הרמיזות האלו הכי קשות.. לא ככ הבנתי את מהלך האירועים. היה הריון והפסיק טבעי ומאז חלפו 3 שנים ואין היריון?

טוב שבאת ודיברת..

זה חלק מתהליךהריפוי..

הקב"ה יכול הכל.. בשנייה.. צריך לבקש.. להתחנן.. לדרוש.. ולהאמין שהכל אפשרי..

אל תתייאשי.. כבר נכנסת פעם אחת.. זה מראה על יכולת..

נשמח ממש אם תיידעי אותנו כשזה יקרה..

שבת שלום

אישה אמיצה שהחליטה לעבור מסע.

את עוברת יומיום לא קל, אובדן ההריון הראשון מכאיב ביותר. והתזכורת של החג, כל שנה מחדש מאז- מרגיש כאילו יום העצמאות הוא סוג של יום אבל עבורך בכך שמאז את מקבלת מחזור בקביעות, ללא שינוי. כאילו יום העצמאות הוא יום הבשורה הגורלית, כבר 3 שנים, שמחזקת את אמירות הרופאים. כמה כאב!

חגים זה זמן שמחזק את תחושות האובדן והכאב סביבו. 

במיוחד אם יש משפחה והם רומזים או אומרים אמירות ברורות, שעושות חשק בעיקר להיעלם... או לתת איזו מכה במקום (מחילה, גם זה חשק שמתעורר, ולגיטימי...)

אני קוראת את אמירות הרופאים ושואלת את עצמי המון שאלות כמו-

אצל אילו רופאים הייתם ומי אמר לכם אמירה כה נחרצת?

כמה התייעצויות עשיתם?

מה גרם לכם לחשוב שאין תקווה ושתשארו זוג ללא ילדים ככל הנראה?

האם אתם  מאמינים ביכולת לשנות? האם אתם רוצים לנסות בשיטות שונות שבכל זאת יהיו לכם ילדים?

האם חשבתם על האופציות השונות העומדות בפניכם, מלבד הטיפולים- אותם החלטתם לא לעשות?

הרבה שאלות מתרוצצות בי, ואני שואלת אותן לא בשביל מענה פה דווקא, אלא יותר בשביל התבוננות פנימית שלך.

ואת מוזמנת כמובן לענות על מה שיתאים לך, כדי שנוכל לדעת תמונה רחבה יותר, ואולי לתת כיווני מחשבה.

רק אם מתאים.

אני רוצה לומר לך שהתקווה לילדים אינה שבה ריקם לעולם, שתמיד יכולים להיות ילדים בבית- בין אם יהיו מהבטן שלך ובין אם יהיו מאומצים/אומנה או מכיוונים אחרים. השאלה היא שאלה של בחירה, ועד כמה רחוק את רוצה לבחור ללכת בשביל להגשים את החלום.

מחבקת אותך, על כל ההתמודדות.

אנחנו כאן איתך. תודה ששיתפת.

ציפי

עשינו בין היתר בדיקת זרע.

אין זרע, ליתר דיוק יש, אבל חסר תנועה...

הכל איתי תקין

זה שנכנסתי להריון בהתחלה זה נס...

צריך ללכת לIVF

וזה משהו שאני לא עומדת לעשות (אחרי התייעצות רפואית+פסיכולוגית)

לא בעתיד הנראה לעין, בכל מקרה...

אז מתפללים... ועושים מה שאפשר מעבר (באמצעות תזונה ותוספים בעיקר)

ובינתיים- אני משקיעה בעצמי, לומדת דברים שרציתי וכולם אמרו לי לא ללמוד כי אי אפשר לעשות אותם עם ילדים

וגם הוא- גדל בתורה, ואנחנו לא לחוצים על משכורת גבוהה יותר

ורק כשמגיע משהו קשה

כמו לידה שניה או שלישית של מישהי שהתחתנה איתי, או לידה של מישהי שנשואה פחות משנה, בטח כשהיא באה לבכות לי שהיא לא רוצה את הילד בכלל, ורוצה להפיל כי היא רוצה לחכות קצת עם הריון- אני בולעת את הרוק, ונמצאת עם כולם, עם המסיכה הזו שלא רואים כלום מתחתיה...

ולפעמים, לפעמים מתפרצת

אבל כמעט ולא

אבל שתדעי שאם הבעיה היא אצלו ויש זרע, רק חסר תנועה - הסיכוי להצליח בIVF הוא די גבוה.

