הי, את!
את קוראת עכשיו את מה שאני כותבת כאן, אבל האמת היא שאין לי משהו חשוב לומר לך.
המכתב הזה לא יגיד לך כלום
אין בשירשור הזה שום דבר מעניין, ולכן אני ממליצה לך להפסיק לקרוא כאן.
את ממשיכה לקרוא בכל אופן, אפילו שאמרתי לך כבר שאני סתם כותבת כאן כלום.
חבל, את סתם מבזבזת את הזמן, אני לא עומדת לכתוב משהו חשוב.
תפסיקי לקרוא! במכתב הזה לא נכתב ולא יכתב שום דבר ששווה את הזמן הזה שלך.
אין במכתב הזה כלום. באמת.
טוב עכשיו אחרי ששיגעתי אותך, וכבר לא נעים לי אז אני כן יגיד לך בכל זאת משהו
את פשוט סקרנית!
פיצוחיתחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
