למה המילה אַחַר לא מנוקדת לפי כללי חוק ניקוד ההברות?

מי שחושב שבסוף שירה תדע לנקד שיצביע.

כל הכבוד לנו!

ואז שתינו אייס קפה שעלה מלא כסף.

שעלה מלא כסף זה פסוקית לוואי נראלי.

אמורים להגיד נראֶה לי ולא נראָה. לצומת ליבכם.

אתמול כותל. ואז קבר רחל.

היום קבר דוד.

מחר מערת המכפלה.

רביעי סבתא.

חמישי אקווריון. וידבנימין.

אולי בעז"ה.

וואי איזה חיים מקסימים!

עוד פעם מפגש עם תהילה וזה מתחיל להעיק וזה לא נחמד

ומחר חייבים ללכת

יווו וחייבים גם לסכם!!!

עיין בשו"ת ציץ אליעזר חלק ה פתיחה פרק ו שכתב "לא זו בלבד שדבר אין לה לתנועה הריפורמית עם דת ואמונה, לא בטעמא ולא בממשא ולא בריחא, אין לה שום מגע כלל ועיקר לדתנו האמיתית המוכתרת ברמ"ח עשין ושס"ה ל"ת ודרך סלולה לה מדורי דורות באופני העבודה זו תפלה לפני צור העולמים, וגם מגע אין לה עם דתי יתר העמים שדרכי עבודה מיוחדים להם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם המשובשת".

לפני שנה הזדעזענו מרפורמים

לא יודעת אם הייתי הולכת החודש הייתי גם מזדעזעת ככה

זה היה נורא לפני שנה

נורא ואיום

בשבת מישהי שאלה אם אני יודעת שאני מופיעה בסרטון ביוטיוב

אמא אמרה שנראה לו

אני אומרת שלא

יאלה שימותו כבר

רשעים ארורים

העולם הזה חייב תיקון ואם אין אני לי..

ברכות השחר ברכת התורה קריאת שמע ועמידה אחת ביום

לפחות

שירה מה יהיה איתנו?

זה הולך ומחמיר

יאלה אם רוצים ותיקין אז חייבים לפחות שחרית

נהיה חזקים

אלהים בצד שלנו

אני ממש מבינה אותך שתדעי

אם בכלל הבנתי

זה מעיק-ולא כיף- ואיכ.

אוף.

רק היה חשוב לי להזכיר לך שאני מזדהה איתך. זהו

ושתדעי שאני מתגעגעת אלייך. שנים לא ראיתיך)

כולם פה דינוזארים בעצמכם. המקום הזה מייצר אנשים בשניות

והי שלום

מה שלומכם וזה

 כאילו סביון.

שלום והי

טוב ככה וזה

חח ילדה :*

מה נשמע?

ממ נכון..

לא לגמרי שנים...פשוט הייתי קוראת ולא מגיבה..

בעז"ה בקרוב אחזור לזה..אבל גם בלי לקרוא...

מממ בזמנו הייתי רק בסוף שישית...

תעזוב...

אני מסיונרת לעזיבות פה...

אפשר אחרי הרבה זמן שלא היית, שאתה יודע שאתה כבר לא תלותי במקום- לחזור מידי פעם

להציץ, להגיב, או סתם להזכר.

אבל בע. התלותיות במקום הזה.. עושה לי בחילה להיזכר בזה...

בוא נגיד ככה- כמות הצחוק וכמות העצב שהיו פה לא משתוות ואפילו לא קרובות.

 וכל השמחה הראליסטית הזאת לא שווה את זה בכלל, לא משנה שהיא שמחה שתלויה בדבר ולא אמיתית 

ולא באמת אפשר להשיג שמחה אמיתית כמו שאנחנו רוצים דרך המחשב.

אחרי הכמעט שנה במסך- בום גיליתי עולם מדהים ומתוק שרק מחייך אלי כל הזמן ולפעמיים עושה לי זריקות כח וגילויי כוחות שלא ברור מאיפה באו- שהפכו להיות כאלה כי לפני כן הן היו כאפות מהקב"ה...

אין לי מושג על היום, מה קורה פה ואיך.

אני מדברת על התקופה ההיא..שהיינו פה בעבר.

זה ממש תלוי איך לוקחים את החיים.

ואם יש לי חיים מעניינים איך זה קשור?

השאלה איך לוקחים את זה- ככתם שחור שמעיב על החיים. 

או שעוד ניסיון שהקב"ה מאמין שיש לי כוחות לעמוד בו.

זה מאד קשה- אבל רוב בני האדם חיים ככה.

וכדאי להתחיל לחיות ככה, 

כי הקשיים לא עוברים, הם הולכים וגדלים...השאלה איך מתמודדים איתם ואיך לוקחים איתם.

כבניה

או כחידלון..

אני בבין הזמנים תכל'ס אין לי ככה כמו שאת מתארת.

פה ושם כן אבל אני לא רואה את החיים כעלילה מרתקת במיוחד.

גם לי קשה הרבה פעמיים

אבל זה כבר *לפעמיים*

ולא כל החיים, כמו שנוהגים לומר..החיים זבל..החיים גרועים...

לפעמים קשה

אתמול קשה

שלשום טוב

שבוע שעבר עוד קשה 

ושבוע הבא גם.

אלה החיים.

מלאים התמודדויות וניסיונות. מזה אנחנו חיים בעצם.

הלוואי שניצלח את הניסיונות.

אבל נתון בידינו לגמרי- בחירה שלנו איך לקחת את זה...

שכיף לי שהגבת

ולא יודעת מה הבנת אבל

כן זה מעיק ולא כיף וזה

ואשמח שתדברי איתי אם יש לך כח וחשק ורצון

ומתגעגעת אליך גם.)

אני חושבת שהבנתי...

את ביישוב בחמישי?

יש לי תמיד כח וחשק ורצון

אני רק צריכה עזרה לזכור את זה

ויש לי מחר שתי מתכונת

ובחמשי בגרות

ובראשון מתכונת במחשבת שאני לא יודעת איך להתחיל ללמוד אליה.

וכמה שכיף לנו.

)

זה לא שאני באמת לומדת אבל כנראה שבסוף נדע.. אנחנו מקווים לפחות בעז"ה.

ובהחלט לאחד מהם יש הרבה יותר יוצאים מן הכלל מהכלל, אבל אני לא חושבת שזו הסיבה.

תודה בכולופן!

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים