נקח את השאלה קצת הצידה ותקשרי את שני הקצוות >
[לעניות דעתי אפשר לקשר אותם. ננסה להעביר את זה בבחינת מבחן ההגיון.]

תפילה >>>
למה שה' ישנה את דעתו בגלל שאני - שאני רק בנאדם ובעצם לא מבינה כלום -
מבקשת ממנו...למה שהוא יעשה את זה?

ר' יוסף אלבו בספרו כותב: [זה לא ציטוט , זה בגדול...]
זה שהאדם לא מתפלל לה' זה משלוש סיבות :
הסיבה השלישית זה ש...הוא מאמין בה' ובהשגחה שלו , אלא ,
הוא אומר "מה אני חשוב , שה' ישנה את החלטתו"
זו שאלה ששאל גם איוב ועוד...
בדיוק את השאלה שאת שואלת.
יעני , אם הכל לטובה , למה שאני אתפלל , למה שאני אשנה את החלטתו של ה'?
וחוץ מזה - מי אני שאני אשנה את החלטתו של ה'?
התשובה?
כך!! > אומנם אומרים שהאדם לא צריך להחזיק עצמו בחזקת צדיק!!
אבל - שימי לב , את מבקשת מה' , לא בגלל הזכויות שלך! לא בגלל זה שאת
ראויה לזה אלא ב ח-ס-ד!! "גומל חסדים טובים" ככה את אומרת כל יום!
חסד זה בחינם! אני לא אמור לקבל את המתנה הזו , אבל כי ה' אבא שלי ,
כי הוא גומל חסדים - הוא יתן לי אותה!! - "כי לא על צידקותינו אנו...על רחמיך הרבים"!!
אומנם את רק אדם. אבל > את מבקשת שיעשה איתך חסד חינם!!
ראוי וחייב לבקש ולהתפלל אליו שיעשה איתך חסד ורחמים אפילו שלא מגיע לך!!
זה על העינין של "שאני רק בנאדם"!
[עד כאן זה לענינינו , מותר להמשיך ]

לעינין השני - למה שה' ישנה את החלטתו בגללי. הרי הכל לטובה.
נכון , תחשבי רגע , אדם חייב לבנק 10 אלף שקל. אין לו את הכסף. אז...
הבנק בא אליו הביתה ולוקח לו חפצים. למה? בשביל שלא יצטבר לו חוב יותר גדול.
בשביל שאח"כ הוא לא יצטרך לבכות ולהתעסק עם השוק השחור - להלוות מהם בשביל להחזיר כספים. בשביל שאח"כ לא יאבד את החיים שלו לגמרי. הם לוקחים לו את החפצים
עוד שהחוב שלו יחסית קטן. אבל >> תראי לך. מגיע אליו בעל הבנק ואומר לו "תקשיב , אם אתה מתחייב לי , שלא תעשה טעויות , תשתדל להשתפר ולא תכנס לחובות כאלו כמו
שנכנסת - אני מעביר אותך שם. הוי אומר שמעכשיו לא קוראים לך "משה כהן" אלא "יעקב לוי" ו...על יעקב לוי - אין שום חובות!! ולא רק זה , אני אכניס לך בחשבון זכות" - אם היית במצב של משה - היית לוקחת את העיסקה? ברור.
כך הקב"ה. הקב"ה גזר גזרה. אבל >>> הוא גזר עוד גזרה. מה היא?
אם את תתפללי - הגזרה ההיא לא תבוא עליך!!
הגזרה נגזרה על "משה" בדרגת X רוחניות...אבל אם הוא מבקש , משתפר -
הוא כבר "משה" בדרגת X + Y רוחניות , ועליו לא נגזרה הגזרה...
למה הדבר דומה? לאדם שזרקו עליו חץ - ובשניה האחרונה הוא זז הצידה. ניצל.
החץ נזרק עליו. הוא ניצל מהחץ.
כך הקב"ה. ע"י התפילה שלו אנחנו יכולים לשבור רקיעים. לזוז מהגזרה!! להנצל!
[תעיני בתנ"ך שאפילו מנשה הרשע הקב"ה הציל אותו כי הוא התפלל לה' - "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו ב-א-מ-ת" - אם מנשה ניצל - כל שכן אנחנו , יהודים שמאמינים בעז"ה שנתפלל הכל יהיה לטובתינו ממש - ונעשה את המקסימום...]
וכן , גם החץ שה' זרק עלינו - זה לטובה , כי יש לנו חטאים וכדו'....ובשביל להגיע למעלה נקיים ושמחים אנחנו צריכים לעבור כביסה. ש...לפעמים היא קצת כואבת.
אבל > אנחנו מבקשים מהקב"ה ביום כיפור "מחול ברחמיך הרבים - אבל לא ע"י יסורים".
כן , אנחנו יודעים שהיסורים זה בשבילנו - זה יכפר לנו!
אבל בכל זאת , הקב"ה , אתה רחמן , סלחן , גומל חסדים - את אבא שלנו - בבקשה , תמחוק את החטאים שלנו לא ע"י יסורים. בגלל שאתה רחמן..."כרחם אב על בנים".
באמת לא מגיע לנו...אבל אתה "גומל חסדים טובים" - ממש ח-ס-ד.

-------------

אולי אנחנו מבקשים מה' - "מלך רחמן - מושיע ומגן" -
ה' שהישועה תבוא מרחמנות. תרחם עלינו , למרות שאנחנו לא מתאימים לכך -
"כי לישועתך קיוינו ציפינו כל היום" - אנחנו מחכים , אמנם לא מתאימים , אבל תרחם עלינו.
חסד. עמ"י כעת במצב של עניות - ה' הוא המושיע. "מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון".
מתאים לברכה בתפילת שמונה עשרה - "ראה נא בענינו וריבה ריבנו ומהר לגאלינו".
אין לנו כלום. אנחנו מסכים. בכל זאת - אבאל'ה , רחמנות.
[זה לעניות דעתי. אני מקוה שזו האמת.]

מקוה שהובנתי.
בשורות טובות!

ב"ה , בזכות השאלה שלך - כשהלכתי להתפלל חשבתי על זה , בתפילה.
פתאום , אני מחפש בתפילה - "גאולה" - "חסד".
ישתבח שמו , אחרי שאני מסיים שמונה עשרה ולא מוצא - מצאתי.
"עושה שלום במרומיו , הוא ברחמיו וחסדיו יעשה שלום עלינו....ויבנה ברחמיו את ירושליים בחיינו ובימינו..."
זה מדובר על הגאולה [חוץ מזה ששמעתי איפשהו שעושה שלום במרומיו זה מדובר על המשיח] -
וליד מוזכר - "רחמים" - "חסד".

טוב , ו...מה שרציתי לומר בתגובה למעלה זה ש -
[כמו שהתפילה שלנו אע"פ שלא צריכה להתקבל אנחנו מבקשים מה' שתתקבל בחסד וברחמים כך גם -]
הגאולה , אנחנו מבקשים מה' שיביא לנו אותה בחסד.
כן , אע"פ שאנחנו לא ראויים.
ממילא - בכל רגע ממש [לא קשור דווקא למצב הדור כולו] יכול המשיח להגיע.
כי - ה' בעז"ה יעשה עימנו ח-ס-ד. ו...חסד , זה ב"חינם".
[עכשיו תקראי שוב את הענין של התפילה למעלה , מסתדר?]


מקוה שהובנתי.
יישר כח על השאלה.
בשורות טובות!

תודה רבה על תשובתך המחכימה..

ברשותך עוד שאולונת קטנה, (סליחה על העקשנות..) ואם נגיד יבנה מחר בית המקדש (בעז"ה), אז איפה היית שם את כל הפושעים למינהם בתמונה? כאילו מה, פתאום כולם הופכים להיות צדיקים כשהמשיח יבוא? בטח יהיו כאלה שזה לא ידבר אליהם (כמו שעכשיו זה לא מדבר אליהם..)

אני מטערת שאני ככה מקשה...

תודה רבה, נתת לי הרבה חומר למחשבה..

ולכן, אין מה לדאוג מה יהיה עם כל הפושעים ברגע שהגאולה תגיע.

ואם נגיד יבנה מחר בית המקדש (בעז"ה), אז איפה היית שם את כל הפושעים למינהם בתמונה? כאילו מה, פתאום כולם הופכים להיות צדיקים כשהמשיח יבוא? בטח יהיו כאלה שזה לא ידבר אליהם (כמו שעכשיו זה לא מדבר אליהם..)

