לא להגיב. זה הכל. תודה.
אני: אז מה, זבל, אה?
פועל: לגמרי.
אני: נו, אז מה אתה רוצה?
פועל: לאיודע. שמשהו יקרה. חאלס.
אני: תזיז את עצמך כבר, יא אפס. אתה לא עושה כלום.
פועל: מה נראה לך, שזה כיף לי? לא! ראבק! נמאס!
אני: תירגע ותנשום רגע עמוק.
פועל: לא רוצה. מה זה ייתן לי? להיזכר בו שוב? להיזכר בה שוב? להיזכר בכאב שהיה לי אתמול? לא, תודה.
אני: אתה צודק. אפס.
אני: הי, פועל.
פועל: ממ?
אני: תשמע, אתה לא כזה גרוע. כן אוהבים אותך קצת. אתה בחור כזה שלא עושה בעיות, נחמד כזה עם כולם.
פועל: ומה אתה חושב? שזה טוב? לא רוצה להיות בסדר עם אפח'ד. רוצה להיות בסדר עם עצמי.
אני: אבל אתה לא יודע מה אתה רוצה מעצמך.
פועל: אתה לא מבין כלום, אה?
אני: נכון, אפס.
אני: פועלללל.
פועל: מה?
אני: תגיד, לאן אתה הולך שנה הבאה?
פועל: יימח שמך. אמרתי לך לא לשאול אותי את זה, מובן?
אני: תשמע, אני יודע שאתה כלומניק, אבל זה לא אומר שלא צריך לבחור ישיבה, מבין אותי?
פועל: תסתום. ת'פה.
אני: ממממ.
אני: תגיד, פועל, 18 לחופה, וזה?
פועל: מה אתה רוצה ממני עכשיו?
אני: לא יודע, אתה עוד שניה 18...
פועל: נו, ו...?
אני: איך תתחתן, תגיד לי? מי תרצה אותך יא אפס? אה?
פועל: מה אתה רוצה? מאיפה לי לדעת. כשהיא תבוא אז היא תבוא.
אני: אתה אפס. אפס. א-פ-ס. אף אחת לא תרצה אותך, אתה לא תתחתן בחיים!!! שומע?!?!
פועל:
פועל: אתה שקט לאחרונה.
אני: לא, אתה. יושב עם עצמך מתוסכל מהחיים.
פועל:
אני: הם שוב קבעו בלעדיך, אה? כבר לא אכפת להם ממך. חשוב להם יותר הצוות, לא המדריך האפס שלהם.
פועל:
אני: איזה מין חניכים לא קונים מתנת עזיבה? סימן שיש בעיה בך, גבר. אתה אפס. אפס.
פועל:
אני: נו מה?
פועל: היה עדיף שתישאר שקט.
אני: אתה יודע, חשבתי על זה... אין לך חברים. בכלל.
פועל:
אני: אף אחד. *** לא, מה שאתם עושים זה רק לצחוק על רועי כפרי. זה לא נקרא חברות. כנ''ל ***** ו**** ו****.
פועל: אבל נגיד פה בפורומים. אני מרגיש טוב עם עצמי.
אני: חברים וירטואלים? לא קונה את זה. זה לא באמת חברים. הם לא יכולים לעזור לך.
פועל: מה אתה רוצה שאני אעשה? כולם מתייחסים אליי בזלזול.
אני: ואתה יודע למה?
פועל: אפס.
אני: אז מה? אתה יודע שהכל שקר.
פועל: כן, אני אקום מחר בבוקר ואני אהיה מאושר והכל פאנן.
אני: עד הפעם הבאה.
פועל: עד הפעם הבאה.
אני: ואז מה?
פועל: חוזר חלילה. מה, זה חדש בשבילך?
אני: לא, פשוט הבטחת לעצמך שזה לא ייקרה הפעם.
פועל: נכון...
אני: וגם פעם שעברה. והפעם שלפניה, והפעם שלפני...
פועל: כן, כן, הבנו. תשתוק.
אני: אני רק מנסה להפריע.
פועל: שמתי לב.
אני: שמחתי להפריע. תמות.
אני: שלום שלום |חיוך זדוני|
פועל: כן, הבנו ת'קטע ש'ך.
אני: כן, לא, תשמע, זה פשוט מפליא אותי...
פועל: מה?
אני: שאני תמיד צודק! ידעתי שתיעלם רק לקצת זמן... ואז תחזור להיות כאן, אה, אפס?
