השבוע החליט שהוא לא רוצה יותר לקחת את אחיו לגן (זו המשימה שלו 3 פעמים בשבוע)
חשבתי שהוא סתם מדבר ובסוף כן יעשה.
לפעמים כשהוא כועס הוא מאיים ובסוף יורד מהעץ. ככה קרה כבר כמה פעמים. שבוע שעבר לקחתי אותו ליום כיף ואמרתי לו שאיתי לא מדברים באיומים, ושאם קשה לו המשימה הזו אז הוא יכול להחליף משימה ונתתי לו אפשרויות למשימות אחרות
הבוקר הוא לא לקח את אחיו לגן וגם אמר "אני לא אבחר בשום משימה אחרת" "אני לא משרת שלכם"
חשוב לי שכן תהיה לו משימה, ושילמד לקחת אחריות ולהיות חלק
איך הייתן מגיבות?
רוצה לתת לו משימה,תני לו משהו אחר לעשות
ושלא קשור בטיפול באחים שלו לדעתי
שאנחנו מביאים ילדים התיפעול שלהם זה שלנו ולא של האחים (ואני אומרת את זה בתור אחת שגדלה במשפחה בורכה ועדיין ככה זה היה )
אז המשימה הזו זה באמת בעיני לא משהו שהייתי נותת לו לעשות 3 פעמים כי בסוף זה באמת לא קשור לתחום האחריות שלו
לעומת זאת שטיפת כלים/סדר וניקיון בחדר/ לקנות משהו מהמכולת שצריך כן נשמע לי יותר כיוון
אם הוא מסכים מעולה, אבל טיפול בילדים זה עליכם.
משימות שלו זה להיות אחראי על דברים שקשורים אליו
עורכת-
זה ממש מובן שיש לכם צורך בעזרה הזאת, פשוט באחריותכם למצוא פתרון.
אפשר להןדות לו על זה שעשה את זה עד עכשיו (כבר פתר לכם חצי שנה וזה לא מעט), ולשתף שזה אתגר עבורכם ויעזור מאד אם יהיה מוכן להתגייס אפילו לחלק מהימים. אבל לא בקטע מניפולטיבי, לתת לו בחירה אמיתית ולמצוא לכם מראש אפשרויות אחרות כפתרון שהוא יהיה מודע להם וידע שהוא יכול לבחור.
1. דינמיקה בבית. למה הוא מאיים ? על מה המתח? האם אחים שלו עוזרים?
2. האם אתם באמת צריכים עזרה שלו או שזה נטו חינוכי? לדעתי ילד צריך להרגיש שעזרה שלו באמת משמעותית למשפחה ומעריכים את העזרה שלו.
3. מה עומס שלו בכללי ? תפילה, לימודים , סניף , חוג , חברים?
4. האם יש לו זמן לעצמו
5. מה מצב רגשי שלו? מה מקובל בשכונה שלך מבחינת עזרה בבית?
6. מה אבא חושב? חייבים אותו בתמונה
אמרת לו שאיתך לא מדברים באיומים, אבל קצת נשמע שאת גם דיברת איתו באיומים...
סליחה על הישירות❤
כדי שאדם כלשהו ירצה לשתף פעולה, כדאי לפנות אליו בכבוד ובצורה של בקשה, לא בדרישה.
אמנם כן, יחסי הכוחות ביניכם לא שווים, כי את אמא והוא הבן שלך, אבל כרגע את זו שבעיקר מחויבת לו ולטובתו, ופחות הוא לך.
אז בהחלט אפשר לבקש ממנו! והוא בגיל בוגר, שאפשר להסביר לו למה את זקוקה מאוד לעזרה הזו ולמה את סומכת דווקא עליו בעזרה הזו.
אבל לדרוש בצורה תקיפה - זה רק יביא אותו להתנגדות.
ובאמת - הוא לא חייב לעזור עם אחיו. הוא אמנם אח שלו, אבל הוא בעיקר הבן שלכם, ואתם אלה שמחויבים לדאוג לו.
