עוד נקודה- הקיצוניות האטומה שבכםאנונימי (פותח)

שרשורים קודמים שלי בנושא:

 /Forum/Forum.aspx/t90755#879223

/Forum/Forum.aspx/t94044#899736

 

שלום לכם

1). זה שוב אני, חזרתי לפורומכם. פעם שעברה כשהעלתי כמה נקודות לדיון קיבלתי הרבה תגובות הן באישי והם כאן בפומבי. נעזוב לרגע את תוכן הדברים , אני רוצה להתתייסח ל 'נימה'. כמעט בכל התגובות , היתה נימה קיצונית. אני אינני אוהב קיצוניות לשום כיוון. דעתי היא שקיצוניות לא מועילה בכלום. כאשר אדם בא בנימה של 'רק אני צודק ואתה הוא זה שמדבר שטויות!' (אגב, לקללות הרדודות אתייחס בהמשך). אני סובר כי כאשר אדם בא בנימה כזאת שום דבר לא יועיל לו, והוא כאילו חי 'בערפל', משום שאינו רוצה לקבל אף דעה של אחרים.
2).  דעתי היא שתתעלמו רגע מהשנאה העזה שבכם לערבים ותתחילו לחשוב כמו בני-אדם נורמליים, בלי שנאה, רק ברלוונטיות.
בכלל אני אינני מבין מאין כל השנאה, האם רק משום שכך חונכתם? כי אם כך זוהי דרך חינוך רדודה וטיפשית עד מאוד, כשהורים מחנכים את ילדיהם לתעב אומה שלמה, מה עוד כשהיינו יכולים לחיות עם הערבים בשלום.
ויש לי גם סיפור מחיי הפרטיים על חבר טוב מאוד, ותאמינו או לא, אבל הוא ערבי! כן כן, גם הערבים הם בני אדם. אני לא אומר שכל המחבלים צודקים בכל הרציחות שלהם. זה באמת קשה, ואפילו לי יש קרוב משפחה שנרצח בעקבות פיגוע אז אני יודע מה זה. אל תגידו שאני לא יודע.
3).  אך אם לא היינו קיצוניים כאלו, אם הייתם רגע עוצמים עיניים, עושים 'מחוק' לכל השנאה, הייתם גם רואים שהם בני אדם. בני אדם עם שאיפות, רגשות. וכדאי שתתחילו להפנים את זה שעם כל השנאה, מלחמות, מפגעים, אלו דברים שיש בכל אומה, זהו מאבק על ארץ. במאבק על ארץ יש גם נופלים, יש אבדות. ויש גם וויתורים.

4). כ"כ 'דחה' אותי לראות כאלו שקיללו. חשבתי שבציבור שלכם, עם כל השנאה העזה לערבים, עם כל הקיצוניות האטומה, עדיין יש בכם רגישות ואתם לא תקללו, אלא תתייחסו בכבוד. מה עוד שאני לא חושב שאתם צודקים, ויש הוכחות לכך שאני צודק.

5). 'קיצוניות אטומה'- אני אומר ככה משום שככה אתם מתנהגים. אני מבין את הכאב, מבין את הכעס על הערבים שרצחו את יקיריכם, אך הקיצוניות הזאת פשוט השתלטה עליכם, מסמא את עיניכם. רק תחשבו על זה ותנסו להיות כמה שפחות קיצוניים.

מקווה שהובהרתי, ותקחו את דברי לתשומת לבכם ותפסיקו להיות כאלו קיצוניים, ובבקשה אל תרדו לרמה של קללות.

לילה טוב

...מה זה משנה...

אני חושבת שאפשר להבין את העם שלנו ששונאים את הערבים...

אני לא אומרת לקלל זה באמת לא מה שיעזור אבל הערבים האלו... נתנו להם חבל ארץ שלם והם ממשיכים להרוג אותנו...

אולי זה אפשרי שיש לך חבר ערבי יכול להיות שיש ערבים טובים למרות שאני ממש בספק בעניין הזה לדעתי ערבים טובים זה ערבים שגרים בחו"ל! ערבים שלא יושבים לנו על הוריד ורוצים לקחת לנו את הארץ שלנו...

תשאל את החבר ההוא שלך אם הוא בעד הפיגועים אני בספק אם הוא חושב שהוא לא בעד... ואני בטוחה שהוא יגיד לך שזה לא יפה שהישראלים לא נותנים לערבים את הארץ ואת ירושלים... (כמו כל תשובה של ערבי ממוצע...)

אתה באמת צודק שלא צריך לקלל זה באמת דבר לא מוסרי אפילו אם שונאים אבל אני באמת לא מבינה למה אתה חושב שאנחנו לא צודקים בזה שאנחנו שונאים את הערבים...

מעניין אותי לדעת אם אתה עודד חושב שזה בסדר שהממשלה מחלקת לערבים שטחים... אני לא אתפלא אם תגיד שאתה בעד כי: "מיסכנים הערבים אין להם מקום לגור..."

לילה טוב

ורק שיהיה טוב!

בתקוה לחזור לכל השטחים שלנו...

ולביאת המשיח במהרה!

שלום עודד.אח..

תקשיב , קודם כל תחשוב על המשפט "המרחם על אכזרים סופו להתאכזר עם רחמנים".

ו...אני לא מסכים בכלל עם האלה שמקללים בכלל - אבל , למה אתה מרתיח אותם? הרי אתה יודע שהם [ועוד יותר
שהם כולה בתור נערים ונערים] חמים על כאלה אנשים. רוצה לדעת את האמת? בא אחד על אחד.
למה אתה רץ מול כולם - הרי זה ירתיח אותם.

חוץ מזה , אני חושב שאם היית שם הודעה הפוכה בפורום של שמאלנים - התגובה לא היו נראות יותר יפה.

משו אחרון - אני לא הולך להתיחס לטענות שלך בפרטיות כי אני חושב שהבהירו לך את הנושא מספיק.
מה? לחזור על השרשור? אבל אם לא הבנת משו -
אתה רוצה אתה מוזמן. תשלח לי שיחה אישית או מסר - בשמחה אני אסביר לך.


עודד אחי ,
חיים טובים!

גם הנאצים היו צימחונים.~~אני~~

שלום עודד. עכשיו תקשיב לי, ותקשיב לי טוב:

היטלר רצח 6 מיליון אחים שלך. כשהו ניגש לשולחן לאכול, הוא טען שהוא רחמן אז לא אכל את השניצל, כי ריחם על התרנגולת.

מוסטפה רצח באינטיפאדה 30 בני אדם  בבת אחת בפיגוע איום. אח"כ כשהוא חזר הביתה, אחרי ששטף את הידיים מכל הדם של כל היהודים הצדיקים שרצח, הוא מן הסתם נתן נשיקה לביתו התינוקת והתעצבן על הבן שלו כשהו קילל... רק נזכיר ש5 דק' לפני כן הוא רצח 30 בני אדם צדיקים שכל החיים עוד לפניהם. הגופות המרוסקות שלהם לא הפריעו לו אפילו לישון. זה לא היה אכפת לו שכל המשפחה שלהם עכשיו שבורה לכל החיים, שכל המשפחה של כל אחד משם מרוסקת ושההורים של הילדים שלהם לא ישמחו עוד לעולם שמחה אמיתית, כי הילד שלהם לא יחזור. או ילד בן 3, כי חצי מהמשפחה שלו עכשיו בקבר וכי מחבל ארור ירה למוות בהורים שלו.

מחבלים ארורים רצחו אלפי אחים שלך. אלפי אנשים עכשיו בקבר. אתה מרחם עליהם. אתה מרחם על רוצחים עלובים, שמהיידיים המטונפות שלהם נוזל דם של משפחות שלמות. אתה רוצה לשחרר מחבל מסריח שהמוח הרצחני שלו תכנן עוד עשרות פיגועים כל זמן שהותו שכלא. אף אחד לא ערב שאותו מחבל שרצח אותם לא ירצח עוד אנשים.

אתה מרחם על רוצחים. תכניס את זה טוב טוב לאוזניים שלך.

אתה מצדיק חית אדם נתעב ארור שרצח משפחות שלמות בדם קר.

אתה מצדיק ארור מסריח שירה למוות ב-8 אחים שלך, שכל החיים עוד לפניהם.

"מי שמרחם על אכזרים- סופו שיתאכזר אל רחמנים".

אתה חושב שזה 'מאבק על ארץ'. אתה חושב שמחבל שרוצח משפחות שלמות או ילדים קטנים שכל החיים עוד לפניהם זה רק בגלל שהוא רוצה שטח בארץ, ותו לא. כניראה לרצוח משפחה שלמה זה בא מתוך אהבה, נכון אידיוט חמודי שלי? אתה רוצה לראות כמה מכתבי אהבה מהערבים? חפש בגוגל כמה שמות של משפחות נפגעות טרור, כנס לאתר של רשימות פיגועים. חתיכת אידויט חסר שכל. אני בזה לך כמו שלא בזתי מעולם לאף אדם.

אני לא יודעת אם אתה זוכר, אך לפני כמה שנים היתה בארץ אינטיפאדה איומה. האינטיפאדה הזאת הותירה אחריה מאות הורים שכולים, אלפי ילדים יתומים. האנשים האלו לא מספיק שאין להם לילה בגלל יקיריהם שנרצחו,, הם צריכים גם להיכנס לפורום 'ערוץ 7', כדי לגלות שיש אדם אידיוט אכזרי, מהעם שלהם, שמצדיק את המחבל שריסק את כל המשפחה שלהם בשניה. שמצדיק את האדם שרצח בדק קר חצי מהמשפחה שלהם, ולחצי השני החיים כבר שבורים.
רק תחשוב כמה זה נחמד, שלא מספיק מחבל ארור רוצח חצי מהמשפחה שלך, אתה גם מגלה שיש אנשים שלא אוהבים את 'השנאה האטומה שלך' לאותו מחבל ארור, אלא שגם חושבים שאפשר לשחרר אותו, או למסור את היישוב שלך לערבים. רק תחשוב כמה זה נחמד.
רק תחשוב כמה זה נחמד, שבזמן שאתה מדבר שטויות על 'שנאה' לא מוצדקת או משהו כזה, יש ערבים מסריחים שמתכננים לטבוח פה. ואתה עוד חושב שהו שנאה לא מוצדקת. אתה כ"כ אכזר, זה מה שאתה. בחיים לא בזתי לבנאדם כמו שאני בזה לך ולכל אלו שחושבים כמוך. אתה אולי צודק שלא יפה לקלל. אבל אתה מרתיח אותי כ"כ. הכי הרתיח אותי בגלל שנראה מאיך שאתה כותב שאתה פשוט חושב שאנחנו שונאים את הערבים סתם. בגלל זה אני כ"כ מתעצבנת לקרוא את הדברים שלך. מרתיח אותי כ"כ לראות שיש אנשים שחושבים שה'קיצוניות' שלנו היא לא מוצדקת. אמרת שיש לך קרוב שנספה בפיגוע, נכון? תעצום  רגע עיניים ותחשוב עליו. איך אתה לא מתעב את המחבל שרצח אותו, לעזעזאל איתך!!! ועוד אתה אומר שיש לך חבר טוב שהוא ערבי...תסביר לי איך אפשר.

