יש קטע בלהאמין שהמשיח יבוא מחר? כי כאילו, ת'כלס לא מגיע לנו, שיש הרבה מהעם שבכלל לא מאמינים בה',שהולכים בשאלה וכאלה...וגם אם כן, מה שונה היום ממחר? מחר הכל ישאר הרי אותו דבר לא ברגע כולם יחזרו בתשובה ויהיו צדיקים, אז למה שמחר יבנה ולא היום? למה שאני יאמין שהוא יבנה מחר?
שכל השנים האלה לא נבנה בית המקדש אז כאילו למה שאני יאמין? הרי אנחנו לא דור יותר טוב מהקודמים...לא יודעת...
תודה,
שרון.
נקח את השאלה קצת הצידה ותקשרי את שני הקצוות >
[לעניות דעתי אפשר לקשר אותם. ננסה להעביר את זה בבחינת מבחן ההגיון.]
תפילה >>>
למה שה' ישנה את דעתו בגלל שאני - שאני רק בנאדם ובעצם לא מבינה כלום -
מבקשת ממנו...למה שהוא יעשה את זה?
ר' יוסף אלבו בספרו כותב: [זה לא ציטוט , זה בגדול...]
זה שהאדם לא מתפלל לה' זה משלוש סיבות :
הסיבה השלישית זה ש...הוא מאמין בה' ובהשגחה שלו , אלא ,
הוא אומר "מה אני חשוב , שה' ישנה את החלטתו"
זו שאלה ששאל גם איוב ועוד...
בדיוק את השאלה שאת שואלת.
יעני , אם הכל לטובה , למה שאני אתפלל , למה שאני אשנה את החלטתו של ה'?
וחוץ מזה - מי אני שאני אשנה את החלטתו של ה'?
התשובה?
כך!! > אומנם אומרים שהאדם לא צריך להחזיק עצמו בחזקת צדיק!!
אבל - שימי לב , את מבקשת מה' , לא בגלל הזכויות שלך! לא בגלל זה שאת
ראויה לזה אלא ב ח-ס-ד!! "גומל חסדים טובים" ככה את אומרת כל יום!
חסד זה בחינם! אני לא אמור לקבל את המתנה הזו , אבל כי ה' אבא שלי ,
כי הוא גומל חסדים - הוא יתן לי אותה!! - "כי לא על צידקותינו אנו...על רחמיך הרבים"!!
אומנם את רק אדם. אבל > את מבקשת שיעשה איתך חסד חינם!!
ראוי וחייב לבקש ולהתפלל אליו שיעשה איתך חסד ורחמים אפילו שלא מגיע לך!!
זה על העינין של "שאני רק בנאדם"!
[עד כאן זה לענינינו , מותר להמשיך 
]
לעינין השני - למה שה' ישנה את החלטתו בגללי. הרי הכל לטובה.
נכון , תחשבי רגע , אדם חייב לבנק 10 אלף שקל. אין לו את הכסף. אז...
הבנק בא אליו הביתה ולוקח לו חפצים. למה? בשביל שלא יצטבר לו חוב יותר גדול.
בשביל שאח"כ הוא לא יצטרך לבכות ולהתעסק עם השוק השחור - להלוות מהם בשביל להחזיר כספים. בשביל שאח"כ לא יאבד את החיים שלו לגמרי. הם לוקחים לו את החפצים
עוד שהחוב שלו יחסית קטן. אבל >> תראי לך. מגיע אליו בעל הבנק ואומר לו "תקשיב , אם אתה מתחייב לי , שלא תעשה טעויות , תשתדל להשתפר ולא תכנס לחובות כאלו כמו
שנכנסת - אני מעביר אותך שם. הוי אומר שמעכשיו לא קוראים לך "משה כהן" אלא "יעקב לוי" ו...על יעקב לוי - אין שום חובות!! ולא רק זה , אני אכניס לך בחשבון זכות" - אם היית במצב של משה - היית לוקחת את העיסקה? ברור.
כך הקב"ה. הקב"ה גזר גזרה. אבל >>> הוא גזר עוד גזרה. מה היא?
אם את תתפללי - הגזרה ההיא לא תבוא עליך!!
הגזרה נגזרה על "משה" בדרגת X רוחניות...אבל אם הוא מבקש , משתפר -
הוא כבר "משה" בדרגת X + Y רוחניות , ועליו לא נגזרה הגזרה...
למה הדבר דומה? לאדם שזרקו עליו חץ - ובשניה האחרונה הוא זז הצידה. ניצל.
החץ נזרק עליו. הוא ניצל מהחץ.
כך הקב"ה. ע"י התפילה שלו אנחנו יכולים לשבור רקיעים. לזוז מהגזרה!! להנצל!
[תעיני בתנ"ך שאפילו מנשה הרשע הקב"ה הציל אותו כי הוא התפלל לה' - "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו ב-א-מ-ת" - אם מנשה ניצל - כל שכן אנחנו , יהודים שמאמינים בעז"ה שנתפלל הכל יהיה לטובתינו ממש - ונעשה את המקסימום...]
וכן , גם החץ שה' זרק עלינו - זה לטובה , כי יש לנו חטאים וכדו'....ובשביל להגיע למעלה נקיים ושמחים אנחנו צריכים לעבור כביסה. ש...לפעמים היא קצת כואבת.
אבל > אנחנו מבקשים מהקב"ה ביום כיפור "מחול ברחמיך הרבים - אבל לא ע"י יסורים".
כן , אנחנו יודעים שהיסורים זה בשבילנו - זה יכפר לנו!
אבל בכל זאת , הקב"ה , אתה רחמן , סלחן , גומל חסדים - את אבא שלנו - בבקשה , תמחוק את החטאים שלנו לא ע"י יסורים. בגלל שאתה רחמן..."כרחם אב על בנים".
באמת לא מגיע לנו...אבל אתה "גומל חסדים טובים" - ממש ח-ס-ד.
-------------
אולי אנחנו מבקשים מה' - "מלך רחמן - מושיע ומגן" -
ה' שהישועה תבוא מרחמנות. תרחם עלינו , למרות שאנחנו לא מתאימים לכך -
"כי לישועתך קיוינו ציפינו כל היום" - אנחנו מחכים , אמנם לא מתאימים , אבל תרחם עלינו.