מקווה שתמצאו את הדרך לבקש את עזרתו של הבן הגדול מתוך נתינת תחושה שאתם רואים אותו ואת צרכיו, וגם שבשורה התחתונה תקבלו אתם את העזרה שאתם זקוקים לה...
עיני
וכן אני דוגלת בזה שילד צריך להתאמץ לבצע משימות בשביל האחר, ולא רק בשביל עצמו
לא משנה לי איזו משימה, ולכן נתתי לו בחירה
לי זה נשמע כסגנון דיבור מאיים.
בכל אופן, ודאי שהילד צריך להיות שותף בבית מעצם היותו שייך לבית. אבל אפשר לנהל איתו שיחה בוגרת על כך, להסביר לו שכולם שותפים בבית, ואת מבינה שקשה לו לקחת את אחיו, אז תשמחי שהוא יאמר לך איך כן הוא יוכל להיות שותף בבית.
את נשמעת אמא מקסימה ומשקיעה - עצם זה שלקחת אותו ליום כיף זה כבר לא מובן מאליו! מקווה שבאמת תצליחו לדבר איתו בצורה נבונה ובוגרת.
אל תשכחי שהוא בגיל ההתבגרות, אז גם אם הוא פולט משפטים קשים כמו "אני לא המשרת שלכם" לא צריך להיבהל ולקחת ללב...❤️
שלו כאיום
ואז אומר "זהו אני לא אקח את איציק לגן נראה אותכם מסתדרים בלעדי "
שזה הרגיש לי קצת מניפולטיבי, כמובן שלא עושה את זה בכוונה אבל זה ממש הציק לי. הדפוס הזה
ולכן יזמתי יום כיף כדי לדבר איתו על זה
ואמרתי לו שזו לא דרך לדבר באיומים ושאם משהו מפריע אז מדברים אומרים מה מפריע וכו וכו
וזה לא עזר...
כמו שאת לא מכבסת רק את הכביסה שלך ומבשלת רק לעצמך, ככה גם הוא לא יכול לחיות רק לעצמו.
אולי באמת כדאי לדבר ולברר איתו איזה משימות הוא מעדיף לעשות, אולי יש דברים שהוא יותר טוב בהם או יקבל עליהם יותר פידבק, ואולי מסיבות מסויימות קשה לו המשימה הזו, אבל לא לעשות כלום בבית זו לא אופציה. ולהוציא מהלקסיקון את המושג של משרת, אנחנו כולנו במשפחה חלק מהמערכת הזו.
ילדים אכן אינם משרתים
מבוגרים יכולים לבחור מה לעשות
אף אחד לא מכריח אותם
זה לא פייר להכריח ילד רק בגלל שאתה הורה שלו
וגם זה הורס את התהליך הטבעי של בנית שיתוף פעולה עם הילד
שזה החלק הכי חשוב ביחסים של הורה - ילד
ואיך את ממליצה לבנות שיתוף פעולה
ממש אשמח לשמוע וללמוד
ממשימות חובה
זו לא בחירה באמת
זה לא מאפשר להגיד לא על כל המשימות
שיתוף פעולה בונים ע"י
השארת בחירה בידיים של הילד כהתנהגות דיפולטיבית
שימוש מועט בקווים אדומים
תקשורת מכילה ונטולת שיפוטיות
דוגמא אישית איך לבחור
הרבה סבלנות
מהירות ולחץ הם הגורם הראשי לאי שיתוף פעולה
אני מבררת ושואלת מתוך סקרנות למה, ומה קשה, ומה יכול לעזור לו
בלי שורה תחתונה, נותנת לאוורר, להתלונן, לקטר קצת
מספקת הקשבה והבנה
העדיף אותה על פני משימות אחרות
אבל זה פחות האישיו- מה שחשוב לי זה שיהיה חלק מהמערך(יותר בשבילו כמובן ופחות בשבילנו)
וגם שלא ישתמש בה כדי לאיים על פעם שמשהו לא מוצא חן בעיניו
אני יכולה למצוא פתרון אחר, זו בכלל לא הנקודה
בלי משימות חובה
כשיוצרים שיתוף פעולה עם הילד
הוא מרגיש חלק
ואז הוא מתנדב לקחת חלק/ נענה לבקשות (לחלקן לפחות)
לק"י
אז בשעה טובה לפני כמעט שבוע קניתי כוורת (3*4), ונשאר "רק" להרכיב אותה.
