זה כאילו אין לי כח לעוד שבוע ואת כל האין לי כח הזה צריך לאסוף לאנשהו כדי לארוז ולהספיק כלמיני דברים שכאלה. אבא אומר שבמקום להגיד "אין לי כח" צריך להגיד "תן לי כח" ויש בזה משהו. בכל אופן, אני יודעת שזה בסדר כי בסוף אני מתפקדת את ראשון גם על שעתיים שינה אם זה מה שנדרש, זה לא אידאלי אבל עשיתי את זה הרבה מאוד פעמים וזה נשרד. זה כמו ששבוע שעבר לא היה לי כח לחזור לשגרה ואז פוף שגרה בבת אחת והיה ממש סבבה סה"כ חוץ מהיום הראשון וגם מהקטע הזה שלעזאזל מרוב שאנחנו לא מסתדרות אפילו לריב אנחנו לא יודעות. איך אפשר לנהל סוג של חיי חברה סבירים בקבוצת ווצאפ שדיבוריה נסובים סביב מפתחות ודוד. זה לא שביקשתי שנהיה חברות ברמת הלשתף אתכן בחיי הפרטיים או להפך וברור לי שלא נשמור על קשר. אבל מותר לבקש ממני עגבניה לצורך העניין, עד כמה שידוע לי, אני לא נושכת. קיצר, התעלמתי מהבעיה וזה משהו שאני שונאת לעשות כי לא ככה פותרים דברים ומלחיץ אותי לחשוב מה יהיה בפעם הבאה ש... בכל אופן, אבא גם אומר ש"מה שאני לא מנהל, מנהל אותי". אז עכשיו אני מנהלת את המחשבות והרגשות ואומרת להן שיהיה טוב ומחר הכל יתבהר וכל החששות והמצברוח הנאחסי הזה יעלמו והכל יהיה בסדר. אפילו העייפות תחלוף האור יעלה וביום שני פוגשים אותה ואותה ואותה ואותה ואולי גם אותה ואותה ויהיה טוב בעז"ה אפילו שזה המוני לי כי יש לי אותן אז יהיה יופי נראלי. אה, גם יום הזיכרון יום העצמאות, פפ חצאי תוכניות. צריך לזכור לסגור דברים בהקדם. וגם להזכיר מחר לאמא שתדבר עם *** ותעדכו אותי על לו"ז שבתות לחודש הקרוב, ואם תספיק שתלך ל**** כי זה קצת דחוף. וגם צריך לחשוב מה עושים עם החתונה מלשון אם יש איך להגיע ולחזור בתחבצ ואם לא אז מה עושים עם חיינו. הידד.