ולהגיד לך את האמת? אני גם לא בעד קיצוניות. מעולם לא הייתי קיצונית כ"כ בשום דבר, ות'אמת היא שאני גם לא אוהבת קיצוניות. אבל זה נראה לי שזה לא בידיוק קשור לקיצוניות, זה יותר קשור לאהבה שלך לערבים. נראה שאתה ממש אוהב אותם. אני לא יודעת מה איתך, אבל לי קצת קשה לסמפט נבלות שרצחו לנו כ"כ הרבה אנשים יקרים. זה דוחה אותי לחשוב שיש יהודים (!) שמצדיקים את הארורים שרצחו חצי מהעם שלהם. זה לא קיצוניות , זוהי שנאה מוצדקת. אנחנו שונאים חיות אדם שרצחו לנו אחים שלנו, אנשים מהעם שלנו. מבין? כי אם לא נשנא, אולי נהפך להיות כמוך, נרחם על הרוצחים הללו, ובכך נתאכזר אל יהודים צדיקים. ואז נגיע למצב כזה שבו אנחנו מצדיקים רוצחים, ובכך מתאכזרים לכל אלו שנרצחו, מתאכזרים לאנשים צדיקים שנרצחו בדמי ימיהם רק בגלל אנשים אכזריים כמוך שמעודדים נבלות רוצחים ארורים נתעבים.

לילה טוב ורק טוב. הלוואי שתקלוט מתישהו, ויקלטו כל מעוותי ההיגיון שכמוך.

 

מסכים עם כל מילה!!!!אור-עציון
מסכימה עם רעותלהבת-כוח

אבל אני בעד שהרועה ימחק שיערוך את כל התגובות עם הקללות. דיי, פשוט חבל לרדת לרמה נמוכה עוד פעם. אין לי מה להוסיף, את הדעה שלי אמרתי בשירשורים הקודמים. אני לא חושבת שעידו באמת רוצה תשובה, ולכן אני לא באמת רואה מטרה לענות.

אתה מוכן להסביר פעם אחת ולתמיד-פעימה

בס"ד

מה העניין שלך לבוא לנוער?
זה לא הרמה שלך.

זה הטבע של הנוער- מתלהם, קיצוני, מתבלט ועוד כאלה..
[אצל חילונים, דתיים, בנים, בנות ולהבדיל-גם אצל ערבים.]
אז אין עניין לכעוס על קללות[וכן, גם אני לא מסכימה לדרך הזאת.]
במקום זה- לך לחבר'ה ברמה שלך.
כל אחד ואחד מאיתנו יכול לענות לך תשובות.
כל אחד.
[ד"א- בניגוד לנוער שגדל על מוסריות השמאל- שאם אשאל אותו שאלה אחת לא תהיה לו תשובה. כי אצלנו- מסבירים, יש הוכחות. ויש א-מ-ת.]

אבל- כמו ש'אח' אמר- כשאתה בא אחד נגד הזרם האדיר שיש כאן-
אף אחד לא יתייחס אליך ברצינות ויענהלך כמו לאדם בוגר.
ושוב, אנחנו יודעים לענות.

אז בבקשה ממך,
תעזוב אותנו בשקט.
תודה.

כן בטח, הנהה כמה מכתבי 'אהבה' מהערבים.............אנונימי (פותח)

משפחת סחיווסחורדר:

בלב הזוועה: ברגע אחד ניספו אב, אם ו- 3 ילדיהם

בני משפחת סחיווסחורדר: ההורים - מרדכי וצירה; הילדים - רעיה בת ה- 14, אברהם יצחק בן ה- 4 וחמדה בת השנתיים
מאת שלמה צזנה
10/08/01
אב, אם ושלושה ילדים בני משפחת סחיווסחורדר היו בין 14 ההרוגים בפיגוע הדמים אתמול במרכז
ירושלים. שתי בנות נוספות פונו לבית החולים במצב קשה.



בני המשפחה יצאו אתמול מהיישוב טלמון צפון (נריה) שממערב לרמאללה ליום של כיף בירושלים. במשך 11
חודשים הם חווים על בשרם, מדי יום, את אימת פיגועי הירי בכבישים שמובילים ליישוב. אתמול, דווקא
כשקיוו להירגע מעט ממצב הלחימה בשטחים ­ הם נפלו קורבן לפיגוע הרצחני.



משפחת סחיווסחורדר, שמונה 10 נפשות, איבדה אתמול כמחצית ממספרה:
ההורים, מרדכי וצירה; הילדים, רעיה בת ה­14, אברהם יצחק בן ה­4 וחמדה בת
השנתיים. שתי בנות נוספות ­ לאה בת השמונה וחיה בת השבע ­ נפצעו באורח
קשה.



רק שלושה אחים לא נפגעו: בן ציון בן ה­21, מאיר בן ה­20 ושמואל בן ה­18. בן
ציון ומאיר הם חיילים ושמואל היה בפסטיבל הכלייזמרים בצפת.



בזמן הפיגוע, ישב בן­ציון בביתו ברחוב שטראוס, במרחק מטרים ספורים מהמקום
שבו אבדה לו מחצית ממשפחתו. "ישבתי בבית ופתאום שמעתי בום חזק", משחזר
בן­ציון. "הרגשתי את הפיצוץ בקירות של הבית, כאילו מישהו הדליק פתאום
רדיו בבאסים גבוהים. הקירות רעדו. פת
חתי מייד טלווזיה והמתנתי. רק אחרי
כמה דקות דיווחו על הפיגוע. מישהו התקשר אלי ואמר לי: מה, אתה לא יודע
שההורים והאחיות שלך שם? סגרתי את הטלפון ורצתי מייד למקום הפיגוע.
התחלתי לחפש את כולם בבתי­החולים. מצאתי את שתי האחיות שלי בבית
החולים ביקור חולים.



הרופא המנתח, ד"ר אלימלך דויטש, הסביר לבן­ציון את המצב הרפואי של
אחיותיו. בינתיים הגיע גם הדוד ועוד קרובת משפחה. כולם ביקשו לחבק את
בן­ציון. איש לא העז לספר לו שקיים חשש כבד שהוריו ושלושה מאחיו נהרגו. בן
ציון היה מאוד רגוע ושלו. "אין שום סיבה לאבד שליטה", הוא אמר בקור רוח. "זה
לא יעזור". במקביל הוא ענה לכל שיחת טלפון שהגיעה אליו במכשיר הטלפון
הסלולרי. "אני מחכה לטלפון מאחי, שנמצא בבית חולים הדסה עין­כרם. הוא
מחפש את ההורים". לבסוף הגיע הטלפון מהאח: ההורים לא ברשימת הפצועים,
גם לא האחים. החששות ליוו אותם וככל שהשעות נקפו, כך היה ברור שהבשורות
המרות בדרך. אך בן ציון לא איבד תקווה. "יהיה בסדר", הוא אמר.



בינתיים, יצא צוות חירום ישובי (צח"י) מהמועצה האזורית בנימין לכיוון
ירושלים והגיע לבית החולים ביקור חולים לפנות ערב. במקביל,
יצא למכון
לרפואה משפטית באבו­כביר הדוד וכמה חברים מהיישוב, במטרה לזהות את
הגופות. הם זיהו שם גופה אחר גופה והודיעו לצוות החירום לרכז את בני
המשפחה ­ שלושת האחים שנותרו בחיים, סמוך לשתי האחיות שמאושפזות
בבית החולים. כאשר כל בני המשפחה הגיעו אל בית החולים, הם שמעו את
הבשורה המרה. אז, רק אז, הם פרץ בן­ציון בבכי.



"הם היו משפחה פשוט מדהימה", סיפר אתמול אפריים דטהופר, חבר המשפחה.
"לפני כמה חודשים נורה בראשו יוסי ברוך, שגר ביישוב, בפיגוע ירי והוא
מאושפז מאז, בבית לוינשטיין. הם תמכו בו לאורך כל הדרך אחרי הפיגוע".



משפחת סחיווסחורדר מוכרת מאוד בישוב טלמון צפון. האם, צירה, עבדה
כקלינאית תקשורת ב"שמע", מוסד חרדי לחרשים. האב, מרדכי, הוא עצמאי
שעסק בייבוא של כימיקלים. לפני שבע שנים הם עברו ליישוב נריה, התנחלות
צפונית לטלמון, ממערב לרמאללה. הם סיפרו לכולם, כי עברו לשם על רקע
אידאולוגי כדי ליישב את ארץ ישראל.



אם רוצים, אפשר למצוא את נקודת האור היחידה בטרגדיה של משפחת
סחיווסחורדר בכך שבמשך יום אתמול חל שיפור במצבן של האחיות שלאה וחיה,
שפונו לבית החולים במצב קשה. מצבה של לאה בת
ה­8, המאושפזת במחלקת
טיפול נמרץ כירורגי, הוגדר אמש בינוני. ומצבה של חיה בת ה­7, המאושפזת
במחלקת אף אוזן גרון הוגדר קל.

משפחת גביש:

 


פיגוע דריסה בלב ירושלים: שלושה בני אדם נהרגו וכ-36 בני אדם נפגעו - שניים באורח קשה ארבעה בינוני ו-30 קל - בפיגוע דריסה שהתרחש סמוך לשעה 12:00 (יום ד') במרכז ירושלים. נהג טרקטור ערבי פגע בהולכי רגל, במכוניות והפך שני אוטובוסים. שוטר יס"מ ירה בנהג למוות סמוך לבית החולים "שערי צדק" הישן. נהג הטרקטור הוא בן 30, תושב אחד הכפרים ממזרח לירושלים, מוכר למשטרה בשל עבר פלילי.

 

במד"א הוכרז אירוע רב-נפגעים. במקום הרס רב. במד"א דיווחו על שלוש זירות בהן יש נפגעים - ברחובות רש"י, שרי ישראל ויפו - לאחר שהטרקטור נסע מאות מטרים ופגע בהולכי רגל ומכוניות. בין הפצועים קל - אם ותינוקת.

 

זירת פיגוע הדריסה (צילום: ערוץ 1, צילום סטילס: גיל יוחנן)

מפקד משטרת מחוז ירושלים, ניצב אהרון פרנקו, אמר: "מחבל רכוב על טרקטור מסוג שופל החל לפגוע בכלי רכב תוך כדי הוא הפך שני אוטובוסים".

 

מנהל מחוז ירושלים בחברת אגד, יוסי קצ'קס: "שני אוטובוסים שלנו נפגעו מהטרקטור המשתולל - אחד בקו 13 והשני בקו 60. שניהם נסעו לאזור שוק מחנה יהודה לכיוון התחנה המרכזית. בקו 13 היו 35 נוסעים ובאוטובוס השני שנפגע כ-15 נוסעים. הנהגים וחלק מהנוסעים נפצעו או לקו בהלם והם פונו לבתי החולים בעיר". 


מכוניות הפוכות ומעוכות. זירת הפיגוע (צילום: רויטרס) 

 

ציון שטרית, שהיה עד ראייה לפיגוע, סיפר ל-ynet: "חשבתי שזה טרקטור שעובד שם ופתאום הוא פנה לתוך הכביש, והתחיל לעלות על מכוניות באופן חופשי. מכוניות עומדות ברמזורים והוא עם השופל שלו דרך עליהם והרביץ להם עם הכף. צעקתי לאנשים - תירו בו. ראיתי איש ביטחון ממגדל העיר יוצא עם רובה עוזי לכיוונו. הטרקטור נסע לכיוון שוק מחנה יהודה והפך אוטובוס. הוא פגע בהולכי רגל ובכל מי שנמצא בכביש. מכוניות התפרקו שם בכמויות, רק בסרטים רואים דברים כאלה. פשוט נורא ואיום".

