ניתן להבין ולהתחבר מאוד למתח שלך.

את ממתינה למחזור ומקווה שלא יגיע... כדי שסוף סוף תוכלי להתבשר בבשורה המשמחת הזאת, בצורך האנושי הזה שלאחר אובדן מתעצם כל כך... בהריון. 

כמה ציפיה את נושאת על כתפייך ובגופך, כמה תקווה ורצון

וכמה חוסר יכולת לשלוט במה שקורה לך!

המפגש עם חוסר האונים והרצון העצום יוצר מתח שאכן מאוד מאוד קשה לשאת.

והמתח יוצא, כן, גם לכיוון הילדים.

כי ילדים עלולים ליצור מתח גם ללא קשר למתח פנימי בתוכך... ילדים דורשים מאיתנו הרבה כוחות נפש. במיוחד כאשר אנחנו בעצמינו, ללא קשר אליהם, מצויים במתח פנימי. 

זה מובן כל כך והגיוני.

ומה שקורה לך- שאת במתח פנימי, ויוצא לך שאת מתפרצת כי קשה לשאת,

ובנוסף לכל- את גם מאמשימה את עצמך על כך...

זה מעגל שאינו נגמר. את אינך אשמה באמת. את זקוקה לפריקת המתח בצורה כלשהי שתאפשר לך להיות עם הילדים, וגם לדרך לשאת את המתח בתוכך, כי זה באמת קשה מנשוא.

והקב"ה... הוא לא יעניש אותך על התנהגותך. ממש לא. אל תכניסי אותו לפינות הללו...

ואל תקראי לעצמך אמא נוראית רק בשל המתח שאת מצויה בו.

את נורמלית.

זה קורה.

ואני מניחה שזה לא קורה תמיד, כך שאם בבסיס ישנה יציבות בסך הכל, באופן כללי, עם מעידות פה ושם- את ודאי אינך אמא נוראית. רחוקה משם.

הצעות פרקטיות:

- כשאת מרגישה עולה על גדותייך דאגי שמישהו בסביבתך יסייע מעט עם הילדים ואת תוכלי ללכת לנוח/ לצאת להליכה/ לעשות משהו אחר מרגיע.

- בני כמה הילדים שלך? פעמים רבות אני אומרת לילדיי במצבי מתח : "אני עייפה וכנראה שאהיה עצבנית בקרוב אם לא אנוח קצת. אני הולכת לחצי שעה לנוח. אני לא רוצה לצעוק עליכם מתוך עצבים". הם מבינים זאת ואומרים לי ללכת כבר לישון... השיתוף הקטן והמודע הזה עוזר לשני הצדדים.

 - נשימות מודעות פנימה והחוצה עוזרות להרגיע מתח פנימי.

- דברי על הקושי עם מישהו קרוב. שת]פי בקושי. אל תהיי לבד. (טוב ששיתפת פה, שתפי גם מישהו "אמיתי" שנמצא בעולמך, ולא רק דרך מחשב)

- עשי לעצמך משהו טוב בתקופה הזאת. חבקי את עצמך במקום להאשים. מגיע לך.

חיבוקים.

ציפי

ואני גרה באזור בנימין.

אבל ללא קשר אליי- אם את זקוקה לטיפול אני ממליצה לפנות כדי לעזור לעצמך (ולילדייך) לעבור את התקופות הקשות הללו עם יותר רוגע נפשי.

כיום ניתן לפנות לקופות החולים ולקבל טיפול באופן מוזל עם מטפלים מקצועיים שעובדים דרך הקופה. ואפשר גם ללכת למרכזים טיפוליים ולקבל דרכם טיפול מוזל. או ללכת לטיפול בקליניקה פרטית. יש הרבה מטפלות/ים טובות/ים.

בהצלחה! וברגישות כלפי עצמך.

את אדם טוב.

שנה וחצי ניסיתי להיכנס להריון..

כשבחודשים האחרונים כבר הייתי ממש בתסריט שאת נמצאת..

