הרמיזות האלו הכי קשות.. לא ככ הבנתי את מהלך האירועים. היה הריון והפסיק טבעי ומאז חלפו 3 שנים ואין היריון?

טוב שבאת ודיברת..

זה חלק מתהליךהריפוי..

הקב"ה יכול הכל.. בשנייה.. צריך לבקש.. להתחנן.. לדרוש.. ולהאמין שהכל אפשרי..

אל תתייאשי.. כבר נכנסת פעם אחת.. זה מראה על יכולת..

נשמח ממש אם תיידעי אותנו כשזה יקרה..

שבת שלום

אישה אמיצה שהחליטה לעבור מסע.

את עוברת יומיום לא קל, אובדן ההריון הראשון מכאיב ביותר. והתזכורת של החג, כל שנה מחדש מאז- מרגיש כאילו יום העצמאות הוא סוג של יום אבל עבורך בכך שמאז את מקבלת מחזור בקביעות, ללא שינוי. כאילו יום העצמאות הוא יום הבשורה הגורלית, כבר 3 שנים, שמחזקת את אמירות הרופאים. כמה כאב!

חגים זה זמן שמחזק את תחושות האובדן והכאב סביבו. 

במיוחד אם יש משפחה והם רומזים או אומרים אמירות ברורות, שעושות חשק בעיקר להיעלם... או לתת איזו מכה במקום (מחילה, גם זה חשק שמתעורר, ולגיטימי...)

אני קוראת את אמירות הרופאים ושואלת את עצמי המון שאלות כמו-

אצל אילו רופאים הייתם ומי אמר לכם אמירה כה נחרצת?

כמה התייעצויות עשיתם?

מה גרם לכם לחשוב שאין תקווה ושתשארו זוג ללא ילדים ככל הנראה?

האם אתם  מאמינים ביכולת לשנות? האם אתם רוצים לנסות בשיטות שונות שבכל זאת יהיו לכם ילדים?

האם חשבתם על האופציות השונות העומדות בפניכם, מלבד הטיפולים- אותם החלטתם לא לעשות?

הרבה שאלות מתרוצצות בי, ואני שואלת אותן לא בשביל מענה פה דווקא, אלא יותר בשביל התבוננות פנימית שלך.

ואת מוזמנת כמובן לענות על מה שיתאים לך, כדי שנוכל לדעת תמונה רחבה יותר, ואולי לתת כיווני מחשבה.

רק אם מתאים.

אני רוצה לומר לך שהתקווה לילדים אינה שבה ריקם לעולם, שתמיד יכולים להיות ילדים בבית- בין אם יהיו מהבטן שלך ובין אם יהיו מאומצים/אומנה או מכיוונים אחרים. השאלה היא שאלה של בחירה, ועד כמה רחוק את רוצה לבחור ללכת בשביל להגשים את החלום.

מחבקת אותך, על כל ההתמודדות.

אנחנו כאן איתך. תודה ששיתפת.

ציפי

עשינו בין היתר בדיקת זרע.

אין זרע, ליתר דיוק יש, אבל חסר תנועה...

הכל איתי תקין

זה שנכנסתי להריון בהתחלה זה נס...

צריך ללכת לIVF

וזה משהו שאני לא עומדת לעשות (אחרי התייעצות רפואית+פסיכולוגית)

לא בעתיד הנראה לעין, בכל מקרה...

אז מתפללים... ועושים מה שאפשר מעבר (באמצעות תזונה ותוספים בעיקר)

ובינתיים- אני משקיעה בעצמי, לומדת דברים שרציתי וכולם אמרו לי לא ללמוד כי אי אפשר לעשות אותם עם ילדים

וגם הוא- גדל בתורה, ואנחנו לא לחוצים על משכורת גבוהה יותר

ורק כשמגיע משהו קשה

כמו לידה שניה או שלישית של מישהי שהתחתנה איתי, או לידה של מישהי שנשואה פחות משנה, בטח כשהיא באה לבכות לי שהיא לא רוצה את הילד בכלל, ורוצה להפיל כי היא רוצה לחכות קצת עם הריון- אני בולעת את הרוק, ונמצאת עם כולם, עם המסיכה הזו שלא רואים כלום מתחתיה...

ולפעמים, לפעמים מתפרצת

אבל כמעט ולא

אבל שתדעי שאם הבעיה היא אצלו ויש זרע, רק חסר תנועה - הסיכוי להצליח בIVF הוא די גבוה.