 

עד ראייה נוסף, שנסע במונית במרכז ירושלים, סיפר: "ראיתי את הטרקטור מרים רכב בכף, משליך אותו לתעלה ואז מועך אותו. הוא סיים עם הרכב, עבר לרכב שלפניי, הרים אותו וחזר על אותה פעולה. הוא פשוט דרס אותם. הוא בא אלינו, ראיתי אותו פונה לכיוון שלנו, צעקתי לבן שלי - צא החוצה וברחנו. רצנו כמו מטורפים ואז שמענו שתי יריות".


רכב שהטרקטור פגע בו (צילום: מוטי בוקצ'ין, זק"א)

 

ב-6 במרס נרצחו שמונה בני-אדם, כאשר מחבל ממזרח ירושלים פתח באש לעבר תלמידים בישיבת מרכז הרב בירושלים.

 

 סמוך לשעה 20:45 התקבל דיווח במשטרה ובמד"א על יריות שנשמעו בישיבה. ממד"א נמסר כי הם טיפלו בעשרה פצועים - ביניהם שלושה במצב קשה וקשה מאוד, ושבעה קל - הם פונו לבית החולים "שערי צדק" ו"הדסה" עין כרם. חלק מהפצועים הם נערים בני 16. אחד הפצועים שנפצע קל, נפגע כשקפץ מחלון חדרו בישיבה.

 

 

רואה?????????. הנה כולם אוהבים אותנו נוראאא................................. ~~אני~~ צודק/ת, אתה באמת אידיוט!!!!!!!!!!!!!!!!1

 

כן בטח, הנה כמה מכתבי 'אהבה' מהערבים...:אנונימי (פותח)

משפחת סחיווסחורדר:

בלב הזוועה: ברגע אחד ניספו אב, אם ו- 3 ילדיהם

בני משפחת סחיווסחורדר: ההורים - מרדכי וצירה; הילדים - רעיה בת ה- 14, אברהם יצחק בן ה- 4 וחמדה בת השנתיים
מאת שלמה צזנה
10/08/01
אב, אם ושלושה ילדים בני משפחת סחיווסחורדר היו בין 14 ההרוגים בפיגוע הדמים אתמול במרכז
ירושלים. שתי בנות נוספות פונו לבית החולים במצב קשה.



בני המשפחה יצאו אתמול מהיישוב טלמון צפון (נריה) שממערב לרמאללה ליום של כיף בירושלים. במשך 11
חודשים הם חווים על בשרם, מדי יום, את אימת פיגועי הירי בכבישים שמובילים ליישוב. אתמול, דווקא
כשקיוו להירגע מעט ממצב הלחימה בשטחים ­ הם נפלו קורבן לפיגוע הרצחני.



משפחת סחיווסחורדר, שמונה 10 נפשות, איבדה אתמול כמחצית ממספרה:
ההורים, מרדכי וצירה; הילדים, רעיה בת ה­14, אברהם יצחק בן ה­4 וחמדה בת
השנתיים. שתי בנות נוספות ­ לאה בת השמונה וחיה בת השבע ­ נפצעו באורח
קשה.



רק שלושה אחים לא נפגעו: בן ציון בן ה­21, מאיר בן ה­20 ושמואל בן ה­18. בן
ציון ומאיר הם חיילים ושמואל היה בפסטיבל הכלייזמרים בצפת.



בזמן הפיגוע, ישב בן­ציון בביתו ברחוב שטראוס, במרחק מטרים ספורים מהמקום
שבו אבדה לו מחצית ממשפחתו. "ישבתי בבית ופתאום שמעתי בום חזק", משחזר
בן­ציון. "הרגשתי את הפיצוץ בקירות של הבית, כאילו מישהו הדליק פתאום
רדיו בבאסים גבוהים. הקירות רעדו. פת
חתי מייד טלווזיה והמתנתי. רק אחרי
כמה דקות דיווחו על הפיגוע. מישהו התקשר אלי ואמר לי: מה, אתה לא יודע
שההורים והאחיות שלך שם? סגרתי את הטלפון ורצתי מייד למקום הפיגוע.
התחלתי לחפש את כולם בבתי­החולים. מצאתי את שתי האחיות שלי בבית
החולים ביקור חולים.



הרופא המנתח, ד"ר אלימלך דויטש, הסביר לבן­ציון את המצב הרפואי של
אחיותיו. בינתיים הגיע גם הדוד ועוד קרובת משפחה. כולם ביקשו לחבק את
בן­ציון. איש לא העז לספר לו שקיים חשש כבד שהוריו ושלושה מאחיו נהרגו. בן
ציון היה מאוד רגוע ושלו. "אין שום סיבה לאבד שליטה", הוא אמר בקור רוח. "זה
לא יעזור". במקביל הוא ענה לכל שיחת טלפון שהגיעה אליו במכשיר הטלפון
הסלולרי. "אני מחכה לטלפון מאחי, שנמצא בבית חולים הדסה עין­כרם. הוא
מחפש את ההורים". לבסוף הגיע הטלפון מהאח: ההורים לא ברשימת הפצועים,
גם לא האחים. החששות ליוו אותם וככל שהשעות נקפו, כך היה ברור שהבשורות
המרות בדרך. אך בן ציון לא איבד תקווה. "יהיה בסדר", הוא אמר.



בינתיים, יצא צוות חירום ישובי (צח"י) מהמועצה האזורית בנימין לכיוון
ירושלים והגיע לבית החולים ביקור חולים לפנות ערב. במקביל,
יצא למכון
לרפואה משפטית באבו­כביר הדוד וכמה חברים מהיישוב, במטרה לזהות את
הגופות. הם זיהו שם גופה אחר גופה והודיעו לצוות החירום לרכז את בני
המשפחה ­ שלושת האחים שנותרו בחיים, סמוך לשתי האחיות שמאושפזות
בבית החולים. כאשר כל בני המשפחה הגיעו אל בית החולים, הם שמעו את
הבשורה המרה. אז, רק אז, הם פרץ בן­ציון בבכי.



"הם היו משפחה פשוט מדהימה", סיפר אתמול אפריים דטהופר, חבר המשפחה.
"לפני כמה חודשים נורה בראשו יוסי ברוך, שגר ביישוב, בפיגוע ירי והוא
מאושפז מאז, בבית לוינשטיין. הם תמכו בו לאורך כל הדרך אחרי הפיגוע".



משפחת סחיווסחורדר מוכרת מאוד בישוב טלמון צפון. האם, צירה, עבדה
כקלינאית תקשורת ב"שמע", מוסד חרדי לחרשים. האב, מרדכי, הוא עצמאי
שעסק בייבוא של כימיקלים. לפני שבע שנים הם עברו ליישוב נריה, התנחלות
צפונית לטלמון, ממערב לרמאללה. הם סיפרו לכולם, כי עברו לשם על רקע
אידאולוגי כדי ליישב את ארץ ישראל.



אם רוצים, אפשר למצוא את נקודת האור היחידה בטרגדיה של משפחת
סחיווסחורדר בכך שבמשך יום אתמול חל שיפור במצבן של האחיות שלאה וחיה,
שפונו לבית החולים במצב קשה. מצבה של לאה בת
ה­8, המאושפזת במחלקת
טיפול נמרץ כירורגי, הוגדר אמש בינוני. ומצבה של חיה בת ה­7, המאושפזת
במחלקת אף אוזן גרון הוגדר קל.

משפחת גביש:

 


פיגוע דריסה בלב ירושלים: שלושה בני אדם נהרגו וכ-36 בני אדם נפגעו - שניים באורח קשה ארבעה בינוני ו-30 קל - בפיגוע דריסה שהתרחש סמוך לשעה 12:00 (יום ד') במרכז ירושלים. נהג טרקטור ערבי פגע בהולכי רגל, במכוניות והפך שני אוטובוסים. שוטר יס"מ ירה בנהג למוות סמוך לבית החולים "שערי צדק" הישן. נהג הטרקטור הוא בן 30, תושב אחד הכפרים ממזרח לירושלים, מוכר למשטרה בשל עבר פלילי.

 

במד"א הוכרז אירוע רב-נפגעים. במקום הרס רב. במד"א דיווחו על שלוש זירות בהן יש נפגעים - ברחובות רש"י, שרי ישראל ויפו - לאחר שהטרקטור נסע מאות מטרים ופגע בהולכי רגל ומכוניות. בין הפצועים קל - אם ותינוקת.

 

זירת פיגוע הדריסה (צילום: ערוץ 1, צילום סטילס: גיל יוחנן)

מפקד משטרת מחוז ירושלים, ניצב אהרון פרנקו, אמר: "מחבל רכוב על טרקטור מסוג שופל החל לפגוע בכלי רכב תוך כדי הוא הפך שני אוטובוסים".

 

מנהל מחוז ירושלים בחברת אגד, יוסי קצ'קס: "שני אוטובוסים שלנו נפגעו מהטרקטור המשתולל - אחד בקו 13 והשני בקו 60. שניהם נסעו לאזור שוק מחנה יהודה לכיוון התחנה המרכזית. בקו 13 היו 35 נוסעים ובאוטובוס השני שנפגע כ-15 נוסעים. הנהגים וחלק מהנוסעים נפצעו או לקו בהלם והם פונו לבתי החולים בעיר". 


מכוניות הפוכות ומעוכות. זירת הפיגוע (צילום: רויטרס) 

 

ציון שטרית, שהיה עד ראייה לפיגוע, סיפר ל-ynet: "חשבתי שזה טרקטור שעובד שם ופתאום הוא פנה לתוך הכביש, והתחיל לעלות על מכוניות באופן חופשי. מכוניות עומדות ברמזורים והוא עם השופל שלו דרך עליהם והרביץ להם עם הכף. צעקתי לאנשים - תירו בו. ראיתי איש ביטחון ממגדל העיר יוצא עם רובה עוזי לכיוונו. הטרקטור נסע לכיוון שוק מחנה יהודה והפך אוטובוס. הוא פגע בהולכי רגל ובכל מי שנמצא בכביש. מכוניות התפרקו שם בכמויות, רק בסרטים רואים דברים כאלה. פשוט נורא ואיום".

 

עד ראייה נוסף, שנסע במונית במרכז ירושלים, סיפר: "ראיתי את הטרקטור מרים רכב בכף, משליך אותו לתעלה ואז מועך אותו. הוא סיים עם הרכב, עבר לרכב שלפניי, הרים אותו וחזר על אותה פעולה. הוא פשוט דרס אותם. הוא בא אלינו, ראיתי אותו פונה לכיוון שלנו, צעקתי לבן שלי - צא החוצה וברחנו. רצנו כמו מטורפים ואז שמענו שתי יריות".


רכב שהטרקטור פגע בו (צילום: מוטי בוקצ'ין, זק"א)

 

ב-6 במרס נרצחו שמונה בני-אדם, כאשר מחבל ממזרח ירושלים פתח באש לעבר תלמידים בישיבת מרכז הרב בירושלים.

