ב"ה

חס ושלום שאני אזלזל בכבוד הרב. אבל בכל זאת, לא תעזור לנו אי סליחת הגירוש בדיוק באותה מידה כמו שלא יעזור לנו לטענת הרב כן סליחת הגירוש. כלומר, החיילים מסכנים לא מודעים ליהדות, כפו עליהם לעשות מעשים שהם לא רצו בכלל, שטפו להם את המוח עם "פקודה ושלטון מעל הכל". הם לא מבינים את היהדות כי הם אף פעם לא למדו אותה. אז מה נעשה עכשיו? נצמצם עוד יותר את הסיכוי שלהם להפתח ליהדות ע"י אי העלאת חיילים לטמפים וכד' וכך שגם בפעם הבאה יהיה אותו דבר? או שעדיף לנסות להתקרב אליהם ע"י "רושם" חיובי שאנחנו נעניק להם וככה יש סיכוי שהם יגלו את היהדות? אדם ממוצע לא יהיה מוכן לשמוע הטפות מוסר ויהדות מרבנים כשנהגים לא מעלים אותם, כשמתנחלים לא סולחים להם וכשדתיים לא מתגייסים. לכן אני חושב שעל אף כל הקושי שבלסלוח, צריך לסלוח ולא בגלל "ואהבת לרעך כמוך", אלא בגלל שהמציאות מחייבת לסלוח. אולי לא לשכוח אבל לסלוח כן. אנחנו גם ככה נמצאים בדור הגאולה, אז כל מעשה לא רצוי ע"י אנשים שכן מבינים יהדות לעומת לא מביני יהדות, רק מרחיק את הגאולה. 

בס"ד

זה נגד כל מוסר בסיסי.  ב ס י ס י .