ניתן להבין ולהתחבר מאוד למתח שלך.

את ממתינה למחזור ומקווה שלא יגיע... כדי שסוף סוף תוכלי להתבשר בבשורה המשמחת הזאת, בצורך האנושי הזה שלאחר אובדן מתעצם כל כך... בהריון. 

כמה ציפיה את נושאת על כתפייך ובגופך, כמה תקווה ורצון

וכמה חוסר יכולת לשלוט במה שקורה לך!

המפגש עם חוסר האונים והרצון העצום יוצר מתח שאכן מאוד מאוד קשה לשאת.

והמתח יוצא, כן, גם לכיוון הילדים.

כי ילדים עלולים ליצור מתח גם ללא קשר למתח פנימי בתוכך... ילדים דורשים מאיתנו הרבה כוחות נפש. במיוחד כאשר אנחנו בעצמינו, ללא קשר אליהם, מצויים במתח פנימי. 

זה מובן כל כך והגיוני.

ומה שקורה לך- שאת במתח פנימי, ויוצא לך שאת מתפרצת כי קשה לשאת,

ובנוסף לכל- את גם מאמשימה את עצמך על כך...

זה מעגל שאינו נגמר. את אינך אשמה באמת. את זקוקה לפריקת המתח בצורה כלשהי שתאפשר לך להיות עם הילדים, וגם לדרך לשאת את המתח בתוכך, כי זה באמת קשה מנשוא.

והקב"ה... הוא לא יעניש אותך על התנהגותך. ממש לא. אל תכניסי אותו לפינות הללו...

ואל תקראי לעצמך אמא נוראית רק בשל המתח שאת מצויה בו.

את נורמלית.

זה קורה.

ואני מניחה שזה לא קורה תמיד, כך שאם בבסיס ישנה יציבות בסך הכל, באופן כללי, עם מעידות פה ושם- את ודאי אינך אמא נוראית. רחוקה משם.

הצעות פרקטיות:

- כשאת מרגישה עולה על גדותייך דאגי שמישהו בסביבתך יסייע מעט עם הילדים ואת תוכלי ללכת לנוח/ לצאת להליכה/ לעשות משהו אחר מרגיע.

- בני כמה הילדים שלך? פעמים רבות אני אומרת לילדיי במצבי מתח : "אני עייפה וכנראה שאהיה עצבנית בקרוב אם לא אנוח קצת. אני הולכת לחצי שעה לנוח. אני לא רוצה לצעוק עליכם מתוך עצבים". הם מבינים זאת ואומרים לי ללכת כבר לישון... השיתוף הקטן והמודע הזה עוזר לשני הצדדים.

 - נשימות מודעות פנימה והחוצה עוזרות להרגיע מתח פנימי.

- דברי על הקושי עם מישהו קרוב. שת]פי בקושי. אל תהיי לבד. (טוב ששיתפת פה, שתפי גם מישהו "אמיתי" שנמצא בעולמך, ולא רק דרך מחשב)

- עשי לעצמך משהו טוב בתקופה הזאת. חבקי את עצמך במקום להאשים. מגיע לך.

חיבוקים.

ציפי

בעיה רצינית שככה זה כאב

שנה וחצי ניסיתי להיכנס להריון..

כשבחודשים האחרונים כבר הייתי ממש בתסריט שאת נמצאת..

ואז החלטתי שזה ממש לא טוב לי לבריאות הנפשית.. לקשר שלי עם בעלי.. להתפתחות הילדים שלי.. לזה שזה מבזבז לי את החיים לשווא..

והחלטתי/הצלחתי לצאת מזה.. וחודש אחר כך נכנסתי להריון (שנפל לצערי אבל לא קשור..).

הרגשתי ממש שהלחץ מונע.. ושהרגיעה מקרבת את זה..

בהצלחה.

נ.ב- את אמא נהדרת!! שרוצה לגדל עוד ילדים של ה'!! אי אפשר לפקפק בזה!!

חרדה עצומה מהריון...

כל כך מוכר והגיוני!!

ניתן לשאת את שני הצדדים הללו בפנים.

יש רצון להריון- והוא בוודאי קיים.

ויש הפחד מההריון בגלל כל מה שעברת. הפחד שתחווי הפלה שוב הוא גדול.

ואולי יש פחדים נוספים?

היי מודעת למה שמפחיד אותך. היי מודעת למה שגורם לך לרצות הריון, וגם למה שגורם לך לפחד ממנו.

מודעות עוזרת להבהיר לעצמינו, הפחד יותר ידידותי כשאנחנו מתבוננים עליו ומתקרבים אליו. כך אנחנו גם יכולים יותר להתמודד איתו, כי יש לו צורה והוא מוגדר. הוא לא איזו מפלצת רחוקה חסרת שם...