מנסיון שלי, וגם של כמה זוגות שליויתי, שעם כמה שהטיפולים האלה לא תמיד קלים - זו הדרך שלנו להביא ילדים לעולם.

הבנתי שהתייעצתם מבחינה רפואית ופסיכולוגית ולכן יכול להיות שזה באמת לא רלוונטי כרגע וזה בהחלט מאוד קשה.

בכל מקרה, אם כן יהיה רלוונטי ואם תרצי יותר לשמוע, אני אשמח לדבר איתך בפרטי ואפילו בטלפון.

טיפולים זה לא סוף העולם. נסיונות חוזרים שלא מצליחים - זה כבר הרבה יותר קשה, גם בגלל הזמן שחולף ללא ילדים וגם בגלל ההשפעות הנפשיות והפיזיות של הטיפולים המרובים. אבל זה ממש לא כך אצל כולם.

אני לא אומרת שהכל בדרך דבש, אבל זה בהחלט אפשרי ושווה את התוצאות.

וכמו שאמרה מתחדשת - יש גם עוד אפשרויות אם רואים שזה לא אפשרי.

הרבה הצלחה ואל ייאוש - גם אם המצב נראה מייאש מאוד כרגע.

בעיה רצינית שככה זה כאב

ואור מהר מהר

לי לא נתנו רק גרידה אפילו בשבוע 17 ו18 (לצערי איבדתי שתי עובריות בשלב הזה )

הייתי חייבת לעבור גם תהליך כמו לידה עם ציטוטק וגם גרידה, הבנתי שככה זה ברוב המקומות בשבוע הזה

לא יודעת אם יתנו לך בפועל, בטח בשלב יותר מתקדם, קחי בחשבון שכנראה תצטרכי גם וגם (לחכות ל22 אולי יעזור לך לפחות לוותר על גרידה)

יש הפרש של שבוע ויומיים בין 20+4 ל22, הגיוני לחכות את זה, השאלה אם לא יהיה לך סיוט במיוחד שמתחילים לראות ❤️

אבל מסכימה איתך שעדיף חופשת לידה, לי לא היה כאמור והיה לי סיוט לחזור כל כך מהר במיוחד שהגוף והנפש היו מפורקים

אצלי כבר ממש רואים וכולם אומרים לי מזל טוב וכו' ממש כיף לי

נראה לי שאנחנו בורחים לשבוע

לא הבנתי שזה גם לידה וגם גרידה. מה זה הסיוט הזה. חשבתי או זה או זה.

מוזר שהרופאה בקופה אמרה לי משהו אחד והעוסית בית חולים משהו אחר. לא מבינה למי להקשיב.

ממש הדגישו לי כשביקשתי בשבוע 18 רק גרידה שבשבוע הזה יש מקומות בודדים שעושים וזה עלול להזיק, נשמע לי מוזר שבשבוע מתקדם יותר מדברים רק על גרידה

באמת ממש זוועה לעבור גם לידה וגם גרידה, אם בשבוע 22 זה רק לידה זה שיקול משמעותי

(ואל תקשיבי לאחיות אם הן אומרות לך ללחוץ!! אם אין עובר שצריך להציל לפחות תעשי את זה כמו שצריך רק בזמן ציר ולא ללחוץ סתם! הלחיצו אותי והלך לי הגוף סתם)

באמת תשקלי בשבוע הזה לצאת למשהו שיעשה לך טוב ולא תפגשי באנשים (תחשבי מה לא הרשיתי לעצמי בהריון ותרשי לעצמך עכשיו ), אבל משהו שיעשה הסחת דעת כי להיות לבד עם המחשבות האלו זה נורא ❤️

נשמע ממש קשוח.

תודה על התגובות והעזרה

זה היה לפני 10 שנים כמעט ואז נאמר לי שרוב הבתי חולים מבצעים גרידה רק עד שבוע 18.. אני עברתי בשבוע 19.. וזה היה גבולי..

אז הכי נכון לבדוק מול הבית חולים ולא לפי מה שהרופאה בקהילה אמרה.. ויש גם עניין של לקבוע תור..

בשורות טובות ושה' ימלא את חסונכם.

(אם יתאים לך אולי לדבר עם מכון פועה, תנסי לדבר ישירות עם הרב בורשטיין , אותי זה חיזק שיש דעת תורה שהדריכה אותנו.. וגם הרב האישי שלנו כמשפחה היה מעורב וחיזק)

אני חושבת שיש יתרונות ללידה על פני גקידה ולכתחילה הייתי הולכת על לידה.

