטן של האם. ההליך מלווה בבדיקת אולטראסאונד על מנת לבדוק האם זה באמת הצליח.

ההליך רגיש מאוד, ראוי ורצוי שיהיה מישהו קרוב ותומך על יד האישה, שייתן לה יד, ירגיע ויחבק. התמיכה שתהיה איתך היא מאוד משמעותית, בזמנים שכאלה חשוב לגייס את האנשים שיהיה לך הכי נח והכי טוב שיהיו איתך, בלי לחשב חשבונות כלכליים או חשבונות של מי עלול להיפגע. לחשוב על עצמך ועל צרכייך בתוך ההליך המאוד אמוד מורכב הזה.

בנוסף, הייתי מציעה לבקש מהרופאים להרדים או לפחות לטשטש את האישה במהלך הזריקה (אבל זה כבר לא משהו שאני יודעת אם עושים בבתי חולים). 

אם לא מבצעים הפסקת הריון (ועדיף להימנע ככל שניתן)- יוצרים לידה בעזרת זירוז. 

הזירוז יכול להיות בעזרת הכנסת למינריות- מעין מקלות היוצרים הרחבה של צוואר הרחם ומכינים ללידה.

הוא יכול להיות בעזרת בלון המוכנס לצוואר הרחם, ומנופח שם, וכך יוצר הרחבה של הפתח ומכין ליציאת התינוק.

יכול להיות שישנן עוד דרכים מקדימות להכנה לכך.

לאחר שצואר הרחם הורחב והוכן לפתיחה- נותנים פיטוצין או סוג זירוז אחר, בליווי אפידורל על מנת למנוע כאבים.

ניתן לבחור האם ללדת באופן טבעי ללא אפידורל, או עם הפירודל. כל אחת ובחירותיה.

לבסוף כאשר הצירים יוצרים הכנה מספקת- מתרחשת הלידה. התינוק יוצא החוצה, לעיתים האם צריכה לדחוף אותו החוצה.

יש צורך לבדוק שהכל יצא- כולל השילייה. פעמים רבות ישנן שאריות שילייה בתוך הרחם ועלולים לעשות גם גרידה על מנת להוציא את השאריות.

כל התהליך מלווה בכאבי לב ונפש, כמו גם כאבים גופניים. 

נשים שונות מתמודדות באופן שונה עם כאבים אלו.

ישנן נשים החשות שהן צריכות להרגיש את כאבי הלידה- הפיזיים- על מנת להרגיש את כאבי הנפש ואת הפרידה הכואבת. 

ישנן נשים המעדיפות לא לחוש את כאבי הלידה החזקים, ולאפשר לעצמן מנוחת הגוף בתוך כאבי הלב והנפש.

מה שבטוח- כאבי הנפש קשים וכואבים.

המלצותיי: 

- ממש כפי שכתבת- לקבל מידע כמה שניתן על התהליך שאת עומדת לעבור. לשאול כל דבר, לבקש מהרופאים והאחיות שיכינו אותך לפני כל הליך, שיסבירו ויהיו רגישים. מגיע לך.

- לקבץ סביבך את התמיכה שאת זקוקה לה. סביבה בה תרגישי שאת יכולה להיתמך, להישען ולקבל תמיכה. ישנן דולות שתומכות בנשים שעוברות לידה שקטה, זה יכול להיות לעזרה גדולה כי דולה אינה מעורבת רגשית והיא דמות חיצונית שיכולה לתת תמיכה רגשית וגופנית, מממקום מקצועי.

- לאפשר לעצמך תהליך פרידה. לבכות אם את רוצה, לכתוב לו מכתב, לשיר לו שירים, לאפשר לעצמך לומר לו שלום. פרידה הינה משמעותית. אפשר גם ליצור מזכרות ולצלם, או להימנע מכך- כל אחת ומה שליבה אומר לה שיעשה לה טוב.

אני מציעה להתקשר למכון פוע"ה ולהתייעץ איתם בכל הנוגע להיתרים הלכתיים, אם יש צורך בכך.

חיבוקים.