אז אם את רוצה, כתבי פה ממה את מפחדת.

נעזור לך להגדיר.

ליל מנוחה.

בעיה רצינית שככה זה כאב

וכן, את אינך אותו אדם מלפני כן. 

איני יודעת מה עברת ועד כמה היה טראומטי, והאם את עוברת תהליך פסיכולוגי כלשהו. אלה שאלות שהייתי רוצה לברר.

אני שומעת שאת מקבלת קלונקס (זה טוב ולא טוב ביחד... כי זה כדור מרגיע ועוזר באמת, אך אם את לוקחת באופן קבוע לתקופה ממושכת הוא בהחלט עלול להיות ממכר)- האם זה אומר שאת בטיפול פסיכיאטרי, או שמא רופא משפחה נתן לך?

זה משמעותי לדעת, כי רופאי משפחה עלולים דווקא לתת מינונים גבוהים לעיתים, לעומת פסיכיאטרים שיודעים לדייק יותר.

אם ישנה חרדה שממש מפריעה לתפקוד היומיומי- במקביל לטיפול תרופתי המסייע לחרדה- מומלץ לעבור טיפול רגשי להפחתת החרדה ולעיבוד הטראומה שלך.

לעיתים אחרי אובדן יש תופעות הקושרות את הטראומה לתסמינים שנראים כמו פוסט-טראומה.

פוסט טראומה היא תופעה של חרדה בעקבות טראומה קשה של חשיפה למוות של אדם קרוב או לסכנת חיים לאדם עצמו. אם לאחר חודש מהאירוע- ישנן עדיין חרדות, קשיי שינה, פחד להיחשף לדברים המזכירים את הטראומה (מראות, צלילים, מחשבות, הבזקי זיכרון, אנשים, מקומות ועוד), זכרונות שפולשים לתוך המרחב המחשבתי ואינם נותנים מנוח, וניסיון להימנע מהזיכרונות הללו, עוררות גופנית גבוהה (זרמים, צמרמורות, קשיי נשימה, בהלה מרעשים או מאורות חזקים, רעד)-

כל אלה או חלק מהם יכולים להצביע על פוסט טראומה כתוצאה מחוויה טראומטית.

אם את חווה חלק מהתסמינים הללו במשך חודש ויותר- כדאי לפנות לעזרה.

לטיפול פסיכולוגי. יש מגוון מקומות בהם ניתן לקבל עזרה.

הצעות פרקטיות שלי להתקפי חרדה או לרגשות חרדה באופן כללי:

העצות יתחלקו ל-3 מישורים: מחשבה, דמיון ונשימה. בכל אחד ניתן לעשות עבודה רבה, ויש עוד הרבה אפשרויות אך זה דבר שאני צריכה להתאים לך באופן אישי ואיני מכירה אותך.

1- מחשבה- פעמים רבות החרדה נובעת ממחשבות שאנחנו חושבות, או פחדים שאנו מגדילות ומעצימות בתוכנו, עד שהם הופכים למפלצת גדולה ומאיימת. מצד האמת, אילו היינו יכולות לבחון את המחשבה באופן הגיוני- היינו מגלות שלא תמיד יש בה הגיון.

אני מזמינה אותך לחשוב על המחשבות שלך, לצפות בהן כאילו היו על מסך. בחני אותן אחת אחת- ושימי לב שלעיתים אלה מחשבות שאינן רלוונטיות או שאת מגדילה אותן. עשי להן "זום אאוט" וצאי מהן. התבונני ממרחק. גלי בהן את ה"חורים" המחשבתיים, ונסי לתקן אותן למקום יותר הגיוני. 
לדוגמא: "אני אף פעם לא אצליח ללדת יותר".
האם מחשבה זו אמיתית? האם אני יכולה לדעת אם אלד או לא? האם מישהו אמר לי זאת? וגם אם אמר, האם לא חסרים מקרים בעולם שקרה הפוך? האם ביררתי עם מספיק חוות דעת כדי להבין באמת מה עומד בפניי? האם אני רק מפחדת כל כך ממה שקרה, אבל לא באמת יודעת מה יקרה- ולכן אני מגזימה...?
המחשבה קטנה ככל שאת מתבוננת עליה ושואלת את עצמך שאלות עליה.

