בס"ד
אז נכון-
יש טקס וזה נחמד
יש צפירה (או שתיים, לא זוכרת) אבל זה כולה כמה דקות- שהם משמעותיות (כל עוד אתה לא מהאלה שעסוקים בלהבליע את הצחוק שלהם, ואני מודה שהרגעים האלה שכולם שקטים דוממים פתאום בשילוב של צליל הצפירה באמת ממש הצחיקו אותי בגילאים מסוימיים
) אני לא אומרת שלא, אבל עדיין- זה רק כמה דקות
יש כל שנה (לפחות אצלי מאז שאני זוכרת את עצמי) פגישה עם ניצול שואה וזה מעניין
אבל, בכל זאת, אני לא מרגישה שהיום הזה באמת משפיע עליי ונוגע לי, אפילו שאני רוצה!! ואני מבינה כמה היום הזה חשוב ולכן אני רוצה ממכם עצות איך אפשר שהיום הזה ישתדרג משנה לשנה במשמעותיות שלו עבורי!! אז ממש תודה מראש ובבקשה תענו
* אם גם אתם מרגישים כמוני אז אשמח שתכתבו כדי שלא ארגיש בדד
ערב טוב