תעזרו לי רגע עם כמה שאלות בבקשה🙏🏽
1. ההרכבה דורשת מברגה?
2. הקיבוע לקיר הוא פשוט?
3. מי שלא שמה רגליים- המים הורסים אותה?
4. מי שקנתה רגליים (לא מסגרת עם רגליים, אלא 4 רגליים בודדות)- האם זה קל להבריג אותם?
תצילו אותי מלהתקע עם 2 ארגזים גדולים, ובלי הסדר בסלון, שאני מייחלת לו😂
קיבוע לקיר דורש קדיחה, לצערי וצערך.
אצלי המים לא הורסים ולא שמתי רגליים אבל אני שוטפת בסמרטוט, לא שופכת.
אם את שופכת זה ייהרס.
לק"י
אז כדאי שנשים רגליים. לא ניקח סיכון על הפעמים שאנחנו כן שוטפים😅
ונחפש מקדחה משכנים בהשאלה.
יש אצלינו 2, בלי רגליים, לא נהרס מהמים..
אני כן יגיד שאנחנו לא שופכים מים הרבה אבל מה שכן לא ראיתי שנהרס וזה עוד יד שניה ומאיפה שהגיע יודעת שכן היו שופכים מים בתדירות גבוהה
יש בפנים מפתח אלן כזה שאיתו מבריגים.
לקיר כן צריך אבל אני לא קיבעתי.
לרגליים לדעתי מספיק מברג ידני.
צריך לא מעט ברגים
בעלי הרכיב לא מזמן
זה היה אולי 20 ברגים
הוא השתמש במברגה חשמלית
אנחנו לא קבענו לקיר
כמה כוורות
אלה שיש להן 2 קומות יציבות
אלה עם 4 קומות פחות יציבות
אבל אם הן עומדות בפינה או במקום שלא מזיזים מטפסים
זה לא מסוכן
מתייעצת...
ילד מתוק מאווווד מלא שמחת חיים, חברותי שמח, משתף
שנה שעברה הכל היה נראה חלק בהקנית הקריאה עם הגננת
לא היו תלונות בכלל
כן ראיתי שהוא קורא מעט לאט אבל לא חשבתי שיש בעיה בתור התחלה
ועם הזמן זה ישתפר
השנה עשו בדיקה לכל הילדים
והמורה שבדקה אמרה שיש לו קשיים רבים בהקנית הקריאה, לרבות הקריאה האיטית והוא צריך הוראה מתקנת אצלה
ברור שזרמנו ורצינו ומיד התחלנו שיעורים
הילד מילא את כל המשימות בשמחה ובהתמדה והיה נראה שהוא מתקדם
אחרי כמה שיעורים התקשרתי לשאול איך מתקדם
אז היא ככה נאנחה ואמרה שהוא מפטפט המון ומאוד אסוציאטיבי ונראה לה שצריך אבחון כי זה תוקע את ההתקדמות בקריאה
לדעתה יצטרך רק לזמן מועט עד שיעלה על המסלול
כמו ילדים טובים לקחנו לאבחון אצל אחד המומחים בארץ בתשלום של כמה אלפים טובים
והמומחה אמר שהוא נוטה להבין למה המורה מתכוונת וממליץ על תקופה להקנית הקריאהה לטיפול תרופתי ואז נשקול אם להפסיק
הדגיש גם שבגלל שמדובר בילד שופע בחן הוא לא מעונין לכבות אותו ולכן מתחיל ממינון של 10 מג ולדעתו זה בהחלט יספיק
התחלנו לתת לו, התחיל להרדם מאוווווד מאוחר
לפעמים בוכה
אבל בסהכ תופעות שהתמודדנו איתם הכל למען ביסוס הקריאה
אני ובעלי עובדים איתו והוא משתף פעולה והיה נראה לשתינו שהוא התקדם מאוד
עכשיו המורה שולחת לנו דוח סיכום אחרי רצף שיעורים עם העתק ששלחה גם למורה שבכיתה שלו
עם דוח נכון למצב הילד בו היא כותבת בשורתץ סיכום שהילד משתף פעולה ומתקדם אבל נוטה לדבר הרבה ולאסוציאטיביות מרובה
והיא ממליצה לשקול להעלות מינון תרופתי
האמת נשברתי ממש עומדות לי דמעות מאז שקראתי את הדוח בגלל השורה הזו
גם ככה היה לי מאווווד קשה לתת לו את זה בגלל שלדעתי הוא ככ קטן ובכלל
ועכשיו היא בכלל מעונינת לכבות אותו סופית??