2- דמיון. חפשי מקום שקט, נעים ובטוח שישרה בך תחושה שלווה, נעימה ולא מורכבת מדברים רעים. היי עם המקום הזה לזמן מה בכל יום.כאשר את נמצאת בתוך סערה גדולה של חרדה- קשה לעשות זאת, כי באופן טבעי את בסערה וקשה לך לצאת ממנה, לכן עדיף שכאשר את רגועה ונח לך תרגלי שוב ושוב הליכה למקום בטוח. עצמי עיניים ודמייני אויר, את שעת היום, את האוירה במקום. הריחי ריחות, ראי צבעים, ראי את העצמים או האנשים שאיתך. מהם הרעשים שאת שומעת סביבך? היי עם הפרטים.
כך תרגלי לפחות פעם ביום, בזמנים רגועים. תוך כדי נשימה. 
כאשר תיכנסי למצב חרדה- יהיה לך המקום הזה רגוע ובטוח ללכת אליו. לכי אליו ושבי בו בדמיון. נשמי עמוק. היי במקום הזה לזמן מה. 

3- נשימה. כאשר את מתמקדת בנשימה- בדרך כלל היא הופכת להיות רגועה יותר. 
עצם שימת הלב לנשימה מאפשרת לה להרגיע אותך. הדופק פוחת.
שימי לב לנשימה- עד כמה היא שטוחה/עמוקה? לאן היא מגיעה? נסי להעמיק אותה עד לבטן.
נסי לספור עם הנשימה שלך: ספירה עד 5 בשאיפה, ספירה עד 8 בנשיפה. העיקרון הוא שהנשיפה תהיה ארוכה יותר מהשאיפה. היי עם נשימה כזאת כמה פעמים. עשי זאת עד שתרגישי שהגוף מרפה.

אלה תרגילים שאפשר לעשות מהבית.

יש עוד הרבה אך בינתיים אסתפק באלה...

לעיתים מספיק לעשות עבודה עצמית פנימית ולעיתים צריך הנחיה וטיפול כדי להרגיע.

ספרי לנו מה שלומך ומה עזר לך?

ברגע שהבהרת במילים את כל חששותייך אפשר לפרק אותם ולהתמודד איתם בנפרד.

ואור מהר מהר

לי לא נתנו רק גרידה אפילו בשבוע 17 ו18 (לצערי איבדתי שתי עובריות בשלב הזה )

הייתי חייבת לעבור גם תהליך כמו לידה עם ציטוטק וגם גרידה, הבנתי שככה זה ברוב המקומות בשבוע הזה

לא יודעת אם יתנו לך בפועל, בטח בשלב יותר מתקדם, קחי בחשבון שכנראה תצטרכי גם וגם (לחכות ל22 אולי יעזור לך לפחות לוותר על גרידה)

יש הפרש של שבוע ויומיים בין 20+4 ל22, הגיוני לחכות את זה, השאלה אם לא יהיה לך סיוט במיוחד שמתחילים לראות ❤️

אבל מסכימה איתך שעדיף חופשת לידה, לי לא היה כאמור והיה לי סיוט לחזור כל כך מהר במיוחד שהגוף והנפש היו מפורקים

אצלי כבר ממש רואים וכולם אומרים לי מזל טוב וכו' ממש כיף לי

נראה לי שאנחנו בורחים לשבוע

לא הבנתי שזה גם לידה וגם גרידה. מה זה הסיוט הזה. חשבתי או זה או זה.

מוזר שהרופאה בקופה אמרה לי משהו אחד והעוסית בית חולים משהו אחר. לא מבינה למי להקשיב.

ממש הדגישו לי כשביקשתי בשבוע 18 רק גרידה שבשבוע הזה יש מקומות בודדים שעושים וזה עלול להזיק, נשמע לי מוזר שבשבוע מתקדם יותר מדברים רק על גרידה

באמת ממש זוועה לעבור גם לידה וגם גרידה, אם בשבוע 22 זה רק לידה זה שיקול משמעותי

(ואל תקשיבי לאחיות אם הן אומרות לך ללחוץ!! אם אין עובר שצריך להציל לפחות תעשי את זה כמו שצריך רק בזמן ציר ולא ללחוץ סתם! הלחיצו אותי והלך לי הגוף סתם)

באמת תשקלי בשבוע הזה לצאת למשהו שיעשה לך טוב ולא תפגשי באנשים (תחשבי מה לא הרשיתי לעצמי בהריון ותרשי לעצמך עכשיו ), אבל משהו שיעשה הסחת דעת כי להיות לבד עם המחשבות האלו זה נורא ❤️

נשמע ממש קשוח.

תודה על התגובות והעזרה

זה היה לפני 10 שנים כמעט ואז נאמר לי שרוב הבתי חולים מבצעים גרידה רק עד שבוע 18.. אני עברתי בשבוע 19.. וזה היה גבולי..

אז הכי נכון לבדוק מול הבית חולים ולא לפי מה שהרופאה בקהילה אמרה.. ויש גם עניין של לקבוע תור..