 

 סמוך לשעה 20:45 התקבל דיווח במשטרה ובמד"א על יריות שנשמעו בישיבה. ממד"א נמסר כי הם טיפלו בעשרה פצועים - ביניהם שלושה במצב קשה וקשה מאוד, ושבעה קל - הם פונו לבית החולים "שערי צדק" ו"הדסה" עין כרם. חלק מהפצועים הם נערים בני 16. אחד הפצועים שנפצע קל, נפגע כשקפץ מחלון חדרו בישיבה.

 

 

 

רואה??????????. הנה אתה רואה כמה הערבים אוהבים אותנו!!!!!!!!!!!!!!! ~~אני~~ צודק/ת.............אתה פשוט אידיוט!!!!!!!!!!!!!

כן בטח, הנה כמה מכתבי אהבה מהערבים:אנונימי (פותח)
קפץ-אנונימי (פותח)

משפחת סחיווסחורדר:

בלב הזוועה: ברגע אחד ניספו אב, אם ו- 3 ילדיהם

בני משפחת סחיווסחורדר: ההורים - מרדכי וצירה; הילדים - רעיה בת ה- 14, אברהם יצחק בן ה- 4 וחמדה בת השנתיים

 

מאת שלמה צזנה
10/08/01

 

 

אב, אם ושלושה ילדים בני משפחת סחיווסחורדר היו בין 14 ההרוגים בפיגוע הדמים אתמול במרכז
ירושלים. שתי בנות נוספות פונו לבית החולים במצב קשה.



בני המשפחה יצאו אתמול מהיישוב טלמון צפון (נריה) שממערב לרמאללה ליום של כיף בירושלים. במשך 11
חודשים הם חווים על בשרם, מדי יום, את אימת פיגועי הירי בכבישים שמובילים ליישוב. אתמול, דווקא
כשקיוו להירגע מעט ממצב הלחימה בשטחים ­ הם נפלו קורבן לפיגוע הרצחני.



משפחת סחיווסחורדר, שמונה 10 נפשות, איבדה אתמול כמחצית ממספרה:
ההורים, מרדכי וצירה; הילדים, רעיה בת ה­14, אברהם יצחק בן ה­4 וחמדה בת
השנתיים. שתי בנות נוספות ­ לאה בת השמונה וחיה בת השבע ­ נפצעו באורח
קשה.



רק שלושה אחים לא נפגעו: בן ציון בן ה­21, מאיר בן ה­20 ושמואל בן ה­18. בן
ציון ומאיר הם חיילים ושמואל היה בפסטיבל הכלייזמרים בצפת.



בזמן הפיגוע, ישב בן­ציון בביתו ברחוב שטראוס, במרחק מטרים ספורים מהמקום
שבו אבדה לו מחצית ממשפחתו. "ישבתי בבית ופתאום שמעתי בום חזק", משחזר
בן­ציון. "הרגשתי את הפיצוץ בקירות של הבית, כאילו מישהו הדליק פתאום
רדיו בבאסים גבוהים. הקירות רעדו. פת חתי מייד טלווזיה והמתנתי. רק אחרי
כמה דקות דיווחו על הפיגוע. מישהו התקשר אלי ואמר לי: מה, אתה לא יודע
שההורים והאחיות שלך שם? סגרתי את הטלפון ורצתי מייד למקום הפיגוע.
התחלתי לחפש את כולם בבתי­החולים. מצאתי את שתי האחיות שלי בבית
החולים ביקור חולים.



הרופא המנתח, ד"ר אלימלך דויטש, הסביר לבן­ציון את המצב הרפואי של
אחיותיו. בינתיים הגיע גם הדוד ועוד קרובת משפחה. כולם ביקשו לחבק את
בן­ציון. איש לא העז לספר לו שקיים חשש כבד שהוריו ושלושה מאחיו נהרגו. בן
ציון היה מאוד רגוע ושלו. "אין שום סיבה לאבד שליטה", הוא אמר בקור רוח. "זה
לא יעזור". במקביל הוא ענה לכל שיחת טלפון שהגיעה אליו במכשיר הטלפון
הסלולרי. "אני מחכה לטלפון מאחי, שנמצא בבית חולים הדסה עין­כרם. הוא
מחפש את ההורים". לבסוף הגיע הטלפון מהאח: ההורים לא ברשימת הפצועים,
גם לא האחים. החששות ליוו אותם וככל שהשעות נקפו, כך היה ברור שהבשורות
המרות בדרך. אך בן ציון לא איבד תקווה. "יהיה בסדר", הוא אמר.



בינתיים, יצא צוות חירום ישובי (צח"י) מהמועצה האזורית בנימין לכיוון
ירושלים והגיע לבית החולים ביקור חולים לפנות ערב. במקביל, יצא למכון
לרפואה משפטית באבו­כביר הדוד וכמה חברים מהיישוב, במטרה לזהות את
הגופות. הם זיהו שם גופה אחר גופה והודיעו לצוות החירום לרכז את בני
המשפחה ­ שלושת האחים שנותרו בחיים, סמוך לשתי האחיות שמאושפזות
בבית החולים. כאשר כל בני המשפחה הגיעו אל בית החולים, הם שמעו את
הבשורה המרה. אז, רק אז, הם פרץ בן­ציון בבכי.



"הם היו משפחה פשוט מדהימה", סיפר אתמול אפריים דטהופר, חבר המשפחה.
"לפני כמה חודשים נורה בראשו יוסי ברוך, שגר ביישוב, בפיגוע ירי והוא
מאושפז מאז, בבית לוינשטיין. הם תמכו בו לאורך כל הדרך אחרי הפיגוע".



משפחת סחיווסחורדר מוכרת מאוד בישוב טלמון צפון. האם, צירה, עבדה
כקלינאית תקשורת ב"שמע", מוסד חרדי לחרשים. האב, מרדכי, הוא עצמאי
שעסק בייבוא של כימיקלים. לפני שבע שנים הם עברו ליישוב נריה, התנחלות
צפונית לטלמון, ממערב לרמאללה. הם סיפרו לכולם, כי עברו לשם על רקע
אידאולוגי כדי ליישב את ארץ ישראל.



אם רוצים, אפשר למצוא את נקודת האור היחידה בטרגדיה של משפחת
סחיווסחורדר בכך שבמשך יום אתמול חל שיפור במצבן של האחיות שלאה וחיה,
שפונו לבית החולים במצב קשה. מצבה של לאה בת ה­8, המאושפזת במחלקת
טיפול נמרץ כירורגי, הוגדר אמש בינוני. ומצבה של חיה בת ה­7, המאושפזת
במחלקת אף אוזן גרון הוגדר קל.


משפחת גביש:

 

 

 

פיגוע דריסה בלב ירושלים: שלושה בני אדם נהרגו וכ-36 בני אדם נפגעו - שניים באורח קשה ארבעה בינוני ו-30 קל - בפיגוע דריסה שהתרחש סמוך לשעה 12:00 (יום ד') במרכז ירושלים. נהג טרקטור ערבי פגע בהולכי רגל, במכוניות והפך שני אוטובוסים. שוטר יס"מ ירה בנהג למוות סמוך לבית החולים "שערי צדק" הישן. נהג הטרקטור הוא בן 30, תושב אחד הכפרים ממזרח לירושלים, מוכר למשטרה בשל עבר פלילי.

 

במד"א הוכרז אירוע רב-נפגעים. במקום הרס רב. במד"א דיווחו על שלוש זירות בהן יש נפגעים - ברחובות רש"י, שרי ישראל ויפו - לאחר שהטרקטור נסע מאות מטרים ופגע בהולכי רגל ומכוניות. בין הפצועים קל - אם ותינוקת.

 

 

זירת פיגוע הדריסה (צילום: ערוץ 1, צילום סטילס: גיל יוחנן)

 

מפקד משטרת מחוז ירושלים, ניצב אהרון פרנקו, אמר: "מחבל רכוב על טרקטור מסוג שופל החל לפגוע בכלי רכב תוך כדי הוא הפך שני אוטובוסים".

 

מנהל מחוז ירושלים בחברת אגד, יוסי קצ'קס: "שני אוטובוסים שלנו נפגעו מהטרקטור המשתולל - אחד בקו 13 והשני בקו 60. שניהם נסעו לאזור שוק מחנה יהודה לכיוון התחנה המרכזית. בקו 13 היו 35 נוסעים ובאוטובוס השני שנפגע כ-15 נוסעים. הנהגים וחלק מהנוסעים נפצעו או לקו בהלם והם פונו לבתי החולים בעיר". 


מכוניות הפוכות ומעוכות. זירת הפיגוע (צילום: רויטרס) 

 

ציון שטרית, שהיה עד ראייה לפיגוע, סיפר ל-ynet: "חשבתי שזה טרקטור שעובד שם ופתאום הוא פנה לתוך הכביש, והתחיל לעלות על מכוניות באופן חופשי. מכוניות עומדות ברמזורים והוא עם השופל שלו דרך עליהם והרביץ להם עם הכף. צעקתי לאנשים - תירו בו. ראיתי איש ביטחון ממגדל העיר יוצא עם רובה עוזי לכיוונו. הטרקטור נסע לכיוון שוק מחנה יהודה והפך אוטובוס. הוא פגע בהולכי רגל ובכל מי שנמצא בכביש. מכוניות התפרקו שם בכמויות, רק בסרטים רואים דברים כאלה. פשוט נורא ואיום".

 

עד ראייה נוסף, שנסע במונית במרכז ירושלים, סיפר: "ראיתי את הטרקטור מרים רכב בכף, משליך אותו לתעלה ואז מועך אותו. הוא סיים עם הרכב, עבר לרכב שלפניי, הרים אותו וחזר על אותה פעולה. הוא פשוט דרס אותם. הוא בא אלינו, ראיתי אותו פונה לכיוון שלנו, צעקתי לבן שלי - צא החוצה וברחנו. רצנו כמו מטורפים ואז שמענו שתי יריות".


רכב שהטרקטור פגע בו (צילום: מוטי בוקצ'ין, זק"א)

 

ב-6 במרס נרצחו שמונה בני-אדם, כאשר מחבל ממזרח ירושלים פתח באש לעבר תלמידים בישיבת מרכז הרב בירושלים.

 

 

 

 

 

 

 סמוך לשעה 20:45 התקבל דיווח במשטרה ובמד"א על יריות שנשמעו בישיבה. ממד"א נמסר כי הם טיפלו בעשרה פצועים - ביניהם שלושה במצב קשה וקשה מאוד, ושבעה קל - הם פונו לבית החולים "שערי צדק" ו"הדסה" עין כרם. חלק מהפצועים הם נערים בני 16. אחד הפצועים שנפצע קל, נפגע כשקפץ מחלון חדרו בישיבה.

 

 

 

 

רואה??????????. הנה אתה רואה כמה הערבים אוהבים אותנו!!!!!!!!!!!!!!! ~~אני~~ צודק/ת.............אתה פשוט אידיוט!!!!!!!!!!!!!