כן הוא ילד דברן...
אני מנסה להבין ממי שמכירה ,האם ילדים בכיתה א אמורים לשבת שיעור שלם אחד על אחד לעשות הוראות ולא לדבר בכלל?? או עד כמה אפשר לדבר ומתי זה נחשב למוגזם?
אולי היא לא מאוד מענינת אז הוא מתחיל לדבר?
אין לי באמת ניסיון אבל נשמע תקין שזו ההמללצה אחרי שאנחנו רואים התקדמות והיא גם ציינה ?
רציתי לחכות כמה ימים להרגע ולא מיד לדבר איתה...
אשתף גם את הרופא
אבל תודה על התגובה... נתנה לי חיזוק
רוצים אולי לבוא השנה עם הילדים לאווירה של ירושלים, פורים, ברחובות העיר …
לא מחפשים סעודה ואצל מי להתארח
רק בילוי פורומי ירושלמי, לראות תחפושות, הופעות רחוב..
סתם להעביר כמה שעות .
יודעות להגיד לי אם יש כזה דבר? ומתי עדיף עם ילדים- ערב/בוקר? אם עמוס מידי? איפה יש פרטים?
או שאם אין לי איפה להתארח אז אין עניין?
בפורים יש בעיקר פקקי ענק
רעש נוראי (מוזיקות רמקולים)
והרבה אנשים ברחוב
בעיניי אין שום דבר מעניין בכלל ובפרט לילדים
יש אווירה טובה, שירים ותחפושות מצחיקות 🤣
פחות מתאים עם ילדים בעיניי.
אצלנו יש מסגרות בשושן פורים אז אפשר ללכת רק אנחנו
אין חניה. מלא פקקים.
אולי כדאי לשקול הגעה ברכבת.
או חניון חנה וסע של הרכבת הקלה.
אם תלכי לרחוב יפו תראי שיכורים, ציבור מגוון.
אם תלכי בגאולה - תראי שיכורים חרדים / חסידים
המטרה העיקרית שלנו היא ללכת לבקר חברים שגרים בבתי הונגרין. והדרך לשם מגניבה לגמרי.
שיח סודאיכשהו תמיד אנשים ששלחו משם תמונות זה היה נראה מגניב,
האמת שגם עוד לא מצאנו מה לעשות בפורים עצמו אצלנו 
יש בשוק וביפו המון חגיגות
לא נראלי מתאים לילדים
ביום הכל עמוס אבל לא כזה מעניין
מלא פקקים, אין בכלל מקומות חניה בשום מקום.
עמוס ומעצבן..
כיף לנו במקומות שאנחנו מתארחים, אבל המעבר ממקום למקום על הפנים.
בעיני אין מה לבוא במיוחד לירושלים אם אין מקום ספיציפי שמעניין אתכם להיות בו.
לא יודעת אם זה מייחד דווקא את ירושלים, או שבכל ריכוז דתי בפורים יש ככה.
יש הרבה אנשים מחופשים, הרבה שירים, הרבה שיכורים (אם אלה בחורי ישיבה אז בדרך כלל אלה שיכורים "מהוגנים"), הרבה שמחה ברחוב.
יש גם הרבה פקקים, ולהתנהל ברכב זה סיוט.
לי אישית קשה עם הרעש הרב שמייצר הרחוב בפורים, אבל יש כאלה שאוהבים...
או בשעות הבוקר המוקדמות
החל משעות הצהריים המוקדמות עומס מטורף בדרך לירושלים.