ת'אמת שיש בענין זה [ימות השמיח וכו'] הרבה דעות. לדגמא: מתי יתקיים בא המשיח -
יש אומרים לאחר "גוג ומגוג" , י"א - לפני. י"א - שעכשיו זה תחילת ימות המשיח.
ככה ש...תשובה ברורה - אין בנושא.
לא אני אומר את זה , אלא , רמב"ם מפורש: [הלכות מלכים]

ג  ייראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג; ושקודם מלחמת גוג ומגוג, יעמוד נביא לישראל ליישר ישראל ולהכין ליבם:  שנאמר "הנה אנוכי שולח לכם, את אלייה הנביא" (מלאכי ג,כג).  ואינו בא לא לטמא הטהור, ולא לטהר הטמא, ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות, ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין; אלא לשום שלום בעולם, שנאמר "והשיב לב אבות על בנים" (מלאכי ג,כד).

ד ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המלך המשיח, יבוא אלייהו.  וכל אלו הדברים וכיוצא בהן--לא יידע אדם היאך יהיו, עד שיהיו:  שדברים סתומים הן אצל הנביאים.  גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים; ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו.  ועל כל פנים, אין סידור הווית דברים אלו ולא דקדוקן, עיקר בדת.

ככה ש...
תשובה? אין לי.
אבל הענין - נראלי מובן.

רק עוד משו -
לֹא-יָרֵעוּ וְלֹא-יַשְׁחִיתוּ, בְּכָל-הַר קָדְשִׁי:  כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת-יְהוָה, כַּמַּיִם, לַיָּם מְכַסִּים. 
זה בעז"ה יהיה , לא בעתיד הרחוק אם ה' ירצה.

אההה...מומלץ ללמוד את "הלכות מלכים". נחמד שם.

שוב , יישר כח על השאלות. זה שיא החשוב.
אם יש עוד בשמחה נדון כולנו.
מקוה שזה מובן.
שבת שלום!

אין לי שום עניין להתווכח, להתעמת ולהציג הוכחות. רק להבהיר שאת העניין הזה - של גאולה - צריך ללמוד ולהעמיק ולברר הרבה יותר מאשר משפט "הגאולה היא לא תהליך טבעי אלא על טבעי".

אז שרון, יש דעה אחרת (ציונות דתית) שהנה, מול עיננו - אנחנו רואים את הגאולה הטבעית מתרחשת. אחרי 2000 שנה עמ"י קם ועולה לארצו (קיבוץ גלויות) ומקים מדינה אחרי הסכמה של רוב מדינות העולם. עולם התורה פורח. האומה מתחילה ליצור את עצמה (כבר לא קהילות בודדות שדואגות לעצמן, אלא עם שלם שאחראי על עצמו), ועוד ועוד.

לא באתי להביא ציטוטים (יש מפה ועד להודעה חדשה) של "למה הגאולה צריכה להיות טבעית", כי אני מניחה שיש ציטוטים שכנגד. אני רק אומרת שצריך ללמוד להסתכל על המציאות, ועל המקום המדהים והאתחלתא דגאולה שבהקמת מדינת ישראל. זה מראה לנו בעיניים שלנו, בלי ציטוטים - שהגאולה דווקא טבעית (עם עזרה אלוקית, כמובן - "אתעורתא דלעלא" אחרי שאנחנו נתנו את חלקנו ב"אתערותא דלתתא"). ובל נשכח שמי שעלה לארץ - ניצל מהשואה.

ראשית, אני מוכרח לומר שאני מסכים שאת הענין של הגאולה צריך ללמוד ולהעמיק ולברר הרבה יותר. הרבי מלך המשיח אמר בו' אייר תנש"א ש(תוכן)"הדרך הישרה הקלה והמהירה לפעול את ביאת המשיח היא ללמוד בענייני הגאולה והמשיח".

לעצם הדברים:

גם אלו הסוברים שכעת אנו נמצאים בגאולה טבעית, מסכימים כי בגאולה יהיה שלב על טבעי. אחד משלוש עשרה עיקרי האמונה הוא האמונה בתחיית המתים, דבר לא טבעי.  וממילא, השאלה איך יקרו דברים בגאולה, היא שאלה לא כל כך מדוייקת. יש בזה הסברים, כמובן, שיהיה גילוי אור אלוקי כזה, שלא יהיה הרצון לחטוא וכדומה, אבל העיקרון הוא שהעולם יהיה שונה.

לגבי הדעה שכתבת, ישנו פוסק אחד בהלכות משיח, הרמב"ם והוא פסק בצורה ברורה שסדר הגאולה הוא "יעמוד מלך מבית דוד ..  ויקבץ נדחי ישראל". כל קיבוץ גלויות בלי משיח, אינו גאולה. זה לא קשור לשאלה אם הגאולה טבעית או לא, הגאולה יכולה להיות בשני האופנים - בתנאי שהיא באה על ידי מלך המשיח.

וכמו שחב"ד מצאו תירוץ, אני בטוחה שיש לטענתך תשובה (ולא תירוץ) שכנגד.

מה שאני יודעת, שרבני הציונות הדתית אמרו על הרצל שהוא משיח בן יוסף.

עד כאן.

את יודעת על כמה אנשים אמרו שהם משיח בן יוסף? על האר"י ז"ל סופר שבסמוך לפטירתו הוא ביקש מתלמידיו לכוון בתפילה על משיח בן יוסף שלא ימות. על ר' שלמה מקארלין סופר שכשהוא נהרג בידי קוזאק גרמני ראו בכך רבים מחסידיו את קיום המאמר (איני יודע את מקורו, מסתמא זוהר) שמשיח בן יוסף ייהרג בידי ארמילוס רשיעא. היו לי עוד שתיים שלוש דוגמאות, אך הן פרחו מזכרוני.

דבר אחד בטוח-כל אותם אנשים היו צדיקים גדולים ואנשי תורה, בניגוד להרצל, שחרף תרומתו הגדולה לעם היהודי (כעם יותר מאשר כיהודי) וסירובו לנשק את יד האפיפיור ברומא (השווי ימינו), הוא עצמו היה מתבולל ומתפקר שלא ידע את ה', ובלתי-אפשרי לכנות אדם כזה "משיח". בתנ"ך נזכרו כמשיחים רק הכהנים הגדולים, שאול, דוד שלמה ודומיהם, שהיו כולם צדיקים.

אגב, הרמב"ם אינו מקבל את הקונספציה המקובלת (תרתי משמע) של משיח בן יוסף ומשיח בן דוד בנפרד, אלא בדבריו ניתן למצוא זכר רק למשיח בן דוד, והוא כדבריו "נביא גדול מכל הנביאים זולת משה" (וסליחה אם טעיתי בציטוט), או בשתי מלים-לא הרצל.

הרמב"ם הוא דוגמא קלאסית לשיטת הגאולה הטבעית דווקא (הוא מקבל את דברי ר' אליעזר ש"אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד), אבל הוא מהסס ואף נמנע מלקבוע סימנים מובהקים-"לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו", ומוסיף (אגב, בניגוד גורף למה שאמר ידידנו החסיד של הרבי) ש"לא יעיין האדם בדברי האגדות האלה ולא ישימם עיקר", כי אין חשיבות לעיסוק בענייני הגאולה, משום שאין היא חלק אינטגראלי מחיינו הפעילים פה, שמטרתם היא עבודת האל בעולם הזה כפי שהוא. יותר מכך, הרמב"ם אומר שלעולם לא נדע שאנו בתהליך גאולה אמיתי עד שיושלם, ואומר ש#(ציטוט לא מדוייק, אני חושב שאתחיל לסמן ציטוטים לא מדוייקים ב# לפניהם, להבדיל מגרשיים לאמיתיים)אם קם מלך מבית דוד ויש בו כל המעלות שהזכרנו (נביא וכו'), הרי הוא בחזקת משיח. אם קיבץ נדחי ישראל ונלחם מלחמתם והצליח, הרי זה משיח, ואם לא הצליח, הרי נתברר למפרע שאינו משיח#, ומכאן השגה חריפה לכל דוברי ה"אתחלתא דגאולה" למיניהם.

אגב, השנה שמעתי ביום ראשון שלפני יום העצמאות שיעור על טעם אמירת הלל ביום העצמאות, ועליי לומר שהדברים נתיישבו על לבי, אם כי עדיין אינם מצדיקים ברכה, על אחת כמה וכמה לא אמירת הלל בלילה.

שהמשיח יבוא בזמן לא צפוי. ברור שהוא כניראה לא יבוא מחר, אבל צריך להאמין...

דרך הגב, אהבתי ת'חתימה...

"אחכה לו בכל יום שיבוא" - הפירוש הפשוט שמחכה לו בכל יום שיבוא היום, ולא לאחר זמן.

הרמב"ם כותב או מי "שאינו מצפה לביאתו", וכפשוטו שמצפה שיבוא היום, במהרה בימינו.

בנוסח יהי רצון אומרים "שיבנה בית המקדש במהרה בימינו".