ואז החלטתי שזה ממש לא טוב לי לבריאות הנפשית.. לקשר שלי עם בעלי.. להתפתחות הילדים שלי.. לזה שזה מבזבז לי את החיים לשווא..

והחלטתי/הצלחתי לצאת מזה.. וחודש אחר כך נכנסתי להריון (שנפל לצערי אבל לא קשור..).

הרגשתי ממש שהלחץ מונע.. ושהרגיעה מקרבת את זה..

בהצלחה.

נ.ב- את אמא נהדרת!! שרוצה לגדל עוד ילדים של ה'!! אי אפשר לפקפק בזה!!

חרדה עצומה מהריון...

כל כך מוכר והגיוני!!

ניתן לשאת את שני הצדדים הללו בפנים.

יש רצון להריון- והוא בוודאי קיים.

ויש הפחד מההריון בגלל כל מה שעברת. הפחד שתחווי הפלה שוב הוא גדול.

ואולי יש פחדים נוספים?

היי מודעת למה שמפחיד אותך. היי מודעת למה שגורם לך לרצות הריון, וגם למה שגורם לך לפחד ממנו.

מודעות עוזרת להבהיר לעצמינו, הפחד יותר ידידותי כשאנחנו מתבוננים עליו ומתקרבים אליו. כך אנחנו גם יכולים יותר להתמודד איתו, כי יש לו צורה והוא מוגדר. הוא לא איזו מפלצת רחוקה חסרת שם...

אז אם את רוצה, כתבי פה ממה את מפחדת.

נעזור לך להגדיר.

ליל מנוחה.

מצטרפת לשואלת מעליי- עד כמה החרדה קיימת ביומיום ועד כמה היא משבשת את תפקודך?

אני עונה עכשיו בקצרה כי תכף שבת, אך אענה יותר בנחת במוצאי שבת עם הצעות פרקטיות להתמודדות עם חרדות ביומיום.

ואם יש קושי אמיתי ביומיום, שמפריע לתפקוד- פני לטיפול רגשי. ישנם טיפולים קצרי טווח (עד 12 מפגשים) שממוקדים בדרכים יעילות מאוד לחרדה (EMDR, CBT- אם יהיה צורך ארחיב על כל סוג). הם טיפולים מצויינים וניתן לקבלם דרך קופ"ח במחיר מוזל.

שבת מנוחה ושלווה עם מחשבות טובות ונעימות.

ציפי

וכן, את אינך אותו אדם מלפני כן. 

איני יודעת מה עברת ועד כמה היה טראומטי, והאם את עוברת תהליך פסיכולוגי כלשהו. אלה שאלות שהייתי רוצה לברר.

אני שומעת שאת מקבלת קלונקס (זה טוב ולא טוב ביחד... כי זה כדור מרגיע ועוזר באמת, אך אם את לוקחת באופן קבוע לתקופה ממושכת הוא בהחלט עלול להיות ממכר)- האם זה אומר שאת בטיפול פסיכיאטרי, או שמא רופא משפחה נתן לך?

זה משמעותי לדעת, כי רופאי משפחה עלולים דווקא לתת מינונים גבוהים לעיתים, לעומת פסיכיאטרים שיודעים לדייק יותר.

אם ישנה חרדה שממש מפריעה לתפקוד היומיומי- במקביל לטיפול תרופתי המסייע לחרדה- מומלץ לעבור טיפול רגשי להפחתת החרדה ולעיבוד הטראומה שלך.

לעיתים אחרי אובדן יש תופעות הקושרות את הטראומה לתסמינים שנראים כמו פוסט-טראומה.

פוסט טראומה היא תופעה של חרדה בעקבות טראומה קשה של חשיפה למוות של אדם קרוב או לסכנת חיים לאדם עצמו. אם לאחר חודש מהאירוע- ישנן עדיין חרדות, קשיי שינה, פחד להיחשף לדברים המזכירים את הטראומה (מראות, צלילים, מחשבות, הבזקי זיכרון, אנשים, מקומות ועוד), זכרונות שפולשים לתוך המרחב המחשבתי ואינם נותנים מנוח, וניסיון להימנע מהזיכרונות הללו, עוררות גופנית גבוהה (זרמים, צמרמורות, קשיי נשימה, בהלה מרעשים או מאורות חזקים, רעד)-

כל אלה או חלק מהם יכולים להצביע על פוסט טראומה כתוצאה מחוויה טראומטית.