לא יודעת אם זה מראות ואווירה שמתאימה לילדים קטנים, נוער ומעלה זה חגיגי וסוחף
אם אתן הולכות ברחוב ומישהו מבקש לתרום בפיבוקס אתן תתרמו לו?
למה אני שואלת , באולפנה של הבת שלי מתכוונים להתרים ככה ברחוב בעיר גדולה על איזה משהו.
אני אישית אתרום בפיבוקס רק אם זה משהו מוכר ולא בן אדם ברחוב.
שאלתי את הבת שלי האם הם רוצים כסף מצדקה שלנו , הצטבר כבר סכום מסוים . היא ענתה שהן לא מעוניינות ואם לא בא לי בפיבוקס אז לא צריך. עכשיו בכלל הרגשתי לא נעים . כאילו אני ביקשתי ממנה איזו תרומה. מה הקטע?
בגדול לבת שלי לא הכי אכפת הפרוייקט הזה , אבל תגובה כזאת די גרמה לי אנטי ...
בכללי מרוב ריבוי עקיצות או מצד שני ריבוי אמיתי של אנשים שזקוקים לעזרה, אין לי אופציה לעזור לכולם. אני תורמת רק לארגונים שאני מכירה.
לא ברחוב ולא מדפיקות בדלת
לא משנה אם זה מזומן או לא
ברחוב
רציתי לצאת בכבוד
אמרתי אין עליי כסף
אמרו אפשר ביט או פייבוקס
נוווו למה אתם לא נותנים לאנשים לסרב בלי לצאת קמצנים 😅
בכל מקרה אני לא תורמת ברחוב
אולי שקלים בודדים לקבצן לא יותר מזה
אין מקום במעון
אין מטפלת פרטית.
יש רשימת המתנה של 22 ילדים באזור!!!!
מוכנה לשלם כפול אבל גם בזה יש תור ארוך
ואין למי.
לשים מדי רחוק לא רלוונטי כי יש ימים שאוספים בלי רכב (כי הרכב אצל בעלי וחוזר מאוחר) והתחבצ פה על הפנים.
מה עושים??
להציע לבוא איתה, זה אופציה?
עבודה משרדית ניהולית
ושבעתך ימצא פתרון לרכב באותם ימים או שאת תמצאי רכב משכנה או משהו כדי להחזיר
מבינה שמורכב אבל לא נשמע שיש ברירה אחרת
להביא איתך זה תלוי בבוס ובסוג העבודה ובכל מקרה מוגבל לזמן קצוב ומה אחר כך
אני מכירה נשים שעבדו עם תינוק בעבודה משרדית בתיאום עם האחראיים. תלוי מאוד בסגנון של המשרד.
חוץ מזה, אפשר לחפש בקבוצות וואטסאפ באיזור שלך אם יש אמא בחל"ד שתרצה לשמור על התינוק שלך בתשלום.
לחפש מסגרת קרובה לעבודה שלך.
למצוא פיתרון איך להביא ולהחזיר ממסגרת רחוקה.
אני מנהלת עובדים בכמה סניפים.
ככה שאין לי מקום אחד שעובדת בו. ולא לוז קבוע.
לפעמים נוסעת 3 שעות.. לא הכי סביר לעשות את זה עם תינוקת.
ויש ימים שאני בפגישות עם גורמים מבחוץ שאז באמת לא לענין להביא אותה- אולי ליום פה ושם נמצא סידור או שבעלי ישאר אז, כי זה לא רב הימים.
אין אמא בחלד, כאמור, יש כבר יותר מ20 אמהות במצבי
אז הרעיונות די מוצו.
זה מתסכל
גם לשנה הבאה אינלי מסגרת..
למה אין פה מספיק מטפלות??