"ציפית לישועה", הפירוש שציפה שזה יהיה כל רגע.

מי שטוען שזה רק עניין חב"די, הוא מטיל דופי בשאר היהודים רחמנא ליצלן. זה עניינו של כל יהודי.

מאידך, זו תהיה יהירות אם מישהו יגיד שהוא באמת ובתמים הגיע לדרגה הנעלית של "ציפית לישועה", בדיוק כמו שזו תהיה יהירות להגיד שמישהו מקיים באמת ובתמים אתמצוות והגית בו ביום ובלילה ולא עבר לעולם על ביטול תורה.

גם הזהירות לביטול תורה זו מצווה קשה מאוד, וגם הצפייה לביאת המשיח.

אבל זה לא אומר שאין מצווה כזאת או ציווי כזה. אפשר להגיד שאנו כולנו צריכים להתחזק. 

אפשר פשוט לומר - אנחנו לא מבינים בחשבונות שמים. על פי מה שנראה לנו, בשכלנו הקטן - זה יקח עוד כמה עשרות שנים, ואנחנו מכינים את עצמנו למצב כזה.

אבל מי יודע? אולי ה' מתכנן לנו הפתעות?

יש גם מקור שאומר שהמשיח יפתיע. אז אם זה יהיה מחר - זה יפתיע, אבל למען האמת - גם אם כל העם יהיה מוכן, זה גם יפתיע. [רחמים על אוהבי השגרה]

בעז"ה בקרוב בימינו.

הגמרא מספרת שר' יהושע בן לוי שאל את אליהו הנביא איפה הוא יכול לפגוש את משיח. אליהו הנביא אמר לו ללכת לשערי העיר רומי (בירת העולם של אז, משהו כמו ניו יורק של היום), ושם ימצא עני בין העניים שהוא המשיח, והסימן לזהות אותו הוא שכל העניים מורידים את כל תחבושותיהם ומחליפים את כולם יחד, אבל משיח מוריד תחבושת אחת וחובש וכו', כיון שהוא רוצה להיות מוכן שה' יקרא לו לגאול את עם ישראל. הוי אומר: הוא יכול לקבל קריאה בזמן שלוקח להחליף תחבושת.

יתירה מזו. מה ענה משיח לשאלת ריב"ל מתי יגיע? "היום". וכפי שהגמרא מסבירה "היום אם בקולו תשמעו". משיח יכול להגיע היום, ממש היום.

הרמב"ם, אותו הרמב"ם שכתב את י"ג עיקרי האמונה בפירושו למשנה, חיבר עוד ספר שנקרא "היד החזקה". בספר הזה, הוא פוסק בצורה די ברורה, שאם מישהו מקבל עליו נזירות ביום שיבנה בו הבית השלישי, הרי הוא נזיר מהיום ועד עולם, כי כל יום הוא בחזקת היום שיבנה בו הבית.

בתפילה, שלוש פעמים ביום אנחנו מבקשים "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח". לא הספיק לך הפעם הראשונה שאתה 'מנדנד' לאלוקים שוב? התשובה היא שאנחנו מבקשים מהרה - עכשיו. וכשמגיעה התפילה הבאה, הרי צריך כבר לבקש שוב.

אני לא יודע מי חיבר את נוסח ה'אני מאמין' (בחב"ד אין נוהגים לאמרו), אבל נראה לי שמי שחיבר תפילה שהתקבלה בכמעט כל תפוצות ישראל, היה יהודי גדול שדקדק בלשונו כשכתב "בכל יום שיבוא".

"שלושה באים בהיסח הדעת - משיח, מציאה ועקרב", - זהו כנראה הציטוט שאסנת התכוונה אליו.

נ.ב. אסנת, אני לא מאמין שיש רב בציונות הדתית שאמר את מה שכתבת, ואני חושב שבשביל לשמור על כבודם של רבני הציונות הדתית לא כדאי לצטט דברים כאלה בשמם. ולגבי הכותרת שלך - לא כתוב שמשיח ילחום מלחמות ישראל, כתוב שהוא ילחום מלחמות ה'. נכון שיש הבדל? נכון שמניעת הקמת מכוני גיור סיטונאיים באירופה (ש'מדינת ישראל') רצתה להקים) היא מלחמת ה'? נכון שלדאוג להפלת ממשלת שמיר אחרי מדריד זו מלחמת ה'? כי אם כך, יש לי תשובה ולא תירוץ. אבל דווקא זו טעות שמצאתי בתשובה של רב מהציונות הדתית בנושא.

בס"ד ליקבה"ו

חלקם נכונים ומוכיחים את האמונה הזאת, וחלקם לענ"ד לא מוכיחים. בין כך ובין כך- הרמב"ם לא יגדיר ככופר כל מי שלא יאמין בזה, אלא רק יחלוק עליו, בניגוד למי שלא יאמין בעיקרים אחרים בשלושה עשר עיקרים. זה ההבדל בין משנה תורה לעיקרים- (לדעת הרמב"ם-) על המשנה תורה אפשר לחלוק, אך מי שלא יסכים לעיקרים הינו כופר. במקרה הזה- מי שלא מאמין שהמשיח חייב לבוא בכל יום (אלא מבין שזו אפשרות שקיימת) אינו כופר, ובמקרה המקסימלי טועה.

אגב, היו הרבה ענייני מחשבה שהיום מקובלים כבסיס ביהדות, ובעבר הרמב"ם היה היחיד שסבר אותם, או שלפחות היו שחלקו עליו. (לדוג'- בנושא הבחירה החופשית אני חושב שהיו שחלקו עליו וטענו שאין לנו בחירה חופשית. כך זכור לי, אני לא בטוח).

ובאופן משעשע משהו בעולם המושגים שלי שמך ושמו הם סותרים...

שלושה עשר העיקרים המנוסחים בסידורים האשכנזים לא נתקבלו בכל תפוצות ישראל (ראיה מדבריך, החסיד של הרבי, שאצלכם אין אומרים אותו, וגם מכל סידור ספרדי או תימני שיצא לך לפתוח אי-פעם, ובו העיקרים מנוסחים בלשון קצרה), ואין הם אלא ניסיון ניסוח של דברי הרמב"ם, שלעתים קרובות איננו קולע בדיוק לדעתו.

אנסה להכריע במחלוקת המשיח על פי דברי הרמב"ם הידועים לי. גאולת ישראל, כפי שהיא מוצגת ביד החזקה, איננה דבר נסי ומופלא כלל וכלל אלא היא טבעית ואנושית, ומתוך כך תלויה לחלוטין בבחירתו החפשית של האדם. על-פי היכרותנו את הרמב"ם, המכריע באופן חד-משמעי כי בחירתנו היא מוחלטת בכל נושא, או כפי שכתב באיגרתו לעובדיה גר-צדק "כי כל מעשי בני אדם הוא בכלל יראת שמים (מדובר על אמרת חז"ל הידועה "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים")"-מכאן שאין התערבות אלוקית בהיסטוריה כלל, מבחינת מהלכיה הטבעיים-כאן יתפוס חד-העין את האיוולת שבשאלה "איפה היה אלוקים בשואה?"-השואה נגרמה מבחירתם החפשית של רשעי עולם שנמצאו בעמדת כוח על יהודים חפים מפשע. איני זוכר מי הוא אשר כתב, כי ראובן בחר להשליך את יוסף לבור כי ידע שההשגחה לא תיתן לו להיהרג, אך גם שהיא לא תוכל לעמוד בדרכם של אחיו אם יחליטו מבחירתם להרגו. אם הגאולה היא תלויה בנו, ממילא לא ניתן לדעת מתי היא תבוא בשום דרך. בשאלה "צפית לישועה?" שמתארת הגמרא כשאלה שיישאל כל אדם בבואו לישיבה של מעלה, הכוונה היא, על פי הנאמר כאן "האם האמנת באמת שביכולת האדם להביא עצמו לגאולה, ואף פעלת לשם כך?(השווה דברי זלמן שז"ר הכתובים על שטר של 200, בצד בלי התמונה-השוואה לא מדוייקת ואין להסיק ממנה דבר)". מכאן-לא ניתן לבאר את דברי הרמב"ם כתפיסה הפשטנית שהגאולה תבוא בבום אדיר, פתאום יהיה משיח ובית מקדש והרוע ייכחד.