אני כאן אם את רוצה ומעוניינת.

אינך אשמה בדבר. 

אינך אשמה בדבר.

אינך אשמה בדבר.

יש נטייה להאשים את עצמינו או לחשוב שאילו היינו עושים כך או אחרת- זה היה משנה.

אך אין זה משנה. באמת. לא היית יכולה להשפיע על כך.

אינך אשמה, בסדר?

ואם רצונך בגירדה- בבי"ח אסף הרופא מבצעים גרידה עד שבוע 23 נדמה לי, כדאי לברר. גרידה זה פשוט יותר.

וזה בהרדמה מלאה.

מחבקת שוב.

היו לי הריונות שב"ה הסתיימו בידיים מלאות עם דימומים שלא הפסיקו הרבה מאוד זמן...

וההריון שהפסיק היה בלי דימומים....

כדאי ללכת שוב להבדק

בגדול מכניסים צינורית לרחם שממלאת את הרחם במים (להביא פדים לאחרי כי המים ממשיכים לצאת)

ויחד איתו מצלמה קטנה שבודקת מה יש הרחם.

לפעמים אחרי גרידה התערבות יש הידבקויות או כל מיני שאריות. ואז זה בודק את מצב הרחם. זה אבחנתי, לא טיפולי.

ואז אם יש תורך טיפולי אז בהיסטרוסקופיה ניתוחית מוציאים את מה שיש.

הבדיקה עצמה לא נעימה בכלל אבל לי היא הייתה סבירה.

מה שכאב לי זה שהוציאו את השארית שהייתה בלי הרדמה. אבל כאב מקומי שעבר..

בדרכ ניתוחית עושים בהרדמה. 

נתנו לי אופציה לעשות את התהליך בבית חולים, בהרדמה. זה בהרדמה מלאה?

או בקופת חולים, בלי הרדמה.

יש עוד נשים שעברו את זה ויכול להוריד לי לחץ מהכאב?

אם זה לבדוק אז לא צריך הרדמה. זה לא כואב, רק לא נעים.

אם צריך טיפול בגלל הידבקויות או שאריות אז זה בדרכ עושים בהרדמה.

יש בתי חולים שמתחילים בלי הרדמה אבחנתית ואז אם צריך לטפל מרדימים. 

ובמידה וחלילה יש הדבקות, יקבעו לי בבית חולים.

בגדול זה לבדוק אם זה הסיבה למחזורים קצרים ולחוסר כניסה להריון

בשיטת see&treat

במרפאה. ללא משככי כאבים מאף סוג.

זה קצת כואב כשעוברים דרך צוואר הרחם, אבל אח"כ סביר ולא הרגשתי כאב. אולי אי נוחות

כלומר אצלי לא רק הסתכלו עם מצלמה אלא גם ממש עשו פרוצדורה קטנה.

וצוואר הרחם שלי רגיש ברמות (רפואית אני אומרת לך, כל מגע הכי מינורי שיש פוצע אותו)

אם מדובר בשארית קטנה אז עושים בשיטה הזו, ואז ניתן להוציא את השארית ללא הרדמה.

לא זכור לי כאב בכלל. רק קצת אי נוחות.

מקווה שזה בסדר להשתמש פה באנונימי של הו"ל לא יודעת איך נכנסים דרך האנונימי שכאן והרבה שמעו את הסיפור אז אולי ייזהו.

חיבוק גדול גדול❤️ כ"כ כואב.

גם לי היה אחרי גרידה, ראו לי בוודאות שאריות. היו ממש גדולות אז אמרו שחייב לעשות בפרוצדורה ניתוחית עם הרדמה מלאה בבית חולים.

נאמר לי שגם אחרי הרדמה מלאה , משתחררים באותו יום. כמו אחרי גרידה.