אם את חווה חלק מהתסמינים הללו במשך חודש ויותר- כדאי לפנות לעזרה.

לטיפול פסיכולוגי. יש מגוון מקומות בהם ניתן לקבל עזרה.

הצעות פרקטיות שלי להתקפי חרדה או לרגשות חרדה באופן כללי:

העצות יתחלקו ל-3 מישורים: מחשבה, דמיון ונשימה. בכל אחד ניתן לעשות עבודה רבה, ויש עוד הרבה אפשרויות אך זה דבר שאני צריכה להתאים לך באופן אישי ואיני מכירה אותך.

1- מחשבה- פעמים רבות החרדה נובעת ממחשבות שאנחנו חושבות, או פחדים שאנו מגדילות ומעצימות בתוכנו, עד שהם הופכים למפלצת גדולה ומאיימת. מצד האמת, אילו היינו יכולות לבחון את המחשבה באופן הגיוני- היינו מגלות שלא תמיד יש בה הגיון.

אני מזמינה אותך לחשוב על המחשבות שלך, לצפות בהן כאילו היו על מסך. בחני אותן אחת אחת- ושימי לב שלעיתים אלה מחשבות שאינן רלוונטיות או שאת מגדילה אותן. עשי להן "זום אאוט" וצאי מהן. התבונני ממרחק. גלי בהן את ה"חורים" המחשבתיים, ונסי לתקן אותן למקום יותר הגיוני. 
לדוגמא: "אני אף פעם לא אצליח ללדת יותר".
האם מחשבה זו אמיתית? האם אני יכולה לדעת אם אלד או לא? האם מישהו אמר לי זאת? וגם אם אמר, האם לא חסרים מקרים בעולם שקרה הפוך? האם ביררתי עם מספיק חוות דעת כדי להבין באמת מה עומד בפניי? האם אני רק מפחדת כל כך ממה שקרה, אבל לא באמת יודעת מה יקרה- ולכן אני מגזימה...?
המחשבה קטנה ככל שאת מתבוננת עליה ושואלת את עצמך שאלות עליה.

2- דמיון. חפשי מקום שקט, נעים ובטוח שישרה בך תחושה שלווה, נעימה ולא מורכבת מדברים רעים. היי עם המקום הזה לזמן מה בכל יום.כאשר את נמצאת בתוך סערה גדולה של חרדה- קשה לעשות זאת, כי באופן טבעי את בסערה וקשה לך לצאת ממנה, לכן עדיף שכאשר את רגועה ונח לך תרגלי שוב ושוב הליכה למקום בטוח. עצמי עיניים ודמייני אויר, את שעת היום, את האוירה במקום. הריחי ריחות, ראי צבעים, ראי את העצמים או האנשים שאיתך. מהם הרעשים שאת שומעת סביבך? היי עם הפרטים.
כך תרגלי לפחות פעם ביום, בזמנים רגועים. תוך כדי נשימה. 
כאשר תיכנסי למצב חרדה- יהיה לך המקום הזה רגוע ובטוח ללכת אליו. לכי אליו ושבי בו בדמיון. נשמי עמוק. היי במקום הזה לזמן מה. 

3- נשימה. כאשר את מתמקדת בנשימה- בדרך כלל היא הופכת להיות רגועה יותר. 
עצם שימת הלב לנשימה מאפשרת לה להרגיע אותך. הדופק פוחת.
שימי לב לנשימה- עד כמה היא שטוחה/עמוקה? לאן היא מגיעה? נסי להעמיק אותה עד לבטן.
נסי לספור עם הנשימה שלך: ספירה עד 5 בשאיפה, ספירה עד 8 בנשיפה. העיקרון הוא שהנשיפה תהיה ארוכה יותר מהשאיפה. היי עם נשימה כזאת כמה פעמים. עשי זאת עד שתרגישי שהגוף מרפה.