 

הנה כמה מכתבי אהבה מהערבים ימ"ש- תראה כמה הם אוהביאנונימי (פותח)

משפחת סחיווסחורדר:

בלב הזוועה: ברגע אחד ניספו אב, אם ו- 3 ילדיהם

בני משפחת סחיווסחורדר: ההורים - מרדכי וצירה; הילדים - רעיה בת ה- 14, אברהם יצחק בן ה- 4 וחמדה בת השנתיים

אב, אם ושלושה ילדים בני משפחת סחיווסחורדר היו בין 14 ההרוגים בפיגוע הדמים אתמול במרכז
ירושלים. שתי בנות נוספות פונו לבית החולים במצב קשה.
בני המשפחה יצאו אתמול מהיישוב טלמון צפון (נריה) שממערב לרמאללה ליום של כיף בירושלים. במשך 11
חודשים הם חווים על בשרם, מדי יום, את אימת פיגועי הירי בכבישים שמובילים ליישוב. אתמול, דווקא
כשקיוו להירגע מעט ממצב הלחימה בשטחים ­ הם נפלו קורבן לפיגוע הרצחני.
משפחת סחיווסחורדר, שמונה 10 נפשות, איבדה אתמול כמחצית ממספרה:
ההורים, מרדכי וצירה; הילדים, רעיה בת ה­14, אברהם יצחק בן ה­4 וחמדה בת
השנתיים. שתי בנות נוספות ­ לאה בת השמונה וחיה בת השבע ­ נפצעו באורח
קשה.
רק שלושה אחים לא נפגעו: בן ציון בן ה­21, מאיר בן ה­20 ושמואל בן ה­18. בן
ציון ומאיר הם חיילים ושמואל היה בפסטיבל הכלייזמרים בצפת.
בזמן הפיגוע, ישב בן­ציון בביתו ברחוב שטראוס, במרחק מטרים ספורים מהמקום
שבו אבדה לו מחצית ממשפחתו. "ישבתי בבית ופתאום שמעתי בום חזק", משחזר
בן­ציון. "הרגשתי את הפיצוץ בקירות של הבית, כאילו מישהו הדליק פתאום
רדיו בבאסים גבוהים. הקירות רעדו. פת חתי מייד טלווזיה והמתנתי. רק אחרי
כמה דקות דיווחו על הפיגוע. מישהו התקשר אלי ואמר לי: מה, אתה לא יודע
שההורים והאחיות שלך שם? סגרתי את הטלפון ורצתי מייד למקום הפיגוע.
התחלתי לחפש את כולם בבתי­החולים. מצאתי את שתי האחיות שלי בבית החולים ביקור חולים.
הרופא המנתח, ד"ר אלימלך דויטש, הסביר לבן­ציון את המצב הרפואי של
אחיותיו. בינתיים הגיע גם הדוד ועוד קרובת משפחה. כולם ביקשו לחבק את
בן­ציון. איש לא העז לספר לו שקיים חשש כבד שהוריו ושלושה מאחיו נהרגו. בן
ציון היה מאוד רגוע ושלו. "אין שום סיבה לאבד שליטה", הוא אמר בקור רוח. "זה
לא יעזור". במקביל הוא ענה לכל שיחת טלפון שהגיעה אליו במכשיר הטלפון
הסלולרי. "אני מחכה לטלפון מאחי, שנמצא בבית חולים הדסה עין­כרם. הוא
מחפש את ההורים". לבסוף הגיע הטלפון מהאח: ההורים לא ברשימת הפצועים,
גם לא האחים. החששות ליוו אותם וככל שהשעות נקפו, כך היה ברור שהבשורות
המרות בדרך. אך בן ציון לא איבד תקווה. "יהיה בסדר", הוא אמר.



בינתיים, יצא צוות חירום ישובי (צח"י) מהמועצה האזורית בנימין לכיוון
ירושלים והגיע לבית החולים ביקור חולים לפנות ערב. במקביל, יצא למכון
לרפואה משפטית באבו­כביר הדוד וכמה חברים מהיישוב, במטרה לזהות את
הגופות. הם זיהו שם גופה אחר גופה והודיעו לצוות החירום לרכז את בני
המשפחה ­ שלושת האחים שנותרו בחיים, סמוך לשתי האחיות שמאושפזות
בבית החולים. כאשר כל בני המשפחה הגיעו אל בית החולים, הם שמעו את
הבשורה המרה. אז, רק אז, הם פרץ בן­ציון בבכי.



"הם היו משפחה פשוט מדהימה", סיפר אתמול אפריים דטהופר, חבר המשפחה.
"לפני כמה חודשים נורה בראשו יוסי ברוך, שגר ביישוב, בפיגוע ירי והוא
מאושפז מאז, בבית לוינשטיין. הם תמכו בו לאורך כל הדרך אחרי הפיגוע".



משפחת סחיווסחורדר מוכרת מאוד בישוב טלמון צפון. האם, צירה, עבדה
כקלינאית תקשורת ב"שמע", מוסד חרדי לחרשים. האב, מרדכי, הוא עצמאי
שעסק בייבוא של כימיקלים. לפני שבע שנים הם עברו ליישוב נריה, התנחלות
צפונית לטלמון, ממערב לרמאללה. הם סיפרו לכולם, כי עברו לשם על רקע
אידאולוגי כדי ליישב את ארץ ישראל.
אם רוצים, אפשר למצוא את נקודת האור היחידה בטרגדיה של משפחת
סחיווסחורדר בכך שבמשך יום אתמול חל שיפור במצבן של האחיות שלאה וחיה,
שפונו לבית החולים במצב קשה. מצבה של לאה בת ה­8, המאושפזת במחלקת
טיפול נמרץ כירורגי, הוגדר אמש בינוני. ומצבה של חיה בת ה­7, המאושפזת
במחלקת אף אוזן גרון הוגדר קל.

משפחת גביש:

 

 

                                משפחת דיקשטיין:


תשעת הילדים נותרו בלי הורים

בני משפחת דיקשטיין הגשימו לפני שנה חלום ועברו לפסגות. ביום שישי החלום הזה נרצח. מחבלים ירו למוות בהורים חנה ויוסף ובשובאל בן העשר. עוד שני אחים מתוך העשרה נפצעו. אחד הילדים: "המחבל התקרב וירה באבא מטווח אפס". ההרוג הרביעי בפיגוע הוא סמ"ר אלעזר ליבוביץ' תושב חברון בן 21, שנהרג ביום הולדתו

אפרת וייס

פורסם: 28.07.02, 00:02

"ראיתי את הראש של אמא מרוסק. מה יהיה בתחיית המתים? האם אמא תקום עם ראש שלם?" את השאלה הקשה והנוראה הזו שאל בסוף השבוע אחד מילדי משפחת דיקשטיין, שהפכו בבת אחת ליתומים.

בפיגוע הירי ביום ששי נרצחו יוסף יעקב דיקשטיין, בן 44, רעייתו חנה, בת 42, ובנם שובאל בן העשר - מהיישוב פסגות. ההרוג הרביעי הוא סמ"ר אלעזר ליבוביץ', בן 21, מחברון. מסע ההלוויה של בני משפחת דיקשטיין ייצא היום (א') בשעה 12:30 ממרכז הרב בירושלים לבית העלמין בישוב פסגות, שם ייטמנו בשעה 15:00. הלוויתו של סמ"ר לייבוביץ' תיערך היום ב-12 בצהריים בחברון.

הפיגוע הרצחני אירע בשני שלבים: בתחילה נורה סמ"ר ליבוביץ' שנסע במכוניתו ממארב. חבר שהיה עימו ברכב ניסה להזהיר את בני משפחת דיקשטיין שהגיעו בנתיב הנגדי, אולם הם לא הבינו את הסימון, ככל הנראה האטו את הנסיעה, ואז נפתחה לעברם אש תופת.

יוסף, חנה ובנם שובאל נהרגו. עוד שניים מילדיהם, שנסעו יחד איתם לבקר חברים ביישוב מעון שבדרום הר חברון, נפצעו. שלמה בן ה-12 נפצע באורח קל-בינוני, ובן נוסף, עדיאל בן שנתיים, שנפגע באורח קל מאוד. ברכב היו עוד ארבעה ילדים שלא נפגעו.

שני הבנים הפצועים הועברו לבית החולים "הדסה הר הצופים" לשם הגיעו אחיהם וקרובים נוספים. המשפחה כולה עשתה את השבת בבית החולים, יחד עם רב היישוב שהגיע לסייע להם ועובדת סוציאלית צמודה.

הילדים ההמומים התקשו לעכל את מה שאירע. אחד מהם סיפר: "נסענו ופתאום התחיל ירי. אמא מתה, וגם שובאל. אבא התחיל לבכות ואמר לכולם להתכופף, כאשר אמא הייתה שותתת דם. אז הגיע מחבל והרג את אבא מטווח אפס". לדברי הילדים, שני כלי רכב ובהם תושבים ערבים חלפו לידם ולא עצרו לסייע להם. רק מכונית שלישית ובה יהודים נעצרה וסייעה לפצועים.

חבר המשפחה , שחר רחמני, סיפר כי שלמה בן ה-12 לא איבד את עשתונותיו למרות הפציעה. "הוא הגיב מיד, טיפל באחיו הקטנים והוציא אותם החוצה. הוא לקח מאביו את הפלאפון שהיה לו והזעיק את כוחות ההצלה והביטחון", סיפר.

"הם חשבו לגדול ולפרוח פה"

"חנה גידלה 10 ילדים. היא היתה אשה אידיאליסטית, חיונית, עם הרבה שמחת חיים", סיפרה חנה דיאמנט, תושבת פסגות וחברה טובה של הזוג דיקשטיין.
יוסף היה מורה בתיכון בישיבת "נתיב מאיר". חנה היתה מורה למחשבים ולמתימטיקה בתיכון. "היא הכינה את התלמידים שלה לבגרויות, ובדיוק עכשיו היא ישבה על הבחינות. שניהם היו אנשים מאוד שמחים ומאירי פנים, עם מבט של אור בעיניים. היו להם תוכניות גדולות. במשך שנים שאפו לגור פה והתלבטו. מה שקרה בשנתיים האחרונות רק האיץ בהם לבנות את ביתם והם נכנסו לבית בחנוכה, וכל כך מהר התאקלמו והיו שייכים, כאילו הם כבר שנים פה. בדיוק עשו גינה חדשה לבית, אני מעריכה שהם חשבו שפה הם יגדלו ויפרחו, ועכשיו זה נקטע".

בנם של בני הזוג, שובאל-ציון, עלה לכתה ד'. "הוא ילד שמח, כזה שמח", נזכרת קורן, חברתה של אחת מבנותיהם של חנה ויוסף, רננה בת ה-14. "הוא עוד לא נקלט ממש בישוב כי לצעירים אין תנועת נוער והוא למד בבית ספר אחר, אבל כולם הכירו אותו. זו משפחה של אנשים צדיקים. הם הגיעו לפסגות לפני שנה, תכננו את הבית הרבה זמן ורצו לבנות אותו פה, הם מאוד התלהבו מהישוב, ויש להם הרבה חברים פה".

יחיאל חמדי, מזכיר הישוב, מספר: "חנה ויוסף הגיעו לפה מגבעת שאול. הם השתלבו נפלא במושב, הילדים שלהם נכנסו כבר להדרכת הנוער. זו משפחה נפלאה, עם הרבה חום, משפחה שכל ישוב וקהילה היו מתברכים בה".

ביישוב התארגנו מיד לסייע נפשית לילדים ולשאר התושבים, שהכירו כולם את בני המשפחה. אחת מילדותיהם של בני הזוג דיקשטיין היתה ביישוב בעת הפיגוע, ונהג דרוזי הוזעק למקום כדי להסיעה לבית החולים.