בפועל,

בעלי היה באותה תקופה בעזה💔 וברגע האחרון הצליח להיות לצאת להיות איתי 24. היה לנו ליווי צמוד של מכון פועה לאורך התקופה (בכ"ז דימום לא מוסברים אחרי גרידה+מילואים זה שילוב זועה) והבנתי שיש הקלות ואפשר לא להאסר אחרי הפרוצדורה הזו, תלוי בגודל הצינורית ועוד גורם זה אם זה בהרדמה או לא, אז החלטתי לנסות בלי הרדמה. לקחתי רופאה פרטית, היא עשתה לי בבית חולים, בחדר ניתוח, אמרנו מראש שנתחיל בלי הרדמה ואם יהיה ממש בלתי נסבל נעבור להרדמה.

לקחתי את הסיכון עשו לי גם צילום וגם ניקיון של הרחם ללא הרדמה. היה כואב, היה לא נעים בכלל, אבל לפחות יכולתי לקבל ממנו עוד חיבוק לפני שהוא חזר לעזה. וגם ההתאוששות הייתה ממש מהירה, כי לא הייתה הרדמה. נגמר, קמתי והלכתי הביתה🤷🏽‍♀️

אז מוסיפה לך עוד משהו לשיקול (למרות שאין לי מושג אם ההיתר של הגודל/הרדמה שלא אוסר רלוונטי לכל מצב, או שיש הקלות בגלל המלחמה)

ואם באמת יש שאריות, בוודאי שזו סיבה לא להיכנס להריון.

ב"ה יחסית מהר (בהתחשב בבעל עם בקושי יציאת) אחרי ההיסטרוסקופיה נכנסתי להריון תקין ❤️

שיהיה בקלות, בבריאות ובעז"ה שתתבשרי בשורות טובות בהמשך.

אז ב"ה אני אחרי, כאב מאוד אבל סביל

מסתבר שכל הרחם היתה דבוקה ממש, פתחו הכל ב"ה. ועכשיו חודש נתנו לי כדור לשקם את הרחם

בעז"ה בעוד חודש שוב בדיקת היסטרוסקופיה לראות שהחלל פתוח, ואז בעז"ה נתפלל לנס והריון תקין במהירות ,קלות וידיים מלאות

שמחה לשמוע שאת אחרי.

בעז"ה שיגיע גם הריון בזמן הכי טוב לך❤️

זוכרת את הקושי העצום אחרי הגרידה, לא הפסקתי לבכות. הכל היה ביחד, קושי נפשי עצום, בלאגן בגלל הדימום והבירוקרטיה המעצבנת להיסטרוסקופיה, והכל תוך כדי מילואים😵‍💫 היה באמת זוועה.

אבל היום, אני מחבקת את הקטנה שנולדה אחרי הגרידה ומרגישה שהכל היה שווה. היא מילאה לי את הלב מחדש.

מאחלת לך את התחושה הזו בקרוב מאוד❤️

הייתי חייבת. נעדרתי כמה ימים כדי לברר מה הכי נכון לעשות.

ואז היתה לידה לכל דבר ועניין

אבל זה היה בשבוע 22 כבר הרבה אנשים ראו שאני בהריון ונעדרתי לתקופה של 9 שבועות.

אבל באופן כללי הגישה שלי היא שאני לא עשיתי שום דבר רע אז אין לי מה להסתיר 

אבל יש לנו שליטה מה אנחנו בוחרים לעשות בדרך.

בהצלחה!!!

האמת היא שאני גם מנסה לטפל בעצמי אבל ממש לא מצליחה

לא עוזר שלפני ובמהלך ההריון האחרון עשיתי דיאטה שלא הורידה כלום, ושעכשיו אני אמנם מנסה לשמור אבל מדי פעם נופלת ואוכלת מלא מתוק (ועולה במשקל בלי שום פרופורציות)

ולא עוזר שנפלתי לדיכאון נוראי ממש אחרי ההפלה האחרונה

אני מטפלת רק כי אין לי ברירה, ההריון האחרון היה מלא החרדות שפחדתי שרק זה עצמו מזיק ועלול לגרום להפלה (כנראה שלא כי העוברית היתה פגועה מאד ואמרו לנו שאין הרבה סיכוי שתשרוד, אבל החשש תמיד עומד), ולכן כדאי אם רוצים עוד (רוצים מאד)

נראה לי שעשינו את כל הבירורים האפשריים להפלות חוזרות, לא רואה מה עוד אפשר לבדוק.