חסד. עמ"י כעת במצב של עניות - ה' הוא המושיע. "מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון".
מתאים לברכה בתפילת שמונה עשרה - "ראה נא בענינו וריבה ריבנו ומהר לגאלינו".
אין לנו כלום. אנחנו מסכים. בכל זאת - אבאל'ה , רחמנות.
[זה לעניות דעתי. אני מקוה שזו האמת.]
מקוה שהובנתי.
בשורות טובות!
ב"ה , בזכות השאלה שלך - כשהלכתי להתפלל חשבתי על זה , בתפילה.
פתאום , אני מחפש בתפילה - "גאולה" - "חסד".
ישתבח שמו , אחרי שאני מסיים שמונה עשרה ולא מוצא - מצאתי.
"עושה שלום במרומיו , הוא ברחמיו וחסדיו יעשה שלום עלינו....ויבנה ברחמיו את ירושליים בחיינו ובימינו..."
זה מדובר על הגאולה [חוץ מזה ששמעתי איפשהו שעושה שלום במרומיו זה מדובר על המשיח] -
וליד מוזכר - "רחמים" - "חסד".
טוב , ו...מה שרציתי לומר בתגובה למעלה זה ש -
[כמו שהתפילה שלנו אע"פ שלא צריכה להתקבל אנחנו מבקשים מה' שתתקבל בחסד וברחמים כך גם -]
הגאולה , אנחנו מבקשים מה' שיביא לנו אותה בחסד.
כן , אע"פ שאנחנו לא ראויים.
ממילא - בכל רגע ממש [לא קשור דווקא למצב הדור כולו] יכול המשיח להגיע.
כי - ה' בעז"ה יעשה עימנו ח-ס-ד. ו...חסד , זה ב"חינם".
[עכשיו תקראי שוב את הענין של התפילה למעלה , מסתדר?]
מקוה שהובנתי.
יישר כח על השאלה.
בשורות טובות!
תודה רבה על תשובתך המחכימה..
ברשותך עוד שאולונת קטנה, (סליחה על העקשנות..) ואם נגיד יבנה מחר בית המקדש (בעז"ה), אז איפה היית שם את כל הפושעים למינהם בתמונה? כאילו מה, פתאום כולם הופכים להיות צדיקים כשהמשיח יבוא? בטח יהיו כאלה שזה לא ידבר אליהם (כמו שעכשיו זה לא מדבר אליהם..)
אני מטערת שאני ככה מקשה...
תודה רבה, נתת לי הרבה חומר למחשבה..
ולכן, אין מה לדאוג מה יהיה עם כל הפושעים ברגע שהגאולה תגיע.
ואם נגיד יבנה מחר בית המקדש (בעז"ה), אז איפה היית שם את כל הפושעים למינהם בתמונה? כאילו מה, פתאום כולם הופכים להיות צדיקים כשהמשיח יבוא? בטח יהיו כאלה שזה לא ידבר אליהם (כמו שעכשיו זה לא מדבר אליהם..)
ת'אמת שיש בענין זה [ימות השמיח וכו'] הרבה דעות. לדגמא: מתי יתקיים בא המשיח -
יש אומרים לאחר "גוג ומגוג" , י"א - לפני. י"א - שעכשיו זה תחילת ימות המשיח.
ככה ש...תשובה ברורה - אין בנושא.
לא אני אומר את זה , אלא , רמב"ם מפורש: [הלכות מלכים]
ג ייראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג; ושקודם מלחמת גוג ומגוג, יעמוד נביא לישראל ליישר ישראל ולהכין ליבם: שנאמר "הנה אנוכי שולח לכם, את אלייה הנביא" (מלאכי ג,כג). ואינו בא לא לטמא הטהור, ולא לטהר הטמא, ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות, ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין; אלא לשום שלום בעולם, שנאמר "והשיב לב אבות על בנים" (מלאכי ג,כד).
ד ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המלך המשיח, יבוא אלייהו. וכל אלו הדברים וכיוצא בהן--לא יידע אדם היאך יהיו, עד שיהיו: שדברים סתומים הן אצל הנביאים. גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים; ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו. ועל כל פנים, אין סידור הווית דברים אלו ולא דקדוקן, עיקר בדת.
ככה ש...
תשובה? אין לי.
אבל הענין - נראלי מובן.
רק עוד משו -
לֹא-יָרֵעוּ וְלֹא-יַשְׁחִיתוּ, בְּכָל-הַר קָדְשִׁי: כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת-יְהוָה, כַּמַּיִם, לַיָּם מְכַסִּים.
זה בעז"ה יהיה , לא בעתיד הרחוק אם ה' ירצה.
אההה...מומלץ ללמוד את "הלכות מלכים". נחמד שם.
שוב , יישר כח על השאלות. זה שיא החשוב.
אם יש עוד בשמחה נדון כולנו.
מקוה שזה מובן.
שבת שלום!
אין לי שום עניין להתווכח, להתעמת ולהציג הוכחות. רק להבהיר שאת העניין הזה - של גאולה - צריך ללמוד ולהעמיק ולברר הרבה יותר מאשר משפט "הגאולה היא לא תהליך טבעי אלא על טבעי".
אז שרון, יש דעה אחרת (ציונות דתית) שהנה, מול עיננו - אנחנו רואים את הגאולה הטבעית מתרחשת. אחרי 2000 שנה עמ"י קם ועולה לארצו (קיבוץ גלויות) ומקים מדינה אחרי הסכמה של רוב מדינות העולם. עולם התורה פורח. האומה מתחילה ליצור את עצמה (כבר לא קהילות בודדות שדואגות לעצמן, אלא עם שלם שאחראי על עצמו), ועוד ועוד.
לא באתי להביא ציטוטים (יש מפה ועד להודעה חדשה) של "למה הגאולה צריכה להיות טבעית", כי אני מניחה שיש ציטוטים שכנגד. אני רק אומרת שצריך ללמוד להסתכל על המציאות, ועל המקום המדהים והאתחלתא דגאולה שבהקמת מדינת ישראל. זה מראה לנו בעיניים שלנו, בלי ציטוטים - שהגאולה דווקא טבעית (עם עזרה אלוקית, כמובן - "אתעורתא דלעלא" אחרי שאנחנו נתנו את חלקנו ב"אתערותא דלתתא"). ובל נשכח שמי שעלה לארץ - ניצל מהשואה.