אלה תרגילים שאפשר לעשות מהבית.

יש עוד הרבה אך בינתיים אסתפק באלה...

לעיתים מספיק לעשות עבודה עצמית פנימית ולעיתים צריך הנחיה וטיפול כדי להרגיע.

ספרי לנו מה שלומך ומה עזר לך?

ברגע שהבהרת במילים את כל חששותייך אפשר לפרק אותם ולהתמודד איתם בנפרד.

היו לי הריונות שב"ה הסתיימו בידיים מלאות עם דימומים שלא הפסיקו הרבה מאוד זמן...

וההריון שהפסיק היה בלי דימומים....

כדאי ללכת שוב להבדק

בגדול מכניסים צינורית לרחם שממלאת את הרחם במים (להביא פדים לאחרי כי המים ממשיכים לצאת)

ויחד איתו מצלמה קטנה שבודקת מה יש הרחם.

לפעמים אחרי גרידה התערבות יש הידבקויות או כל מיני שאריות. ואז זה בודק את מצב הרחם. זה אבחנתי, לא טיפולי.

ואז אם יש תורך טיפולי אז בהיסטרוסקופיה ניתוחית מוציאים את מה שיש.

הבדיקה עצמה לא נעימה בכלל אבל לי היא הייתה סבירה.

מה שכאב לי זה שהוציאו את השארית שהייתה בלי הרדמה. אבל כאב מקומי שעבר..

בדרכ ניתוחית עושים בהרדמה. 

נתנו לי אופציה לעשות את התהליך בבית חולים, בהרדמה. זה בהרדמה מלאה?

או בקופת חולים, בלי הרדמה.

יש עוד נשים שעברו את זה ויכול להוריד לי לחץ מהכאב?

אם זה לבדוק אז לא צריך הרדמה. זה לא כואב, רק לא נעים.

אם צריך טיפול בגלל הידבקויות או שאריות אז זה בדרכ עושים בהרדמה.

יש בתי חולים שמתחילים בלי הרדמה אבחנתית ואז אם צריך לטפל מרדימים. 

ובמידה וחלילה יש הדבקות, יקבעו לי בבית חולים.

בגדול זה לבדוק אם זה הסיבה למחזורים קצרים ולחוסר כניסה להריון

בשיטת see&treat

במרפאה. ללא משככי כאבים מאף סוג.

זה קצת כואב כשעוברים דרך צוואר הרחם, אבל אח"כ סביר ולא הרגשתי כאב. אולי אי נוחות

כלומר אצלי לא רק הסתכלו עם מצלמה אלא גם ממש עשו פרוצדורה קטנה.

וצוואר הרחם שלי רגיש ברמות (רפואית אני אומרת לך, כל מגע הכי מינורי שיש פוצע אותו)

אם מדובר בשארית קטנה אז עושים בשיטה הזו, ואז ניתן להוציא את השארית ללא הרדמה.

לא זכור לי כאב בכלל. רק קצת אי נוחות.

מקווה שזה בסדר להשתמש פה באנונימי של הו"ל לא יודעת איך נכנסים דרך האנונימי שכאן והרבה שמעו את הסיפור אז אולי ייזהו.

חיבוק גדול גדול❤️ כ"כ כואב.

גם לי היה אחרי גרידה, ראו לי בוודאות שאריות. היו ממש גדולות אז אמרו שחייב לעשות בפרוצדורה ניתוחית עם הרדמה מלאה בבית חולים.

נאמר לי שגם אחרי הרדמה מלאה , משתחררים באותו יום. כמו אחרי גרידה.

