עושים משהו שקשור ליהדות.. מתפללים,פרק תהילים,קוראים משהו.. לומשנה מה.. זה נותן בד"כ הרגשה של משמעות לחיים..

מקווה שעזרתי..[= בה"צלחה בכל!!

תיקראי אותה שוב ושוב עד שתביני אותה ותראי שזה ירגיש לך יותר טוןב....

וגם לי זה קרה.... אני חיפשתי לי תעסוקה....(זה עוזר...)

בהצלח''ה

      ושיהיה לך המשך חיימשוגעים!!

לגוף יש את כל מה שהוא צריך, וגם כוחות הרגש והאהבה ממולאים דיים. מה חסר? הרוח. הנשמה זועקת ליחס. לצומי.
תשקיע ברוחניות, תתחבר לגובה. מיסטיקה אומנות לימודים וכדו'..
ואני לא מדבר רק על יהדות, למרות שזו ברירת המחדל הטבעית והראויה לך בתור יהודי

לך ללמוד מתורתו של ה' יתברך

אם אתה יכול בבקשה לכתוב שוב רק להסביר אותך מעט...

[מרגישה שכתבת דברים אקטואלים, אבל השפה קצת גבוהה..לא הבנתי הכל..]

אני בת עשרים ואפשר להגיד שכבר התבגרתי. עברתי הרבה בגיל ההתבגרות, וגם חוויתי הרבה את התחושה שאת מתארת.

האם את מרגישה דברים נוספים חוץ מהריקנות הזאת? עצב מוגזם? שיעמום? מחשבות שחוזרות על עצמן? (משהו מוגזם שאני מוסיפה: מחשבות על מוות?)...

לדעתי פניה ליועצת של ביה"ס (כמובן אם את סומכת עליה...) או למישהו מבוגר שיכול להכיל את מה שאת מרגישה יכול מאוד לעזור. וגם לדבר ולשתף מישהו במה שקורה לך, זה מוריד חלק גדול מהעול...

בהצלחה מתוקה. ותנצלי את הזמן של הגיל הזה... הוא לא חוזר....(יואו אני מדברת כמו ספתאלה... אבל 20 זה קצת שונה מ16...)

אממ... מה שרשמת על "דברים נוספים חוץ מריקנות" אז כן, כולם ממש נכונים לגבי..

ולפנות ליועצת..לא רלוונטי....או "מישו מבוגר".... בעייתי...*סובלת מאובדן אמון קטן*

כמעט כל אחד חווה את ההרגשות האלו. אומנם יועצת יכולה לעזור, אבל בדיוק כמו העצות של חלק מהאנשים פה.

אם את מרגישה שאין טעם בחייך, למרות כל האושר והעושר - צריך לפתור את הבעיה מהשורש. למה אין טעם לחיי? מה אני עושה פה בכלל? בשאלות כאלו מוטב לפנות לרב/מחנכת/ספרים...

ללכת ליועצת של בית הספר זה לא נקרא ללכת ליעוץ... עם כל הכבוד...

מצד שני עדיף שיותר אנשים ילכו ליעוץ ולא ימצאו להם כלום מאשר שבנאדם יסבול ולא יבין מה קורה לו...

ואכן, את צודקת, ואמרתי לה, אפשר ללכת למבוגר, רב, מחנכת... (היא רק אמרה שאין לה אחד כזה שהיא סומכת עליו...

נ.ב אם חושבים על מוות יותר מכמה פעמים,או יותר גרוע, מתכננים מוות, יש ללכת ליעוץ מקצועי. (אני לא מאמינה שהיא הגיעה למצב הזה...)

כתבתי "יעוץ" בשביל החרוז...

אפשר גם ללכת לחברה שעברה את זה כבר, או שכבר יודעת קצת יותר. אפשר ללכת לחברה גדולה יותר.

מי לא חושבת על מוות? מי לא "מתכנן" בלי לתכנן (ז"א - חושב מה יקרה אילו הוא ימות, או אילו יהיה לו דחף פתאומי ליפול מהגג שעליו הוא עושה עכשיו "ברכת חמה")? כמעט כולם. נחמד ללכת ליעוץ מקצועי, אבל אני חושבת שלא צריך. מספיק שיש מישהו שקצת יותר יודע ומבין, שאתה מאוד מעריך ואוהב...

לא יודעת מה בדיוק להגיד לך לעשות או לתת לך משהו כמו רשימת מכולת איך להתגבר על זה... אני יודעת שנועה ירון דיין בספר "מקימי" מתארת בדיוק את ההרגשה, שיש לך הכל אבל משהו בכל זאת חסר.ואז היא מספרת שהחזרה בתשובה מילאה לה את החלל הזה.(דרך אגב, אני ממליצה בחום על הספר-הוא מעניין והוא ממש חיזק אותי!)

 אני לא יודעת מה בדיוק להגיד לך שתעשי. אני מרגישה שאני ממלאת את הריקנות הזו כשאני קוראת ספרים של רבי נחמן, ספרים ברמה הכי פשוטה שלו, לא איזה משהו מסובך, וזה "מרגיע" את הנשמה שלי לכמה זמן.       

אפילו אפשר לאמר- משעמם מדיי! אין מה לעשות פה...

מד"א, להכין גינה, ללמוד לנגן על כלי מסויים, ללכת לחוג ריקוד-משו שעושה לך תחושה טובה...

אשמח לדבר איתך.....

בסוף יהיה הכי מגניב,

קצת ר' נחמן ישמח לך את הנשמה וייתן לך ערך לחיים

כי יהודי לא משנה איפוהוא הוא הכי טוב שבעולם וה' עושה איתו את הכי טוב שבעולם

ממש ממשברגע הזה

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....