מנסיון שלי, וגם של כמה זוגות שליויתי, שעם כמה שהטיפולים האלה לא תמיד קלים - זו הדרך שלנו להביא ילדים לעולם.

הבנתי שהתייעצתם מבחינה רפואית ופסיכולוגית ולכן יכול להיות שזה באמת לא רלוונטי כרגע וזה בהחלט מאוד קשה.

בכל מקרה, אם כן יהיה רלוונטי ואם תרצי יותר לשמוע, אני אשמח לדבר איתך בפרטי ואפילו בטלפון.

טיפולים זה לא סוף העולם. נסיונות חוזרים שלא מצליחים - זה כבר הרבה יותר קשה, גם בגלל הזמן שחולף ללא ילדים וגם בגלל ההשפעות הנפשיות והפיזיות של הטיפולים המרובים. אבל זה ממש לא כך אצל כולם.

אני לא אומרת שהכל בדרך דבש, אבל זה בהחלט אפשרי ושווה את התוצאות.

וכמו שאמרה מתחדשת - יש גם עוד אפשרויות אם רואים שזה לא אפשרי.

הרבה הצלחה ואל ייאוש - גם אם המצב נראה מייאש מאוד כרגע.

מאוד משמח לראות שגם לכם התרחש נס,

ככל הנראה ישנם נסים רבים אחרים בעולם. 

זה רק לגבי הנס שלכם. בהחלט מדהים לשמוע.

לגבי הפירוט שלך-

וואי. כמה לא קל וכמה כואב. אני מניהח שבן זוגך עובר הרבה תחושות כשהתרחשה ההבנה שזה תלוי בו, ולא בך. וכמה זה כואב להבין זאת.

וכמה לך זה לא פשוט. וכמה כואב. לשניכם.

לגבי החלטתך- שכללה התייעצות פסיכולוגית ורגשית- נשמע שאת הולכת בעיניים פקוחות אל עתידך, והחלטותייך נעשות מתוך שיקול דעת ומחשבה רבה. אני מעריכה זאת מאוד!

המחשבה והבחירה נותנים להחלטותייך תוקף ומשרים בתוכך, אני במניחה, מעין רוגע פנימי לגבי העתיד. לפחות חלק מהזמן, או רובו. איני יודעת. החלטת לא ללכת על טיפולים, זה באמת דורש מסע מטלטל מאוד, ומאוד לא קל. ההחלטה משחררת מאוד.

ובהחלט מאפשרת לך ולבעלך התפתחות רבה במגוון תחומים.

מרגש לקרוא את החלטותיכם.

ועם זאת, כפי שכתבת בסיום- זה אכן גורם לכאב כבד כשיש תזכורות מכאיבות-

ואני מוסיפה לדברים שכתבת גם את האמירות של הקרובים או החברים או השכנים או סתם עוברי אורח שחושבים שהם יכולים להציע הצעות או לשאול שאלות שאינן במקום.

חיבוקים גדולים על ההתמודדות הזאת!! כמה מורכבת ההתמודדות עם המבטים, או עם אמירות מעין זו שהזכרת על לידה של ילד שהיא לא רצתה. מכאיב מאוד!

מה אומר.

ערכת החלטותייך בעיניים פקוחות, ואת מתקדמת ומוצאת משמעות בדברים נוספים בחייך.

כל שאאחל לך שהכאב לא יהא כה גדול,

ושאם כן תחליטו ללכת לאיזו שהיא פרוצדורה רפואית או אפשרות אחרת להבאת ילד לביתכם- שיהיה קל ובריא ומלא שמחה.

נשיקות,

ציפי

נשמע הגיוני שזה פשוט קרישי דם

בהפלה טבעי היה לי מלא גושים

ואמרו לי שזה בעיקר קרישי דם

אבל אני לא באמת יודעת

אם הגושים הם באמת קטנים והכאב הוא נסבל אז לדעתי זה כן הגיוני.

הרחם צריכה להתנקות מכל השאריות, ופחות משבוע אחרי זה הגיוני שעוד יש קרישי דם.

אבל בכל מקרה, בשביל הנחת והרוגע שלך, ממליצה להתקשר למוקד אחיות של הקופה שלך. הן ידעו להנחות אותך בצורה הכי מקצועית.

מתפללת איתך לרפואה שלימה ונחמה בקרוב!!

עבר, ב"ה הכל בסדר.

תודה על המענה והחיבוקים!

יש התאמות בתהליך טהרה אחרי גרידה?

ראיתי שלא אמורים להשתמש בטמפונים וזה, עדים זה בסדר? מוך דחוק?