ראשית, אני מוכרח לומר שאני מסכים שאת הענין של הגאולה צריך ללמוד ולהעמיק ולברר הרבה יותר. הרבי מלך המשיח אמר בו' אייר תנש"א ש(תוכן)"הדרך הישרה הקלה והמהירה לפעול את ביאת המשיח היא ללמוד בענייני הגאולה והמשיח".
לעצם הדברים:
גם אלו הסוברים שכעת אנו נמצאים בגאולה טבעית, מסכימים כי בגאולה יהיה שלב על טבעי. אחד משלוש עשרה עיקרי האמונה הוא האמונה בתחיית המתים, דבר לא טבעי. וממילא, השאלה איך יקרו דברים בגאולה, היא שאלה לא כל כך מדוייקת. יש בזה הסברים, כמובן, שיהיה גילוי אור אלוקי כזה, שלא יהיה הרצון לחטוא וכדומה, אבל העיקרון הוא שהעולם יהיה שונה.
לגבי הדעה שכתבת, ישנו פוסק אחד בהלכות משיח, הרמב"ם והוא פסק בצורה ברורה שסדר הגאולה הוא "יעמוד מלך מבית דוד .. ויקבץ נדחי ישראל". כל קיבוץ גלויות בלי משיח, אינו גאולה. זה לא קשור לשאלה אם הגאולה טבעית או לא, הגאולה יכולה להיות בשני האופנים - בתנאי שהיא באה על ידי מלך המשיח.
וכמו שחב"ד מצאו תירוץ, אני בטוחה שיש לטענתך תשובה (ולא תירוץ) שכנגד.
מה שאני יודעת, שרבני הציונות הדתית אמרו על הרצל שהוא משיח בן יוסף.
עד כאן.
את יודעת על כמה אנשים אמרו שהם משיח בן יוסף? על האר"י ז"ל סופר שבסמוך לפטירתו הוא ביקש מתלמידיו לכוון בתפילה על משיח בן יוסף שלא ימות. על ר' שלמה מקארלין סופר שכשהוא נהרג בידי קוזאק גרמני ראו בכך רבים מחסידיו את קיום המאמר (איני יודע את מקורו, מסתמא זוהר) שמשיח בן יוסף ייהרג בידי ארמילוס רשיעא. היו לי עוד שתיים שלוש דוגמאות, אך הן פרחו מזכרוני.
דבר אחד בטוח-כל אותם אנשים היו צדיקים גדולים ואנשי תורה, בניגוד להרצל, שחרף תרומתו הגדולה לעם היהודי (כעם יותר מאשר כיהודי) וסירובו לנשק את יד האפיפיור ברומא (השווי ימינו), הוא עצמו היה מתבולל ומתפקר שלא ידע את ה', ובלתי-אפשרי לכנות אדם כזה "משיח". בתנ"ך נזכרו כמשיחים רק הכהנים הגדולים, שאול, דוד שלמה ודומיהם, שהיו כולם צדיקים.
אגב, הרמב"ם אינו מקבל את הקונספציה המקובלת (תרתי משמע) של משיח בן יוסף ומשיח בן דוד בנפרד, אלא בדבריו ניתן למצוא זכר רק למשיח בן דוד, והוא כדבריו "נביא גדול מכל הנביאים זולת משה" (וסליחה אם טעיתי בציטוט), או בשתי מלים-לא הרצל.
הרמב"ם הוא דוגמא קלאסית לשיטת הגאולה הטבעית דווקא (הוא מקבל את דברי ר' אליעזר ש"אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד), אבל הוא מהסס ואף נמנע מלקבוע סימנים מובהקים-"לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו", ומוסיף (אגב, בניגוד גורף למה שאמר ידידנו החסיד של הרבי) ש"לא יעיין האדם בדברי האגדות האלה ולא ישימם עיקר", כי אין חשיבות לעיסוק בענייני הגאולה, משום שאין היא חלק אינטגראלי מחיינו הפעילים פה, שמטרתם היא עבודת האל בעולם הזה כפי שהוא. יותר מכך, הרמב"ם אומר שלעולם לא נדע שאנו בתהליך גאולה אמיתי עד שיושלם, ואומר ש#(ציטוט לא מדוייק, אני חושב שאתחיל לסמן ציטוטים לא מדוייקים ב# לפניהם, להבדיל מגרשיים לאמיתיים)אם קם מלך מבית דוד ויש בו כל המעלות שהזכרנו (נביא וכו'), הרי הוא בחזקת משיח. אם קיבץ נדחי ישראל ונלחם מלחמתם והצליח, הרי זה משיח, ואם לא הצליח, הרי נתברר למפרע שאינו משיח#, ומכאן השגה חריפה לכל דוברי ה"אתחלתא דגאולה" למיניהם.
אגב, השנה שמעתי ביום ראשון שלפני יום העצמאות שיעור על טעם אמירת הלל ביום העצמאות, ועליי לומר שהדברים נתיישבו על לבי, אם כי עדיין אינם מצדיקים ברכה, על אחת כמה וכמה לא אמירת הלל בלילה.
"אחכה לו בכל יום שיבוא" - הפירוש הפשוט שמחכה לו בכל יום שיבוא היום, ולא לאחר זמן.
הרמב"ם כותב או מי "שאינו מצפה לביאתו", וכפשוטו שמצפה שיבוא היום, במהרה בימינו.
בנוסח יהי רצון אומרים "שיבנה בית המקדש במהרה בימינו".
"ציפית לישועה", הפירוש שציפה שזה יהיה כל רגע.
מי שטוען שזה רק עניין חב"די, הוא מטיל דופי בשאר היהודים רחמנא ליצלן. זה עניינו של כל יהודי.
מאידך, זו תהיה יהירות אם מישהו יגיד שהוא באמת ובתמים הגיע לדרגה הנעלית של "ציפית לישועה", בדיוק כמו שזו תהיה יהירות להגיד שמישהו מקיים באמת ובתמים אתמצוות והגית בו ביום ובלילה ולא עבר לעולם על ביטול תורה.
גם הזהירות לביטול תורה זו מצווה קשה מאוד, וגם הצפייה לביאת המשיח.
