ברור שאני הולכת עם גרביים. אני הולכת צנוע.

אל תראי אותי ככה. אני בעד.

 

סתם. זה נחשב יפה נעל פתוחה עם גרביים? (הערה: אני בן. לאמבין ביפה\מכוער!)

טבע נאות זו נעל נוחה מאד, אני הולכת איתה עם גרביים.
לדעתי מראה של רגל חשופה זה מכוער ממש. למה כולם צריכים לראות לך את האצבעות? איכס.
וכמובן שמקומות חשובים אני שמה נעליים אחרות. אבל אני רוב היום בבית.

כן.

מה שנכון נכון...

 

אני בעד.

בע"ה אשתי תלך עם גרביים

כל הכבוד.

ולמה כולם פה בלחים למען המען

לפני עשרים בע"ה.

כמו שהגמרא אומרת. לא להתחתן אחרי עשרים.

 

וזה גם די מרד בהורים |מורד|

מרד בהורים זה תמיד חשוב
כמו שכתוב
מרוד באביך ואמך למען יאריכון ימיך

וכמו שכתוב
איש באמו ואביו תמרודו ואת שבתותי תשמרו בקטנה כזה
יסוד חשוב ביהדות למרוד בהורים. שאפו

כשהם אוסרים עליך ללמוד תורה..

זה באמת מצווה למרוד בהם

כשהם מצווים עליך לעבור על ההלכה ההלכה קודמת
אבל! עדיין לעשות זאת בכבוד.
למרוד בהורים זה לא כבוד, משום מה אנשים בגיל צעיר חושבים שכן.

ובהצלחה עם האישה הצדיקה מהסמינר ההוא. משהו עם רחל לא?

ואני אעשה את זה בכבוד.. ברור.

אני מתישו אצטרך לומר להם (או שרק יגיד להם) שאני אלמד בכסא רחמים.

או לפחות רוצה ללמוד שם...

 

אני לא יכול להיות מה שהם רוצים שאהיה.

לא עד כדי לעשות תואר בזה, זה ממש לא שימושי.

הם יכעסו אם לא תלך לצבא?

שמעי, אני בכיתה יא. שנה שעברה סיימתי בגרות במתמ.

גם אחותי עשתה את זה אבל היא התחילה תואר בכיתה יא. אני לא.

 

שימושי ועוד איך.

 

וואו. מאוד.

לא משנה.
בקיצור, אתה מפחד לאכזב את ההורים אבל נחוש בדעתך כי לדעתך זה הדבר הנכון לעשות.

בהצלחה לך.
אני מניחה שאם תבוא עם הסבר זה יותר יתקבל, לא?

והם כל הזמן אומרים לי:

 

אמא: היי, נכון החבר של תמר השכנה, הוא בישיבת הסדר?

אני: כן.

אמא: יופי. הוא ב8 מאתיים. אפשר עם ישיבה.

כי לשלב אפשר, בוודאי
אתה פשוט לא מעוניין
לא
מעוניין
בצבא
סה טו

לא מתקבל לא מתקבל, יש לך הסבר טוב-
) הכנס הסבר כאן (

אוף. באסה שאין איך לעזור

אני צריך לעזור לעצמי.

הרבה פעמים.. אני מרגיש לא ראוי.

שזה כעין עונש על החטאים שלי. על ככ הרבה..

 

לאיודע. לאיודע.

 

מצד אחד, זו הדרך שלי!

מצד שני, אני לאיודע אם אני מספיק טוב.

 

אוף.

|דיכאון|

מה לא ראוי? מה לא טוב?

עם כל הכבוד, את הדרך שלך בחיים אתה בוחר, לא ההורים!

אפחד פה לא מכיר אותי,

אז, סליחה אם זה נשמע משוויץ - אבל אני די גאון.

ה' נתן לי שכל והנה טובה. ויותר מזה - הוא נתן לי כח לשבת שעווותתתתת וללמוד. ברצף. (כל עוד אנלא רעב)

סיימתי כבר את רוב השס. כ2000 דפים מתוך 2711.

לומד ולומד ולומד.

 

אבל..

למרות שאני באמת שונה.

כי וואלה, עם בצפר מטומטם כמו שלי שמסיימים ככ מאוחר וזה לא בגלל מקצועות קודש.. קשה מאוד לעשות מה שעשיתי.

אבל אני מסוגל יותר. הרבה יותר.

יש ככ הרבה דברים שבלי קשר ללימוד אני מתבייש בהם.

מרגיש לא ראוי.

 

כסא רחמים היא ישיבה מאוד נחשבת. מסננים ככ הרבה אנשים.

ושם אני רוצה. שם זה החלום שלי.

 

אז מה אם ההורים לא בוחרים.

הרב עובדיה פוסק שמותר לי לומר להורים שאני רוצה ישיבה קטנה (כמובן בדרכי נועם. ואם לא עוזר אז אפשר גם לקבוע להם עובדה)

אז מה? אני לא מסוגל.

אני אדיוט.

הם פשוט מעצבנים.

 

יצא לך פעם לשמוע אמא צועקת על הבן שלה "תעזוב את הגמרא כבר ותלמד מתמטיקה"?

