אני נער, מקומי אינו בפורום אבל כן חשוב לי להדגיש איזו נקודה, בתקוה שלא תצא תקלה חלילה ותקחי מזה את הטוב.
את צריכה להבין שגם כנראה תכל'ס הוא רוצה להיות החתן שאת מתארת (בלי להכנס למה זה בן תורה שבאמת בן תורה לאו דוקא צריך להיות "בטלן" בישיבה (בטלן כמו במשנה במגילה). )
הוא אולי אפי' חושב שמוצדק ונכון שהוא יקיים עול תורה ואת , צדקת ממש. תהיה נאות ביתו השלם ותדאגי לצרכי הבית הגשמיים.
באמת יישר כח לך, איזה רצון מדהים זה מסירות כבירה.
אבל תביני.
מנטליות של ישיבה זה לא כמו מנטליות של עבודה.
עבודה זה כן ואלא. עבדת בזמן או לא? הגשת את העבודה הזו או לא? היית בישיבה או לא? לימדת את החומר השבוע? וכו'. העבודה מאוד מוגדרת מה עלייך לעשות גם אם זה מורה. עדיין מה שמוטל עלייך את עושה וזה מה שמצופה ממך אחרי הכל מה שאת צריכה זה להביא כסף הביתה.
גם בלימודים אקדמאים- את לומד חומר X עוברת מבחן X הידע האינטלקטואלי הוא המעניין ותוצאות המבחן הן המדד האבסולוטי.
לא כן בליומד תורה. לא צריך להביא כסף או להוציא תעודה, לא בשביל זה את עובדת במשרה מלאה ומוכנה "לקרוע את עצמך" עם הטיפול בילדים וכו'.
את עובדת כדי שיעסוק בדברי אלהים חיים.
והוא- הוא לוקח את העול הזה עליו. ביודע שאת לוקחת את החלק הגשמי.
אבל מה קורה- המדד פה לפעילות ולניצול הוא שונה.
כי זה כללי מאוד. גם אם זה בהספקים של לימוד דף ליום הא- הדף זה רק סימן בעלמא ולעולם לא המטרה. הרי לאר מרויחים משהו מעצם ההספק של הדף (לצורך ענייננו זה לא מה שקבלתם ביניכם שחלוקה ביניכם בהקמת הבית)
אלא העניין זה הלימוד- ופה המנטליות שונה. הוא נכנס לישיבה "מתקף כרטיס" אבל העבודה היא לא פורמאלית בעליל.
וההווי- הוא שונה בתכלית. תורה באה מתוך שמחה וחיים. זה לא מפעל שהולכים אליו מהבית לעבוד וחוזרים הביתה שפוכים הפוך! הולכים מהבית צמאים וחוזרים מלאי כוחות (בעקרון, ציור אידיאלי, לא מדבר עכשיו על זה שהמציאות כמובן מעט שונה ויש כלים וכו')
הישיבה זה מקום לגדול בתורה זה דבר מאוד כללי עם הווי מאוד מעורפל.
כך יוצא שגם המדד הוא מאוד סובייקטיבי ואישי לכל אחד.
כך שאם אדם יכול ללמוד 8 שעות (לא יודע כמה בעלך לומד, אברכים לומדים אולי 6 לא יודע) ובזה הוא רואה את עצמו גדל בתורה- כשהוא לומד 4 שעות- אז הוא בעצם עושה (לכל הפחות בעיני עצמו) "צחוק מהעבודה" את כולך משקיעה את כל כוחותייך בעבודה מוגדרת מאוד והווי מאוד ספציפי יחסית והוא נמצא במקום לימוד בלי מבחנים ותוצאות- הוא והסטנדר- זו מנטליות מאתגרת וקל מאוד ליפול בה, להתבטל לחפף.
וכך יוצא שהוא לא באמת מספיק מנצל את עצמו לתפקידו (לשאת עול תורה) בעוד שאת אמא 24/7 ועובדת 8/6 צריך לזה כוחות ואת עושה את זה מתוך ידיעה שבאי כולל/ישיבה בעלך יושב על הסטנדר ולומד ועוסק בדברי אלהים חיים ומרומם את כל העולם איתו, כשלמעשה- הוא מוחק עם החבר בפינת הקפה.
זה נותן המון ייסורי מצפון והמון התחבטויות, כי- מה בעצם מצופה ממני? ולעומת יכולותיי? והאם זה מספיק ונחשב כנושא בעול עם אישתי או משאיר את אשתי לעבוד ונהנה מהחיים?
קיצור זה שונה וחשוב להתחשב בזה.
תעשי עם זה מה שאת רוצה.