אבל זה לא אומר שאין מצווה כזאת או ציווי כזה. אפשר להגיד שאנו כולנו צריכים להתחזק.
אפשר פשוט לומר - אנחנו לא מבינים בחשבונות שמים. על פי מה שנראה לנו, בשכלנו הקטן - זה יקח עוד כמה עשרות שנים, ואנחנו מכינים את עצמנו למצב כזה.
אבל מי יודע? אולי ה' מתכנן לנו הפתעות?
יש גם מקור שאומר שהמשיח יפתיע. אז אם זה יהיה מחר - זה יפתיע, אבל למען האמת - גם אם כל העם יהיה מוכן, זה גם יפתיע. [רחמים על אוהבי השגרה]
בעז"ה בקרוב בימינו.
הגמרא מספרת שר' יהושע בן לוי שאל את אליהו הנביא איפה הוא יכול לפגוש את משיח. אליהו הנביא אמר לו ללכת לשערי העיר רומי (בירת העולם של אז, משהו כמו ניו יורק של היום), ושם ימצא עני בין העניים שהוא המשיח, והסימן לזהות אותו הוא שכל העניים מורידים את כל תחבושותיהם ומחליפים את כולם יחד, אבל משיח מוריד תחבושת אחת וחובש וכו', כיון שהוא רוצה להיות מוכן שה' יקרא לו לגאול את עם ישראל. הוי אומר: הוא יכול לקבל קריאה בזמן שלוקח להחליף תחבושת.
יתירה מזו. מה ענה משיח לשאלת ריב"ל מתי יגיע? "היום". וכפי שהגמרא מסבירה "היום אם בקולו תשמעו". משיח יכול להגיע היום, ממש היום.
הרמב"ם, אותו הרמב"ם שכתב את י"ג עיקרי האמונה בפירושו למשנה, חיבר עוד ספר שנקרא "היד החזקה". בספר הזה, הוא פוסק בצורה די ברורה, שאם מישהו מקבל עליו נזירות ביום שיבנה בו הבית השלישי, הרי הוא נזיר מהיום ועד עולם, כי כל יום הוא בחזקת היום שיבנה בו הבית.
בתפילה, שלוש פעמים ביום אנחנו מבקשים "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח". לא הספיק לך הפעם הראשונה שאתה 'מנדנד' לאלוקים שוב? התשובה היא שאנחנו מבקשים מהרה - עכשיו. וכשמגיעה התפילה הבאה, הרי צריך כבר לבקש שוב.
אני לא יודע מי חיבר את נוסח ה'אני מאמין' (בחב"ד אין נוהגים לאמרו), אבל נראה לי שמי שחיבר תפילה שהתקבלה בכמעט כל תפוצות ישראל, היה יהודי גדול שדקדק בלשונו כשכתב "בכל יום שיבוא".
"שלושה באים בהיסח הדעת - משיח, מציאה ועקרב", - זהו כנראה הציטוט שאסנת התכוונה אליו.
נ.ב. אסנת, אני לא מאמין שיש רב בציונות הדתית שאמר את מה שכתבת, ואני חושב שבשביל לשמור על כבודם של רבני הציונות הדתית לא כדאי לצטט דברים כאלה בשמם. ולגבי הכותרת שלך - לא כתוב שמשיח ילחום מלחמות ישראל, כתוב שהוא ילחום מלחמות ה'. נכון שיש הבדל? נכון שמניעת הקמת מכוני גיור סיטונאיים באירופה (ש'מדינת ישראל') רצתה להקים) היא מלחמת ה'? נכון שלדאוג להפלת ממשלת שמיר אחרי מדריד זו מלחמת ה'? כי אם כך, יש לי תשובה ולא תירוץ. אבל דווקא זו טעות שמצאתי בתשובה של רב מהציונות הדתית בנושא.
בס"ד ליקבה"ו
חלקם נכונים ומוכיחים את האמונה הזאת, וחלקם לענ"ד לא מוכיחים. בין כך ובין כך- הרמב"ם לא יגדיר ככופר כל מי שלא יאמין בזה, אלא רק יחלוק עליו, בניגוד למי שלא יאמין בעיקרים אחרים בשלושה עשר עיקרים. זה ההבדל בין משנה תורה לעיקרים- (לדעת הרמב"ם-) על המשנה תורה אפשר לחלוק, אך מי שלא יסכים לעיקרים הינו כופר. במקרה הזה- מי שלא מאמין שהמשיח חייב לבוא בכל יום (אלא מבין שזו אפשרות שקיימת) אינו כופר, ובמקרה המקסימלי טועה.
אגב, היו הרבה ענייני מחשבה שהיום מקובלים כבסיס ביהדות, ובעבר הרמב"ם היה היחיד שסבר אותם, או שלפחות היו שחלקו עליו. (לדוג'- בנושא הבחירה החופשית אני חושב שהיו שחלקו עליו וטענו שאין לנו בחירה חופשית. כך זכור לי, אני לא בטוח).
ובאופן משעשע משהו בעולם המושגים שלי שמך ושמו הם סותרים...
שלושה עשר העיקרים המנוסחים בסידורים האשכנזים לא נתקבלו בכל תפוצות ישראל (ראיה מדבריך, החסיד של הרבי, שאצלכם אין אומרים אותו, וגם מכל סידור ספרדי או תימני שיצא לך לפתוח אי-פעם, ובו העיקרים מנוסחים בלשון קצרה), ואין הם אלא ניסיון ניסוח של דברי הרמב"ם, שלעתים קרובות איננו קולע בדיוק לדעתו.