לדעתי פוטרים ממוך דחוק. (כלומר אותי פטרו אחרי לידה, לא יודעת אם זה גורף)

עדים זה נראה לי פחות בעייתי רפואית

אבל זה על אותו עיקרון

שלא כדאי שיהיה משהו שישב שם זמן ארוך

את שאר הבדיקות עשיתי בעדינות כרגיל.

אבל הכי טוב להיות בליווי של רב או יועצת הלכה 

היו לי הריונות שב"ה הסתיימו בידיים מלאות עם דימומים שלא הפסיקו הרבה מאוד זמן...

וההריון שהפסיק היה בלי דימומים....

כדאי ללכת שוב להבדק

בגדול מכניסים צינורית לרחם שממלאת את הרחם במים (להביא פדים לאחרי כי המים ממשיכים לצאת)

ויחד איתו מצלמה קטנה שבודקת מה יש הרחם.

לפעמים אחרי גרידה התערבות יש הידבקויות או כל מיני שאריות. ואז זה בודק את מצב הרחם. זה אבחנתי, לא טיפולי.

ואז אם יש תורך טיפולי אז בהיסטרוסקופיה ניתוחית מוציאים את מה שיש.

הבדיקה עצמה לא נעימה בכלל אבל לי היא הייתה סבירה.

מה שכאב לי זה שהוציאו את השארית שהייתה בלי הרדמה. אבל כאב מקומי שעבר..

בדרכ ניתוחית עושים בהרדמה. 

נתנו לי אופציה לעשות את התהליך בבית חולים, בהרדמה. זה בהרדמה מלאה?

או בקופת חולים, בלי הרדמה.

יש עוד נשים שעברו את זה ויכול להוריד לי לחץ מהכאב?

אם זה לבדוק אז לא צריך הרדמה. זה לא כואב, רק לא נעים.

אם צריך טיפול בגלל הידבקויות או שאריות אז זה בדרכ עושים בהרדמה.

יש בתי חולים שמתחילים בלי הרדמה אבחנתית ואז אם צריך לטפל מרדימים. 

ובמידה וחלילה יש הדבקות, יקבעו לי בבית חולים.

בגדול זה לבדוק אם זה הסיבה למחזורים קצרים ולחוסר כניסה להריון

בשיטת see&treat

במרפאה. ללא משככי כאבים מאף סוג.

זה קצת כואב כשעוברים דרך צוואר הרחם, אבל אח"כ סביר ולא הרגשתי כאב. אולי אי נוחות

כלומר אצלי לא רק הסתכלו עם מצלמה אלא גם ממש עשו פרוצדורה קטנה.

וצוואר הרחם שלי רגיש ברמות (רפואית אני אומרת לך, כל מגע הכי מינורי שיש פוצע אותו)

אם מדובר בשארית קטנה אז עושים בשיטה הזו, ואז ניתן להוציא את השארית ללא הרדמה.

לא זכור לי כאב בכלל. רק קצת אי נוחות.

מקווה שזה בסדר להשתמש פה באנונימי של הו"ל לא יודעת איך נכנסים דרך האנונימי שכאן והרבה שמעו את הסיפור אז אולי ייזהו.

חיבוק גדול גדול❤️ כ"כ כואב.

גם לי היה אחרי גרידה, ראו לי בוודאות שאריות. היו ממש גדולות אז אמרו שחייב לעשות בפרוצדורה ניתוחית עם הרדמה מלאה בבית חולים.

נאמר לי שגם אחרי הרדמה מלאה , משתחררים באותו יום. כמו אחרי גרידה.

בפועל,

בעלי היה באותה תקופה בעזה💔 וברגע האחרון הצליח להיות לצאת להיות איתי 24. היה לנו ליווי צמוד של מכון פועה לאורך התקופה (בכ"ז דימום לא מוסברים אחרי גרידה+מילואים זה שילוב זועה) והבנתי שיש הקלות ואפשר לא להאסר אחרי הפרוצדורה הזו, תלוי בגודל הצינורית ועוד גורם זה אם זה בהרדמה או לא, אז החלטתי לנסות בלי הרדמה. לקחתי רופאה פרטית, היא עשתה לי בבית חולים, בחדר ניתוח, אמרנו מראש שנתחיל בלי הרדמה ואם יהיה ממש בלתי נסבל נעבור להרדמה.