אשר להלכה בעניין הנזיר-ספר הפלאה אינו בהישג ידי, ואני גם לא פותח אותו מפאת העיקרון העומד לנגד עיניי "שבשעת כתיבתי בפורום לא אפתח שום ספר ולא אבדוק שום ציטטה לבדוק את מקורה ואי מזה היא"-אילו הייתי עושה זאת לא הייתם נתקלים בדבריי בניסוחים כמו "פרח מזכרוני", "לא סגור מי אמר", "#...#" וכד'. בכל אופן אני חשוב שיש מצב שהניסוח המדויי הוא "הריני נזיר ביום שבן-דוד בא", וזה יכול להיות כל יום, כי מי ידע מיהו אותו בן-דוד שבבחירתו וחכמתו הגיע לדרגת משיח, ומתי יחליט לצוץ? וגם אם נאמר כדבריך, אני חושב כי בגבול האפשרי (גם אם בגבול העליון מאוד) הוא השמדת אל-אקצה ובניית בסיסו של בית המקדש (#אם יש שם מזבח אמה על אמה יכול להקריב#), ולכן אין כאן כל בעיה. סיפור מעניין-כשנתגלה הכותל המערבי מתחת לערימות האשפה שהיו משליכות שם נזירות נוצריות, פנה הח'ליף המקומי של אותם ימים, ששמו פרח מזכרוני, אל הקהילה היהודית הקטנטנה שהייתה בירושלים, והציע להם לבנות מחדש את בית אלוהיהם. מפאת העוני בו היו נתונים, דחו אנשי הקהילה את ההזמנה, ואות ח'ליף בנה במקום בית אלוהינו-את בית אלוהינו כפי שהמוסלמים בונים, ומכאן המסגד.(הערה: לא הייתה שום טעות הקלדה במשפט האחרון).

"אלה מצוותי, ואלה תורותיי, ואלה חוקותיי, דבריי הישרים"

אבל כמה אנשים משכו כאן את תשומת ליבי בצורת הכתיבה שלהם.

חבר'ה, אלו נושאים של אמונה. להגיד "מי שמאמין שהמשיח יבוא מחר הוא טועה" זו יהירות, ולומר ש"כל יהודי חייב להאמין שההמשיח יבוא מחר אחרת הוא כופר" זו גם יהירות.
לומר משפט נחרץ בדברים הללו משול להכרעה בויכוח האם מותר לאכול קטניות בפסח או לא. פשוט מאד- יש דעות לכאן ודעות לכאן. כל שכן כשמדובר בנושאי אמונה.

לכן - אנא, מעט יותר הצטנעות. לא בטוח שהאמת כולה אצלכם. וגם אם כן - יש דרך עדינה לומר זאת.

ותודה על הדיון המרתק.

עוזיה.

הם מביאים פסוקים שבהם מופיע גם 'יד' וגם 'ימין', כדי להראות ש'יד' סתם זה לא יד ימין אלא יד שמאל

למשל, את הפסוק 'אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים' הם מבינים כך: 'אף ביד שמאל יצרתי את הארץ וביד ימין את השמים'. ואת הפסוק על יעל, 'ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים', הם מבינים כך: היא שלחה את ידה השמאלית ליתד ואת ידה הימנית לפטיש

זו שאלה מעניינת, למה אם כן מדרשים אחרים צריכים ללמוד את זה מהדרשה 'ידכה' - 'יד כהה'

(שחלק מהתנאים לא מקבלים את הדרשה הזאת, כי בתורה מופיע הביטוי 'יד ימינו'. אז רואים שלפעמים יד זה ימין. ולכן הם צריכים לדרוש 'ידכה' - 'יד כהה' או דרשות אחרות

ואילו התנאים שכן מקבלים את הדרשה, אומרים שרק כשכתוב במפורש 'יד ימין' ולא סתם 'יד' הכוונה לימין)

… הרי החיזוק לזה מופיע בפרוש בפסוקים.

לא כתוב יד ימין כתוב ימין לבד.

להבנתי, הגמרא אומרת ש'ימין' ו'שמאל' בהלכה הם לא מושגים מוחלטים כמו היום, אלא פשוט כינוי ליד החזקה וליד החלשה, כל אחד לעצמו

"תנו רבנן - אטר מניח תפילין בימינו, שהוא שמאלו". רשי: "ימין של אטר הויא שמאל לדידיה (=יד ימין של איטר נחשבת שמאל עבורו), הואיל ורוב כחו בשמאלו"

כולם מסכימים שמניחים על יד שמאל (ההלכתית), כלומר על היד החלשה

אחד לומד את זה מכך שכתוב ידך/ידכה/ידיכם, ולא 'יד ימין' או 'ימין'

אחד לומד את זה מהדרשה 'ידכה' = 'יד כהה'

ואחד לומד את זה בהיקש: 'וכתבתם... וקשרתם' - בעזרת אותה יד שכותבים גם קושרים

והגמרא מסבירה למה כל אחד לא למד את זה מהדרשות האחרות

או "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים" כדימוי לאדם שאת שמאלו שם על הארץ ואת ימינו טופח איתה על השמים לתקנן

הגמרא שואלת למה חוגגים את טו באב, ונותנת הרבה מאוד תשובות

התשובה הראשונה היא שבטו באב 'הותרו השבטים לבוא זה בזה' - שמאז בנות צלפחד עד חלוקת הארץ הייתה הגבלה מסויימת בנישואים בין שבטים שונים (של בת יורשת נחלה). ואחרי הכיבוש והחלוקה, בטו באב, הם דייקו בפסוקים שההגבלה היא רק לאותו דור ומכאן ואילך מותר

התשובה השניה היא שבטו באב 'הותר שבט בנימן לבוא בקהל' - אחרי שבמלחמת פלגש בגבעה עם ישראל נשבע לא לתת נשים לשבט בנימין, הם מצאו את הדרך שבכל זאת בני בנימין יוכלו להתחתן עם בנות שאר השבטים בטו באב

"אני לא נציגה של הקב"ה 😅 אני חושבת ש... "

"וואלה שאלה יפה. אני רוצה לחשוב עליה"

"יש רבנית שאני מעריכה ואני אוהבת לשמוע אותה, בא לי לדבר איתה על זה, ואם אני אוהב מה שהיא אומרת אני אספר לך אם את רוצה"

לפעמים מתאים להשתמש ב"וואלה שכנעת אותי, מורידה את הכיפה". ואז אחרי שצוחקים המתח יורד ;)

שאנחנו צריכים לדעת הכל, ותמיד?

זה בסדר גמור לומר "וואלה, אני צריכה לחשוב על זה", או "העלת לי נקודה למחשבה, אני אברר, אני אבדוק".

ובכלל, מותר לפעמים גם לומר אני לא יודע.

לא פעם ששואלים אותי זה דווקא גורם לי לחדד אצלי את הנקודה, בין אם במחשבה בין אם בלימוד מחודש על הנושא

הצד שלו לפי הבחירות שלנו.  

הרי קוראים "שמע ישראל" שלוש פעמים ביום, בוקר ערב ולפני השינה, וחוזרים ואומרים את "והיה אם שמוע תשמעו…"

הנחיות כל כך ברורות ופשוטות של הבחירה החופשית שלנו, בני האדם.  

והרי אם לא היתה בחירה חופשית, לא היה את כל העניין של שכר ועונש.  

כנראה שאת מדברת בשפה שמתאימה לשואלים ושזה התפקיד שלך, וככל שאת בוחרת לעמוד שם בלב שלם, חוץ מהמעלה הגדולה של גילוי כבוד ה'  לפעמים תהיה לך עזרה משמים לתת את המילים הנכונות וזה יפה.. וזה באמת משפט קצר וקולע למי שחושב שהאמונה מבטיחה טוב בעולם הזה.

כשאת מלמדת מישהו את מה שהוא לא יודע את מדברת ממקום גבוה ממנו - מהמקום היודע. אין אפשרות לבטל את העובדה הזו אבל אם זה מורגש לא נעים, אולי להיזהר מביטויים מיותרים לאותה עליונות אולי ע"י דיבור שקט ובנחת, וקצת חיוך

ברכות ד,ב:

"דרבי יוחנן סבר: גאולה מאורתא נמי הוי, אלא גאולה מעלייתא לא הויא אלא עד צפרא. וררבי יהושע בן לוי סבר: כיון דלא הויא אלא מצפרא, לא הויא גאולה מעלייתא".

כלומר, השאלה אם ניתן להגדיר את האישור של פרעה בערב, כגאולה, או שהגאולה היא רק מהבוקר, כשהם החליטו לצאת או יצאו פיזית.

אגב, בצעירותי חשבתי שבגמרא הזו טמונה תשובה לשאלת המשנה למלך, פרק כא מהל' עדות הלכה ד. אתה מוזמן לעיין שם ולהביע את דעתך

מתי היתה ציאה משעבוד מלכויות.

או שמא השאלה אם יש מגדירים גאולה רק אם זה כולל יציאה גיאוגרפית מארץ מצרים (וכנראה יציאה מחו"ל לארץ ישראל השלימה. שכנראה סוכות זה במדבר וחצי האי סיני הוא כבר בארץ ישראל השלימה).