כמה עשרות נשים (יותר מכפול מאצלכם) באזור שלנו התפטרו מהעבודה כי לא היתה מסגרת, אני הייתי ביניהן. זה לא היה קל ואין לי איך לעודד, רק להציע אחת מ2 אפשרויות שלא יושמו אצלנו בזמנו:
1. כמה מתוך 22 הנשים אצלכן תפתחנה משפחתונים עבור כל השאר. החיסרון הוא שזה ממש לא מתאים לכל אחת, ורוב הנשים רוצות לחזור לעבודה המקורית שלהן ולא להיתקע מאחור בשביל שאחרות תחזורנה לעבודה
2. לעשות "קייטנת אמהות" - מארגנים מתוך 20 המשפחות קבוצה של 5 או 10 אמהות שבכל יום אמא אחת או שתיים (בהתאם לכמות הילדים) נשארות עם כולם וכלל האמהות פנויות לעבוד 4 ימים בשבוע. היתרון פה הוא שכולן יכולות לכאורה לחזור לעבוד, אבל החסרונות גם לא קטנים כי את צריכה לסמוך על האחרות, זה קשוח לוגיסטית לארגן, יש כאלה שלא יכולות לחזור רק ל4 ימים וזה 5 או כלום וכו. אגב, היתרון של להרכיב קבוצה של 10 תינוקות ולא 5 הוא שלשתי אמהות יהיה קל ונעים יותר להתמודד עם קבוצה מאשר לאחת, ובעיניי גם יותר קל לסמוך על 2 מאשר על מטפלת אחת.
אם יש לך אופציה לעבוד בחלק מהימים ואת רוצה פתרון פרטני רק לך ברוח האופציות האלה אז לעשות כמו אופציה 2 אבל עם 2-3 אמהות שאת מכירה וסומכת. הקושי בכל האפשרויות הוא כמובן שגם את תצטרכי להיות יום שלם לפחות עם כמה תינוקות בבית...
התארגנו כמה נשים
וכל יום הגן עבר לבית אחר.
בשלב מסוים אחרי מספר שבועות אחותי הסכימה שהגן יהיה אצלה בבית, לא יודעת מה היה השיקול אבל זה התאים לה (בעיקר היה את העניין של העברת המשחקים, משטח פעילות בקבוקים וכו ממקום למקום.
בכל יום הגיעה אמא אחרת להיות עם הילדים.
היה מדובר בסהכ ב 4 תינוקות, אף אחת לא שילמה על זה, ככה שאיכשהו כולן הרוויחו וכולן גם הפסידו יום עבודה.
משחקים כל אמא דאגה להביא, אוכל כנל.
אני דווקא אהבתי את הרעיון.
היה להן גם מאין הסכם כזה שאפשר לעבוד במקביל (לאלה שיכולות להעלות עמדה מהבית), היו גם שיתופי פעולה ביניהן, אם לאחת יש שבוע עמוס אז תביא יומיים בשבוע שלאחר מכן.
זה פשוט הסתדר להן איכשהו.
מפיטורין עד שנה
אבל זה לא יעזור לך אם זה יהיה באווירה לא טובה מול הבוסים...
בעיקרון מותר לצאת לחלת לאחר חופשת לידה עד רבע מהזמן של תקופת העסקה
ולא יותר משנה
וחייבים לקבל אותך לעבודה בחזרה אחכ
בכל מקרה בעיני זה לא משנה אם זה חייב להיות באישור המעסיק או לא
כי החוק לא מגן על השם הטוב שלך....
ואם זה נכפה על המעסיק - בסוף זה יתגלגל אליך בחזרה...
לק"י
ואני לא מהמעיזים לבקש כל דבר🙊
(למרות שבפועל הכי הגיוני להעלות את זה, ולראות אם זה מסתדר. כי יש לי מחליפה, מה שלא מובן מאליו, אבל יש עוד מורות שצריכות ללדת, והגיוני שבונים עליה שתחליף מישהי אחרת....
הייתי רוצה לפחות להוריד חלק מהמשרה עד לשנה הבאה).
(וגם כלכלית זה יהיה קצת כבד, אבל כנראה שנסתדר).
וסליחה פותחת שניצלשתי קצת לפריקה משלי.
אני ממש מבינה אותך❤️
אם אני ארצה להוסיף מעל למשרה, בטוח יתנו לי גם את זה בשמחה.