בפועל,

בעלי היה באותה תקופה בעזה💔 וברגע האחרון הצליח להיות לצאת להיות איתי 24. היה לנו ליווי צמוד של מכון פועה לאורך התקופה (בכ"ז דימום לא מוסברים אחרי גרידה+מילואים זה שילוב זועה) והבנתי שיש הקלות ואפשר לא להאסר אחרי הפרוצדורה הזו, תלוי בגודל הצינורית ועוד גורם זה אם זה בהרדמה או לא, אז החלטתי לנסות בלי הרדמה. לקחתי רופאה פרטית, היא עשתה לי בבית חולים, בחדר ניתוח, אמרנו מראש שנתחיל בלי הרדמה ואם יהיה ממש בלתי נסבל נעבור להרדמה.

לקחתי את הסיכון עשו לי גם צילום וגם ניקיון של הרחם ללא הרדמה. היה כואב, היה לא נעים בכלל, אבל לפחות יכולתי לקבל ממנו עוד חיבוק לפני שהוא חזר לעזה. וגם ההתאוששות הייתה ממש מהירה, כי לא הייתה הרדמה. נגמר, קמתי והלכתי הביתה🤷🏽‍♀️

אז מוסיפה לך עוד משהו לשיקול (למרות שאין לי מושג אם ההיתר של הגודל/הרדמה שלא אוסר רלוונטי לכל מצב, או שיש הקלות בגלל המלחמה)

ואם באמת יש שאריות, בוודאי שזו סיבה לא להיכנס להריון.

ב"ה יחסית מהר (בהתחשב בבעל עם בקושי יציאת) אחרי ההיסטרוסקופיה נכנסתי להריון תקין ❤️

שיהיה בקלות, בבריאות ובעז"ה שתתבשרי בשורות טובות בהמשך.

אז ב"ה אני אחרי, כאב מאוד אבל סביל

מסתבר שכל הרחם היתה דבוקה ממש, פתחו הכל ב"ה. ועכשיו חודש נתנו לי כדור לשקם את הרחם

בעז"ה בעוד חודש שוב בדיקת היסטרוסקופיה לראות שהחלל פתוח, ואז בעז"ה נתפלל לנס והריון תקין במהירות ,קלות וידיים מלאות

שמחה לשמוע שאת אחרי.

בעז"ה שיגיע גם הריון בזמן הכי טוב לך❤️

זוכרת את הקושי העצום אחרי הגרידה, לא הפסקתי לבכות. הכל היה ביחד, קושי נפשי עצום, בלאגן בגלל הדימום והבירוקרטיה המעצבנת להיסטרוסקופיה, והכל תוך כדי מילואים😵‍💫 היה באמת זוועה.

אבל היום, אני מחבקת את הקטנה שנולדה אחרי הגרידה ומרגישה שהכל היה שווה. היא מילאה לי את הלב מחדש.

מאחלת לך את התחושה הזו בקרוב מאוד❤️

הייתי חייבת. נעדרתי כמה ימים כדי לברר מה הכי נכון לעשות.

ואז היתה לידה לכל דבר ועניין

אבל זה היה בשבוע 22 כבר הרבה אנשים ראו שאני בהריון ונעדרתי לתקופה של 9 שבועות.

אבל באופן כללי הגישה שלי היא שאני לא עשיתי שום דבר רע אז אין לי מה להסתיר 

אבל יש לנו שליטה מה אנחנו בוחרים לעשות בדרך.

בהצלחה!!!

האמת היא שאני גם מנסה לטפל בעצמי אבל ממש לא מצליחה

לא עוזר שלפני ובמהלך ההריון האחרון עשיתי דיאטה שלא הורידה כלום, ושעכשיו אני אמנם מנסה לשמור אבל מדי פעם נופלת ואוכלת מלא מתוק (ועולה במשקל בלי שום פרופורציות)

ולא עוזר שנפלתי לדיכאון נוראי ממש אחרי ההפלה האחרונה

אני מטפלת רק כי אין לי ברירה, ההריון האחרון היה מלא החרדות שפחדתי שרק זה עצמו מזיק ועלול לגרום להפלה (כנראה שלא כי העוברית היתה פגועה מאד ואמרו לנו שאין הרבה סיכוי שתשרוד, אבל החשש תמיד עומד), ולכן כדאי אם רוצים עוד (רוצים מאד)

נראה לי שעשינו את כל הבירורים האפשריים להפלות חוזרות, לא רואה מה עוד אפשר לבדוק.