אנסה להכריע במחלוקת המשיח על פי דברי הרמב"ם הידועים לי. גאולת ישראל, כפי שהיא מוצגת ביד החזקה, איננה דבר נסי ומופלא כלל וכלל אלא היא טבעית ואנושית, ומתוך כך תלויה לחלוטין בבחירתו החפשית של האדם. על-פי היכרותנו את הרמב"ם, המכריע באופן חד-משמעי כי בחירתנו היא מוחלטת בכל נושא, או כפי שכתב באיגרתו לעובדיה גר-צדק "כי כל מעשי בני אדם הוא בכלל יראת שמים (מדובר על אמרת חז"ל הידועה "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים")"-מכאן שאין התערבות אלוקית בהיסטוריה כלל, מבחינת מהלכיה הטבעיים-כאן יתפוס חד-העין את האיוולת שבשאלה "איפה היה אלוקים בשואה?"-השואה נגרמה מבחירתם החפשית של רשעי עולם שנמצאו בעמדת כוח על יהודים חפים מפשע. איני זוכר מי הוא אשר כתב, כי ראובן בחר להשליך את יוסף לבור כי ידע שההשגחה לא תיתן לו להיהרג, אך גם שהיא לא תוכל לעמוד בדרכם של אחיו אם יחליטו מבחירתם להרגו. אם הגאולה היא תלויה בנו, ממילא לא ניתן לדעת מתי היא תבוא בשום דרך. בשאלה "צפית לישועה?" שמתארת הגמרא כשאלה שיישאל כל אדם בבואו לישיבה של מעלה, הכוונה היא, על פי הנאמר כאן "האם האמנת באמת שביכולת האדם להביא עצמו לגאולה, ואף פעלת לשם כך?(השווה דברי זלמן שז"ר הכתובים על שטר של 200, בצד בלי התמונה-השוואה לא מדוייקת ואין להסיק ממנה דבר)". מכאן-לא ניתן לבאר את דברי הרמב"ם כתפיסה הפשטנית שהגאולה תבוא בבום אדיר, פתאום יהיה משיח ובית מקדש והרוע ייכחד.
אשר להלכה בעניין הנזיר-ספר הפלאה אינו בהישג ידי, ואני גם לא פותח אותו מפאת העיקרון העומד לנגד עיניי "שבשעת כתיבתי בפורום לא אפתח שום ספר ולא אבדוק שום ציטטה לבדוק את מקורה ואי מזה היא"-אילו הייתי עושה זאת לא הייתם נתקלים בדבריי בניסוחים כמו "פרח מזכרוני", "לא סגור מי אמר", "#...#" וכד'. בכל אופן אני חשוב שיש מצב שהניסוח המדויי הוא "הריני נזיר ביום שבן-דוד בא", וזה יכול להיות כל יום, כי מי ידע מיהו אותו בן-דוד שבבחירתו וחכמתו הגיע לדרגת משיח, ומתי יחליט לצוץ? וגם אם נאמר כדבריך, אני חושב כי בגבול האפשרי (גם אם בגבול העליון מאוד) הוא השמדת אל-אקצה ובניית בסיסו של בית המקדש (#אם יש שם מזבח אמה על אמה יכול להקריב#), ולכן אין כאן כל בעיה. סיפור מעניין-כשנתגלה הכותל המערבי מתחת לערימות האשפה שהיו משליכות שם נזירות נוצריות, פנה הח'ליף המקומי של אותם ימים, ששמו פרח מזכרוני, אל הקהילה היהודית הקטנטנה שהייתה בירושלים, והציע להם לבנות מחדש את בית אלוהיהם. מפאת העוני בו היו נתונים, דחו אנשי הקהילה את ההזמנה, ואות ח'ליף בנה במקום בית אלוהינו-את בית אלוהינו כפי שהמוסלמים בונים, ומכאן המסגד.(הערה: לא הייתה שום טעות הקלדה במשפט האחרון).
"אלה מצוותי, ואלה תורותיי, ואלה חוקותיי, דבריי הישרים"
אבל כמה אנשים משכו כאן את תשומת ליבי בצורת הכתיבה שלהם.
חבר'ה, אלו נושאים של אמונה. להגיד "מי שמאמין שהמשיח יבוא מחר הוא טועה" זו יהירות, ולומר ש"כל יהודי חייב להאמין שההמשיח יבוא מחר אחרת הוא כופר" זו גם יהירות.
לומר משפט נחרץ בדברים הללו משול להכרעה בויכוח האם מותר לאכול קטניות בפסח או לא. פשוט מאד- יש דעות לכאן ודעות לכאן. כל שכן כשמדובר בנושאי אמונה.
לכן - אנא, מעט יותר הצטנעות. לא בטוח שהאמת כולה אצלכם. וגם אם כן - יש דרך עדינה לומר זאת.
ותודה על הדיון המרתק.
עוזיה.
בעיקר על העצים הרחוקים יותר מהיישובים- אלה שערבים לא מנועים מלמסוק ואלה שאין בהם סכנה בטחונית מיוחדת אם ערבים יבואו למסוק (לדוגמה בצמוד לכביש)
אשמח לתשובות.
אני לא טוב בניסוחים מדויקים כל התייחסות זה מבורך.
ייתכנו אי דיוקים שלי מקסימום תשאלו ואסביר/אתקן.
א. האם קרבן התמיד הוקרב לפני נץ החמה? משנה ידועה ביומא - האיר פני המזרח.. אם כן אז למה תפילה אידיאלית היא בנץ ולא כבר משהאיר פני המזרח כמו קרבן?
ב. השוע בסימן פט מחלק בין תפילה בעלות השחר - רק בשעת הדחק. לתפילה משהאיר פני המזרח - בדיעבד.
למה תפילה שונה מהרבה מצוות שנאמר בהם שבדיעבד יצא כבר מעלות השחר..(ולא רק בשעת הדחק כבתפילה)?
ג. יש דעות בראשונים שתפילה אחרי הנץ (נניח בשמונה בבוקרל צורך הפשטות) היא רק בדיעבד ולא לכתחילה? ולכתחילה זה רק בנץ?
תודה
א. שני כיוונים, שאולי הם מחלוקת ראשונים: 1.הפרי חדש אומר שזה חלק מהכלל הרגיל שכל המצוות שכשרות ביום כשרות מהתורה מעלות השחר, וחזל תיקנו לכתחילה לחכות לנץ החמה כדי לא להתבלבל. ובקרבן הקלו כדי להספיק יותר קרבנות עד התמיד של בין הערביים (טעם שלא שייך בתפילת שחרית שרק מקבילה לתמיד). 2. באמת הזמן לכתחילה מאז שחיטת התמיד, אבל מצווה מן המובחר בנץ בגלל 'ייראוך עם שמש'
ג. לפי הרב נבנצל אין עדיפות בין תפילה לפני הנץ לתפילה אחרי הנץ, רק בנץ יש מעלה
לחלק מהראשונים (בין השאר הרמב"ם) לכתחילה יש לגמור קריאת שמע בנץ ולהתחיל עמידה מיד, וקריאת שמע אחרי/ עמידה לפני זה רק בדיעבד, וגם שם יש דיון האם לשיטתם צריך סמוך לנץ ממש או שכל הזמן שלפני הנץ (מדיוק בין השאר בלשון הרמב"ם), אבל אני לא כל כך מונח בסוגייה, ובכל מקרה להלכה לא חוששים לדעות אלו, מלבד העובדה שעל כולם מוסכם שיש מעלה גדולה בתפילה בנץ.