בשורות טובות ושה' ימלא את חסונכם.

(אם יתאים לך אולי לדבר עם מכון פועה, תנסי לדבר ישירות עם הרב בורשטיין , אותי זה חיזק שיש דעת תורה שהדריכה אותנו.. וגם הרב האישי שלנו כמשפחה היה מעורב וחיזק)

אני חושבת שיש יתרונות ללידה על פני גקידה ולכתחילה הייתי הולכת על לידה.

גם אם תצטרכי לעבור גרידה אחר כך (אני לא הייתי צריכה ב"ה אבל זה היה בשבוע מתקדם יותר).

מה שכן הייתי בודקת - אמרו לי שרק בשע"צ יש אפשרות לוותר על ההמתה אם הלידה מתרחשת בין שבוע 22+1 ל24+0. אצלנו זה לא היה רלוונטי כי הוועדה נקבעה ל24+0, אבל בהחלט הייתי שוקלת כי ההמתה היתה השלב הגרוע ביותר בכל התהליך.

מבינה שזריקה ללב של העובר חוסכת ממנו את הסבל.

האמת שההמתה נועדה למנוע מצב שהעובר יוולד חי ואז יהיו מוכרחים לטפל בו ולהמשיך להאריך את חייו (ואת הסבל..) ככל הניתן.

אבל בין השבועות האלה הסיכוי שהוא ישרוד את הלידה ויצא חי כל כך נמוכים, שבשערי צדק לוקחים את הסיכון ומאפשרים להורים לבחור לא להמית.

אני לא יודעת אם זה רעיון טוב או לא, אבל זו חווייה מפוקפקת ביותר והאפשרות לוותר עליה מאד מפתה בעיני.

ממש ממליצה לך להתייעץ עם רב.

כי יכול להיות מאתגר להיטהר אחרי זה ויש הרבה הקלות שאפשר לקבל בתהליך הזה.

אם נרגע ליום כן הייתי ממליצה לך לעשות הפסק ואם עשית תתיעצי מה לעשות בהמשך עם רב או עם מכון פועה יש קו בערב שנשים עונות בו.

וגם היה לי בונוס מדללי דם שמאט את התהליך

שה' ימלא חסרונך בקרוב, בהריון בריא בידיים מלאות

אחרי גרידה בשבוע מוקדם יותר לקחתי 3 ימים וזה ממש לא היה מספיק.. חזרתי ליום אחד, התפרקתי, ואז יצאנו לחופש של אחד החגים אז זה עזר לי שלא הייתי צריכה להגיע לעבודה.

(בעיקר נפשית.. קצת פיזית)

לפעמים זה עושה טוב לנפש לצאת, אבל צריך לדעת מה המינון וכמה...

עברת גרידה בשבוע כ"כ מאוחר?

הכי קשה שמבחינה חוקית אין שום הכרה ושום זכויות.

בעיני תקחי כמה שיותר, אפילו חודש, אל תחזרי לפני שתרגישי מספיק טוב פיזית וגם שתרגישי שאת מסוגלת נפשית להתמודד.

איך ממשיכים זו שאלה גדולה ממש, לפעמים כדאי לפנות לטיפול לצורך עיבוד, לפעמים שיחה עם חברה, דמות רבנית, לפעמים פשוט הזמן מרפא.

בשורות טובות, ואם צריך עוד משהו, אני פה...

רציתי לעודד כאן את הנשים שמציעים להן ציטוטק ולהגיד שזאת היתה חוויה לא כזאת נוראית תוך שעות ספורות כל התוכן ברחם פשוט יצא. אז זה גם יכול לעשות את העבודה במינימום התערבות..

אני לא מכירה שאיבה

עברתי בגרידה

אם רלוונטי אפרט

וחיבוק גדול♥️♥️

אני בחרדות

מה מפחיד אותך?

הרבה חרדות לקראת

אמרו שאיבה וואקום

חיבוק ענק♥️♥️

אולי תכתבי בפורום הריון ולידה? הוא יותר פעיל ואולי יהיה שם יותר מענה..

קצת כואב ולא נעים, אבל נסבל ועובר מהר.

בהצלחה! ושה' ימלא את חסרונך❤️

עשיתי היום בבית חולים נהריה עם הרדמה מלאה

שאיבה .. דימום קל וכאב קל

מרגישה רק עייפה

נתנו לי גם אנטיביוטיקה כי נמצא לי בדם זיהום

תודה אמן לכולנו

איך את עכשיו?

🫂

היום עשיתי בבית חולים נהריה סיבובת שעה 16:00

שאיבה בהרדמה מלאה

קצת דימום קל וכאב קל

כרגע מרגישה טוב רק עייפות