הלוויתם של בני הזוג ובנם תיערך היום. ההורים הותירו אחריהם תשעה ילדים: צבי-יהודה בן ה-20, צופיה בת ה-19, איילת השחר בת 17, משה-ידידיה בן 16, רננה בת 14, שלמה בן ה-12, בניה בן ה-7, שיראל בן 4, ועדיאל בן השנתיים.

"הוא צפר להם, אבל הם לא הבינו"

ההרוג הרביעי בפיגוע הוא סמל ראשון אלעזר לייבוביץ', חייל בן 21 מחברון, שנהרג ביום הולדתו. אורית סטרוק, תושבת הישוב סיפרה: "אלעזר הוא בן למשפחה מהוותיקות ביישוב, שמנתה 10 ילדים. הוא נורה בעודו מסיע זוג חברים, שנישאו שבוע קודם לכן, להורים שלהם לארוחה שלאחרי החתונה. הוא הבחין במחבלים מולו על הכביש ודרך את נשקו אך נהרג מיד לאחר מכן. החתן לקח את ההגה והמשיך לנסוע, מולם בכביש הגיעה המשפחה השנייה שנפגעה, הוא צפצף להם אך הם כנראה לא הבינו והמשיכו לנסוע לכיוון המחבלים".

סטרוק סיפרה כי לייבוביץ' שירת בנח"ל כשנתיים: "הוא היה בחור משכמו ומעלה. מאיר פנים, אידיאליסט, תמיד מתנדב, חבר טוב, בחור טוב. צפו לו עתיד יפה".

משפחת חטואל:

רצח טלי חטואל ובנותיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש


טלי ובנות משפחת חטואל שנרצחו

רצח טלי חטואל ובנותיה היה פיגוע ירי שבו נרצחו בגוש קטיף בנות משפחת חטואל על ידי מחבלים פלסטינים ב-2 במאי 2004, י"א באייר ה'תשס"ד. חטואל, ישראלית תושבת גוש קטיף, שהייתה בחודש השמיני להריונה, נרצחה יחד עם ארבע בנותיה: הילה (11), הדר (9), רוני (7) ומירב (2). לאחר הירי הראשוני על הרכב שבו נסעה חטואל עם בנותיה, התקרבו אליו המחבלים וירו על יושביו מטווח קצר, כשהם מוודאים את הריגתם. האירוע, שסווג על ידי ארגון אמנסטי כפשע נגד האנושות, זעזע את דעת הקהל הישראלית. ממשפחת חטואל נותר רק הבעל, דוד חטואל, מנהל בית ספר ששהה באותה עת באשקלון.

הרצח אירע ב-2 במאי 2004 כאשר טלי חטואל, עובדת סוציאלית בת 34, נסעה יחד עם ארבע בנותיה לאשקלון, על מנת לבקר אצל בעלה ולהפגין נגד תוכנית ההתנתקות במשאל מתפקדי הליכוד שנערך באותו יום. ב'ציר כיסופים' שבו נסעה, תחת חסותם של בנייני מגורים סמוכים בחאן יוניס, פתחו שני מחבלים פלסטינים: איבראהים חמאד, פעיל "גדודי אל-קודס" של הג'יהאד האסלאמי, ופייסל אבו מג'רע, פעיל ב"ועדות ההתנגדות העממית" של הפת"ח, באש על מכוניתה ואילצו אותה לרדת לשולי הכביש. חטואל נפצעה קשה בהתקפה הראשונה. המחבלים, שהיו חמושים ברובי קלצ'ניקוב, התקרבו למכונית ומטווח אפס ירו צרורות בטלי חטואל ובנותיה עד שכולן מתו.

כוחות צה"ל, חיילים מגדוד 9 של חיל השיריון הישראלי, הוזנקו לשטח והצליחו להרוג את המחבלים. במהלך חילופי האש נפצעו שני חיילים ואזרח. הג'יהאד האסלאמי וועדות ההתנגדות העממיות נטלו אחריות על הרצח, שבוצע בהוראת מוחמד שייח' חליל מהג'יהאד האיסלאמי. מפקד גדודי חללי אל-אקצה בעזה הכריז כי הפיגוע הוא תגובה ראשונית לחיסולם של השייח' יאסין ושל עבד אל-עזיז א-רנתיסי, שחוסלו בחודשיים שקדמו לפיגוע, וכן למעשי הטבח בבית להיא ובכל השטחים. החמאס הבהיר כי אנשיו אינם מעורבים בפעולה.

הפיגוע בוצע ביום שבו הצביעו חברי הליכוד על תוכנית ההתנתקות. במערכת הביטחון חששו כי ארגוני הטרור יערכו פיגועים ביום זה על מנת להשפיע על תוצאות הבחירות. אריאל שרון, ראש ממשלת ישראל הגיב בהקלטה ששודרה בערוצי הרדיו, כי הפלסטינים מנסים למנוע את תוכנית ההתנתקות באמצעות הפיגוע, מכיוון שהיא קשה וחמורה להם, ולכן על אף הפשע האכזרי הוא ימשיך להילחם על מימוש ההבדלות מעזה. [1] הפיגוע עורר הלם וזעם רב בקרב תושבי גוש קטיף. היו שהפנו אצבע מאשימה כלפי בג"ץ, שאסר על צה"ל להרוס בנייני מגורים שבחסותם השתמשו המחבלים לביצוע הפיגוע. [2]

 

הטבח במרכז הרב:

הפיגוע בישיבת מרכז הרב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הפיגוע בישיבת מרכז הרב הוא פיגוע ירי שהתרחש בישיבת מרכז הרב, בשכונת קריית משה בירושלים, ב-6 במרץ 2008 (אור ל-ל' באדר א' ה'תשס"ח). בפיגוע נרצחו שמונה מתלמידי הישיבה: שלושה מתלמידי הישיבה הגבוהה, וחמישה מתלמידי ישיבת ירושלים לצעירים (ישל"צ), ונפצעו תשעה תלמידים.

המחבל, עלא הישאם חוסיין אבו דהיים, בן 20, היה בן אחת החמולות הגדולות, העשירות והנודעות בכפר ג'בל מוכאבר שבמזרח ירושלים. באוקטובר 2007 נעצר ונחקר על ידי שירות הביטחון הכללי, אך שוחרר. הוא הועסק כנהג רכב הסעות בירושלים[1], והיה בעל עבר פלילי בגניבת רכב ונשק, ובמהלך השנתיים הקודמות לפיגוע היה בתהליך של חזרה בתשובה לאסלאם[2]. הוא חדר לתחום הישיבה בשעה 20:30 בערך, ובידו קופסת טלוויזיה, שבה החביא את נשקו. בהתחלה עלה במדרגות מול הכניסה לפנימיית הישיבה, שם שלף את נשקו, רובה סער AK-47 (קלשניקוב), והחל לירות לעבר קבוצת תלמידי הישיבה לצעירים וישיבת מרכז הרב, והרג שלושה מהם. לאחר מכן נכנס לספריית הישיבה, החל לירות בשוהים במקום והרג חמישה תלמידים נוספים. המחבל נפגע ונהרג כ-15 דקות מתחילת האירוע על ידי אחד מאברכי הישיבה, הרב יצחק דדון, ועל ידי בוגר הישיבה לצעירים, סרן דוד שפירא, קצין אג"ם בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים, המתגורר בסמוך.

על פי תחקיר המשטרה, שומר הישיבה, שהיה מוצב בכניסה אחרת מזו שדרכה נכנס המחבל, לא פעל כלל כתגובה לאירוע. שוטר סיור שהגיע לישיבה מנע כניסתם של אנשים נוספים לישיבה, אולם לא חתר למגע עם המחבל. לאחריו הגיעו שני שוטרי בילוש שהעסיקו באש את המחבל והפריעו לו להמשיך במסע ההרג שלו, אך לא הצליחו לפגוע בו, עד שהגיע קצין הצבא והרג את המחבל בפתח הספרייה, בה נותרו שבעה-עשר ניצולים[3].

 

משפחת נתיב:


עופר גמליאל. מרצה עונש מאסר של 15 שנה

תצלום ארכיון

שלמה נתיב, בנם של חיים ורוויטל מראשוני בת עין, הוא הנרצח בפיגוע היום (חמישי) ביישוב. הפצוע בפיגוע הוא יאיר גמליאל, בנו של עופר גמליאל שמרצה עונש מאסר בשל השתייכותו למחתרת בת עין. לפי האישום, המחתרת תכננה לבצע פיגוע בבית ספר לבנות בשכונת א-תור במזרח ירושלים.

חיים נתיב, אביו של ההרוג בן ה-16, הוא איש חינוך ומנהל אולפנה לבנות בירושלים. הוא מקורב לרב יצחק גינזבורג וחסיד תנועת חב"ד. בעבר, ניהל נתיב את בית הספר בבת עין ובמהלך השנים האחרונות הוציא כמה ספרי ילדים. אמו של ההרוג, רוויטל, היא בעלת תשובה מקיבוץ חצור. האב היה מעורב בפעילות של ארגוני הר הבית. לזוג שמונה ילדים נוספים. הלווית הבן צפויה להתקיים היום בשעה חמש ותהיה סגורה לתקשורת.

מחתרת בת-עין פעלה בגדה המערבית ובמזרח ירושלים בשנותיה הראשונות של האינתיפאדה השנייה. שלושה מחבריה היו תושבי ההתנחלות בת-עין, במערב גוש עציון. באפריל 2002 עצרה המשטרה שניים מאנשי ההתארגנות, שלמה דביר וירדן מורג מבת-עין, בעת שניסו להניח עגלת תופת ועליה מטען חבלה גדול סמוך לבית ספר פלסטיני לבנות בא-טור שבמזרח ירושלים. מורג ודביר ועמם שותף נוסף מההתנחלות, עופר גמליאל, הורשעו בניסיון הפיגוע. מורג וגמליאל נדונו ל-15 שנות מאסר כל אחד. דביר נדון ל-12 שנה. בפרשה נעצרו והורשעו כמה מתנחלים נוספים.

גמליאל (47), הוא נגר במקצועו ואב לשבעה ילדים. לפני כחצי שנה הוא פתח בשביתת רעב במחאה על כך שמונעים ממנו חופשות ובמחאה על תנאי מעצרו. לדברי משפחתו, נועד הדבר ללחוץ עליו לשתף פעולה ולמסור עוד מידע על הפרשה לגורמי הביטחון. השר אלי ישי פנה בחודש אוקטובר האחרון לנשיא המדינה, שמעון פרס, וביקש ממנו להתערב בעניין תנאי כליאתם של עופר גמליאל וחבריו. ישי כתב לפרס כי הוא פונה אליו, כמי שבעת האחרונה חנן את האסירים הביטחוניים בקרב אויבי מדינת ישראל.

היישוב בת עין הוקם ב-1989 ממערב לכפר עציון ומייסדיו דיברו על חסידות מסוג חדש: "חסידות במגפיים", כינו זאת. הוא מורכב בעיקרו מחוזרים בתשובה. המאפיין הבולט בבת עין, שבתחילה תוארה כמושבת איכרים, אינה דווקא עבודת האדמה, אלא מספר האמנים הרב יחסית שהשתקע בה - פסלים, ציירים וקדרים. במקום נכתבים ספרי תורה ומזוזות ומיוצרים חפצי יודאיקה רבים.