או שמא מתי מוגדרת "גאולת מצרים" . האם ממתי שה' עשה נס בפסיחה ומכת בכורות, כדי להוציא אותנו משעבוד ,  או שמא ביציאה בפועל (ראה מהרל תפארת ישראל חצי השני של פרק נב, שמסביר שם שבשונה משאר הגאולות, עיקר עניינה של גאולת מצרים זה שנהיינו לעם ה' על ידי היציאה, שבזה שה' גאלנו על ידי ניסים משעבוד מלכויות, ה' לקחנו להיות לו לעם. ולכן עדיין יציאת מצרים תהיה הזכרון הראשי גם אחרי שנשתעבדנו לאומות ונגאלנו מחדש.

לעומת שאר הגאולות שהעיקר בהן זה הטובה שקרתה בזמן הגאולה, כלומר היציאה משעבוד מלכויות).

וצריך לזכור שהרישור של פרעה זה רק לצאת ל3 ימים ולחזור. הוא לא שחרר אותנו משלטונו

גם משמעות אחרת, שפרעה באמת שלח אותם לגמרי וכמו שכתוב בפרשת בשלח "ויהפך לבב פרעה ועבדיו.." ומביא על זה בשפתי חכמים שמשמע ששילחם לגמרי (ומתרץ שרצה שישובו רק כדי להשיב את הממון ולכן רדף אחריהם וכך מתיישב ברש"י), וכן על פסוק "וחיזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם" כתב הרמב"ן שפרעה הסכים בליבו לשלחם לגמרי ולא התכוון מעצמו לרדוף אחריהם ולכן היה צריך לחזק את ליבו.

ומסתמא מרגע שהמלכויות משחררות מעבדות ונשארים תחת מלכות שמים לא שייך לקרוא לזה עוד שיעבוד מלכויות.. 

בנוגע ל-'ולא יתן המשחית' ראיתי שיש הרבה תירוצים במפרשים (הרבה מהם מתאימים גם לפירוש 'והגנתי'). לא כותב כאן כי מעניין אותי מה יענו 

"קפצתי" *על* הפתח להגן עליו ולא "דילגתי מעליו".

שלא כמו בעברית מודרנית שמשמע דילג כמו "צהל פסח על הבית הזה בחן יונס".

כי תחבירית לא מסתדר "ודילג ה' (בעצמו) מעל הפתח (לדלג עליו בהכאתו) ולא ייתן (ה' את המשחית) לבוא אל בתיכם לנגוף".

בעוד ש"והגן ה' על הפתח (ובכך) לא ייתן (ה' את) המשחית לבוא אל בתיכם" מסתדר תחבירית. כאשר המילה את נופלת כמו "ולא נתן סיחון את ישראל עבור בגבולו" "ולא נתנו אלוקים להרע עימדי".

(אלא אם כן נדחקים ואומרים שהנושא בפועל "ייתן" הוא המשחית ולא ה', והכוונה לא ייתן המלאך המשחית למלאכים הזוטרים ממנו לבוא אל בתיכם. אבל זה דחוק.

או אם נדחקים ואומרים שה' ידלג על הפתח ויורה למלאך המשחית לא להכותו, ובכך לא ייתן לו להשחית. אבל אז לא ברור למה אם ה' עובר בעצמו למה לא הוא מכה אלא המלאך, ולמה בפסחתי כתוב ה' ובנגיפה פתאום רק אז מוזכר המשחית. למרות שמצינו כך ביחזקאל, שכבוד ה' יוצא מהמקדש ומורה למלאכים להכות בעם ואוסר עליהם להכות את מי שהתווה בתו).

כנ"ל "גנון והציל פסוח והמליט" יוצא שפסוח מקביל ל"גנון" כלומר להגן, לסוכך.

גם "פסוחים על 2 הסעיפים" הכוונה קופצים *על* 2 הענפים, לא קופצים מעליהם.

הפירוש "וחסתי" מתקשר עם "והגנתי". במיוחד שהכאת מצרים היא בדין, וה' שורה במידת הרחמים על ישראל כדי שישראל לא יילקו למרות שמצד הדין הם חייבים כליה.

מרגע שיש דעה כזאת בחזל, מאוד הגיוני שבעל ההגדה הלך לפיה

(כבר כתבתי שיש הרבה תירוצים במפרשים על 'ולא יתן המשחית'. רשי כבר הסביר איך הפסוק בישעיהו מסתדר לפי כל דעה, כשלפי הפירוש של דילוג 'פסוח' לא מקביל ל'גנון' אלא ל'והמליט'. בניגוד ל'והגנתי', 'וחסתי' לא מערב בהכרח משחית אחר)

או שמא זה דילג וקפץ *על* (ולא מעל) הפתח, לחוסמו בפני המשחית.

(אני לא בטוח, אבל נראה לי שהרב קוק במדבר שור טוען שלפסוח זה לקפוץ על הפתח לחוסמו, אבל אולי אני טועה).

מעניין. יש עוד תירוצים לגבי "ולא ייתן המשחית" חוץ מה3 שהבאתי (2 מהם כתבתי שדחוקים)?

כן. וחסתי יכול להתפרש ל2 הצדדים, בין אם זה הצד שה' בעצמו מונע מכה, בין אם מהצד שה' חוסם את המכה של המשחית, רק ציינתי למה לחוס יותר מתקשר בעומק לחסימה בפני הדין, אבל זה לא משמע דווקא מהפשט.

אגב זה לא נראה בעל ההגדה, לזכרוני ההגדה מצטטת מדרשים במדרש רבה או מדרש אחר. אבל לא בטוח (וכמובן בעל/בעלי ההגדה בחר מתוך כל המדרשים את מה שהוא חשב)

וכן, יש המון המון תירוצים ל'ולא יתן המשחית' (במפרשים על ההגדה ועל התורה ועוד)

כלומר קופץ *על* הפתח לחוסמו, ולא *מעליו*.

כך טוען הרב קוק. ואז יוצא שגם לדעה של "מדליג" זה "קופץ וחוסם" כמו "השוער קפץ על השער וחסם את הכדור"

לפסוע על ראשי עם קודש = לפסוע מעל ראשי עם קודש

מדלגין על ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל = מדלגין מעל ארונות של מתים

טוען שגם דילוג זה חסימה

ונקדים בע"ה פשטא דקרא מה שנראה לי במה שכתוב (שמות יב יג): "וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם", וכן מה שכתוב (שמות יב כג): "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל". שיש לדקדק, כפי הנראה פתרון "ופסחתי" וכן "אשר פסח על בתי בני ישראל", שהכונה היא, שהשי"ת כביכול פסח והפסיק את בתי בני ישראל, שלא נכנס כ"א בבתי המצרים להכות הבכורות ולא בבתי ישראל. ולעניות דעתי, יש להעיר על זה מכמה טעמים.

חדא, דלשון פסיחה שמצינו בכתוב, נראה יותר בביאורו שהכונה במה שכתוב בו פסיחה בצירוף "על", תהיה הכונה שיהיה שורה ובא על אותו הדבר דרך דילוגו, ולא שימנע מלבא שם ויעבור על אותו הדבר דרך קפיצת דילוגו. ולשון רש"י בפירוש החומש בזה צ"ע להבין לשונו. אך מה שנראה מלשון (מלכים א יח כא): "עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים", נראית הכונה שמדלגים מסעיף ומחשבה זו לסעיף ומחשבה אחרת, א"כ הנחתם היא על המחשבות הללו, של לד' לפעמים, ולפעמים לבעל להבדיל, א"כ אין פסיחה מתיחסת על מה שיעבור עליו בדילוגו כ"א על מה שינוח עליו.

ועוד יש להבין במקרא, מה היא הכונה באמרו "אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים", מהו "במצרים", פשיטא שהיה במצרים?

עוד, סגנון הלשון קשה מאד, שעיקר ההצלה והנס תלוי בהצלה, היה ראוי לומר "אשר הציל את בתי בני ישראל בפסחו עליהם בנגפו את מצרים", כי ראוי תמיד להקדים העיקר.

גם קריאת השם "פסח" ג"כ יש לחקור עליו, כיון שהפסיחה וההעברה אין זה עיקר הנס לפי הנראה, היה ראוי באמת לקרא לשם את הקרבן, קרבן הצלה או פדות וכיוצא באלה, ומה לנו אל סיבת הדבר?

גם צריך ביאור הסתירה הנגלית לכאורה בדברי ההגדה בדרשת חז"ל: "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה וגו"' שדרשו "אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא השליח", ובתורה מפורש (שמות יב כג): "וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף", גם אמרו חז"ל ש"כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים", אשר מכל זה נראה ברור שהיה על-ידי מלאך שלוח עושה בשליחות אדונו, א"כ מה מיעטו חז"ל?

