ואין פוצה פה.
כי צריך לנסות בדרכים אחרות
ואם אפנה ללמעלה.
זה חילול ה
ורק יגרום בלאגנים
ובלע בלע בלע
וזה נכון שאני וכולם מסכימים איתי שאני צודקת**
יופי שיגרום.
לפחות מעשה אחד אחרי חצי שנה עשיתי.
והיא אמרה שיריתי לה חץ בלב.
הופ. וואלה יפה לך. גמאני בכיתי באותה פעם להזכירך
לא מעניין אה?
גם לא עניין אותך ההתחלה.
חצי שנה יותר אני סוחבת מסע כבד.
מעיק, כואב.
מסתובבת עם לב מדוכא.
לב מפוצץ חיצים.
הורדת לי את כל החשק ללמוד
בגללך התעודה שלי..
לא היתה לי תעודה
לא יכולה לראות אנשי צוות בשיחות.
את האמון שקצת עוד היה לי בבני אדם
מחקת.
ואחרי חצי שנה
שכתבתי לך את המכתב הארור ההוא
בשקט. בצנעה.
אחרי שניסיתי לפנות להנהלה.
שנענתי בזה שלא נהגתי כשורה
ועשיתי טעות.
הצדיקו אותך קיצער.
עוד חץ
ואחרי שניסיתי לפתח איתה שיחה
וקיבלתי התעלמות כמין הרגשת בוקס, בעיטה
עוד פעם. אני נחשבת משו?
ואחרי ששפכתי את הלב
למישי שהרגשתי שהיא באמת מאזינה לי
ומנסה לעזור לי
(אחר כך יתגלה שהיא העבירה מלא דברים
שהיתה בטוחה שהצוות אמור לדעת, אליהם.
והם העבירו אליי את זה בתזכור שהלוו??
מאיפה האינפורציה תיק אישי שלום מדברת X קצת פרטיות)
אחרי כל זה הגיע המכתב.
ומה היה אחרי המכתב?
בשעה טובה היא באה אליי וביקשה שיחה הפעם רצינית (וואו הישג)
ומה קורה אם לא כך? הנכבדה ההיא אומרת לי
שהיא מאוד מזועזת ממה שכתבתי (תודה, אני שמחה לכן כתבתי.)
ושבדיתי פה סיפור מצוץ.
ושאין מצב שהיא אמרה ועשתה את הדברים האלה.
ושאני מדמיינת פה דברים ומנסה איתם להלחיץ אחרים
ואם היא באמת עשתה את זה היא הרגע לוקחת את התיק והולכת הבית.
מיד אמרתי לה שיופי וזה מראה על יושר (ופה התחילו הדמעות)
אני המצאתי?? עד היום אני זוכרת את זה במדויק!!
איפה. מה. מתי. אם את לא זוכרת שאמרת כי אולי היית עצבנית
ככה??
ופה זה לא נגמר.
מה היא עושה בשיעורים אחר כך אם לא חוזרת על אותו מעשה?? (קצת יותר בקטנה)
ומה אני אמורה לעשות?
מה למען ה'?
להישאר עדיין התלמידה הנימוסית
השלווה הרגועה שלא מתחצפת.
שלא מרימה טונים
שמקשיבה לכל הצוות.
מה??
למה??
ועוד אחר כך כולם נגדי.
בין כה וכה אני הרוסה.
מבפנים.
וללימודים אני מגיעה רק בשביל הכייף עם החברות..(שכן יש) ולחימום הכסא
ומחובה של ההורים. חשוב להגיד שהם הכי מבינים בכל התחום הזה.
ב"ה יש משו.
כמה ימים אחר כך לקחתי חופש בגללה כי לא יכולתי פשוט לראות אותה!
לא יכולה!
אני חולה. חולה נפשית. ולמה? מהמערכת הדפוקה הזו.
אם מישו קרא. אפילו חלק. שיגיב. את דעתו. (או את קריאתו)
ותודה!
(ואני יכולה להגיד שזה קשה בטירוףף וככה יכולה יותר להעריך אותך;)