בנוסף, זכור לי איזה משהו שאולי יש דעות שאם אתה לא קורא ק"ש סמוך לנץ, ועמידה מיד בנץ אז לא סמכת גאולה לתפילה, אבל כאמור זה דעות מיעט קיצוניות ולגבי הדבר הזה אני בכלל לא בטוח שאכן יש דעה כזאת.
ב. שאלת למה בתפילה יש חילוק בין עלות השחר למשהאיר פני המזרח, בניגוד למצוות אחרות
באמת יש שיטות שבכל המצוות גם בדיעבד יוצא רק משאיר פני המזרח (וזה הכוונה "עמוד השחר" במשנה במגילה, או שעמוד השחר שם לאו דווקא)
לדעה שיש חילוק, בתמיד הקלו לכתחילה לפני הנץ בגלל העומס של הקרבנות (פרי חדש), אבל איחרו מעלות השחר למשהאיר פני המזרח בגלל הטעות שהייתה עם הלבנה, שמוזכרת במשנה ביומא (מגן אברהם. ובאמת בדיעבד גם תמיד כשר מעלות השחר)
[על גבי זה, יש לציין שיש שיטות שלתפילה באמת רק הנץ ועלות השחר חשובים, למרות שעלות השחר זה לא משהאיר פני המזרח]
בפשטות מדאורייתא.
מה שכתבת שבדיעבד כשר כשנשחט לפני, זה לפי המג"א.
טיפות של אורחשבתי שכתבתי מספיק ברור, אבל אם כתבת כנראה שלא, אז טוב שהדגשת
אך טווח הזמנים לעניין 'זמן תפילה' אינו מוגדר לפי זמן הקטרת האיברים, (שמותר להקטירם אפילו בלילה, אלא שחביבה מצווה בשעתהּ) אלא מוגדר לפי הזמן הכשר (גם אם בדיעבד) - לשחיטת התמידים.
כך שמעלות השחר (לפי המגן אברהם ופרי חדש אף לפני משאיר מזרח, ולאליה רבא וגר"א דווקא משאיר המזרח) עד 4 שעות נחשב זמן תפילה כי עד אז הוא בכלל 'בוקר', וכשר לשחיטה (לפי ר' יהודה שהלכה כמותו).
ולפי דעת השו"ע שלפני הנץ החמה נחשב לזמן דיעבד, אינו משום שאין זה מוגדר 'תוך זמן תפילה', אלא ככל המצוות שביום שמצוותם אחר שתנץ החמה, (או משום שמאבד בכך את האפשרות להתפלל שחרית בזמן המובחר - עם הנץ)
גם טווח 'זמן תפילה' של תפילת המנחה נקבע לפי הזמן הכשר (אף אם בדיעבד) לשחיטת תמיד של בין הערביים, שזמנו מתחיל מחצות היום, עד הערב (לרש"י ולשו"ע- עד צאת הכוכבים, ולתר"י ולגר"א - עד השקיעה). אלא שלגבי מחצית השעה שלאחר חצות - החמירו בין לעניין שחיטת התמיד ובין לעניין תפילה - מחשש טעות. (למג"א וברכי יוסף - אף בדיעבד לא יצא, ולפר"ח וערוה"ש - יצא, וכשיטתם נראה לענ"ד מדברי הראשונים).
א. ביום הכיפורים, מחמת עומס העבודה על הכהן הגדול- שגם נשאר ער בלילה, הצום, ורצון להקדים את עבודת היום כדיי להקדים את הכפרה, הקדימו את הקרבת התמיד. ביום רגיל היה נשחט עם הנץ.
ב. בשעת הדחק ודיעבד אלו שני צדדים של אותה המטבע. פשוט לעשות את זה מראש עושים רק בשעת הדחק, ולאחר מעשה (או בארמית: דיעבד-שעשה) זה תופס. בגלל שזה היתר שקשה לסמוך עליו, סומכים רק במקום הדחק. וידוע הכלל 'שעת הדחק כדיעבד דמי', כלומר דבר שבדיעבד הוא בסדר, בשעת הדחק אפשר לעשות מראש.
ג. זכורני שכן. איני יכול לספק מקורות.
(פוצל מהשרשור הזה - נטילת לולב ביום טוב שחל בשבת בארץ ישראל - בית המדרש )
שלום לכולם,
הספר "קיצור הלכות שבת" מאת הרב ירון אליה זמין עכשיו להורדה חינם, והקובץ המלא מצורף כאן להודעה. זהו ספר של 113 עמודים, ובו 43 פרקים.
הספר מרכז את הלכות השבת שפוגשים בכל שבוע – מהדלקת נרות וקידוש, דרך מוקצה, בישול וחימום אוכל, ועד מלאכות שבת ורפואה בשבת – כמנהגי הספרדים והאשכנזים, בלשון בהירה ותמציתית.
סדר ברור לפי נושאים – קל למצוא את התשובה בדיוק כשהשאלה עולה.
מקורות לכל הלכה – בגוף הטקסט, למי שרוצה לבדוק ולהעמיק.
שיעור מוקלט לכל פרק – ליד כל כותרת יש שני ברקודים: אחד לשיעור קצר למעשה, ואחד לשיעור מורחב מהמקורות. סורקים בטלפון ושומעים את השיעור על אותו נושא בדיוק.
איך להפיק ממנו את המרב: שמרו את הקובץ בטלפון או הדפיסו אותו. כשעולה שאלה – פותחים את הפרק, ומי שרוצה להבין את ההלכה לעומק סורק את הברקוד ושומע את השיעור.
אם הספר הועיל לכם – נשמח שתעבירו אותו הלאה, לחברים, למשפחה ולבית הכנסת.
שבת שלום ומבורכת!