לי יצא.

וכמעט לבכות לה מול הפרצוף.

אבל זה מה שהיה חסר לי.

 

 

אבל..

פשוט לא.

אני לא.

לא טוב. אני עושה ככ הרבה רע.

ככה. לדעת שאתה מחונן זה להיות מודע לעצמך, לא להיות גאוותן.

כדי לנצל כשרונות צריך קודם כל להיות מודעים לעצם קיומם.

להגיד אני רע לא יעזור לך.
כי אדם נולד אפור. לא שחור ולא לבן. אתה בוחר מה לעשות עם עצמך.
אתה נוטה לשחור? תוסיף לבן עוד ועוד והצבע יתבהר.
אתה לא משהו יחיד, שחור או לבן, אתה סך כל המרכיבים שלך. מעשים, מחשבות ושאיפות.

לעמוד מול ההורים קשה מאד בגילך, בפרט אם הם חכמים ומנומקים היטב.

אבל תזכור את זה- בלי קשר לדיעות של רבנים, החיים שלך הם שלך. אתה מחליט מה לעשות בהם.

אני לא בעד ללכת נגד ההורים, אבל תדבר איתם. אתה אומר שזה בלתי אפשרי.

אני לא יודעת מה הפרטים הספציפיים של המקרה שלך, אבל אני ממש ממש טובה במניפולציות. עוד לא קרה שרציתי משהו ולא השגתי.
אני בטוחה שאתה יכול גם.

וזה קשה, אבל זה יעבור. אל תוותר על מה שאתה רוצה.

ומה לגבי אחרי הישיבה? אתה מתכנן ללמוד בכולל?

ליישם את מה שאלמד בע"ה.

וכמובן ש"אין חכם אלא כבעל ניסיון"

 

אם הייתי מחליט - לא הייתי איפה שאני היום.

דיינות זה נהדר. מבחנים קשים אבל שווים את זה.

ובאמת צריכים הרבה ידע.

שבושה לקרוא לה ישיבה.

כמות הקודש ככ מזערית.

 

משיעורי גמרא קיבלתי פטור - אני לומד לבד.

משיעורי תנך יכולתי לבקש - אבל אני פשוט חולה על המורה והוא עושה את זה מעניים וכו.

ו..הם כלום.

 

המקום הזה הציל אותי. הייתי צריך ללכת לתיכון 'דתי. מעורב.

קיבלו אותי בחודש תמוז שם בכיתה ז.

לא יורק למקום שאני שתיתי ועדיין קצת שותה ממנו,

אבל המקום התדרדר. זה לא אותו מקום.

גם פעם לא היה מזהיר, כן? אבל פעם זה היה סביר.

היום ממש לא. ממש ממש לא.

 

אני מבזבז את הזמן שלי.

חולם לשמוע את המילים 'סדר בוקר'. אוי. חלום.

 

ו.. בעיה אצלי שאני מדע אליה - אם אין לי מסגרת אני לא אלמד בעצמי, אולי אאכ זו תהיה מסגרת חזקה (קרי לא-בצפר) שאשאר איתה והיא טובה לי.

מסגרת של כולל זה מצויין בשבילי. של ישיבה.

איך אני לומד את כל מה שלמדתי? שבת. שבת יש לי מסגרת חזקה. פשוט לומד כל השבת. מדבר בערך רק בארוחות שבת ואולי קצת יותר.. זהו. לומד.

 

ככה יוצא שאני כמעט לא עושה כלום עם הזמן שלי.

ועכשיו אתה רוצה לעבור?
להגיד להם שאתה רוצה להיות יותר תורני ממה שאתה?

אגב, ללמוד דיינות לא מחייבים שתהיה בישיבה קודם לכן...

וגם לכולל לא.

אבל, צודק. ללמוד לבד זה ממש קשה.
ואשריך על הכמות! זה בלתי מבוטל.

הרבי מלובביץ' היה לומד 18 שעות כל יום. /חב"דניק שתוקע חב"ד בכל חור/
ככה שהחשיבות של לימוד התורה עליונה בעיני.

ההורים שלך לא תורניים בכלל, אני מניחה?

אני רוצה בכסא רחמים תכלס - בגלל השיטת לימוד שלהם.

שהיא ייחודית לשם.

אני רוצה שם כי אני פוסק לפי הרב מאזוז.

אני רוצה שם כי יש לה שם מעולה ואני מכיר מישו שיצא משם.

 

אני חייב ישיבה. וחייב שם.

את יודעת.. ללמוד במקום שליבי חפץ..

 

לא.

אמא בלי כיסוי ראש, יש טלויזיה, סמאטרפון לכולם (אני כמובן דיברתי איתם וכו וכו, ואחרי שהחלפתי הם נזכרו לעשות פרצוף חמוץ ולחפור לי לחזור), אחיות שלי 'לא לובשת גרביים' - נגיד את זה ככה...

לא ככ דוסים.

 

רק אני יצאתי מוזר.

תייגי אותי או משו...

 

נדבר כבר..

 

אני עייף.

לילט

אשכרה.