שה’ ימלא חסרונך, לצערי מכירה מקרוב את הכאב ממישהי קרובה מאד.

ממליצה מאד לפנות לטיפול אחרי שתחלימי קצת, לא לוותר על זה. חווית אובדן וזה חשוב לעבד אותו.

בינתיים תעשי לך טוב בכל דרך אפשרית, תפנקי את עצמך, ותקיפי את עצמך רק במי שעושה לך טוב.

עוד חיבוק מרחוק💔

אמן!!!

כבר לא יודעת מה יעשה לי טוב עכשיו, אני מרגישה שבר כלי ובלי כוחות לעשות דברים

מתחילה ונתקפת סחרחורת

שרירים נתפסים

קשוח לי

מה עכשיו, לתת לעצמך זמן לעבד , להתאבל ולנוח. 

אני פניתי לחני גולד שעשתה איתי תהליך מדהים של עיבוד שעזר לי לקום. ממליצה. 

השאלה אם זה נכון

אני עברתי בשבועות 17 ו18 גם ציטוטק להוציא את העובר וגם גרידה להוציא את השליה (לא יודעת אם חייבים בשבוע 22, אם לא חייבים גרידה אולי עדיף לוותר על זה? גרידה זה לא פיקניק לגוף, היו לי הידבקויות אחריה, זה היה רק גרידה של השליה אז עדינה למדי, וגרידה בשבוע כל כך מתקדם עלולה להרחיב את הצוואר גם ולעשות בעיות של אי ספיקת צוואר בהריונות הבאים)

לי אישית בשבוע מתקדם היה חשוב להיפרד מהבנות שלי, בסוף זה כבר ממש תינוק קטן. בגרידה אין אפשרות כזאת, זה גם שיקול. (אבל אם את עושה את זה תשקלי לקחת אפידורל כי ציטוטק זה כמו לידה שאין לגוף יכולת להפסיק את הצירים, כאבי תופת)

בכל מקרה אם את מחליטה שכן או שצריך לעשות גרידה בכל מקרה תעשי היסטרוסקופיה אחר כך לוודא שאין הידבקויות

חיבוק גדול מאד, תהיי קשובה לעצמך ממש ותעשי מה שטוב לך, זה אחד הדברים הכי כואבים שיש ❤️

אני לא יודעת

לא יודעת

כואב לי

קשה לי

קשה לי גם המחשבה של לחוות לידה (ראשונה) כזו

אני כל כך מבינה את הקושי ❤️

זה שובר שובר שובר, כל התמימות הזאת שהריון בהכרח נגמר עם ילד, כל החלומות שחלמנו, ועכשיו אינם, כל הנשים מסביב שכן מצליחות והכל אצלן חלק ולמה אצלי לא?

(אני מדברת מנסיון כואב, לצערי אצלי ההריונות באו מתוך טיפולים עם קושי רב ואחרי שנים של נסיונות, ועדין 3 מתוך 4 נפלו)

תדאגי להרבה תמיכה כדי לשרוד (לשרוד זו המילה) את זה, ולהרבה מעטפת אחר כך, יש לך כזאת?

לי היה נכון לקרוא את הספר כחלום יעוף, אולי תנסי

ואני לא יודעת מה לייעץ לך, במקרה שלי יש לי אי ספיקת צוואר ואמרו לי שגרידה בשבוע מתקדם (18) יכולה לגרום להפלות אחר כך כי הצוואר ניזוק, אבל אולי זה רק אצלי

אולי תתייעצי עם מכון פועה?