כורסא ירוקה
אנונימית בהו"לנורא לא נעים
כי גם ככה קבלו אותי בהריון
והיו סופר נחמדים איתי.
גם כלכלית מורכב לי להאריך...
אם תאריכי לחצי שנה? ואז אולי בזמן הזה תבוא הישועה?
אני בשלב כמוך עזבתי את העבודה והייתי עם הילד בבית. לא היה שום ברירה אחרת.
הם היו השנים היפות בחיי אגב כי אחר כך שוב ילדתי ושוב הייתי עם הקטן החדש, פתר לי הרבה בעיות טכניות להיות איתם בבית.
לא נראה שיש לך אופציה אחרת
אנחנו אחרי IVF, כך שבעלי ממש מצפה להריון, ורוב הסימנים מראים שזה כך בעזרת ה'.
הוא לא יודע את היום המדויק שאני צריכה לבצע את הבדיקה.
תנו רעיון איך לספר לו בצורה נעימה ופשוטה אבל עדיין מפתיעה.
וגם להורים....
או כוס שכתוב עליה לאבא הכי טוב בעולם
(אם זה הריון ראשון)
שיהיה בשעה טובה!
בקלות ובבריאות!
הרבה פעמים קם ויוצא לפני שאני קמה...
ואני את ההריון הנוכחי גיליתי בכלל בחופשה בלעדיו
לא סיפרתי לו שאני בודקת
ולא האמנתי בכלל שזה זה
זה היה ביום האיחור ורק רציתי לדעת אם להתכונן לקבל מחזור באמצע החופשה חחח
הופתעתי ממש
איזה כיףירושלמית במקוראני תמיד עשיתי באמצע היום
קניתי ובדקתי
פעם אחת זה קרה בשירותים של קניון
שאף פעם לא עשיתי הפתעה כלשהי
לא ראיתי טעם בזה
שיחה רגילה לגמרי
לא אוהבת הפתעות
לא לעשות ולא לקבל
במיוחד לא מאנשים קרובים
יש מחזור קבוע
ואז אין תאריכים מדויקים
הדימום לא הגיע עם הפרישה
המחזור שלי לא סדיר
דווקא כי זה בזמן שבעלי לא בבית.
בדרך כלל זה בערב-לילה, כששנינו בבית והילדים ישנים.
אבל תמיד אני בודקת כשהוא יודע, ומחכה לתשובה. אין מצב שאני אפתיע אותו.
והוא גם עוקב אחרי התאריכים ויודע מתי זה אמור להיות.
אין אמון בבדיקה ביתית
היא אפפם לא הייתה לטובתי 😂
סתם כי לא רציתי לאכזב אותו אם יצא שלילי
אבל תמיד סיפרתי לו שניה אחרי.. או שהתקשרתי לספר או שהוא היה בבית.
מחכים לזה שנים וכן רוצה קצת דרך מיוחדת, למרות שהבשורה עצמה תהיה הכי בעולם אבל עדיין
מניסיון כן? הכי לא באתי לבאס.
אמן אמן! בהצלחה!
אני אישית לא חושבת שפייר לעכב את הבעל מלקבל את הבשורה הזאת.
הוא מחכה לזה בדיוק כמוך, את היית רוצה שהאחות במחלקה תספר לו ולא לך ותחכי עוד כמה שעות בשביל שיפתיע? כנראה שלא. אני לא הייתי רוצה.
הייתי אומרת לך שתעשו בדיקה ביתית ביחד בבוקר נגיד של הבדיקות דם (אני עשיתי בדיקה ביתית שבוע אחרי החזרת עובר בן 5 וכבר יצאה תשובה חיובית ברורה).
לבעלי אני מביאה לעיתים ערמות מכתבים למיון, חשבונות, חשמל כל מיני כאלה...
אז הבאתי לו למיין בשיא הטבעיות
בתוך אחת המעטפות חיכה המקלון עם שני פסים.
הוא מממש שמח
קראתי אותו סוף סוף. והגעתי למסכנה שמחברת לא נכנעת .