שה’ ימלא חסרונך, לצערי מכירה מקרוב את הכאב ממישהי קרובה מאד.

ממליצה מאד לפנות לטיפול אחרי שתחלימי קצת, לא לוותר על זה. חווית אובדן וזה חשוב לעבד אותו.

בינתיים תעשי לך טוב בכל דרך אפשרית, תפנקי את עצמך, ותקיפי את עצמך רק במי שעושה לך טוב.

עוד חיבוק מרחוק💔

אמן!!!

כבר לא יודעת מה יעשה לי טוב עכשיו, אני מרגישה שבר כלי ובלי כוחות לעשות דברים

מתחילה ונתקפת סחרחורת

שרירים נתפסים

קשוח לי

מה עכשיו, לתת לעצמך זמן לעבד , להתאבל ולנוח. 

אני פניתי לחני גולד שעשתה איתי תהליך מדהים של עיבוד שעזר לי לקום. ממליצה. 

השאלה אם זה נכון

אני עברתי בשבועות 17 ו18 גם ציטוטק להוציא את העובר וגם גרידה להוציא את השליה (לא יודעת אם חייבים בשבוע 22, אם לא חייבים גרידה אולי עדיף לוותר על זה? גרידה זה לא פיקניק לגוף, היו לי הידבקויות אחריה, זה היה רק גרידה של השליה אז עדינה למדי, וגרידה בשבוע כל כך מתקדם עלולה להרחיב את הצוואר גם ולעשות בעיות של אי ספיקת צוואר בהריונות הבאים)

לי אישית בשבוע מתקדם היה חשוב להיפרד מהבנות שלי, בסוף זה כבר ממש תינוק קטן. בגרידה אין אפשרות כזאת, זה גם שיקול. (אבל אם את עושה את זה תשקלי לקחת אפידורל כי ציטוטק זה כמו לידה שאין לגוף יכולת להפסיק את הצירים, כאבי תופת)

בכל מקרה אם את מחליטה שכן או שצריך לעשות גרידה בכל מקרה תעשי היסטרוסקופיה אחר כך לוודא שאין הידבקויות

חיבוק גדול מאד, תהיי קשובה לעצמך ממש ותעשי מה שטוב לך, זה אחד הדברים הכי כואבים שיש ❤️

אני לא יודעת

לא יודעת

כואב לי

קשה לי

קשה לי גם המחשבה של לחוות לידה (ראשונה) כזו

אני כל כך מבינה את הקושי ❤️

זה שובר שובר שובר, כל התמימות הזאת שהריון בהכרח נגמר עם ילד, כל החלומות שחלמנו, ועכשיו אינם, כל הנשים מסביב שכן מצליחות והכל אצלן חלק ולמה אצלי לא?

(אני מדברת מנסיון כואב, לצערי אצלי ההריונות באו מתוך טיפולים עם קושי רב ואחרי שנים של נסיונות, ועדין 3 מתוך 4 נפלו)

תדאגי להרבה תמיכה כדי לשרוד (לשרוד זו המילה) את זה, ולהרבה מעטפת אחר כך, יש לך כזאת?

לי היה נכון לקרוא את הספר כחלום יעוף, אולי תנסי

ואני לא יודעת מה לייעץ לך, במקרה שלי יש לי אי ספיקת צוואר ואמרו לי שגרידה בשבוע מתקדם (18) יכולה לגרום להפלות אחר כך כי הצוואר ניזוק, אבל אולי זה רק אצלי

אולי תתייעצי עם מכון פועה?

זה באמת נורא לחוות ככה לידה ראשונה, מצד שני לי היה חשוב להיפרד מהבנות שלי (ההריון הראשון גם נגמר אבל מוקדם יותר), כי בכל זאת הן הבנות שלי ורציתי לראות אותן ולהגיד להן שלום. תחשבי מה נכון לך, אם את לא מסוגלת כלום תלכי בכל זאת לגרידה לאסף הרופא (אולי גם סורוקה עושים את זה, אולי גם תל השומר? לא בטוחה, דווקא אמרו לי לפני ההפלה שעברתי אבל לא הייתי בראש לזכור את זה) ותקווי ותתפללי שלא יזיק

שוב חיבוק גדול!

