אל תגידו שהם מתו סתם.
תספרו על החיים, על האושר שהיה לו בעיניים, על המרץ והאהבה שכל תנועה שלו שדרה.
תספרו איך הוא היה הולך ורץ עם הילדים, איך הלב הגדול שלו דאג לכולם. תספרו על הלב החם והגדול שפעם בו, לא על המכונה שעשתה את זה בשבילו.
תספרו על השמש בעיניים שלו, על הדברים הקטנים והמעצבנים שנהג לעשות, תספרו כל דבר שיראה עד כמה הוא לא חי סתם.
אל תקדשו את המוות. המוות הוא הסוף של הפרק הזה, המוות הוא כמו חור שחור לא ידוע כזה שאף אחד לא יכול לחזור ממנו באותו גוף.
תקדשו את החיים, את היכולת לעשות, ליזום, להצמיח. את היכולת להוליד ולגדל דור, את ההתחדשות והמעשים שלנו שגורמים לנו להרגיש חיים באמת. תספרו על נדיבות, על המשך.
אל תבכו שהוא מת סתם, תספרו שהוא חי חיים מלאים.
תספרו על החיים, על האושר שהיה לו בעיניים, על המרץ והאהבה שכל תנועה שלו שדרה.
תספרו איך הוא היה הולך ורץ עם הילדים, איך הלב הגדול שלו דאג לכולם. תספרו על הלב החם והגדול שפעם בו, לא על המכונה שעשתה את זה בשבילו.
תספרו על השמש בעיניים שלו, על הדברים הקטנים והמעצבנים שנהג לעשות, תספרו כל דבר שיראה עד כמה הוא לא חי סתם.
אל תקדשו את המוות. המוות הוא הסוף של הפרק הזה, המוות הוא כמו חור שחור לא ידוע כזה שאף אחד לא יכול לחזור ממנו באותו גוף.
תקדשו את החיים, את היכולת לעשות, ליזום, להצמיח. את היכולת להוליד ולגדל דור, את ההתחדשות והמעשים שלנו שגורמים לנו להרגיש חיים באמת. תספרו על נדיבות, על המשך.
אל תבכו שהוא מת סתם, תספרו שהוא חי חיים מלאים.