צוות עיתים לתורה
כל כותרת כאן מקשרת לפרק המלא באתר "עיתים לתורה", כך שאפשר לקרוא כל פרק גם אונליין:
כל השיעורים הקצרים: הלכות שבת בקצרה – למעשה
השיעורים המורחבים: הלכות שבת מהמקורות
עוד שיעורים וכתבים בהלכה ובאמונה: אתר עיתים לתורה
מה הדין של אלמוגים? האם אפשר לסכך בהם מחמת דבר שגידולו מהקרקע? הרי הגמרא בסוכה אומרת שאלמוגים שבקרקע הים הם מ7 מיני ארזים.
ואצות? ומה לגבי קניית אצות בכספי מעשר שני? האם הן כדגים שמותר או כפטריות שאסור?
ומה דין האוכל שושנת ים? האם בגלל שמחוברת לקרקע היא צמח ודומם, או בגלל שזזה היא חיה?
לכאורה מצד אחדאדני השדה הם חיה למרות שמחוברים בחבל בשר לקרקע ואם ינתק ימותו (ואפילו מטמאים באוהל) ,מצד שני צמחים טורפים הם זזים ועדיין מוגדרים צומח ומותר לאכלם.
ועד שהזכרת מעשר שני תשאל על כל המצוות התלויות בארץ כולל שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות.
בארץ.
השאלה היא אם הם כדגים שקונים דגים בכספי מעשר שני, או כמלח מים פטריות וכמהין שלא.
מה הבעיה הטכנית לסוכך באצות? חוץ מזה שרבי ירמיה שאל על סיכוך ביין קפוא הבא מהחרמון...
ואם הגמרא שואלת על סיכוך בהדסים, מה הבעיה הטכנית לסכך באלמוגים? (אפשר גם לשאול על סיכוך בספוג ימי)
כתוב במשנה בכלים שכלי קיבול של שחקקו מאלמוג לא מקבל טומאה כי הוא גידול הים. וגידול הים אינו מקבל טומאה חוץ מעורות כלב המים מפני שהוא עולה ליבשה.
אם כן אינו גידול הארץ.
ראה כלים פרק יז משנה יג, כלים פרק יג משנה ו ותפארת ישראל שם, שבת דף נב ורשי ותוספות שם. מחלוקת האם טבעת אלמוג טהורה בגלל שהיא פשוטי כלי עץ או בגלל שאלמוג נחשב גידולו מהים
וברמבם הלכות כלים פרק א הלכה ג פסק שגם "צמר הגדל בים" טהור משום שנחשב גידולו מן הים)
השאלה אם יש לחלק בין אלמוג למשל שמפורש שהוא מ7 מיני ארזים אלמוג שבים. וגם ענפיו מתפצלים כמו צמח, לבין ספוג ים למשל
מה אתה שואל בעצם? האם הולכים לפי קביעות חז"ל או לפי המציאות שהתבררה?
לגבי אלמוגים ושושנת ים ודומיהם זו שאלה קצת אחרת כי המדע מגדיר אותם כבעלי חיים ולא כצמחים. מה ההגדרות בחזל לכל אחת מהקטגוריות?
לגבי אצות, לא הבנתי למה זה או דגים או פטריות דווקא? למה אצות זה לא כמו חסה או כרוב? השאלה לא מספיק מוגדרת.
אחרת אסור לנו לאכול רובדים של חיידקים נראים לעין.
השאלה שלי היא נגיד שושנת ים זזה כמו חיה, אז האם מבחינת הליכה אחרי מראה העיניים היא חיה מבחינה הלכתית, או בגלל שמחוברת לאדמה היא צמח או כמו פטריות.
פשיטא שאלמוג לא נחשב חיה הלכתית שהרי היצרוים שבתוכו מיקרוסקופים כמו חיידקים (ומה שאנ רואים כאלמוג זה ההפרשה הגירנית שלהם , ולא ניתן לומר היוצא מהטמא טמא, שהרי הם מיקרוסקופים ולא מתחשבים בדבר מיקוסקופי הלכתיית). השאלה אם הוא צומח או דומם. ואם הוא צומח, השאלה אם נחשב גדבר שגידולו מהארץ או מהים (או לא משניהם כמו פטריות). נפקא מינא לקבלת טומאה אם עשו ממנו כלי, לסיכוך בסכך ולקניית בכספי מעשר שני.
לגבי אצות, מכיוון שהן גדלות במים ואין להן שורשים בקרקע אלא רק נאחזות בתפר דק לסלע הקרקעית, השאלה אם נחשבות צומח או כמו פטריות שאין גידולן מהארץ
בכל מקרה, השאלה שלך אכן יותר מוגדרת כרגע - אבל עדיין חסרות ההגדרות ההלכתיות. בהיעדר כאלה, הזואוחוגיה חוזרת לסייע.
מניין הקביעה שלא ייתכן יצור חי שצריך להיות אחוז חזק באדמה? צמח לא רק אחוז בה אלא ניזון ממנה. אלה אחיזות שונות.
לא הכרתי את המושג דבר שגידולו מן הים. תרחיב על זה.
מה שלא זז?
מה שאחוז באדמה?
מה שיונק מהאדמה?
אני לא חושב שבדיקה גנטית המסווגת את האבלוציה של אטתו יצור בעץ הפילוגנטית תהיה נפקא מינא להלכה, כשם שהאדם אינו קוף לפי ההלכה.
ב. מה שאמרתי הוא שמכיוון שאצה לא באמת יונקת מהאדמה אלא רק דבוקה אליה ביתד ואין לה שורשים, השאלה אם היא כמו צמח הלכתית או כמו פטריה (שאין דינה כצמח כי לא גדלה מהקרקע לפי הגמרא), או כמו דומם שגידולו מן הים (כל דבר שגידולו מן הים (נאמר על חיות) כל מה שמפיקים מהם לא מקבל טומאה לפי המשנה , חוץ מכלב המים מפני שפורש ליבשה לעיתים. משנה כלים).
צמח יונק מהאדמה ואינו מוגדר "חיה" הלכתית אלא צמח, גם צמח טורף.
אם אצות נכללות בעשב והעץ שנבראו ביום שלישי, או בשרץ נפש חיה של המים ביום הרביעי
שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדת עם יצורים ימיים שמטשטשים את הגבול בין צמח לבעל חיים.
שאצות ושושנות ים (שנראה די פשוט שמותרות הן באכילה ואינן בכלל שרץ המים, אם כי למעשה הייתי מברר זאת בצורה יסודית יותר ולא ממהר לאכלם).
