למה? למה עשית את זה? צאי מזה כבר! רצית להנצל מטביעה.. ניסית בכל הכח, התאמצת לעלות כל פעם ולנשום מהאוויר הצח כדי לשרוד.. אבל אין לך כוחות על אנושיים.. כדי להנצל מטביעה צריך מישהט לאחוז בו, מישהו שיציל אתך.. כבר טבעת.. את כבר עמוק בפנים.. בקרקעית.. עכשיו הכל יותר קשה ומורכב.. לכאורה, את כבר נמצאת בשפל וביאוש חזק. מה שלא רצית להגיע אליו.. אבל זה קרה ואת צריכה להתמודד עם המציאות גם כשהיא קשה, מורכבת ומסובכת. אולי היו אנשים טובים שניסו להציחל אותך מטביעה ופשוט התעלמת מהם או לא היית מספיק בטוחה לאחוז בהם.
תפסיקי עם זה כבר! את ממסכנת את עצמך ובוללת לך את הדרך המהירה והמושלמת לקרקעית. אבל מה אפשר לעשות? מרגישה אבודה בלב ים, בקרקעית. הכל משתנה וקורה ככ מהר.. כמו פצצה שנחתה והתפוצצה בלי אזהרה מוקדמת.. למה החיים קשים ומורכבים כל כך???!? למה יש קנאה בעולם?? למה ישתאווה?? למה יש כעס?? למה יש מריבות?? למה יש אמונה?? למה יש חיים?? למה יש לימודים?? למה יש חרדות?? למה יש פחדים?? למה יש אהבה?? למה יש צרות?? למה יש נסיונות??
למה???????
אולי פשוט צריך לשנות את הגישה שלי.. את ההסתכלות.. להאמין ולעבוד את ה בתמימות גם בהסתרת פנים. לחייך גם כשבפנים הכל רקוב. לבכות כדי לפרוק עול. להשתדל, להתקיים, להאמין, צרצות, לחפש, לקוות, לדבוק, לשמור, להשתנות, לשנות.....
ומה התפקיד שלי בעולם?? מי אני?? מה אני?! מה הרצונות שלי??
בירור עצמי, פנימי, חיפוש..
להאמין שאני יודעת לשחות!
אני מעיקה על עצמי, כועסת על עצמי, בלי שליטה על עצמי, מרחמת על עצמי....
רוצה לשנות ולהשתנות אבל ככ מתקשה.
כואב לי שאני מעיקה ומכאיבה לאנשים חשובים לי. לא רציתי להגיע לזה.. מתבאסת כל פעם מחדש על שטויות שאני עושה כדי לפרוק..
אני רק יודעת שאיך שהוא בסוף יהיה טוב.
אולי דווקא בקרקעית אני אראה דברים שלכאורה יעזרו לי לצמוח ביחד איתם.
אוף.
מתוסכלת.
אובדת עצות.
חולנית.
ועכשיו אני גם לא מצליחה להתפלל ולפנות אל הקב"ה. לא מרגישה צורך לנסות..
אין לי כח! נמאס לי מהחיים האלה! הכל קורה ככ מהר ואין זמן לעצור, התקופה עמוסה. צריכה זמן לעצמי ואין. לא מסוגלת כבר להתמודד עם זה! צועקת דיייי!
אין לי כחחח!!!!!!! וגם אין לי מי לשתף ולפרוק כולם עסוקים בעצמם כמוני ואני מנסה לעזור להם אבל דווקא כשאני הכי מדממת אין לי מישהו שיעזור לי. אין. כח.
תפסיקי עם זה כבר! את ממסכנת את עצמך ובוללת לך את הדרך המהירה והמושלמת לקרקעית. אבל מה אפשר לעשות? מרגישה אבודה בלב ים, בקרקעית. הכל משתנה וקורה ככ מהר.. כמו פצצה שנחתה והתפוצצה בלי אזהרה מוקדמת.. למה החיים קשים ומורכבים כל כך???!? למה יש קנאה בעולם?? למה ישתאווה?? למה יש כעס?? למה יש מריבות?? למה יש אמונה?? למה יש חיים?? למה יש לימודים?? למה יש חרדות?? למה יש פחדים?? למה יש אהבה?? למה יש צרות?? למה יש נסיונות??
למה???????
אולי פשוט צריך לשנות את הגישה שלי.. את ההסתכלות.. להאמין ולעבוד את ה בתמימות גם בהסתרת פנים. לחייך גם כשבפנים הכל רקוב. לבכות כדי לפרוק עול. להשתדל, להתקיים, להאמין, צרצות, לחפש, לקוות, לדבוק, לשמור, להשתנות, לשנות.....
ומה התפקיד שלי בעולם?? מי אני?? מה אני?! מה הרצונות שלי??
בירור עצמי, פנימי, חיפוש..
להאמין שאני יודעת לשחות!
אני מעיקה על עצמי, כועסת על עצמי, בלי שליטה על עצמי, מרחמת על עצמי....
רוצה לשנות ולהשתנות אבל ככ מתקשה.
כואב לי שאני מעיקה ומכאיבה לאנשים חשובים לי. לא רציתי להגיע לזה.. מתבאסת כל פעם מחדש על שטויות שאני עושה כדי לפרוק..
אני רק יודעת שאיך שהוא בסוף יהיה טוב.
אולי דווקא בקרקעית אני אראה דברים שלכאורה יעזרו לי לצמוח ביחד איתם.
אוף.
מתוסכלת.
אובדת עצות.
חולנית.
ועכשיו אני גם לא מצליחה להתפלל ולפנות אל הקב"ה. לא מרגישה צורך לנסות..
אין לי כח! נמאס לי מהחיים האלה! הכל קורה ככ מהר ואין זמן לעצור, התקופה עמוסה. צריכה זמן לעצמי ואין. לא מסוגלת כבר להתמודד עם זה! צועקת דיייי!
אין לי כחחח!!!!!!! וגם אין לי מי לשתף ולפרוק כולם עסוקים בעצמם כמוני ואני מנסה לעזור להם אבל דווקא כשאני הכי מדממת אין לי מישהו שיעזור לי. אין. כח.
