אף פעם לא הרגשתי כל כך חסרת חיים, חסרת כח.
מילא הייתי בוכה, משהו
אבל גם זה לא קורה.
אני לא מסוגלת להסתכל לה בעיניים, לא יכולה פשוט.
איך אחזיק עוד מישהו אם את עצמי בקושי אני מצליחה להחזיק?
אסור לי להתמוטט. אסור.
במיוחד שאין איזה טריגר שיהווה סיבה הגיונית למצב רוח הנורא הזה.
שמשהו טוב יקרה כבר.
שמישהו ינער אותי.
אשכרה אלף חברות ולאף אחת לא באמת אכפת. איזה כיף.
אלוקים.