היא פשוט חיה את חייה, בונה קריירה , אין ילדים. בחמש שנים ראשונות של נישואין היא הייתה מבקרת את בעלה על כל תזוזה וכל פעולה , בודקת הכל ברמה האם הוא כמה לעצמו מספיק תחתונים. אחרי חמש שנים נמאס לה . והיא החליטה באופן חד-צדדי להעביר לו כל המשימות שהיא לא אוהבת או לא קשורות אליה במישרין. מה שכן , הוא נותן לה כל חודש סכום שהיא מחליטה עליו על הוצאות וממה שנשאר משלם כל החשבונות משותפים. אם לא בא לה משהו , פשוט אומרת אני לא יכולה , תעשה מה שאתה חושב לנכון ומנתקת מגע.
אז בעלה שהסכים לסבול מסיבה לא ברורה התנהגות קודמת שלה , זרם גם עם השינוי . לפחות לא מבקרים אותו כל שניה וחצי. איזה יופי.
העניין הוא שבעלה לא היה לא עצמאי , הוא היה בחור נורמלי , כל החסרונות שלו היו בראש של מחברת. היא אפילו כותבת בספר שאם היה לחץ בעבודה , היא הייתה מבקרת את בעלה , אם היה לה ריב עם קרובת משפחה , גם הוציאה על בעלה.
זה לא שהוא לא ידע לעשות דברים , היא פשוט לא נתנה לו .
אבל במקרה שבו אדם באמת לא יודע או לא רוצה לעשות דברים , זה לא יעבוד.
קיבלתי עליו מלא המלצות, רק מלקרוא את שם הספר אני משום מה מתכווצת
אני חושבת שחלק מהשחרור הנפשי הוא ההבנה שכשאני מאפשרת מרחב משותף בבית ברמה הנפשית בעיקר והטכנית, אני לא עושה אתזה כדי לקבל בדיוק את ה'אור' שאני רוצה לקבל מהשני, אלא שמה במרחב את האמון בו שהוא יביא למרחב המשותף שלנו מהטוב שלו - שלפעמים גם אין לי מושג מושג איך הוא נראה. אבל זה יהיה הוא ויהיה שלו ויהיה לו את המקום לבחור מה הוא רוצה להביא לכאן.
אז כמובן שמה שהוא לא רוצה מצד עצמו להביא - לא יהיה ,או שהוא יבחר לשמח אותך ולהביא מתוך עצמו גם את מה שברצון שלך - אבל אין לדעת.
המטרה היא לא מניפולציה .
בעיני היה צריך לקרוא לספר "לדעת לשחרר" שם הרבה יותר משקף בעיני.
לשחרר את עצמך מלנהל את כל הבית, לתת לבעל את המקום שלו,
ולסמוך עליו שהוא יעשה את הדברים הכי טוב שהוא יכול.
וגם אם זה לא נעשה בדיוק בצורה שאת רוצה ורגילה, זה שווה את השקט והנחת שלך.
ואת תחושת ההערכה שאת רוכשת לבעל , ואת התחושה שהוא לא ילד נוסף בבית,
אלא יש לו מקום של שותפות כבוד והערכה.
בא כסוג של קונטרה לתפיסת הפמיניזם שאשה יכולה הכל לבד, לפרנס לבד, לנהל בית לבד, לגדל ילדים לבד, וכן על זה הדרך...
אם האישה יכולה הכל לבד, מה המקום של הגבר? מיותר... ומכאן הדרך קצרה להרס התא המשפחתי.
היא נותנת סוג של הדרכה לסגנון נשים שעושות הכל בבית, ואח"כ לא מבינות למה הן ממורמרות.
אישה שכל דבר שהבעל עושה, תהיה לה ביקורת, ודאי שהבעל ימנע מלעזור בבית.
וזה הכיוון בספר, לשחרר ולתת לו את המקום שלו.
לגבי השורה האחרונה שלך: זה גם יכול להשתנות, בעבודה של שתי הצדדים, בתנאי שהאישה תדע לשקף לבעל מה הוא מרוויח מזה.
והוא מרוויח! חד משמעית!
הרעיון הוא לשחרר אצלך בתפיסה ולא אצלו
לסמוך עליו, לתת אמון
ממש התחברתי