זה באמת נורא לחוות ככה לידה ראשונה, מצד שני לי היה חשוב להיפרד מהבנות שלי (ההריון הראשון גם נגמר אבל מוקדם יותר), כי בכל זאת הן הבנות שלי ורציתי לראות אותן ולהגיד להן שלום. תחשבי מה נכון לך, אם את לא מסוגלת כלום תלכי בכל זאת לגרידה לאסף הרופא (אולי גם סורוקה עושים את זה, אולי גם תל השומר? לא בטוחה, דווקא אמרו לי לפני ההפלה שעברתי אבל לא הייתי בראש לזכור את זה) ותקווי ותתפללי שלא יזיק

שוב חיבוק גדול!

מאחלת לך שתזכי לנחמה גדולה

באסף הרופא ובשיבא אין תורים לגרידה עד ר"ה/יוכ

סורוקה לא אומרים מראש אם גרידה או לידה שקטה.

אני לא יודעת אם רוצה לראות. מפחדת שיהיה לי כואב מידי לזכור ככה

לי זה היה כבר אחרי הפלה ואחרי מלא שנות צפייה, רציתי להרגיש אמא גם אם היא תלקח ממני עוד רגע, כל אחת ומה שנכון לה

זה באמת שבוע גבולי. האמת היא שבשבוע כזה למיטב ידיעתי אמורים ללכת למיון ואז לטפל כי זה מסכן אותך, את ממש לא אמורה לחכות לתור לגרידה. לא אמרו לך בקופה ללכת ישר לבית חולים?

תור זה במקרים מוקדמים יותר לפי מה שאני יודעת

אני הרגשתי שאני לא מסוגלת לראות, גם פחדתי שאראה מראה מעוות בגלל המום שהיה, ביקשתי לפני לא לראות ולגמרי כבדו את הרצון שלי.

אז לפותחת את לא חייבת כלום, את גם לא חייבת להחליט עכשיו מה את רוצה, אפשר להחליט באותו הרגע בהתאם למה שתרגישי 

עוד טיפ אם הפותחת מסוגלת לשמוע בכלל- לא ללחוץ! גם אם האחיות לוחצות, זה גומר את הגוף ועדין לא התאוששתי מזה 

קודם כל הרבה כוחות ושה' ימלא חסרונכם במהרה!

בזמנו גם שמעתי שאסף הרופא עושים בשבועות האלה.. זה נראה לי כבר הקצה של האפשרות לכן לא רוצים להגיד לך מראש כנראה...

תקחי לך את  זמן והרבה כוחות הנפש והגוף!

בשיבא בכלל עוד יותר מאוחר

בסורוקה לא אומרים מראש, רק אחרי אשפוז

אז נשארתי עם אופציה של לידה שקטה

או שאת כבר אחרי.

בעיני לידה עדיפה עשרת מונים

נכון, זה לא פשוט, אבל זה מאפשר לעבור דרך התהליך ולהפרד מהתינוק, זה נותן קלוז'ר שאחריו תהליכי האבל והעיבוד של האובדן מחוברים יותר.

גם לגוף ובעיקר לרחם לידה עדיפה, פוטנציאל נמוך יותר לנזק.

בשורות טובות ונחמה לגוף ולנפש

עברתי לידה

זכיתי ובשלב הקריטי היו אחיות טובות

וה' חמל עליי והיא יצאה עם השיליה בשלמותה, ככה שנחסכה ממני גרידה

ואכן היה משהו בלהחזיק ולראות

נתנו לי להחליט באותו זמן, ובקצב שלי

זה בהחלט מקל על הגוף שאין גרידה

ממש ממליצה לך לקרוא את הספר כחלום יעוף

חיבוק גדול, עכשיו מחכה לך תקופה לא קלה, בבקשה תעטפי את עצמך באנשים טובים שיעזרו לך להתמודד, לפחות עד אחרי התל"מ שהיה אמור להיות

חיבוק גדול ממש ❤️

וואי התל"מ

זה יהיה זמן קשוח

ה'!

מקווה שעד אז ניהיה במקום אחר

ולהיות כמה שאפשר נוכחת ברגע, יבואו בטח רגעים קשים, אבל גם זמנים טובים.

רגש הוא גל, בא ואחר כך הולך, תני לרגשות לשטוף אותך, אל תברחי מהם.

ממליצה גם לכתוב את סיפור ההריון והלידה.