 

פיגוע דריסה בירושלים: 3 נהרגו, עשרות נפצעו

ברחוב יפו בירושלים פגע נהג טרקטור ערבי בהולכי רגל, במכוניות ובאוטובוס. שלושה בני-אדם נהרגו וכ-36 נפצעו. נהג הטרקטור נורה למוות על-ידי שוטר יס"מ. במשטרה אומרים כי מדובר בפיגוע. עד ראייה: "הטרקטור נסע לכיוון שוק מחנה יהודה והפך אוטובוס. הוא פגע בהולכי רגל ובמי שנמצא בכביש"

אפרת וייס

פורסם

02.07.08, 12:08

פיגוע דריסה בלב ירושלים: שלושה בני אדם נהרגו וכ-36 בני אדם נפגעו - שניים באורח קשה ארבעה בינוני ו-30 קל - בפיגוע דריסה שהתרחש סמוך לשעה 12:00 (יום ד') במרכז ירושלים. נהג טרקטור ערבי פגע בהולכי רגל, במכוניות והפך שני אוטובוסים. שוטר יס"מ ירה בנהג למוות סמוך לבית החולים "שערי צדק" הישן. נהג הטרקטור הוא בן 30, תושב אחד הכפרים ממזרח לירושלים, מוכר למשטרה בשל עבר פלילי.

 

במד"א הוכרז אירוע רב-נפגעים. במקום הרס רב. במד"א דיווחו על שלוש זירות בהן יש נפגעים - ברחובות רש"י, שרי ישראל ויפו - לאחר שהטרקטור נסע מאות מטרים ופגע בהולכי רגל ומכוניות. בין הפצועים קל - אם ותינוקת.

 

 

זירת פיגוע הדריסה (צילום: ערוץ 1, צילום סטילס: גיל יוחנן)

 

מפקד משטרת מחוז ירושלים, ניצב אהרון פרנקו, אמר: "מחבל רכוב על טרקטור מסוג שופל החל לפגוע בכלי רכב תוך כדי הוא הפך שני אוטובוסים".

 

מנהל מחוז ירושלים בחברת אגד, יוסי קצ'קס: "שני אוטובוסים שלנו נפגעו מהטרקטור המשתולל - אחד בקו 13 והשני בקו 60. שניהם נסעו לאזור שוק מחנה יהודה לכיוון התחנה המרכזית. בקו 13 היו 35 נוסעים ובאוטובוס השני שנפגע כ-15 נוסעים. הנהגים וחלק מהנוסעים נפצעו או לקו בהלם והם פונו לבתי החולים בעיר". 



מכוניות הפוכות ומעוכות. זירת הפיגוע (צילום: רויטרס) 

 

ציון שטרית, שהיה עד ראייה לפיגוע, סיפר ל-ynet: "חשבתי שזה טרקטור שעובד שם ופתאום הוא פנה לתוך הכביש, והתחיל לעלות על מכוניות באופן חופשי. מכוניות עומדות ברמזורים והוא עם השופל שלו דרך עליהם והרביץ להם עם הכף. צעקתי לאנשים - תירו בו. ראיתי איש ביטחון ממגדל העיר יוצא עם רובה עוזי לכיוונו. הטרקטור נסע לכיוון שוק מחנה יהודה והפך אוטובוס. הוא פגע בהולכי רגל ובכל מי שנמצא בכביש. מכוניות התפרקו שם בכמויות, רק בסרטים רואים דברים כאלה. פשוט נורא ואיום".

 

עד ראייה נוסף, שנסע במונית במרכז ירושלים, סיפר: "ראיתי את הטרקטור מרים רכב בכף, משליך אותו לתעלה ואז מועך אותו. הוא סיים עם הרכב, עבר לרכב שלפניי, הרים אותו וחזר על אותה פעולה. הוא פשוט דרס אותם. הוא בא אלינו, ראיתי אותו פונה לכיוון שלנו, צעקתי לבן שלי - צא החוצה וברחנו. רצנו כמו מטורפים ואז שמענו שתי יריות".



רכב שהטרקטור פגע בו (צילום: מוטי בוקצ'ין, זק"א)

 

ב-6 במרס נרצחו שמונה בני-אדם, כאשר מחבל ממזרח ירושלים פתח באש לעבר תלמידים בישיבת מרכז הרב בירושלים.


 סמוך לשעה 20:45 התקבל דיווח במשטרה ובמד"א על יריות שנשמעו בישיבה. ממד"א נמסר כי הם טיפלו בעשרה פצועים - ביניהם שלושה במצב קשה וקשה מאוד, ושבעה קל - הם פונו לבית החולים "שערי צדק" ו"הדסה" עין כרם. חלק מהפצועים הם נערים בני 16. אחד הפצועים שנפצע קל, נפגע כשקפץ מחלון חדרו בישיבה.

 

רואה??????????. הנה אתה רואה כמה הערבים אוהבים אותנו!!!!!!!!!!!!!!! ~~אני~~ צודק/ת.............אתה פשוט אידיוט!!!!!!!!!!!!!

 

לא הבנתם שהוא לא בא באמת לקבל תשובה??matanyalan

הוא בא לנסות לסחוט מאיתנו את התגובות האלה, כדי שיוכל לרוץ ולספר לכל החברה שם בשמאל עד כמה הם צודקים, ועד כמה זה נכון שהדתיים האלה (ובפרט המתנחלים) הם חסרי כל רגש לערבים, וכן בגלל זה הוא בא לפורום כזה ולא לפורום אחר, הוא רוצה להוציא את כל הציבור באור של מטומטמים חסרי רגש ע"י זה שמישהו פה קילל אותו (ובצדק).

אז יאללה עזבו אותו, כן יש אנשים ..... בחיים..

אנסה להגיב לדבריךגון דו

אחד לאחד.

1) באמת הרבה פעמים יש בציבור הדתי נטייה של 'שחור ולבן' נטייה של כל האמת נמצאת אצלי. זו תופעה שיש לה הסברים מאוד עמוקים,יש לה סיבות נוספות והיא לדעתי יותר "ניתנת" להבנה" מאשר בציבור החילוני.אם תרצה בשיחה אישית או שנפתחעל זה שרשור נפרד.

2) אני ממש לא חושב שהתנגדות למסירת שטחי א"י נובעת משנאה,אני גם ממש לא בטוח שיש בקרב "הימין" יותר שונאי ערבים מאשר בשמאל.זו תגובה טבעית(גם אם לא תמיד נכונה) שנובעת מתסכול או מכעס.הרי אחד המניעים המוצהרים של תומכי הנסיגות למיניהם הוא:"אנחנו כאן הם שם".אני לא בטוח שהם כל כך שמחים לחיות עם ערבים.

החינוך הדתי לאומי לא מחנך לשנאה לערבים.במקומות שאני עברתי בהם לפחות. יש חינוך לאהבה לא"י כלומר הנקודה היא חיובית-בעד א"י בעד ביטחון לעם ישראל ולא שלילית-נגד ערבים.

3)אתה נוגע כאן בכמה נקודות מהותית.אז ככה:

הם בני אדם-נכון. אז מה? מי אמר שלכל קבוצה של בני אדם שהתאגדה לה באופן אקראי(ולא,אין כזה דבר עם פלשתיני ואין שום דבר שבאמת מאחד ערבי מחאן יונס עם ערבי משכם) מגיעה מדינה. מעבר לזה גם אם תגיד שהם כן עם ומגיעה להם מדינה,

כבר יש להם אחת כזו-רובם המוחלט של תושבי ירדן מגדירים עצמם כ'פלשתינים'.

רק לסבר את האוזן-אחוז תושבי ירדן ה'פלשתינים' גבוה מאחוז תושבי ישראל היהודים.

לגבי הפיגועים וויתורים על הארץ. יש כאן שתי שאלות נפרדות בוא נקרא להן-יהודית וביטחונית.

מבחינה יהודית(ואני בכוונה מתחיל כאן):

יישוב א"י היא מצווה. כמו לשמור שבת.או לא לאכול חזיר.

מסירת שטחי א"י  היא מבחינתי כמו אכילת חזיר. כמו שאם תראה אדם חובש כיפה

שאוכל חזיר,כך לא תראה אדם שמוסר שטחי א"י(טוב זה לא מדוייק כי יש פוסקים שמתירים למסור,אני מדבר על אלו

כמוני למשל שרבניהם אוסרים למסור)

מבחינה זו באמת שאין לי שום בעייה  עם הערבים. אם ייקבלו את ריבונותנו על הארץ,

וייתנהגו בצורה מוסרית בסיסית(מה שנקרא בהלכה "שבע מצוות בני נח" )

שיישארו כאן. אין לי בעיה עם הערבי כאדם יש לי בעייה עם הערבים כאומה שמנסה

לגזול מאתנו את אדמתנו השייכת לנו על פי התורה.

ביטחונית-יש כאן שאלת ביצה ותרנגולת שהיא במידה רבה גוררת את כל הוויכוח בין ימין לשמאל.

השאלה העיקרית בכל הסכסוך הפוליטי היא:

למה יש פיגועים מה מניע את הערבים להילחם בנו.לכל הדעות לא צריך להיאבק בטרור אלא

במוטיבציה לטרור השאלה היא מהי המוטיבציה הזו?

עונה השמאל: הכיבוש.ואז ממילא כל פיגוע או כל קסאם רק מחזק את טענתו-אם יהיה משא ומתן

ויופסק הכיבוש לא תהיה לערבים סיבה לתקוף אותנו.כלומר מה שמניע את הערבים הוא הייאוש

עונה הימין: הרצון להשמיד את מדינת ישראל.כן,כן להשמיד.לאדם כמוך שגדל במערכת ערכים מערבית

קשה להבין את צורת החשיבה הזו:"למה להשמיד?" למה לא כולנו נחיה ביחד? אבל החברה הערבית

בטח אותו מחלק מתוכה שלא רגיל לצורת החשיבה שלך לא חושבת ככה. יש לה צורת חשיבה אחרת.

אחד הכשלונות הגדולים של האירופאיים במלחמה בטרור היא המחשבה שהערבים פועלים על פי אותה מערכת ערכים שאירופאי פועל לפיה.ויש להם אותו סולם ערכים כמו לאדם המערבי הממוצע שבפסגת שאיפותיו עומד הרצון לוילה,אשה כלב ושני ילדים בבית גדול.

ולכן,מה שמניע את הטרור הערבי הוא התקווה וכל וויתור רק מחזק את התקווה הזו.

אז למה להשמיד אותנו? שתי סיבות עיקריות:

הסיבה הלאומית: אנחנו מדינה יהודית שתקועה כמו עצם בגרון באמצע מרחב ערבי ו\או מוסלמי.

תסתכל מסביבך-ירדן,מצרים,לבנון,סוריה וגם על המעגל השני-איראן,עיראק,טורקיה,סודן,לוב.

אנחנו לא רצויים פה באזור.

הסיבה הדתית(שהיא הסיבה העיקרית היום):

לתפיסת האיסלאם הקיצוני שהוא מאוד דומיננטי היום-(דוגמאות

החיזבאללה בלבנוןפירוש שמו חיזב(מפלגת) אללה(האל)-מפלגת האל.

ובראשו עומד שייח(שייח!!! דמות דתית) נסראללה-נסר(נצחון) אללה(האל)-נצחון האל.

שמת לב למשהו?

או חמאס שמנהיגו במשך שנים היה שייח(שייח!! שוב שמת לב) אחמד יאסין יש"ו.