דינן כמו כמהין ופטריות וברכתן שהכל ואינן ניקחות בכסף מעשר ואין מערבין בהן (עירובי תחומין).
וממצוות התלויות בארץ פשוט לי שפטורות.
מחוברת לקרקע.
ויש יצור דמוי שושנת ים שמחובר לקרקע שהוא בעצם מדוזה שזזה וטורפת, והוא מתחלק לכמה מדוזות שמשתחררות ממנו ומשייטות בים בחפשיות. מה דינו כשמחובר לקרקע?
ומה לגבי דין סיכוך בסכך?
אצות כמובן פשיטא שאינן שרץ
התברר לי שחלק ממיני שושנות הים הן בעלות יכולות תנועה שאינן מאפיינות צמחים כלל, ונראה ברור שמינים אלו מסווגים כ"שרץ המים".
יש מינים שיכולים לנטר ממקומן, ויש שבאפשרות לזחול ממקומם על קרקעית הים.
תנועה או חיבור לקרקע?
ואם כן, מה דין צמח טורף? (הוא גם נע קצת כשטורף).
ברור לי שצמח טורף אינו 'שורץ'. דבר שלעולם אינו נעקר כלל ממקום גידולו אינו שרץ. אך אם עוקר את עצמו, באמצעות יכולת התנועה העצמית שלו, נראה לענ"ד שנחשב שורץ, גם אם זה נעשה באיטיות רבה.
לא יודע אם זה המקום, אבל מישהו יודע אם יש שיעורים קבועים של הרבנים הבאים במקומות מסויימים מלבד הישיבות שלהם?
הרב דביר טל
הרב ארל'ה הראל
הרב ישראל אריאל
לרב ארל'ה הראל שיעורים בעפרה
נראה לי שגם בגבעת אסף
הוא מדבר רהוט, לעניין, מתבל בהרבה אנקדוטות, ועוסק ביסודיות בהרבה נושאים מעניינים ופיקנטיים, בהלכה ובאגדה.
מה דעתכם בעניין?
לפני שנים אחדות הרב ישראל אריאל הוציא ספר בשם "שופר ולולב בשבת" שבו הוא קורא גם לתקוע בשופר בשבת, לפחות בירושלים, וגם ליטול ביום טוב ראשון שחל בשבת.
אך תכל'ס אלה שתי סוגייות נפרדות לחלוטין, ובעוד לא השתכנעתי בכלל לגבי שופר, לגבי לולב אני מוצא טעם רב בדבריו.
בקיצור נמרץ, שלוש טענות חשובות לחזק את האמירה לפיה צריך ליטול לולב ביום טוב ראשון שחל בשבת בארץ ישראל, (לא בחול המועד, ולא במועד בחו"ל, בבית, ולא בבית הכנסת):
א) יש סיבות טובות להניח כי הסוגייה השנייה (בבלי סוכה, מד.) שסותרת את מסקנת הסוגייה הראשונה (שם, מג.) היא בעצם תוספת מאוחרת, כנראה של חכמי בבל בדורות שאחר חתימת התלמוד, שפשוט חולקים על מסקנת התלמוד. כל הסגנון שם תמוה, הלשון - אינה כלשון התלמוד, והשינוי של 180 מעלות מכל מה שקדם בסוגייה, מעורר קושי רב.
ב) המנהג בפועל בארץ ישראל בתקופת האמוראים ובדורות שאר חתימת התלמוד היה ליטול לולב ביו"ט שחל בשבת. כמבואר בירושלמי (עירובין פרק ג הלכה ט), בספר החילוקים, ובפיוטי הקליר. והרי לכל אורך הדיון בגמרא: אמוראי בבל, שלא ידעו מה המנהג בארץ ישראל, ניסו לברר זאת, ולקבוע הלכה למעשה על פי אותו מנהג, ואף המסקנה הדחוקה של הסוגייה השנייה מבוססת על חשבונות הלכתיים שמטרתם ליישב את ההלכה עם העדות של אמוראים שדיווחו על המנהג בארץ לגבי מצוות ערבה בשבת!
ג) גם אם נקבל לחלוטין את מסקנת הסוגייה השנייה בגמרא, לפיה בני ארץ ישראל בטלים כלפי בני בבל, ולכן אין ליטול לולב גם בארץ, כדין חוץ לארץ, יש מקום רב לטעון שכיום, כשהמרכז הגדול ביותר של יהודים בעולם הינו בארץ ישראל, וגם מרכז התורה הוא ללא ספק בארץ ישראל, כבר אין בני ארץ ישראל בטלים, ויש לשוב לנהוג על פי דין המשנה - וליטול. (אדרבה, אולי יש אפילו מקום לטעון שכיום בני חוץ לארץ בטלים כלפי בני ארץ ישראל וגם הם חייבים ליטול לולב ביו"ט שחל בשבת).
יש עוד הרבה מאד מה להוסיף, אך קיצרתי.
חשוב להבהיר, אני כן בא לעורר דיון, אך אני בהחלט לא בא להורות הלכה נגד המנהג המקובל ופסק השולחן ערוך, ומפציר במי שמעיין ומגיע (כמוני) למסקנה שצריך ליטול בשבת: לעשות זאת בצנעה, לא להוציא את ארבעת המינים מהמבנה בו הוא נמצא, ולאחר שנטל והניח - לא לטלטל אותם עוד. אישית, אני גם נמנע מלברך בשם ומלכות. (לגבי שהחיינו אפשר למצוא פתרונות כמו פרי חדש או בגד חדש).
המאמר הראשון הוא מאמר ישן של הרב יואל אליצור שמסכם בגדול את הסוגייה בצורה יפה, אם כי חלקית.
והפרט הכי מעשי בו הינו המשפט האחרון, בו הוא מביא מהרב רבינוביץ' זצ"ל שמי שנוטל בצנעה לא עובר בשום איסור, (מובאת גם דעת החולקים).
המאמר השני, של הרב אליהו ובר, שחלקו השני עוסק בלולב, עניינו להוכיח שכיום צריך ליטול בארץ ביו"ט שחל בשבת.
שמרנים תרגישו חפשי לתקוף אותי. אך אנא, לקיים בלב "את והב בסופה".
