אפשר להציע לו - או אפילו לדרוש לקבל ממנו את הנייד שלו החל משעה 23:00 נניח, עד למחרת בבוקר.

להסביר שיעזור לו להתנתק ולהיכנס למצב שינה.

אם הוא קורא, להציע - או אפילו להחליט במקומו - להפעיל שעון שבת ולכבות בשלב מסויים, מוסכם עליכם ועליו.

מאוד תלוי בבגרות של הילד ובשיח ביניכם. אבל משהו שיעזור לו לכבות את עצמו בשעה סבירה.

באופן כללי נשמע שמדובר בילד חיובי וטוב. אפשר להבין אותו. לא פשוט העומס.

אם יהיה צורך, תזכירי לו כמה טוב לקום רענן אחרי שנת לילה טובה.

אולי כדאי ללמד אותו שיטות הרפיה, שיאצו ביתי או להיעזר בשמנים ארומתרפיים.

בהצלחה לו ולכם.

זה גיל ההתבגרות וזה יכול ליצור אנטי.. אם בכז מתגיע לתפילה גם אם זה מאחרים אז הייתי מניחה לו.. צריך למצוא את הדרך שלו וזה הגיל למרד אז כל עוד זה משהו יחסית שולי לא יודעת אם הייתי מצעקשת..

חוץ מזה, מזדהה ביותר.

בת 14 שאיכשהו מורחת את הזמן והולכת לישון מאוחר ומפספסת את ההסעה בבוקר.

יום אחד "דרשתי" שתתקלח עד 7, (כי אחרת היא רק נכנסת למקלחת ב10) והיא ממש התנגדה, אמרה שהיא לא תינוקת וכו'

 -  גם אצלו 10 זו השעה למקלחת.. מה זאת הנורמה? ( אבל אם מבקשים ממנו קודם הוא מסכים.) 

יש לו אופניים כך שההסעה בבוקר היא באחריותו.

בימי חופש אנו נדיבים. אח שלו ניצל את הנדיבות, והוא הולך אפילו עם חום..

לא כל כך הבנתי את הכוונה בדוגמא האישית? 

כל הכבוד לך שאת מקילה עליו עם עבודות הבית.

אולי אפשר לדבר עם מקום הלימודים? עם הר"מ וגם עם היועץ החינוכי.

אני יודעת שבחלק מהישיבות יש אפשרות לבקש לוותר על מקצוע או יותר, וככה גם יום הלימודים מתקצר מעט או יש שעות חופשיות שאפשר להשלים בהם מטלות.

אם לא מדובר בתקופה זמנית בלבד של עומס לימודי, כדאי לחשוב אם מתאים לו, שלא ישאר בתחושת עומס גדולה מדי זמן רב מדי. זה שוחק.

לך.

לא נורא אם במשך תקופה קצרה הוא הוא מתפלל במניין למאחרים. אשריכם שהוא מקפיד להתפלל במניין.

אולי כי אנחנו מעמיסים על עצמנו? אני יכולה להפחית מעט.. הוא יכול לוותר על מקצוע אבל הוא לא רוצה. כל הצוות החינוכי - המחנך היועצת המנהל בתמונה - הוא לא מוכן לוותר. הוא אמר שאם זה יהיה יותר מדי קשה אז הוא יוותר בהמשך בינתיים הוא רוצה לנסות.

יקרות תודה על כל התשובות!

נרגעתי 

איזה מדהים הוא.

נשאר רק לסמוך עליו. הוא יודע איך לנתב את הזמן שלו.

באמת שאלה הנושא של כמה אנחנו מעמיסים על עצמנו ומה זה משדר.

תחשבו על זה. תשוחחו - להעלות למודעות זה כבר צעד גדול.

לפעמים זו הדוגמא האישית שלנו, אבל לפעמים זה פשוט האופי של הילד - מה שהוא רוצה להשיג וכמה הוא נחוש, ואם הוא מוצא בעצמו את הכוחות ומנתב את הזמן, כל הכבוד לו.

בשתים בלילה קמתי וראיתי שמכין עוד עבודה.

התחרטתי מאד, בבוקר החלטנו לקנות לנער את המתנה שביקש. קנינו.

בעבודה היה לי קשה הייתי ממש סחוטה..

דיברנו, אמרתי שהחודש אפחית שעות. נפל לו האסימון שאני פיזית פחות חזקה, ושהעייפות מכריעה אותי. מאז שיפור ב"ה!

אני עדיין בלחץ הפחתת השעות לא התאפשרה מהים למחר אבל לקראת שבועות פיניתי זמן.

מכל מלמדי השכלתי 

תודה!

אולי זה לא נורא ככ?
אני גם הייתי בתור נערה לומדת למבחנים בשעות מאוחרות הרבה פעמים
אם הוא היה רואה סרטים או משהו כזה זה היה יותר מעצבן...

מה שאת כותבת זה די נורא. אם לא תשני עכשיו מתי תשני בכלל? אחר כך יהיו לימודים גבוהים ואז ילדים קטנים ועבודה . ולעבודה תצטרכי לקום בזמן ולנהוג באוטו תצטרכי במצב סביר שזה בלתי אפשרי אם הולכים לישון באחת או שתיים. אם תתרגלי ככה אז בעוד כמה שנים יהיה מאוד קשה לשבור את עצמך ולהיכנס ללו''ז נורמלי. 

לדעתי אין טעם ללמוד אחרי תשע וחצי בערב. בכלל.  ואם לא נרדמים בלי פלאפון אולי כדאי להיפרד ממנו. את  בטוחה שאת לומדת בשעות הערב אם זה כל כך בלתי אפשרי לסגור בינתיים פלאפון? בסוף גם לא לומדים וגם לא ישנים. ובאמת לא מבינה למה להביא לך אוכל ושתייה לחדר, פלאפון לא מרשה לאכול במטבח? אני מצטערת אם פגעתי אבל חבל לא לישון בלילות ולהרוס את הבריאות (וחוסר שינה גם משפיע על מראה ועל עור הפנים ) בשביל עוד שעתיים עם פלאפון. 

אני מתנצלת עוד פעם אבל יש לי חברות שלא הצליחו להחזיק לימודים או עבודה בגלל הרגלים כאלו. לחלקן זה לקח שנים להתרגל לשעות נורמליות. 

ביסודי הצלחנו לא לתת פלאפון (לחלק מהחברים היה) אבל בגיל ההתבגרות נשברנו- והנה התוצאה. 

אם מישהו הצליחה לנתק מתבגר/ת מנייד אני אשמח מאד לכל טיפ בעניין

בעיני אחראי משרד החינוך

למה הם יצרו את אשכולות הלימוד? ולמה כל כך הרבה יחידות חובה? למה לא להיפטר מיחידות כבר בכיתה י'? מה הרעיון לדחוף את הכל ביחד בתקופה כל כך קצרה???

כן הגוף מתרגל בדיוק כמו שכתבת - ובאותן שעות - אבל הוא לא ממש מתרגל כי קימים עייפים.

 לך תחזיקי מעמד!

(אכניס יותר אוכל ושתיה - תודה!)

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....