מאחלת לך שתזכי לנחמה גדולה

באסף הרופא ובשיבא אין תורים לגרידה עד ר"ה/יוכ

סורוקה לא אומרים מראש אם גרידה או לידה שקטה.

אני לא יודעת אם רוצה לראות. מפחדת שיהיה לי כואב מידי לזכור ככה

לי זה היה כבר אחרי הפלה ואחרי מלא שנות צפייה, רציתי להרגיש אמא גם אם היא תלקח ממני עוד רגע, כל אחת ומה שנכון לה

זה באמת שבוע גבולי. האמת היא שבשבוע כזה למיטב ידיעתי אמורים ללכת למיון ואז לטפל כי זה מסכן אותך, את ממש לא אמורה לחכות לתור לגרידה. לא אמרו לך בקופה ללכת ישר לבית חולים?

תור זה במקרים מוקדמים יותר לפי מה שאני יודעת

אני הרגשתי שאני לא מסוגלת לראות, גם פחדתי שאראה מראה מעוות בגלל המום שהיה, ביקשתי לפני לא לראות ולגמרי כבדו את הרצון שלי.

אז לפותחת את לא חייבת כלום, את גם לא חייבת להחליט עכשיו מה את רוצה, אפשר להחליט באותו הרגע בהתאם למה שתרגישי 

עוד טיפ אם הפותחת מסוגלת לשמוע בכלל- לא ללחוץ! גם אם האחיות לוחצות, זה גומר את הגוף ועדין לא התאוששתי מזה 

קודם כל הרבה כוחות ושה' ימלא חסרונכם במהרה!

בזמנו גם שמעתי שאסף הרופא עושים בשבועות האלה.. זה נראה לי כבר הקצה של האפשרות לכן לא רוצים להגיד לך מראש כנראה...

תקחי לך את  זמן והרבה כוחות הנפש והגוף!

בשיבא בכלל עוד יותר מאוחר

בסורוקה לא אומרים מראש, רק אחרי אשפוז

אז נשארתי עם אופציה של לידה שקטה

או שאת כבר אחרי.

בעיני לידה עדיפה עשרת מונים

נכון, זה לא פשוט, אבל זה מאפשר לעבור דרך התהליך ולהפרד מהתינוק, זה נותן קלוז'ר שאחריו תהליכי האבל והעיבוד של האובדן מחוברים יותר.

גם לגוף ובעיקר לרחם לידה עדיפה, פוטנציאל נמוך יותר לנזק.

בשורות טובות ונחמה לגוף ולנפש

עברתי לידה

זכיתי ובשלב הקריטי היו אחיות טובות

וה' חמל עליי והיא יצאה עם השיליה בשלמותה, ככה שנחסכה ממני גרידה

ואכן היה משהו בלהחזיק ולראות

נתנו לי להחליט באותו זמן, ובקצב שלי

זה בהחלט מקל על הגוף שאין גרידה

ממש ממליצה לך לקרוא את הספר כחלום יעוף

חיבוק גדול, עכשיו מחכה לך תקופה לא קלה, בבקשה תעטפי את עצמך באנשים טובים שיעזרו לך להתמודד, לפחות עד אחרי התל"מ שהיה אמור להיות

חיבוק גדול ממש ❤️

וואי התל"מ

זה יהיה זמן קשוח

ה'!

מקווה שעד אז ניהיה במקום אחר

ולהיות כמה שאפשר נוכחת ברגע, יבואו בטח רגעים קשים, אבל גם זמנים טובים.

רגש הוא גל, בא ואחר כך הולך, תני לרגשות לשטוף אותך, אל תברחי מהם.

ממליצה גם לכתוב את סיפור ההריון והלידה.