והנלע"ד, שענין פסיחה זו היה ג"כ פסיחה מבתי מצרים לבתי ישראל, אבל הכונה שהיתה השראת השכינה בבתי ישראל, ופסח ד' והפסיק שלא לשרות בבתי מצרים כ"א בבתי ישראל. וזהו נס גדול, כי מצרים היא מקום טומאה מאד, ערות הארץ, עד שאפילו תפילה לא היתה אפשרית שם, כדברי חז"ל ממאמר משה רבינו ע"ה ([[]]): "כצאתי את העיר אפרש את כפי אל ד'". וכאן עשה השי"ת לחיבת ישראל דבר גדול, שנגלה בקדושתו במקום ההוא הטמא עד שנקבעה בכל בית מישראל קדושת מזבח להיות ראוי גם-כן להקריב קרבנות, כדברי חז"ל "שלשה מזבחות היו לאבותינו, המשקוף ושתי המזוזות". אך עיקר הנס שהיה בזה, ששינה הקב"ה סדר השראת הקדושה מכפי מה שנהג בטבע הקדושה וחוקה. כי אנו רואים המנהג הקבוע, כשהשי"ת משרה שכינתו וקדושתו ית' במקום, הוא משרה באופן שלא יהיה הפסק בין הקדושה דבר של חול ומכל-שכן דבר טמא, על-כן בחר בירושלים וסביבה ארץ ישראל, וככל סדרי עשר קדושות שהן מוקפות, שכל אחת מקפת את חברתה באין הפסק בינתים. וכאן השרה שכינתו כעין קדושת הארץ וקדושת המזבח בארץ מצרים, ולא היה אפשר כ"א בדרך דילוג וסירוגין רק בבתי ישראל.

והנה ודאי היה זה לצורך, שתהיה דרך ההצלה רק באופן זה, שיהיה שלוח משחית להכות את מצרים, ולא יהיה מבחין בין צדיק לרשע משניתנה לו רשות, עד שהיה צורך שהשי"ת ישרה שכינתו בכל בית של ישראל, ועי"ז לא יתן המשחית לבא אל הבית לנגוף. והלא היו כמה מכות עד כה, וגם שם שם השי"ת פדות בין עמו למצרים, ולא היתה כל ההכנה הגדולה הזאת! וע"כ צריכים אנו לבקש טעם הדבר, שדוקא במכת בכורות היה דבר נחוץ שיהיה בסדר הזה.

לבין "ניתנה למשחית רשות".

אבל הוא מתרץ רק על "ועברתי בארץ מצרים".

לא על "והכתי כל בכור".

או שמא במדרש עצמו כתוב רק "אני ולא מלאך שרף ושליח" ורק בעל ההגדה פירט "ועברתי" אני ולא מלאך, "והכתי" אני ולא שרף וכו'.

לא יודע צריך לראות את המקור במדרש עצמו

שה' הכה בעצמו את הבכורות (ואז לא ברור מה עם המשחית) אז עדיין "פסח" יכול להתפרש בתור "חסם והגן". כדוגמת הגנתו של ה' על משה מפני ה' עצמו "ושכותי את כפי עליך עד עברי"

אני מכיר את הגמרא בעבודה זרה יב, ומחלוקת הרשבא והרן שם, האם מראית עין בעבודה זרה אסורה גם במקום פיקוח נפש. הרמא (יורה דעה סימן קנ סעיף ג) ועוד אחרונים פסקו להקל (והגרא שם החמיר)

אבל אולי יש חילוק בין מקרים שונים. בסנהדרין עד-עה, בסוגיה עם נעמן ובית רימון, נשמע שדווקא בגלל שהוא היה בן נח ולא ישראל היה לו מותר

אני לא מכיר מה אומרים להלכה. אבל בסנהדרין סא נחלקו אביי ורבא האם העובד עבודה זרה מאהבה ומיראה, ולא קיבלו עליו כאלוה ('אלי אתה'), חייב או פטור. וכמדומני שהראשונים שם אומרים שגם לרבא שאומר שפטור, זה כשכבר עבר, אבל לכתחילה צריך להיהרג ולא לעבור... 

אינני מכיר את הסגנונות של הרבנים שכתבת, אבל אני ממליץ בחום על שיעורי הרב פרנקו.

זכיתי ללמוד מהם את הנ"ך כשלש פעמים, ואני ממשיך שוב ושוב (בקצב של שני פרקים ליום, כך שכל שנה מסיימים את כל הנ"ך).

אני שומע את השיעורים הקצרים - 7-10 דקות לפרק - ומאוד נהנה.

יש לו גם שיעורים ארוכים - כשעה לפרק - אבל לא על כל התנ"ך.

חפשו בגוגל "הרב מוטי פרנקו", או באתר של ישיבת הגולן.

יש גם בספוטיפיי וכדו'.

או אם תרצו - תיקיית דרייב עם כל הסדרה:

התנ"ך היומי - הרב מוטי פרנקו, ישיבת הגולן – Google Drive

(יש רק חיסרון אחד בתיקיה הזאת - שהקבצים הם MP4 במקום MP3. אם מישהו ירים את הכפפה להמיר את הכל ולהעלות לדרייב - תבוא עליו ברכה)

בספוטיפי, רב בישיבת  הר ברכה, יותר מסבר את הפשט, שיעורים קצרים

וגם הרב פרנקו מעולה

מחפשת למען האמת משהו עמוק יותר, אם יש...

דרך האפליקציה של "לימוד תנך יומי", אבל זה ממש ממש הפשט. קריאה על הסדר עם הסברים מקומיים ביותר.

(חוץ מזה שהתעלמת לגמרי מהסבל האיום של תעשיית הבשר בימינו, כשהחיות עוד בחיים)

שלבהמה אין תודעה. הוא רטמז לדקארט שטוען שלבהמה אין תודעה.

רבינו הקדוש נענש כי היה אטום לסבלו של העגל. לא דיברתי על צער בעלי חיים אלא על הריגתם ללא כאב.

זה לא פילפולים אלא אמת וודאית במאה אחוז. להפך, הטענה שה' יגרום לנפש בהמה לכלות אחרי מותה (אם יוצאים מנקןדת הנחה שטוב לה הקיום מאשר חוסר הקיום) היא האכזרית.

הרב קוק התכוון שעצם ההרג של החיות גורם לנו מידת אכזריות, ולכן לעתיד לבוא נהיה צמחוניים, בדיוק כמו שלא נכרות עצי פרי בעתיד. אני דיברתי מצד המוסר בטהרתו שאין בעיה להרוג חיות. עובדה שהרב קוק עצמו אכל בשר.

לגבי הסבל בתעשיית הבשר. אז:

א. הפתרון הוא שכל הצמחונים יתאגדו ויכריזו שהם אוכלים רק "בשר חופש" כמו ביצי חופש. כלומר בשר ללא סבל אצל הבהמה. אמנם הבשר יהיה יקר יותר אבל אם כל הצמחונים יתאגדו אז לחברות יהיה אינטרס למכור בשר כזה. ואפילו צמחוני יעדיף לאכול בשר פעם בשבוע גם ביוקר.

ב. הסבל שנגרם לאנשים מאי אכילת בשר גדול יותר מהסבל של החיות. לחיות יש נפש פשוטה, בעוד שלבני אדם הנפש מורכבת וסובלת הרבה יותר.

וחוץ מזה. יש גם סבל לחיילים בצבא, אז לא נגייס?

יש סבל לאנשים שמעקלים להם את הבית, ולמפוטרים מהעבודה וכו' , אז לא ננהל כלכלה? למה לא רגישים לסבל בני אדם אבל כשזה מגיע לסבל חיות פתאום רגישים? מה עוד שחיות פחות סובלות כי הנפש שלהן פשוטה יותר

א)הפיסקה הראשונה - התבססתי על פירוש הרב לונדין לחזון הצמחונות, מתוך זכרון בעל פה. אני גם זוכר ששמעתי שהרב שרקי אמר שלפי דקארט לבהמה אין תודעה. אבל אולי התבלבלתי עם קאנט.

ב)רבינו הקדוש היה אטום לדמעותיו של העגל. הוא לא נענש על שחיטתו אלא על אטימותו לכך שהעגל בכה. ראה מפורשות בגמרא. השוחט עצמו לא נענש. אגב לפי דבריך כל מי שאוכל בשר צריך להענש כמו רבי.

ג)זה אמת וודאית.

כי מחויב המציאות שמה' מושלם תהיה מציאות מושלמת עם סבל מקסימום זמני אבל לא נצחי.

לכן אחד מהשניים: 1. או שלבהמה לא פחות טוב חוסר קיום מאשר קיום, דבר שאפשרי אבל תמוה.

2. או שנפש הבהמה קיימת לנצח.

בכל מקרה לפי 2 האפשרויות הרג בהמה לא עושה כלום מבחינת הטבה או הרעה לה.