פועל: תשמע. באלי להצטרף אליך, אוקי? נקלל ת'עצמי ביחד.
אני: מעולה! תתחיל.
פועל: אפס.
אני: פחדן.
פועל: טיפש.
אני: חלש אופי.
פועל: רע.
אני: חסר לב.
פועל: חסר אחריות.
אני: חסר מוח.
פועל: אידיוט.
אני: דוס קשותתתת.
פועל: זה רע?
אני: ברור. זה הופך אותך ל-
פועל: אפס.
פועל: |נאנח|
אני: אתה לא עושה כלום. כלום. אתה רק ישן/אוכל/רואה סרטים. היית מדריך גרוע, אתה לא עושה כלום בחגס, אתה לא לומד, אתה לא משקיע בחברים, אתה לא משקיע במשפחה, אתה עושה דברים רק כי ככה צריך לעשות. אפס מאופס פס פס.
פועל: |בוכה|
אני: אז מה? עשית את זה.
פועל: כן...
אני: רק בשביל הבנות, אה? תמיד ידעתי...
פועל: מה? לא, לא, לא אין קשר...
אני: פחחח תפסיק להכחיש כבר יא כבד... נו, מי בחרת?
פועל: מה?
אני: נו, מי בחרת???
פועל: מה זאת אומרת מי בחרת?
אני: מהבנות נו!
פועל: מה?... די עם זה כבר! לא אוהב אף אחת, תשחררררר!
אני: אה. אההה. באמת. |אצבע על העין|
הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!
היום יש תהיות.
למה אני קוראת הודעות מפעם
למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה
למה אני מרגישה שהכל עליי
למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)
למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות
איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה
למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו
למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו
למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי
למה החיים כאלה עליות וירידות
ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים
לא תמיד, אבל לפעמים כן
למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה
איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי
אני זוכרת שהיו הרבה יותר
ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם
מעניין
אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא
למה הפסיקו לייצר נוקיה208
למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208
למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן
ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר
אפילו בנות מפה שפעם היו לי
מה שלומך?
ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.
ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא
למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא
למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה
אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה
אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא
אני רוצה להיות עצמאית
אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב
מספיק לי די והותר מה שעובר עליי
והעומס הזה שמגיע
מכל מיני סיפורים שקורים מסביב
עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור
עד שהבנתי שהוא ברור
אסור לי להיות שם יותר מידי
ואני מוגבלת
אני יכולה להיות נחמדה
להתעניין בשלום
להביא משהו נחמד אם מסתדר לי
אני לא יכולה לתת את הבית שלי
או את האוכל שלי
או את הלב שלי
וזה גם לא יעזור
עכשיו צריך להתפלל
ואיפה אני ואיפה להתפלל
ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם
אבל יש לי תפקיד
כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי
הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים
הוי טאטע רחמים עלינו
אנחנו רוצים להתפלל
חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן
מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור
בקיצור גאולה עכשיו
זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו
ובלי הנחת של אביגייל
אנחנו רוצים בית דוד
מהר עכשיו אין זמן לחכות
חיכינו מספיק אביגייל
טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו
ותן לנו שמחה!
משהקוראים לזה מובחנות
אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית
אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית
צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.
מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.
אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.
אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.
לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.
כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?
אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.
ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה
אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה
להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר
כי לחשוב עליה בלי יכולת לעזור זה קשה
ולעזור זה לא אפשרי
אז מה נותר?
להתפלל
והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין
ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם
ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.
ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.
אולי, אני לא יודעת.
בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי 
חחח
איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.
זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.
(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")
לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.
בסדר
אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.
אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.
הדבר הכי חשוב.
אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.
צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.
לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.
והוא אמר לי תודה רבה.
יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.
כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה
ואשריכם לגמרי כמו שנאמר
אבל
לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי
ואם האדם הזה הוא אישה אז כן
צריך לומר תודה גם אם זו אישה
עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה
(למעט שבועות? אולי)
אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו
וואו
אשריך לגמרי
והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ
אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא
להבדיל בין החיים, כן.
(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)
הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?
אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.
זה חרא
דחוף!!!! ההגנה הזאת תוקעת לי את הטלפון...
אח"כ אם זוכרים אותך
אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים
הייתי איתה ביחד
