ושאלו אותי למה אני כ"כ מסתכלת בקבלה.
עניתי בפשטות, אני עוקבת אחרי ההוצאות שלי. הגיוני סה"כ.
אז השאלה האוטומטית הייתה מה ההורים לא משלמים לך מחיה? הם לא עוזרים*?
ואמרתי לא. אני מממנת את עצמי וטוב שכך. ובאמת טוב שכך. אני שמחה בזה מאד.
אבל איפשהו, צביטה בלב. הם לא עוזרים בכלל בכלל בכלל.
בשום פן.
להפך. אני עוזרת להם לפעמים. ככה בערך.
קצת צובט.
ולא לא פעם ראשונה. וגם לא אחרונה. רק תמיד צביטה קטנה בלב.
*אני חושבת שגם אם הורים עוזרים צריך לעקוב... אבל זה כבר עניין אחר.