(אגב אם אכן היה כילוי נפש ברצח הבהמה, גם בימינו היינן מתחייבים כרת על רצח בהמה כי בסוף כילינו פה תודעה. וברור שרצח בהמה היה אסור גם היום).

ד)התכוונתי שהרב קוק מעולם לא טען שהבעייתיות המוסרית של הרג הבהמה היא בכילוי נפשה. הוא לא התייחס לעניין. במילא הבעיה היא אחרת

הצמחונות

(בקצרה ממש - א. הרב קוק שלל במפורש שהוא מתכוון רק לפילוסופיה ספציפית. ב. הרב קוק הוכיח מרבי הגדי והעכברים על הרגש הטבעי שצריך להיות נגד לקיחת חיים. ג. ראה כאן. ד. הרב קוק ממש כן כתב שהבעיה היא לקיחת החיים בפני עצמה לכל אורך המאמר, כבר מהפרק הראשון)

הוא לא התכוון ב"פילוסופיות האכזריות" לגישה שאני הבאתי.

הוא כותב "לחנק בקרבו לגמרי את רגש היושר בנוגע לבעלי חיים. אמנם לא הספיקו ולא יספיקו עם כל התחכמותם, לשנות את טבע הצדק הטבעי, אשר נטע יוצר האדם בקרבו". לא דיברתי על יושר בקשר לצער בעלי חיים. או את האינסטינקט הטבעי שלנו לסלידה מהרג חיות. שהוא אכן קיים ולכן בעתיד נהיה צמחוניים.

דיברתי על המוסר בטהרתו שאין בעיה מצד המושכלות להרוג חיה, לא מצד המפורסמות.

ב. ברור שצריך להיות רגש טבעי במפורסמות נגד לקיחת חיים. דיברתי שמצד המושכלות אין בעיה מוסרית. ובשם רגש בלבד אין סיבה לגרום סבל לבני אדם באי אכילת בשר.

ג. עדיין לא קראתי. אתייחס בהמשך

ד. כנ"ל.הבעיה במפורסמות. לא במושכלות. בשל המפורסמות לבד אז בעתיד נהיה צמחוניים. אין סיבה להיות צמחוניים גם כיום בשם המפורסמות. כשם שיש רגש צדק טבעי נגד כריתת עצי סרק. ובכל זאת כיום אנו כורתים עצי סרק ובעתיד לבוא כנראה שלא.

הרב קוק מעולם לא דיבר על כילוי תודעת הבהמה במאמרו. לא נתן לזה אפילו רמז.

וגם אם כן, אז זה מקסימום קיצור חופשה כמו שכתבתי. "לקיחת חיים" היא בדיוק כמו לקיחת חיי אדם ברצח, למרות שנשמתו קיימת בעולם הבא

של האם תודעת הבהמה כלה אחרי מותה או לא.

הוא התייחס במאמר למפורסמות, לא למושכלות. שרע רגשית להרוג יצור חי

גם רצח אדם מתואר בתור "נטילת חייו" למרות שנשמתו ממשיכה להיות קיימת.

בדיוק כמו שבמפורסמות זה רע ללכת בלי בגדים. לא במושכלות (מניח שאתה מכיר את החיחוק של הרמבם בין המושכלות למפורסמות)

מכבד את בקשתך לא להמשיך בדיון אבל מגיב על תגובתך.

עברתי כעת על כל מאמר חזון הצמחונות.

לא היה שם רמז להתייחסות לשאלת כליון נפש הבהמה אחרי מותה. אבל אולי פספסתי.

להפך, מהרב קוק משמע שכל בעיית הרג חיות היא מצד המפורסמות, לא מצד המושכלות "מפני שאי אפשר כלל לצייר שאדון כל המעשים...ישים חוק נצחי...שאי אפשר יהיה למין האנושי להתקיים כי אם *בעכרו את רגש מוסרו על ידי שפיכת דם*".

"כי חסרון מוסרי כללי הוא במין האנושי, במה שלא יקיים את *הרגש הטוב והנעלה* , לבלתי קחת חיי כל חי".

"קחת חיי כל חי" זה כמו לומר "ראובן נטל את חייו של שמעון" למרות שברור שנשמת שמעון קיימת אחרי מותו.

כמובן לא משתמע מה הרב קוק סובר בעניין שאלת קיום הנפש לבהמה אחרי מותה, אבל אין שום רמז לכילויה במאמר

כשהרב אריה לוין קטף עלה מהעץ, בטענה שהוא הורג את החיוניות האלוקית בבריאה, האם זה אומר שהרב קוק טען שמי שכורת עץ משמיד תודעה של צמח?

לא.

כנ"ל לא מחייב ש"נטילת חיים של בהמה" הכוונה השמדת תודעתה (לא מאחר שאין לה תודעה כמו צמח, אלא מאחר שכנראה תודעתה מתקיימת אחרי מותה)

לפי רס"ג שהבאת משמע שיש חיי נצח לבהמה, צער המיתה יכול להיות צער הכאב עצמו בשחיטה, או לחלופין הצער שלה בעת שהיא גוססת שהאינסטינקט שלה הוא לחיות, או לחלופין הצער שלה במעבר מעולם הזה לעולם הבא שנשמע מרס"ג שזה צער מועט ביותר (וגם מה כל כך נורא בלעבור לעולם הבא), וגם בזה הוא מסתפק אם קיים צער. כנ"ל הגאונים.

בכל מקרה על צער מועט שכזה אין מה להיות צמחוני בימינו מלבד אנשי מעלה כרב הנזיר.

לגבי הרמב"ם. הרמבם גם כותב שיש אנשים שנפשם כלה אחרי מותם כעונש. וכבר הכריעו כל המקובלים נגד הרמבם בעניין בני אדם שתמיד נשמת אדם היא נצחית. וכן משמע מדורשי רשומות בפרק חלק.

אז מהרמבם לבהמות אין ראיה

הרמבם לא כותב בשום מקום לזכרוני שהקיום לנפש הבהמה טוב לה יותר מאשר אי הקיום שלה.

רק על כליון נפש האדם הוא כותב שזה "העונש והנקמה הגדולים ביותר" לא על כיליון נפש הבהמה

ואז יוצא שאדם שהורג בהמה לפני זמנה, באמת גרם לה סבל כי עדיין טוב לה בקיום.

בכל זאת אמנם זה קצת רע, אבל זה כמו אדם שקיצר חופשה של אדם אחר בכמה ימים. סך הכל נזק זמני. לא כל כך נורא. (ואז המסקנה שזה בסדר להרוג בהמה זמן קצר לפני מותה מזקנה)

הרב לונדין כותב ש"ייתכן שהכוונה בדברי הרב קוק לתםיסות קאנט ודקארט, שטענו שלבעלי חיים אין תודעה"

גם בלי כל הפלפול הזה, הטיעון 'מוות לא גורם סבל לכן זה בסדר לשחוט בעלי חיים' נשמע לי תמיד הגיוני. פשוט היום יש המון סבל בתעשייה עצמה)

באופן מעשי יותר מאשר 99 אחוזים מהבשר הנצרך איננו מחיות שקיימות בדרך הטבע, אלא בדרך של גידול חיות משק - מואכלות שלא כדרך טבע, מואבסות ונהרות, ומופרות ומולידות, ומושקות ומתות - הכל במעשה מלאכותי בעיוות דרכי הבריאה והמערכת האמיתית שכגן עדן. רובן ככולן אינן טבע ואינן חלק בן קיימא במעשה הבריאה, אלא הן בדיוק ייצוג של הכוח שניתן בידי אדם "לעובדה ולשומרה" והוא מהרס, מחריב, מפרק ומשבר הכול, עד לאדמה עקרה, עד צחיחות, עד קרקעות שנשטפות במי צואה ומים אפורים ומים מתים, ומוות, מוות, מוות בכול. הטבע מובר, איזונו שבין בעלי חיים וצומח וסביבה וקרקעות ומינרלים ומים נקיים ומחזור משקעים מופר, הכול ארסי ומפעפע ורדיואקטיבי ומוזרק בחלקיקי מולקולות מיקרוסקופיים, החודרים בקני נשימה, בעורם הנושם של דו-חיים (ומכאן מוטציות מזעזעות כגון צפרדעים המפתחות חמש ושש גפיים, מעוותות צלם ומפלצתיות), בדם, בעורקים, בוורידים. מי שאוכל כל דבר ואינו מודע מה הוא עושה וחושב שעתה אכל ושבע ואומר "האח האח", הוא כאוכל פגרים, כצבוע אומלל התוחב אפו לנבלה, או בעצם גרוע בהרבה גם מזה, כי אפילו חיות אלו הן טבע ואיזון ומחזור. אילולי הייתי דתי ויודע שהכל בתורה ובנביאים ובכתובים, אולי זה היה באמת נושא שבו לא הייתי חושב על מקורותינו אלא יונק ממעיין זר, אותו צילום מצב מעיניו של בן שבטי הילידים באמריקה, הנאבאחו, ההופי, הלאקוטה, שזכה לכינוי המפורסם "קוייאאניסקאטסי" וכדומה וכל השאר. אלו שהיו שם אלפי שנים "לפני", כלומר בטרם האירופאים, בטרם ה"תירבות", בטרם "המדע", או ליתר דיוק התיעוש והמיסחור, ומבכים את האור הזר, הרעש, הסיחרור.