וראש הנחש היא איראן שבראשה בפועל עומדים מנהיגים רוחניים מסולמיים.)

העולם מחולק לשני חלקים:

דר אל איסלאם-כלומר ארץ האיסלאם ארצות שנמצאות תחת שלטון מוסלמי,למשל ערב הסעודית.

ודר אל חרב-אזור החרב-המלחמה. נגד מדינות שנמצאות באזור זה יש להפעיל ג'יהאד-מלחמת קודש

עד שיהפוך גם הוא ל-"דר אל איסלאם".(אגב,לכן לארגוני טרור יש שמות כמו:"הגי'האד האיסלאמי)

כלומר למדינת ישראל מבחינת המוסלמים(כמו גם לארה"ב,או לאירופה או לכל מקום אחר בעולם)

ישנן בדיוק שתי ברירות: 1. להתאסלם

2. למות

נשמע פשטני,אבל זה בדיוק כך.

מדינת ישראל נחשבת כחלק מהמערב נוצרי הכופר-כופר במוחמד,כופר בערכי המשפחה(ואת זה

לא המתנחלים עשו אלא דווקא התל אביבים עם שלטי החוצות הלא צנועים בעזריאלי! האם תהיה מוכן להוריד אותם תמורת השלום?) כופר באללה בחלקו(אתיאסיטים וכו')

ולכן הם מעוניינים להשמיד אותנו.

 

4)אתה צודק.קללות הן באמת לא נחמדות.ולא בסדר

אבל,אם תעבור שוב על הדברים שכתבת תראה שהם לא כתובים בנימה הכי נחמדה...

אז בוא נגיד שיחס גורר יחס.

5) אתה צודק. שנאה היא באמת לא דבר בריא.רק הערה: השימוש במונח "קיצוני" הוא מעט דמגוגי.

אסביר.קיצוני, מבחינת דעות,שזהו אדם שדעותיו נמצאות בקצוות. לכן הוא נקרא קיצוני.

עם הזמן התחיל השמאל להשתמש בזה כמילת גנאי לימין,עם כל הדימויים הנלווים לזה..(כי הרי גם החמאס הוא ארגון טרור "קיצוני") וכך ע"י שימוש פשוט במונח להרחיק אנשים מלהיות בימין כי הריצ הם "קיצוניים" לעומת השמאל

"המתון".

וכך במקום שיהיו-ימין קיצוני,ימין,שמאל,שמאל קיצוני. נהיו רק-"קיצוניים" ו"מתונים"

אשמח,אם תנסה להשתמש במונח במשמעות האמתית והלא מעוותת שלו.

בהתחשב בכך שהימין ניצח בבחירות דעותיו הן בוודאי לא קיצוניות(שהרי רוב האזרחים חושבים כך)

והן אפילו במרכז נכון להיום.(נכון שיש הבדל גדול בין ביבי לבין מיכאל בן ארי למשל,אבל לא נכנס לזה)

יום טוב,

יצחק

 

 

למה יש לך בעיה עם הקללות??שרון.

מהתורה אין איסור לקלל ערבי, כמובן שהתורה לא ממליצה בחום לקלל גוי, כי זה מסוכן, אבל אין איסור כזה. אם לתורה אין בעיה עם זה, למה לך יש?? נכון שזה לא מוסרי, אבל להיגד על ערבי "רוצח",גם על ערבי תמים ולא מחבל, זו לא קללה, זו מציאות.כי איפשהוא הוא מכיר איזה רוצח ומשתף איתו פעולה. זה לא נקרא להיות תמים כבר. היום כבר אי אפשר לסמוך על ערבים.גם אחד שגידלת אותו במשך 10 שנים ונתת לו עבודה וחיים טובים, יכול לתקוע לך סכין בגב-תרתי משמע...

 נכנסת פעם לפורום של ערבים ואמרת גם להם להפסיק לקלל יהודים כי "מה, בסך הכל זאת מלחמה על ארץ וגם ליהודים מותר שיהיה איפה לגור..." אני בטוחה שלא עשית את זה.. אמרת לערבים להפסיק לשרף דגלי ישראל? אמרת להם להפסיק לפגוע? אם צה"ל היה מחזיר לערבים על כל מה שהם עשו לנו בצורה הוגנת, היו אומרים עלינו שאנחנו רוצחים ערבים מסכנים... במבצע עופרת יצוקה המחבלים התחבאו בבי"הס של ילדים!!הם לקחו ילדים קטנים כמגן חי!! וצה"ל ירה וכלהעלום התנפל עליו, אבל הרוצח האמיתי זה המחבלים, הם גרמו למוות של הילדים.לא צה"ל .

זו לא קיצוניות, בדרך הזאת צריך לחיות עם ערבים... לא צריך לקלל, אבל אסור להתחבר אליהם....

אין ערבי טוב, יש ערבי שלא מזיק.

אני מקווה שהסברתי את עצמי טוב, כי נראה לי שהכל התבלבל לי....      

הוא לא התכוון לקילול ערבים..~~אני~~
הוא התכוון לזה שאני קיללתי אותו..למרות שגם בזה אין בעיה לדעתי כי זו אמת שהוא פסיכופט, חולה, אידיוט, טמבל, אכזר, מופרע נפשי במצב קשה....
יש בעיה מוסרית ויש בעיה מהתורה....שרון.

ולך יש בעיה של חוסר טאקט. יופי שהוא כזה, למה לכתוב את זה בפורום כשכולם רואים? "המלבין פני חברו ברבים... " 

לא יפה. 

חבר ערבי? זה נראה לי מוגזם...... מה ככה מתחילהא-ב-ג-ד

ההתבוללותת........

וגם המון ערבים בגדו בחברים שלהם ורצחו אותם... כןן.... חברים שלהםם...........

אבל נכון שלא צריך לקלל ..... =]א-ב-ג-ד
יש לי משהו להגיד לך....חיימשוגעים!!

הפורום הזה הוא לבני אדם נורמלים!

ואתה לפי הטיעון שלך לא בנ'דם ולא נורמלי אז בבקשה תתחפף לפני הקינוח!!!!

ועוד משהו....חיימשוגעים!!

לפני כמה חודשים הייתה הפגנה של יהודים בגרמניה באמצע ההפגנה הערבים הגיעו וזרקו על המפגינים אבנים, המשטרה הגרמנית באה ובמקום להגיד לערבים להפסיק לזרוק אבנים הם אמרו למפגינים להוריד את הדגל כי זה מרגיז את הערבים....

עוד מעט תגיד לי שזה צודק לעשות את זה !!!

נ.ב

אם אתה קורא לנו קיצוניים כשאנחנו-

מקללים

  אז איך אתה קורא לערבים -

כשהם הורגים?????

אני לא מצפה מאחד שכותב שטויות כאלה להבין משהו כזה... אבל תישן על זה בלילה אולי זה יעלה לך לשכל...(שאין לך)

 

אם הייתה מבין מה עבר על האנשים פהחיימשוגעים!!

הייתה סותם את הפה המסריח שלך ולא פותח אותו יותר בחיים!!!!!!!!!!!

 

וואי חבר'ה תרסנו את עצמכם..תמר!!
הבנאדם הביע דעה זו זכותו וגם זכותכם המלאה לענות ולתקוף אבל בכבוד..למה לקלל ולרדת לרמת שיפלות כזו??..עצוב
אני מסכימה איתו על דבר אחד בלבד.הירהורי הלבאחרונה

למה לקלל? עודד הוא יהודי, זה לא גורם טוב לאפחד הקללות שלכם. ככה תקרבו את השמולאנים? ככה תאחדו את העם? ככה תקרבו את המשיח??? נראה לי שעדיף לאהוב ערבים מאשר לשנוא יהודים, אז בחייאת קצת הבשתתדלות יותר לאהוב, לנסות להבין את אחים שלנו שלא חושבים כמונו. אני מתנחלת שגרה בשטחים, שבעד לזרוק פצצת אטום על אירן, פשוט כי הם האוייבים שלנו, וכי הם רצחו את אחים שלי. אבל צריך לקלל בצורה כזאת מגעילה, ולדבר ככה על אנשים שבס"ה ניסו להביע דעה אחרת משלכם???? לדעתי כדאי שתלמדו עוד תורה, כי לא נראה לי שהתורה בעד הדברים האלו.אתם יכולים להסביר למה לדעתכם הוא טועה, אבל תסתכלו איך אתם מתנהגים, זה לא שהוא עשה משהו נגדכם, זה רק כי הוא ניסה להביע דעה אחרת...

 

סלח לי שאני עונה בשאלה על השאלה....אנונימי (פותח)

זה שיש לך חבר ערבי ואתה לא בסדר זה אומר שכולם צרכים להיות כמוך???

ואם אתה חושב שאנחנו לא מחונכי אז רק שתדע שאנחנו יותר מחונכים ממך..... כי בנדם ששואל שאלה כזאת הוא באמת לא מחונך!!! אים ההורים שלך חינכו אותך לאהוב את האויב המושבע שלך אז תסלח לי אתה ממש לא מחונך!!!!!

ועכשיו תענה לי בכנות-

מה יותר קיצוני? קללות או רציחת אנשים חפים מפשע?????

תחשוב על זה לפני שתלך לזבל ת'שכל של האנשים  בפורומים.....

תודה....(על מה? על זה שהרגזתה אותי????)

 

תקשיב חבובקוגל ירושלמי
בןא נשווה רגע את הערבים לקניבלים. אז נכון, שניהם בני אדם, אבל לשניהם יש אובססיה מטורפת למשהו. אצל הערבים זה לרצוח אותנו, ואצל הקניבלים זה לאכול את בשר חבריהם.
כמה שיתנו להם, לא יספיק. פשוט משום שזה זורם בעורקם - התאווה לרצח.

אני מסכימה שהערבים הם בני אדם. אז נכון, ה' ברא אותם. אבל אדם שהולך לרצוח 2 הורים ואת ילדם המתוק הוא נקרא בן אדם תגיד לי??? מה אתה מטורף?!?!?!?!!?!?! יש לי קרובי משפחה שנרצחו בפיגוע מחריד. רק תגיד לי, לחשוב על המחבל בתור בנאדם?!?!?!?! המחבל שרצח 2 אנשים צדיקים וילד בן 10 שלא מגיע לו למות. הוא לא בנאדם, תכניס את זה טוב טוב לאזניים האטומות שלך.
רוב הערבים הם אינם בני אדם.
יש לך חבר ערבי? הכל טוב ויפה, עד שהוא לא הולך לרצוח כמה שכנים שלך. הוא חבר שלך, בך הוא לא יפגע, אבל הוא שונא אותנו. הוא שונא יהודים. ולכן הוא גם ילך להרוג, אין מה לעשות.
ניסינו איתם בדרך הטובה, ניסינו לתת שטחים, לא הלך. תראה מה עכשיו, כל הניסיונות לפיגועים...;( שומדבר לא עוזר. פשוט כלום.!
מה עכשיו?!?!?!?!!?!?!!? 
אני לא חדשההרהמורניק

למה כ"כ משעמם פה?????

כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל

או לשטו"ל

לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 
כולנו יבשים 🙁🙁Gini
וואלה!! אני גםההרהמורניק
אני חדשההודיה לה':)אחרונה
למה באמת
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אולי יעניין אותך