תמיד כשומעים על מישהו שנהרג ח"ו, אז אומרים "איך הקב"ה לוקח את הטובים ביותר?"

אבל זה לא נכון, כל בן אדם הוא מדהים, רק שאחנו הרבה פעמים מאוד ביקורתיים כלי עצמנו, ולא מצליחים לראות את כל הטוב שיש בנו.

יש תרגיל שהבתחלה הוא מאוד קשה, אבל אחרי שמתרגלים זה ממש נותן כוחות: פעם ביום לוקחים דף ורושמים 5 דברים טובים על עצמנו. זה משפר את הביטחון העצמי, נותן המון כוחות, כי אנחנו טובים, אז אנחנו גם מסוגלים להתקדם.

אולי השאלה צריכה להיות איך לא מרגישים קטנים?
במיוחד במצב שבו המחשבות המקטינות מחלישות אותנו ומונעות מאיתנו לפעול, ולעשות את תפקידנו בעולם..?
 

לפי הבעש"ט, כל מצב שאדם נמצא בו, הוא ניתן למינוף לעבודת השם. במידה ויש מחשבות שהן מבלבלות ומקטינות וגורמות לך להרגיש חסרה ורדומה- תבקשי מהשם שיזכה אותך להכיר שפלות אמיתית. וענווה אמיתית ולא מזויפת.

במקביל לתפילות, להדגיש לעצמך, כמו שהזכרתי למעלה, שהמטרה היא לא 'להיות גדולים'. אלא, לעשות טוב בעולם. ז"א החיפוש הוא לא ב'מה אני הכי טובה, במה אני גדולה..' אלא, מה התפקיד שלי פה? ואיך אני מגיעה אליו בדרך של טוב, חסד, ואמת.
כשנוריד את הרצון לגדולה. פתאם הכל אפשרי, כי אין 'ציפיות' מעצמי. אלא, רק להיות מי שאני. 

בהצלחה, שנזכה

בדרך כלל אלה שאלות שאנחנו שואלים את עצנו בגיל ההתבגרות ובאיזה שהוא שלב אנחנו זונחים את כל זה..

את שואלת פה הרבה ולא ידעתי כל כך במה להתמקד, אבל בכל זאת... 

יש כאלה שפשוט נולדים עם זה, עם נטיות נפשיות מסוימות למשל  קיצוניות,חוש צדק, אנשים שנמשכים ברמה כזאת או אחרת לאידיאלים, והם לא  צריכים להיות רב או ללמוד את זה הרבה בשביל להיות כאלה.

אם אתה לא כזה, ורוב העולם לא כזה (מהרבה סיבות מוצדקות). זה בדרך כלל יגיע ממסגרות ששם מטמיעים בנו את האידיאלים האלה..(למשל בישיבות, אנשים שטוחנים להם במשך שנים על ערכים מסוימים, אז גם אם זה לא חזק אצלהם, הם יהפכו לכאלה)

בלי מסגרת כל שהיא  זה יכול להיות  קשה מאוד, כי החיים שוחקים אותנו, ולכל אחד יש הצרות שלו וכו.., וקשה לחיות בעולם של אידיאלים גדולים בצורה כזאת..

זה נשמע שאת שואלת את זה כאילו יש איזה תרופת קסם שלוקחים אותה והופכים  לאנשי רוח גדולים.

אמנם הרמב"ם כותב שאדם יכול  לשנות את תכונות הנפש שלו, אבל לרוב האנשים זה יהיה דבר קשה ויכול להיות דבר מפרך  מאוד שיכול לקחת שנים.

לפי מה שאת כותבת נראה שאת לא במסגרת כל שהיא..אז אולי תצטרכי לעשות מה שעושים במסגרות כאלה לבד

כי כמו שאמרתי אם אתה לא כזה זה לא יבוא לבד. 

שאלת הרבה שאלות אז אז אני לא כל כך יודע איך למקד אתך לספר מסוים (לא שאני מכיר הרבה ספרים),אבל למשל אם זה עבודת המידות אז זה אורחות צדיקים וכו..

ונקודה חשובה שתדעי,יש הבדל גדול בין ידיעה למודעות.ידיעה זה שרובנו יודעים שאסור לעשות הרבה דברים, אבל בהרבה מקרים זה לא גורם לנו לא לעשות אותם כי זה חיצוני לנו. אבל מודעות זה דבר שאנחנו יודעים אותו אבל גם חיים אותו.

הרמחל כותב במסילת ישרים שהוא לא כותב חידושים אלא דברים שכולם יודעים אותם, ובשביל שהספר יועיל לא יספיק לקרוא אותו פעם אחת אלא לחזור ולחזור אליו..ואז זה יהפוך גם למודעות.

הנקודה היא לא לקרוא ספר וזהו, אלא לחזור עליו וללמוד עוד ועוד במשך שנים, לעניות דעתי זאת הדרך היחידה..

ואני מניח שלעשות את זה זה מאוד קשה (כי אנחנו חיים בעולם מציאותי אין פה קסמים) וזאת הסיבה שרוב העולם לא כאלה...

דבר שני זה תפילה.  (אני אומר את זה בצורה מאוד כללית זה נושא ענק שצריך ללמוד אותו) יש טעות מאוד גדולה של אנשים שמציירים לעצמם לא נכון את העניין של התפילה, הם חושבים שהם רוצים משהו והקבה לא נותן להם ואז הם מתחננים והקבה מתרצה ונותן להם וזה וככה התפילה עובדת, אבל זה שטות גמורה כי אצל הקבה אין  שינוי. 

אלא הדבר הנכון הוא שאנחנו אלה שמשתנים על ידי התפילה אנחנו אנחנו מעלים את הרצונות שלנו ואז יש בנו יותר כלי לברכה..

זאת אומרת שאחד המטרות של התפילה היא לעלות את הרצוונות שלנו..

תתפללי על זה, הרבה ארוך , את תתחברי למה שאת מבקשת בתפילות שלך ואת תרצי את זה יותר ויותר..

לא יודע אם את מתחברת למה שאמרתי, לפחות ככה אני רואה את זה...

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.