עשויה חוליות חוליות,
שרשרת ענפה.
כל חוליה במקומה, בזמנה, בצביונה.
כל חוליה תחילתה אחוזה וקשורה בחוליה שקדמה לה.
יונקת ומתהוָה מתוך החוליה שקדמה לה.
היוָצרותה בטהרה אט אט,
בתהליך יסודי, ארוך, מיַגע
לובשת צורה, מתבססת,
לבסוף קמה, מתנוססת
לובשת עטרתה, מגביהה מבטה,
יוצקת בתורה חוליה חדשה.
כל חוליה סופה אחוזה וקשורה בחוליה הבאה אחריה,
מיטיבתה ומשבחתה כטוב ליבה עליה,
מלבשתה בגדים חדשים-ישנים,
נאים, הדורים, גוָניהם תואמים.
תואמים נשמתה מגנזי מרומים,
במלאכת אוֹמן אוּמן מחוייטים.
ולסוף, נסגרת, מתבוססת
בדמיה בוחנת
בתה חולִיָתה
הַצַלְחָה מלאכתה
הַעָמְדָה בנאמנותה
הַקָנְתָה עצמאותה
הַגִּלְתָה עצמיותה.
והשרשרת עודנה חיה. חיי החיים.
מה זרעם בחיים אף הם בחיים.
חוליות של דורות זה בזה כרוכים.
היום הזה נסגרה, נפטרה, חתיכת חוליה,
חתיכה מחוליה איתנה ונאווה,
עמלה וחשובה,
והחתיכה כחוליה, עצמה הקריבה
לטוות ולארוג, ביד נדיבה
לחוליה השבה, לצור מחצבה
לארץ זבה, ולסדרי צבא
בגדי הוד והדר לִישועה טובה.
וכשמחלונות כותלה השגיחה
כאשר בתה בענוה הגיחה
ונודעה טובתה,
שבה לאדמתה.
והשרשרת? עוד נמשכת השרשרת...