גם אם תצטרכי לעבור גרידה אחר כך (אני לא הייתי צריכה ב"ה אבל זה היה בשבוע מתקדם יותר).

מה שכן הייתי בודקת - אמרו לי שרק בשע"צ יש אפשרות לוותר על ההמתה אם הלידה מתרחשת בין שבוע 22+1 ל24+0. אצלנו זה לא היה רלוונטי כי הוועדה נקבעה ל24+0, אבל בהחלט הייתי שוקלת כי ההמתה היתה השלב הגרוע ביותר בכל התהליך.

מבינה שזריקה ללב של העובר חוסכת ממנו את הסבל.

האמת שההמתה נועדה למנוע מצב שהעובר יוולד חי ואז יהיו מוכרחים לטפל בו ולהמשיך להאריך את חייו (ואת הסבל..) ככל הניתן.

אבל בין השבועות האלה הסיכוי שהוא ישרוד את הלידה ויצא חי כל כך נמוכים, שבשערי צדק לוקחים את הסיכון ומאפשרים להורים לבחור לא להמית.

אני לא יודעת אם זה רעיון טוב או לא, אבל זו חווייה מפוקפקת ביותר והאפשרות לוותר עליה מאד מפתה בעיני.

ממש ממליצה לך להתייעץ עם רב.

כי יכול להיות מאתגר להיטהר אחרי זה ויש הרבה הקלות שאפשר לקבל בתהליך הזה.

אם נרגע ליום כן הייתי ממליצה לך לעשות הפסק ואם עשית תתיעצי מה לעשות בהמשך עם רב או עם מכון פועה יש קו בערב שנשים עונות בו.

וגם היה לי בונוס מדללי דם שמאט את התהליך

שה' ימלא חסרונך בקרוב, בהריון בריא בידיים מלאות

אחרי גרידה בשבוע מוקדם יותר לקחתי 3 ימים וזה ממש לא היה מספיק.. חזרתי ליום אחד, התפרקתי, ואז יצאנו לחופש של אחד החגים אז זה עזר לי שלא הייתי צריכה להגיע לעבודה.

(בעיקר נפשית.. קצת פיזית)

לפעמים זה עושה טוב לנפש לצאת, אבל צריך לדעת מה המינון וכמה...

עברת גרידה בשבוע כ"כ מאוחר?

הכי קשה שמבחינה חוקית אין שום הכרה ושום זכויות.

בעיני תקחי כמה שיותר, אפילו חודש, אל תחזרי לפני שתרגישי מספיק טוב פיזית וגם שתרגישי שאת מסוגלת נפשית להתמודד.

איך ממשיכים זו שאלה גדולה ממש, לפעמים כדאי לפנות לטיפול לצורך עיבוד, לפעמים שיחה עם חברה, דמות רבנית, לפעמים פשוט הזמן מרפא.

בשורות טובות, ואם צריך עוד משהו, אני פה...

רציתי לעודד כאן את הנשים שמציעים להן ציטוטק ולהגיד שזאת היתה חוויה לא כזאת נוראית תוך שעות ספורות כל התוכן ברחם פשוט יצא. אז זה גם יכול לעשות את העבודה במינימום התערבות..

אני לא מכירה שאיבה

עברתי בגרידה

אם רלוונטי אפרט

וחיבוק גדול♥️♥️

אני בחרדות

מה מפחיד אותך?

הרבה חרדות לקראת

אמרו שאיבה וואקום

חיבוק ענק♥️♥️

אולי תכתבי בפורום הריון ולידה? הוא יותר פעיל ואולי יהיה שם יותר מענה..

קצת כואב ולא נעים, אבל נסבל ועובר מהר.

בהצלחה! ושה' ימלא את חסרונך❤️

עשיתי היום בבית חולים נהריה עם הרדמה מלאה

שאיבה .. דימום קל וכאב קל

מרגישה רק עייפה

נתנו לי גם אנטיביוטיקה כי נמצא לי בדם זיהום

תודה אמן לכולנו

איך את עכשיו?

🫂

היום עשיתי בבית חולים נהריה סיבובת שעה 16:00

שאיבה בהרדמה מלאה

קצת דימום קל וכאב קל

כרגע מרגישה טוב רק עייפות