אני לא יודע. רק שואל

בקנה המידה המתקיים בעולם נכון לימינו, הוא נזק סביבתי גדול לאין שיעור מאשר אילו עברה אוכלוסיית האדם לצריכת מזון צמחי ואולי רק בשר בן קיימא במקרים מצומצמים ביותר.

בשר בר קיימא לא תהיה על ידי צמחונות, אלא על ידי שכל הצמחונים יצרכו רק "בשר חופש" בר קיימא, ויאכלו בשר פחות מהרגיל.

אבל כרגע חברות הבשר יודעות שרק קרניבורים שלא מעניין אותם בשר בר קיימא צורכות את הבשר, ואין לחברות שום אינטרס לעבור לתעשיה סביבתית. כך שתופעת הצמחונות רק מגדילה את המפגע הסביבתי של תעשיית הבשר.

אין ולא יכול להיות בשר בר קיימא בכמות שקשורה בכלל לדרישה האנושית לבשר.
שוב דיברת דברי הבל.
אין לי עניין לנהל דיון עם מי שמעקם את המציאות והמוח.

זה יפחית רק בעשר אחוז את צריכת הבשר.

אבל אם כל הצמחונים יתאגדו ויידרשו מהחברות בשר בר קיימא וייקנו זאת גם במחיר יקר יותר, לחברות יהיה אינטרס ליצר זאת. ואז עוד הרבה קרניבורים יצטרפו לדרישה הזאת לפי האופנה שתגדל.

כיום תופעת הצמחונות רק משמרת את תעשיית הבשר באותם דפוסים ישנים. כי הצמחונים במילא לא צרכנים שלה.

לגבי כמות האנושות - הפתרון הוא כמובן בבשר מהונדס. אבל זה לא קשור למצב בימינו אלא רק כשהפתרון יצא לפועל. עם או בלי הצמחונים

אין דבר כזה בנמצא בשר לצריכה חופשית שהוא בר קיימא, אתה מדבר על הר זהב דמיוני ומעוות מציאות בהפצת שקרים הזויים.
האמת היא שאו שהאנושות תהיה צמחונית, או שיהיה משק חי מעשה אדם, וכל השאלה היא מה האינטרס הקיומי מבחינת תוצרים וזיהום ועתיד אנושי נעים ולא דיסטופי. האם משק חי מעשה אדם הוא זיהום קטסטרופי או תוצר הניתן לניהול בר קיימא. הבהרתי שלמיטב הבנתי לא, מטעמי הכלכלה החופשית ואף מרקנטיליזם אלמנטרי. אפילו אילו היה בנמצא פי 100 "בשר בר קיימא" לצריכה חופשית ממה שיש עכשיו, זה לא היה מדגדג את דרישת הבשר האנושית.
משאיר לקורא לשפוט.

הגאולה לא צריכה להיות רגרסיה של צורת החיים האנושית, וגם לא צריכה להיות פגיעה בעולם.

היא פשוט "וכבשוה": שימוש בשכל האנושי כדי להשתמש באופן הטוב ביותר בעולם.

בשר מהונדס נשמע כמו פיתרון נאה. אמנם הוא עוד בחיתוליו, אבל נשמע מבטיח. וגם אם לא לנו ברמה ההלכתית (אין לדעת מה ההלכה תוכל לומר בנדון), הרי שלמעט עם ישראל כל היתר יוכלו לעבור לבשר מתורבת.

שאולי אפילו תפרוץ את המגבלה בשימוש ב4 הנוקלאוטודים המוכרים בדנ"א ותוכל ליצור רצפים כימיים אחרים בדנ"א יחד עם שינוי מהותי באורגניזמים ואולי אף גילוי חלקיקי יסודחדשים בפיסיקה שתוכל ליצור כמיה חדשה,

אולי אפילו נוכל לייצר עצים (או אורגניזם פותוסינטזי אוטוטרופי אחר) שמצמיחים עליהם בשר. לא מספיק מבין בזה, אבל זה כנראה יהיה הרבה יותר יעיל אנרגטית מייצור בשר על ידי ריבוי תאים. מאחר שלא צריך לתחזק עלות של אספקת סוכרים נוטריינטים ואחזקה שוטפת של התהליך שמצריך ריבוי תאים מתועש.

ואולי "עתידה ארץ ישראל שתמציח לחמניות וכלי מילת" יהיה כפשוטו בעזרת המדע

נוקלאוטידים= 4 הבסיסים שאמצעותם נכתב הקוד הגנטי. 4 מולקולות. 2 פורינים 2 פרימינים.

ציטוזין ותימין, וגואנין ואדנוזין. (כאשר יש אורציל ברנ"א במקום תימין).

מחוברים ביניהם בשרשרות ריבוז וADP (מולקולת אדוניזין עם שני פוספטים במקום שלושה).

פוטוסניתזה=היכולת להמיר אנרגיית אור להרכבת סוכר מחומרים אחרים.

אוטוטרופי=יצור חי שמייצר את האנרגיה וחומרי הבניין שלו בעצמו ולא לוקח אותם מיצור חי אחר.

נוטריינטים=חומרים שהצמח לא יכול לייצר בעצמו והוא צורך אותם ממקור חיצוני

כיום ידוע שהקוד הגנטי בנוי מרצפים של מולקולות מסוימות.

לא מספיק מבין בזה, אבל אין מניעה שבעתיד אולי יצליחו לייצר קוד גנטי שבנוי ממולקולות אחרות ויהיה יותר יעיל, וייתכן שייתן יותר אפשרויות מ4 אפשרויות מתחלפות שיוצרות את הקוד של היום.

גם החלבונים עשויים סך הכל מ20 אבני יסוד קבועות (חומצות אמיניות).

ייתכן שבעתיד יצליחו לייצר מבנים דמויי חלבונים שעשויים מיותר מ20 אבני יסוד.

תחשוב על לגו שעשוי מ20 סוגי חלקים. ואז מייצרים לגו שיש בו 40 סוגי חלקים. זה נותן יותר אפשרויות.

50 שנה תהיה צמחונית. הגיוני יותר שיצליחו לייצר בשר מהונדס בכמויות אדירות עוד לפני שהאנושות תהיה צמחונית.

מה שדיברתי זה מה לעשות בדורינו כדי לתקן כמה שיותר את תעשיית הבשר.

מה שצריך לעשות זה התאגדות של הצמחונים שיידרשו "בשר חופש" כמו ביצי חופש. לא עוד תוספת צמחונים, שבמילא תגרום לרוב האנשים להשאר קרניבורים.

ברור שאם לו היה מצויר שנפש הבהמה כלה אחרי מותה, מתוך הנחה שעדיף לה להיות קיימת מאשר לא. (אחד מהם כמובן לא ייתכן).

אז ברור שעצם ההריגה היא סבל לחיה, כי משמידים את קיומה. 

וכדברי הרמבם אין עונש גדול יותר מכילוי הנפש

בנושא אבל זה מה שאני יודעת...

יש דרגות בבריאה, כשאדם יהודי אוכל בהמה שהיא בדרגה פחותה ממנו הוא מעלה אותה בדרגה על ידי הברכה וגם פיזית-היא סטגשל הופכת להיות חלק ממנו, זו הסיבה לכך שה' ברא בהמות והחליט על חלק מהן שהן כשרות ועל חלק שלא(יותר אכזריות וכדו').

איך שאני רואה את זה-הקב"ה משגיח ומסדר את העניינים כך שאדם שמסוגל להעלות את הדרגה של הבהמה ולא לרדת בגללה-לא יהיה צמחוני ואדם שלא-כן יהיה, לא בקטע של יותר צדיק או פחות צדיק אלא פשוט אם זה מה שמתאים לו לעשות או שלא, קצת כמו שיש אנשים שהתפקיד שלהם זה לשבת ללמוד תורה ויש כאלו שהתפקיד שלהם זה לקרב יהודים נוספים לאביהם שבשמים, זה לא שהם יותר צדיקים מהם, המקרבים מסוגלים לקרב ולא ליפול והלומדים מסוגלים לשבת שעות וללמוד, עניין של תכונות יותר חזקות ולא של טוב או רע...