לקחתי את הסיכון עשו לי גם צילום וגם ניקיון של הרחם ללא הרדמה. היה כואב, היה לא נעים בכלל, אבל לפחות יכולתי לקבל ממנו עוד חיבוק לפני שהוא חזר לעזה. וגם ההתאוששות הייתה ממש מהירה, כי לא הייתה הרדמה. נגמר, קמתי והלכתי הביתה🤷🏽‍♀️

אז מוסיפה לך עוד משהו לשיקול (למרות שאין לי מושג אם ההיתר של הגודל/הרדמה שלא אוסר רלוונטי לכל מצב, או שיש הקלות בגלל המלחמה)

ואם באמת יש שאריות, בוודאי שזו סיבה לא להיכנס להריון.

ב"ה יחסית מהר (בהתחשב בבעל עם בקושי יציאת) אחרי ההיסטרוסקופיה נכנסתי להריון תקין ❤️

שיהיה בקלות, בבריאות ובעז"ה שתתבשרי בשורות טובות בהמשך.

אז ב"ה אני אחרי, כאב מאוד אבל סביל

מסתבר שכל הרחם היתה דבוקה ממש, פתחו הכל ב"ה. ועכשיו חודש נתנו לי כדור לשקם את הרחם

בעז"ה בעוד חודש שוב בדיקת היסטרוסקופיה לראות שהחלל פתוח, ואז בעז"ה נתפלל לנס והריון תקין במהירות ,קלות וידיים מלאות

שמחה לשמוע שאת אחרי.

בעז"ה שיגיע גם הריון בזמן הכי טוב לך❤️

זוכרת את הקושי העצום אחרי הגרידה, לא הפסקתי לבכות. הכל היה ביחד, קושי נפשי עצום, בלאגן בגלל הדימום והבירוקרטיה המעצבנת להיסטרוסקופיה, והכל תוך כדי מילואים😵‍💫 היה באמת זוועה.

אבל היום, אני מחבקת את הקטנה שנולדה אחרי הגרידה ומרגישה שהכל היה שווה. היא מילאה לי את הלב מחדש.

מאחלת לך את התחושה הזו בקרוב מאוד❤️

הייתי חייבת. נעדרתי כמה ימים כדי לברר מה הכי נכון לעשות.

ואז היתה לידה לכל דבר ועניין

אבל זה היה בשבוע 22 כבר הרבה אנשים ראו שאני בהריון ונעדרתי לתקופה של 9 שבועות.

אבל באופן כללי הגישה שלי היא שאני לא עשיתי שום דבר רע אז אין לי מה להסתיר 

אבל יש לנו שליטה מה אנחנו בוחרים לעשות בדרך.

בהצלחה!!!

האמת היא שאני גם מנסה לטפל בעצמי אבל ממש לא מצליחה

לא עוזר שלפני ובמהלך ההריון האחרון עשיתי דיאטה שלא הורידה כלום, ושעכשיו אני אמנם מנסה לשמור אבל מדי פעם נופלת ואוכלת מלא מתוק (ועולה במשקל בלי שום פרופורציות)

ולא עוזר שנפלתי לדיכאון נוראי ממש אחרי ההפלה האחרונה

אני מטפלת רק כי אין לי ברירה, ההריון האחרון היה מלא החרדות שפחדתי שרק זה עצמו מזיק ועלול לגרום להפלה (כנראה שלא כי העוברית היתה פגועה מאד ואמרו לנו שאין הרבה סיכוי שתשרוד, אבל החשש תמיד עומד), ולכן כדאי אם רוצים עוד (רוצים מאד)

נראה לי שעשינו את כל הבירורים האפשריים להפלות חוזרות, לא רואה מה עוד אפשר לבדוק.

שה’ ימלא חסרונך, לצערי מכירה מקרוב את הכאב ממישהי קרובה מאד.

ממליצה מאד לפנות לטיפול אחרי שתחלימי קצת, לא לוותר על זה. חווית אובדן וזה חשוב לעבד אותו.

בינתיים תעשי לך טוב בכל דרך אפשרית, תפנקי את עצמך, ותקיפי את עצמך רק במי שעושה לך טוב.

עוד חיבוק מרחוק💔

אמן!!!

כבר לא יודעת מה יעשה לי טוב עכשיו, אני מרגישה שבר כלי ובלי כוחות לעשות דברים

מתחילה ונתקפת סחרחורת

שרירים נתפסים

קשוח לי

מה עכשיו, לתת לעצמך זמן לעבד , להתאבל ולנוח. 

אני פניתי לחני גולד שעשתה איתי תהליך מדהים של עיבוד שעזר לי לקום. ממליצה.